ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת בהעלותך – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"בהעלותך את הנרות" (ח, ב)

וברש"י, מכאן שמעלה (מדרגה) היתה לפני המנורה, שעליה הכהן עומד ומטיב. ונשאלת השאלה: הלא כל גבהה של המנורה היה רק שלוש אמות, המגיעים בדרך כלל לגובה נמוך מגובה כתפיו של הכהן, ואם כן, הרי שאהרן יכל להגיע בקלות אל הנרות, ולשם מה היה צריך לעמוד על מדרגה ? ניתן להסביר ולומר שמטרת המדרגה היתה שאהרן לא יצטרך להגביה את ידו בעת ההדלקה אל עבר הנרות, ובזה עלול היה לעבור על דברי ההלכה, שאסרה על הכהן הגדול להרים את ידיו מעל לציץ, המונח על מצחו. מכיון שעמד על המדרגה, לא הוצרך להגביה את ידו, כי אם להושיטה כלפי מטה, וממילא אין חשש, שידו תגיע מעל לציץ. (מלוא העומר )

 

"ויעש כן אהרן… כאשר ציווה ה' את משה" (ח, ג )

להגיד שבחו של אהרן שלא שינה (רש״י ) שואל המגיד מדובנא בספרו אוהל יעקב, איזה שבח הוא זה, הרי גם אדם פשוט יודע שאין לשנות מציווי ה'? הענין מתבאר על פי משל לשלושה בני אדם שחלו במחלה קשה. הלכו השלושה אל רופא מומחה, וקיבלו ממנו תרופות והוראות כיצד לנהוג. אחד מהם עשה ככל אשר ציוה עליו הרופא והבריא. השני, שהיו לו ידיעות בעניני רפואה, החל לחקור בטיב התרופות שקיבל. את התרופות שהכיר הסכים לקחת, ואילו שלא הכיר, דחה מעליו, וסרב לקחת. לאחר זמן מועט מת מחליו. החולה השלישי היה גם כן בקי בחכמת רפואה וכחברו התענין וביקש להבין טיבן של התרופות, אך שלא כחברו, לא נמנע מלהשמע להוראות הרופא, אפילו כאשר לא ירד לסוף דעתו. חולה זה נרפא מחוליו, כיון שהשכיל לבטל דעתו בפני הרופא שהיה מומחה גדול ממנו. גם ביחסם של בני אדם להוראות התורה ולקיום המצוות ניתן להבחין בשלושה סוגים: האיש המצוי מקיים מצוות בלי לחקור כלל בטעמיהן, אחרים מבקשים להבין טעמי המצוות, והם נמצאים בסכנה גדולה, שהרי אם יתקלו במצוות שאין הם מבינים את טעמיהן, עלולים הם שלא לקיימן, ואכן רבים נכשלים בזה. הקבוצה השלישית היא של אלה שיראתם קודמת לחכמתם, הללו מאמינים בגודל חכמתו יתברך ומקיימים כל המצוות, ויחד עם קיום המצוות, חוקרים הם בטעמיהן, אך אינם קושרים את הקיום בהבנה. ברוח זו אמר דוד המלך ע״ה, דרך אמונה בחרתי, משפטיך שויתי (תהלים קיט), כלומר, גם במשפטים שיש בכוחי לחקור טעמיהם, אני קובע לעצמי הדרך לכל המצוות, היא דרך אמונה . (ילקוט לקח טוב )

 

"ויעש כן אהרן" (ח, ג)

להגיד שבחו של אהרן שלא שינה (רש"י ) בשבת פרשת בהעלותך, הזכיר רבי אברהם שלום מסטרופקוב את דברי רש"י אלו ותמה: וכי צריך לומר שאהרן לא שינה? אלא שהיצר הרע מתחכם להחטיא כל אדם בדרך אחרת. את האדם הפשוט הוא מחטיא ממש, ואילו אדם חשוב, חסיד מופלג כבן תשעים שישב בשלחן, אין מציע היצר לעבור עבירות חמורות, כי יודע שלא יאזין לו, אלא הוא מפתה אותו להוסיף על לימודו קדם התפילה, לטבול שוב במקווה, וכל זאת כדי לעבור על ההלכה הצרופה שצריך להתפלל קודם שיעבור זמן תפלה. וזו כוונת רש"י, להגיד שבחו של אהרן שלא שינה מאומה ולא זז מדברי הלכה, ואף לא נתפתה ליצר הרע גם במילי דחסידותא .

 

"כי לי כל בכור בבני ישראל" (ח, יז)

הרב מפוניבז' נשא פעם דרשה בפדיון הבן שבה שימש ככהן, ושאל, מה הנוסח שבו פונה הכהן לאבי הילד במאי בעית טפי, לתן לי את בנך בכורך, או לפדותו בחמשה סלעים? וכי מישהו מעלה על דעתו שהאב לא ירצה בבנו? אלא, יש בשאלה משמעות עמוקה ומוסר לאב, במאי בעית טפי – מהי מטרתך העקרית בחיים? האם הבנים, המשך הדורות ומורשה להנחיל, או שמא חמשת הסלעים, הכסף והחמריות? וזו שאלה נוקבת שהכהן הפודה מציג בפני מי שעתה הפך לאב לראשונה בחייו, כחלק מהכשרתו לקראת התפקיד הגדול, לחנך את בנו לתורה וליראת שמים.. . בראשית ימיו של רבי יעקב קמנצקי בארצות הברית, כיהן ברבנות טורונטו, שיהודיה באותם ימים היו פשוטים ותמימים. יום אחד הוזמן לפדיון הבן, ובפניו הוצג מר סגל, אבי אמו של התינוק. לשמע השם (סג"ל – סגן לכהנים, לרמז להיותו משבט לוי) התעניין רבי יעקב אם הוא לוי, וכשנענה בחיוב, אמר, אם־כך, אין צורך בפדיון, שכן אם הילד בת לוי, ובכדי שלא לאכזב את המוזמנים אמר, בהגעת התינוק לגיל חדש, הוא הופך לבר קיימא, וזו סיבה מספקת לחגוג… אלא שהאב המאוכזב טען כלפי רבי יעקב, כי אין זה הוגן לקפח את בנו מפדיון הבן, בעוד יתר אחיו הגדולים זכו לכך… והתברר כי התינוק גם לא היה בכור…

 

"למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל" (ט, ז)

לכאורה תיבות 'בתוך בני ישראל' מיותרים. אלא כשהם באו לטעון שגם הם רוצים להקריב, אמר להם משה לכו עסקו בתורת הפסח ויחשב לכם כאילו הקרבתם, כמו שאמרו חז"ל כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת. על זה טענו לעומתו כי לימוד התורה צריך להיות באותו אופן של הקרבן, וכיון שקרבן פסח מקריבים בכנופיה – כל הציבור, אם כן גם לימוד התורה שלהם צריך להיות בכנופיה ברבים, והיות שכל ישראל עסוקים בפסחיהם לא ימצאו חברים שילמדו עמהם ברבים, לכן אמרו "למה נגרע" שלא נוכל להקריב אפילו על ידי לימוד "בתוך בני ישראל". (תורת משה )

 

"ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר" (יא, כג)

הגר"א זי"ע היה עורך גלות. כאשר שב מגלותו סיפר לבני ביתו את הסיפור דלהלן . באחת העיירות הוא התאכסן בבית יהודי ירא ה'. באחד הלילות הוא שומע את בעלת הבית שואלת את בעל הבית בקול רם, האם אתה יודעי כי מחר ממש התאריך לשלם לפריץ, ואם לא, הוא זורק אותנו לבור חלילה, הפחד והחרדה נשמעו בקולה . אמר לה בעל הבית בשלוה: מה את דואגת, הקדוש ברוך ישלח את הכסף . עם שחר לפני שבעל הבית יצא לבית הכנסת, קולה של בעלת הבית רעד: תנסה בבית הכנסת להשיג כסף, אהה אלוקים אנו בסכנה, היום, היום אחרון . מה את דואגת, היד ה' תקצר? ! כאשר שב מבית הכנסת: נו, נו, הבאת משהו ? היד ה' תקצר, בינתיים תגישי ארוחת בוקר, אמר בשלוה. מה, אתה מסוגל להכניס אוכל לפה?! תמהה אשתו . בסיום אכילת פת שחרית בירך ברכת המזון בכוונה "תמיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו" פלאי פלאים. נעמד ליד פתח הבית, לבש את המעיל, וחבש את כובעו . שאלה האשה – להיכן אתה הולך ? את עצמך אמרת שהיום צריך לשלם לפריץ, אז מה את שואלת… הפטיר לעברה . אבל אין לך כסף, הוסיפה לשאול . הקדוש ברוך הוא ישלח – ענה. מבהיל – הוא הולך לשלם לפריץ בכיסים ריקים – הגר"א ראה שהאיש כל כך בטוח באלוקי השמים והארץ, הוא היה משוכנע שאכן יתרחש לו נס, וביקש לראות במו עיניו כיצד יפול דבר. הגר"א מיהר לצאת בעקבותיו . בעל הבית ירא ה', פסע לעבר בית הפריץ בעיירה הסמוכה, ממש לא היה מובן למה ומדוע הולך, מה שברור כי הוא הלך בשלוה מאין כמוה, והגר"א בעקבותיו. בעומדו לפני פתח בית הפריץ אמר לו המשרת: אם אתה מבקש להכנס, עליך להמתין, כי לפני שעה קלה נכנס פריץ מאחד הכפרים הסמוכים, הוא משוחח עם הפריץ בעל הבית. היהודי התישב על אבן סמוכה, והמתין . כאשר יצא הפריץ, התרומם היהודי להכנס פנימה, עצר אותו הפריץ היוצא: רגע! המתן, רגע, אני מבקש לדבר איתך כמה מילים: אני מעוניין לקנות מהפריץ בעל הבית, שדה מסוים, הפריץ דרש ממני מחיר יקר, אני נקבתי בסכום זול, בתקוה שהוא יתפרש עימי על מחיר ביניים, אך הוא התעקש על הסכום היקר. לא התפשרנו. אני, זקוק לשדה גם במחיר יקר, אך אין זה מכבודי להכנס שוב ולהביע הסכמה מוחלטת למחיר שלו. אבקש ממך, יהודון, שתכנס אתה לרכוש את השדה כביכול, בשביל עצמך, אני סמוך ובטוח בך שתעביר לי אח"כ את השדה, תהיה מתווך נאמן, אני אשלם לך גם דמי תיווך.. . היהודי עשה כבקשתו. נכנס. קנה. ניהל עימו בחכמה דברים קצרים של משא ומתן – רכש את השדה במחיר מלא, יצא וקיבל דמי תיווך – בדיוק בסכום שאותו חייב לפריץ . נכנס שנית, שילם ויצא. שב לביתו, והגר"א בעקבותיו . לא נותרו כמעט סיפורים מימי גלות הגר"א, אבל עובדה זו היא מהמועטות. מעשה שהיה. (להגיד) (א"ה: סיפור דומה מסופר גם על הבעש"ט הק', וזכר צדיק לברכה )

 

"והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" (יב, ג)

שח הגר"נ ברנשטיין, פעם הלכתי עם רבינו הגראי"ל שטינמן ברחוב והראה לי על הריצפה ב' נמלים, אחת גדולה שנקראת מלכה, והשניה רגילה . אמר לי רבינו, מסתמא הנמלה הגדולה מתגאה על הנמלה הקטנה, מה את שוה ומה אני שוה וכו' וכו', ואז בלחיצת רגל אחת הכל נגמר ושתי הנמלים נעלמות. כך אדם מתגאה על חבירו שהוא שוה יותר בגלל זה ובגלל זה, ואז הקב"ה יכול ברגע קטן למחוק הכל, ואז איך ובמה יתגאה האדם. (נאות אפרים )

 

"והאיש משה עניו מאד מכל האדם" (יב, ג)

כתב רש"י, עניו שפל וסבלן. והקשו המפרשים: מה טעם הוצרכה התורה להודיענו כאן גודל ענוותנותו של משה? אלא, מפרש הרמב"ן, להגיד כי הקב"ה קינא לו בעבור ענוותנותו, כי הוא [משה] לא יענה על ריב לעולם אף אם יודע. עוד הביא הרמב"ן מהספרי, רבי נתן אומר, אף בפניו של משה דיברו בו… אלא שכבש משה על הדבר, יזכיר ענוותנותו שסבל ולא ענם, וה' קינא לו . לרה"ק רבי זאב וואלף מזבאריז זצ"ל היתה אשה קשה. היא היתה לעתים תכופות מחרפת ומגדפת אותו והוא לא ענה ולא הקפיד כלל וכלל. שאלו אותו מקורביו: היתכן? כיצד יכול הוא להבליג כל כך? ! השיב להם הרבי, אדרבה, נותן אני הודאה על חלקי! שהרי אין ספק, שבזיונות אלו נקצבו לי, ומעתה במקום שירדפו אחרי ברחוב העיר ויבוזו ויכלימו אותי לעיני כולם, יושב אני בביתי ומקבל זאת בין ארבע קירות. האין זה טוב יותר? ! (תולדות אמת )
אשתו של ה"יהודי הקדוש" מפשיסחא היתה מציקה תמיד לבעלה בצעקות וגידופים, והוא היה שומע בזיונו ושותק . פעם השיב לה והיא החזירה לו כפליים, והוא השיב לה שוב והיא מוסיפה עוד כהנה וכהנה.. . באותו מעמד נוכח תלמידו רבי שמחה בונים זצ"ל והתפלא על רבו ששינה הפעם מגדרו להיות מהנעלבים ואינם עולבים . פנה לרבו ושאלו: מה יום מיומיים? השיב לו היהודי הקדוש, ראיתי שצערה גדול ביותר בגלל שתיקתי, רחמתי עליה ועניתי לה.. . (סיפו"ח – מועדים )