
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא מציעא דף ע״ה
דף ע"ה – ע"א
משנה . לא יאמר הלוויני סאה פירות ואני אחזיר לך סאה, שאיסור ריבית דרבנן הוא שמא יתייקר, ואם יש לו מותר [שאלו שבידו נקנים למלוה וברשותו התייקר ולא גזרו באופן כזה, רש"י דף מ"ד:], ולכן אם אומר הלוויני עד שיבוא בני או עד שאמצא מפתח כיון שיש לו מותר, ולהלל אסור, ואין הלכה כהלל.
יש לו סאה לרב הונא מותר ללוות רק סאה, לרבי יצחק אם יש לו סאה לוה עליה כמה כורים, שהרי כשלוה סאה ראשונה לא הקנה למלוה סאה שלו והיא פנויה ללוות עליה סאה אחרת, וכן תניא בברייתא.
להלל, לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשנו חוב דמים שמא יתייקר חיטים ונמצאת שהחזירה יותר ממה שלוותה ועברה על איסור הלוואת סאה בסאה, לחכמים מותר שלא החמירו באיסור הלוואת סאה בסאה כל כך.
בני חבורה שמקפידים בסעודתם שיאכל כל אחד משלו, אם לווים זה מזה בשבת וימים טובים עוברים משום מדה ומשקל ומנין (עובדא דחול), ומשום לווים ופורעים ביום טוב (שמא יכתוב), ולדברי הלל אף משום ריבית.
תלמידי חכמים מותרים ללוות זה לזה בריבית שיודעים שהלוואה אסור בריבית ונותנים משום מתנה.
להלוות לבניו ובני ביתו בריבית כדי להטעימם טעם ריבית שידעו צער הנותן ויבינו כמה ענשו גדול, מותר לרב יהודה אמר רב, הלכה אסור כך שיבואו להרגיל עצמם להלוות בריבית שיחמדו השכר.
דף ע"ה – ע"ב
משנה . מותר לומר נכש עמי היום ואנכש עמך למחר, עדור עמי היום ועדור עמך למחר, כל זמן ששניהם עובדים זה לזה בימי הגריד אפילו יום אחד ארוך מחבירו, וכן כל זמן ששניהם עובדים בימי הרביעה, אבל לא יאמר נכש עמי ועדור עמך, חרוש עמי בגריד ואני אחרוש לך ברביעה.
יש ריבית מוקדמת אם שלח לו מתנה ואמר בשביל שתלווני, ויש ריבית מאוחרת אם לאחר שפרע חובו שלח לו מתנה ואמר בשביל מעותיך שהיו בטילות אצלי.
יש ריבית בדברים, שנאמר 'נשך כל דבר אשר ישך', כגון אם רוצה הלוה להטיב למלוה ולכן הודיעו שבא איש פלוני ממקום פלוני, או הקדים לו שלום ואינו רגיל להקדים לו שלום.
מלוה בריבית עובר בלאו. א' 'את כספך לא תתן לו בנשך', ב' אל תקח מאתו נשך ותרבית', ג' 'לא תהיה לו כנושה [כשתובעו ודוחקו], ד' 'לא תשימון עליו נשך', ה' 'ולפני עור לא תתן מכשול'. לוה בריבית עובר בלאו. א' 'לא תשיך לאחיך', ב' ולאחיך לא תשיך', ג' 'ולפני עור'. ערב ועדים עוברים בלאו 'לא תשימון'.
מלווי בריבית מפסידים יותר ממה שמרוויחים שנכסיהם מתמוטטים, ומשימים משה רבינו חכם ותורתו אמת [בלשון סגי נהור] ואומרים אילו היה משה רבינו יודע שיש ריווח בדבר לא היה כותבו.
הנושה בחבירו מנה ויודע שאין לו אסור לעבור לפניו שמביישו, וכאילו דנו באש ובמים.
המלוה מעותיו בלי עדים או בלי בשטר עובר משום 'ולפני עור לא תתן מכשול' שעולה על רוחו של לוה לכפור, לריש לקיש גורם קללה לעצמו כשתובע הלוה וכופר והכל מקללים המלוה, וכל שכן אם הלוה צורבא מדרבנן וטרוד בלימודו וישכח הלוואתו.
שלשה צועקים ואינם נענים בבית דין של מטה מי שיש לו מעות ומלווה אותם שלא בעדים, אשתו מושלת עליו, ומי שקונה אדון לעצמו י"א היינו שאומר שמעות שמשתמש בהם הם של נכרי ופעמים הנכרי תובע ממנו, י"א שכותב נכסים לבניו בחייו, י"א מי שאינו טוב לו בעיר שדר בה ואינו הולך לעיר אחרת.
הדרן עלך פרק איזהו נשך
***************
דף ע״ו
פרק שישי – השוכר את האומנין
דף ע"ו – ע"א
משנה . בעל הבית שאמר לשלוחו צא ושכור לי פועלים בארבעה ושכרן בשלשה אין להם אלא שלשה שסברו וקיבלו וי"א שיש להם תרעומות על השליח, בעל הבית אמר בשלשה והוא השכיר בארבעה אם אמר שכרכם עלי חייב השליח לשלם ארבעה, ואם אמר שכרכם על בעל הבית חייב בעל הבית כמנהג המדינה, ואם יש ששוכרים בארבעה ויש ששוכרים בשלשה אין להם אלא שלשה ויש להם תרעומת על השליח שהיו יכולים להשכיר עצמם בארבעה, וכן אם אין שוכרים בארבעה ושכר מי שיש לו שדות משלו ולא היה נשכר לאחרים רק ביותר מדמי השכירות, וכן אם אמרו כיון שאמרת בארבעה עשינו מלאכה השוה ארבעה אם ניכרת עבודתם חייב הבעלים ארבעה, ואם אינו ניכר כגון שחפרו חריץ סביבות השדה ונתמלא מים יש להם תרעומות על השליח.
בעל הבית אמר לשלוחו לשכור בשלשה והשליח אמר בארבעה והפועלים אמרו שנשכרים כמו שאמר בעל הבית, כוונתם לומר שאתה נאמן לנו שכך אמר בעל הבית ואם אמר שכרכם עלי יתן משלו, ואם אמר שכרכם על בעל הבית יש להם עליו תרעומת, ואיבעיא אם בעל הבית אמר בארבעה ושליח אמר בשלשה ופועלים אמרו כמו שאמר בעל הבית אם סמכו על השליח ואין להם אלא ג' ויש להם תרעומת על השליח, או לא סמכו על דבריו ויש להם ארבעה וכוונתם לומר שאנו רוצים כמו שאמר בעל הבית.
דף ע"ו – ע"ב
השוכר פועלים וחזרו בהם הפועלים או בעל הבית כל זמן שלא הלכו למלאכה יש להם תרעומות זה על זה, הלכו ולא מצאו מה לעשות נותן להם שכרם של כל היום, ואומדים כמה רוצה אדם לקחת פחות משכרו כגון חמר שהלך להביא תבואה ממקום אחר והלך ולא מצא כמה היה רוצה לפחות משכרו לבוא ריקם, או פועל ששכרו לעדור שדה ומצאה לחה במים כמה היה רוצה לפחות שכרו ולשבת בטל מלעדור כל היום, לרבא אם הוליך פועלים שם לפני כן בערב וראו שהשדה לחה או ירד גשמים בלילה אינו צריך ליתן להם כפועל בטל ולא היו צריכים ללכת בבוקר.
קיבלו קמה לקצור או בגד לארוג בשני סלעים ועשו חצי וחזרו בהם הקבלנים שמין מה שעשו, אם הוא סלע ואינו מוצא שכיר לגמור המלאכה אלא בסלע וחצי שבעל הבית מפסיד חצי סלע, לת"ק בברייתא אין הקבלנים מפסידים משכרן, שפועל יכול לחזור בו שנאמר 'עבדי הם' ולא עבדים לעבדים, לרבי דוסא ותנא במשנה יד החוזר על התחתונה ויעכב שכר כדי לשכור פועלים לגמור המלאכה.
חזרו בהם הפועלים באמצע מלאכה והוא דבר האבוד אם ימתין עד שימצא פועלים בכדי שכר פועלים, שוכר פועלים אחרים על חשבונם יותר מכדי שכר עד ארבעים וחמשים זוז, או מטען ואומר להם סלע קצצתי לכם בואו וטלו שתים.
***************
דף ע"ז – ע"א
שכר פועלים להשקות שדה וירדו גשמים, הפסד הפועלים הוא ומזלם גרם, עלה הנהר ונכנס בחריצים העשוי בשדה הפסד הבעל הבית הוא שידע במנהג שדהו והפועלים לא ידעו, ונותן להם כפועל בטל.
שכר פועלים להשקות שדה מנהר ונפסק הנהר באמצע היום, אם אין דרך הנהר כן הפסד הפועלים הוא, אם דרך הנהר כן אם הפועלים הם בני אותה העיר ויודעים דרך הנהר הפסד הפועלים הוא.
שכר פועלים והשלימו עבודתם בחצי היום אם יש לו עבודה ביותר קל או ששוה באותו קושי נותן להם, ואם הוא קשה מעבודה הראשונה אינו נותן להם ונותן להם כפועל בטל, ואם הם בני אדם שרגילים לשאת משא תמיד וכשיושבים בטל קשה להם נותן להם שכרם משלם.
פועלים שהתחילו מלאכתם היו פועלים נשכרים בזול ואחר כך התייקר וחזרו בהם באמצע מלאכה והבעלים פייסו אותם לגמור מלאכתם, אע"פ שלחכמים יד הפועלים על העליונה אין חייב ליתן להם כשער היוקר.
שכר פועלים בשעה ששכר פועלים היה בזול ולא רצו להשתכר אלא אם יוסיף להם והוסיף להם, ולבסוף התייקר שכר פועלים אין הפועלים יכולים לומר תוסיף גם עתה שהבעל הבית אומר על זאת לא התניתי.
שכר פועלים בשעה ששכר פועלים היה ביוקר והתחילו מלאכה והוזל ורצה הבעל הבית לחזור בהם ופייסוהו הפועלים, גם לרבי דוסא שיד הפועלים על התחתונה אין בעל הבית יכול לומר כיון שאני מוחזק אני נותן לכם הזול ועל דעת כן התפייסתי, שהפועלים יכולים לומר שהתכוונו לפייס אותך בזה שנעשה לך עבודה טובה.
פועלים שהשכירו עצמם פחות משכר הפועלים מפני שהיו דחוקים למעות, ולבסוף הוזל שכר הפועלים גם לרבי דוסא שיד פועלים על תחתונה אינו יכול לפחות משכר.
דף ע"ז – ע"ב
פועל וקבלן – לחכמים יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, לרבי דוסא לשיטת רב נחמן בר יצחק פועל יכול לחזור בו אבל אומן שהוא קבלן אינו יכול לחזור בו שאינו עובד לבעל הבית אלא לעצמו וידו על התחתונה, לתירוץ שני לרבי דוסא גם פועל וגם אומן אינו יכול לחזור בו, הלכה פועל יכול לחזור בו, ובדבר האבוד לכו"ע אינו יכול לחזור אלא אם הוא אנוס כגון שמת לו מת או אחזתו חמה.
מכר שדה לחבירו ונתן לוקח מקצת דמים והיה מוכר מחזר אחריו שיתן לו כל המעות שמגלה דעת שמכר משום שאנוס לממון, בזמן שהמוכר חוזר בו יד הלוקח על העליונה רצה לומר תן לי מעות או תן לי עידית מהשדה שקניתי כנגד מעות (שקנסו את החוזר בו), או שגובה מעידית משאר נכסי המוכר ודינו כמזיק שהרי מכר מטלטלים ושדות קטנות כדי לקנות שדה גדולה ומזיק משלם עידית, ואם הלוקח חוזר בו יד המוכר על העליונה רצה אומר הילך מעות או הילך קרקע זיבורית כנגד המעות, לרשב"ג מלמדים ללוקח שאין לו כל המעות שלא יוכל לחזור על ידי שקונה כל השדה במקצת מעות שנתן וזוקף עליו השאר במלוה.
לוה החייב מאה זוז ופרע בזוז זוז הוא פירעון, ואין לו עליו אלא תרעומות.
המעייל ונפיק זוזי ושילם כל המעות פרט לזוז אחד המקח בטל, ואם מוכר שדהו מפני רעתה שאנן סהדי שגם בשלא היה דחוק למעות מוכרה ואין המקח בטל.
*************