לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת סנהדרין דף קי״א

דף קי"א – ע"א
'לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק' –  לריש לקיש: מתרחב הגיהנום למי שמשייר גם
חוק אחד. לרבי יוחנן: אין נוח להקדוש ברוך הוא שתדרוש כן, אלא גם אם לא למד רק חוק אחד ניצול מגיהנום.
'והיה בכל הארץ נאום ה' פי שנים בה יכרתו יגועו והשלישית יותר בה– לריש לקיש: רק שליש
מזרעו של הבן השלישי 'שם' [ארפכשד] ישאר בזמן הגאולה. לרבי יוחנן: אין נוח להקב"ה
שתדרוש כן, אלא אפילו שלישי של נח [כל זרעו של ארפכשד].
'כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה– לריש לקיש: דברים ככתבם. לרבי יוחנן: אין נוח וכו', אלא אחד מעיר מזכה כל העיר כולה, ושנים ממשפחה מזכים כל המשפחה כולה.רב כהנא – דרש כריש לקישואמר לו רב כפי שאמר רבי יוחנן לריש לקיש.

רב ראה את רב כהנא חופף ראשו בשעה שהיה צריך לעסוק בתורהאמר לו: 'ולא תמצא בארץ
החיים'. ואמר לו שאין כוונתו לקללו, אלא לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה, רק במי שמצער עצמו עליה.
'ולקחתי אתכם לי לעם… והבאתי אתכם  – מה ביאתם לארץ שניים והם יהושע וכלב, מששים ריבוא, גם יציאתם ממצרים שניים מששים ריבוא, והשאר מתו בשלשת ימי אפילה, וכן לימות המשיח –  כנאמר וכיום עלותה מארץ מצרים.'
רבי אלעזר ברבי יוסי נכנס לאלכסנדריא של מצרים,ומצא זקן שאמר לו בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך, מהם טבעו בים, מהם הרגו בחרב, מהם מעכו בבניין.
משה רבינו נענש שיראה רק במלחמת פרעה ולא במלחמת ל"א מלכים– מפני שאמר: 'ומאז
באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה'. אמר לו הקב"ה: חבל על דאבדין ולא משתכחין,
שהאבות לא הרהרו על מדותי שהרי אמרתי לאברהם 'קום התהלך בארץ…', והוצרך לקנות בארבע מאות שקל כסף מקום לקבור שרה – ולא הרהר על מדותי. אמרתי ליצחק 'גור בארץ הזאת…,' ולא מצאו עבדיו מים לשתות עד שעשו מריבה עם רועי גרר – ולא הרהר. אמרתי ליעקב 'הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה,' ולא מצא מקום לנטוע אהל עד שקנה במאה קשיטה – ולא הרהר, ולא אמרו לי כמוך 'מה שמך', ועכשיו אתה אומר 'והצל לא הצלת את עמך' – 'עתה תראה אשר אעשה לפרעה' – ולא למלחמת מלכים.
'וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו' – לרבי חנינא בן גמלא: ראה 'ארך אפים', וכן תניא להלן. לרבנן:ראה 'אמת'.
כשעלה משה למרום מצא את הקב"ה יושב וכותב 'ארך אפים' –אמר: ריבונו של עולם, ארך אפים לצדיקים?השיב: גם לרשעים. אמר: רשעים יאבדו. השיב: עוד תראה שתצטרך לכך. כשחטאו ישראל אמר הקב"ה: לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים? השיב: ריבונו של עולם, ולא כך אמרת לי אף לרשעים –וזה 'ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר.'
רבי חגא שמע ילד שאמר 'עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ה' לארך ימים' ולפניו סמוך המזמור 'תפלה למשה' וגו', הרי שמשה אמרו – אמר: שמע מינה 'ארך אפים' ראה משה.
דף קי"א – ע"ב
'ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה' – עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש
הצדיקים העושים רצונו ומצפים לישועתו. אך רק 'לשאר עמו' – השם עצמו כשיריים. 'ולרוח משפט' -הרודה את יצרו. 'וליושב על המשפט' – הדן דין אמת לאמיתו. 'ולגבורה' – המתגבר ביצרו. 'משיבי מלחמה' – הנושא ונותן במלחמתה של תורה. 'שערה' – המשכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובתי מדרשות. אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, מה נשתנו אלו שיש בהם מידות אלו, מאלו שאין בהם. אמר לה: 'וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו פקו פליליה' – אין פוקה אלא גיהנום, ואין פלילה אלא דיינים.
משנה . אנשי עיר הנידחת אין להם חלק לעולם הבא -שנאמר 'יצאו אנשים…'.
דין עיר הנידחת א. צריך שיהיו המדיחים מאותה העיר. ב. מאותו השבט. ג. שיודח רובה. ד.
שידיחו אנשים ולא נשים וקטנים. אבל בלי זה דין הנידחים כיחידים שעבדו עבודה זרה .
אנשי עיר הנידחת – צריך שיהא שני עדים והתראה לכל אחד.
חומר ביחידים העובדים עבודה זרה ממרובים עיר הנידחת, שהיחידים בסקילה – לפיכך ממונם פלט,והמרובים בסייף – לפיכך ממונם אבד.
'הכה תכה את יושבי העיר – החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום הרי הם בכלל יושבי העיר
(אם שהו שלושים יום), ומצילים אותה שלא יהא רוב, וכן להיפך.
'החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב:'נכסי צדיקים – שבתוכה אובדים, שחוצה לה פליטים. של רשעים – גם מה שחוצה לה אובדים.
'ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה,אין לה רחוב – עושים, וכן אם היתה מחוצה לה – כונסים
אותה לתוכה.
'ושרפת… ואת כל שללה' – ולא שלל שמים. הקדשות – יפדו, תרומות – ירקבו, מעשר שני וכתבי
הקדש – יגנזו.
'כליל לה' אלוקיך' – אמר הקב"ה: אם אתם עושים דין בעיר הנידחת, מעלה אני עליכם כאילו אתם
מעלים עולה כליל לפני.
'והיתה תל עולם לא תבנה עוד– לרבי יוסי הגלילי: גם לא גינות ופרדסים. לרבי עקיבא: רק
לכמות שהיתה אינה נבנית.
'למען ישוב ה' מחרון אפו' – כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם, אבדו רשעים מהעולם
נסתלק החרון.
יצאו – ולא שלוחי. אנשים – לפחות שנים, ולא נשים וקטנים.בני בליעל – בנים שפרקו עול שמים מצוואריהם. מקרבך – ולא מן הספר. יושבי עירם – ולא יושבי עיר אחרת. לאמר – צריך כל אחד עדים והתראה.
עיר שתחום השבטים עוברת בתוכה – לרבי יוחנן: מתחלקת לשני השבטים. לריש לקיש: ניתנת
לשבט שרובה בתחומו.אין להוכיח כרבי יוחנן ממה ששנינו שצריכים המדיחים להיותמאותההעיר ומאותו שבט – שיתכן שיהא לאדם חלק בנחלת שבט אחר, כגון שנשא אשה מהשבט ונפלה לה שם ירושה, או שניתן לו במתנה מבן השבט.נאמר שקיבלו הלויים מנחלת יהודה ושמעון תשעערים – היינו ארבע וחצי ערים מכל שבט, וקשה על ריש לקיש, שאם הכוונה ד' מאחד וה' מהשני היה לו לפרש.

***************