המכתב מכתב לאלהים הוא.
איגרת למנהיג העולם.
שלום לך אבא!
לומר שמכתבי זה נכתב מתוך אהבה, זה יהיה שחוק וקלות ראש. אך מה שבטוח הוא נכתב מתוך געגועים, געגועים להסתופף בביתך, להנעים ולשיר לך, לבכות לפניך, לבקש ממך עליי ועל בני רחומיך.
בניך נמצאים בשעה טרופה, שעה בה כולם שמים פניהם נגדך ובוטחים על רוב רחמיך.
מאז ומעולם כשחטאנו לך, פעמים שהבלגת לנו ברוב רחמיך, פעמים שפילגת אותנו, ופעמים גם הענשת אותנו, אם בדין רפה אם בדין קשה.
אך לסגור בעדנו את דלתות ביתך, מעולם לא עשית זאת גם בעידנא דריתחא.
והנה היום לדאבוננו נתקיים בנו: "מי גם בכם ויסגור דלתיים", ובעל כורחנו אנו נועלים במו ידינו את דלתי פתחי המילוט מצרותינו שעמדו עד כה לימיננו, ונראה כאילו שאין לך כל חפץ בתפילותינו.
יודע גם יודע אני, כי לך הצדקה ולנו בושת הפנים, ואתה צדיק על כל הבא עלינו, ובשלנו הסער הגדול הזה, ואתה ה׳ כאשר חפצת עשית.
על כן לא לתהות אחר מידותיך באתי, חלילה! רק לשאול ממך שתקום לעזרת בניך ותחוס עליהם עיניך.
הבט משמים וראה כמה נלחמנו כדי לפייס ולרצות אותך אבא, שאף על פי שסגת אותנו בארבע אמותנו, התגנבנו מחלונות ביתנו ושוטטנו ברחובות לחפש אותך, לזעוק לפניך: היכן אתה אבינו מלכנו! אלא שהכבדת נחשתנו.
כולנו בטוחים ומודים שלא נעלם ממך דבר, אך רוצים גם להיות בטוחים שלא תעלים עינך מאתנו גם מחר.
בניך עברו די והותר. אין עם ששרד את מה שעמך חווה – ימי מתלאה קשים, ימי שואה ומשואה, רדיפות רודפות רדיפות, חיים רוויי שכול, אלפי רבבות הותקו אלי טבח והוקדשו להריגה, ועם כל זאת רבים מהם מסרו את נפשם ואת כל היקר להם בעבור קדושת שמך.
נכון, היו כאלה שסר צילם מעליהם, ועקב שאיבדו כל תקווה, איבדו גם את אמונתם, אך אין זה מתוך הכרת שכלם, כי אם מתוך זה שהיו אחוזי מגור ובעתה,
מתוך זה שהיו לבושי חרדות מימים של בלהות,
מקול שאוני משטמת זרים שרדפום לבלעם חינם,
מקול דמי יקיריהם שעד כה אינם חודלים לבעבע בגאיות ההריגה, ושעליהם תהו היעלו אדי דמם לפניך לריח ניחוח?
גם אותם השרידים מתי מספר שנותרו מאז ומהלכים בינינו, חרדים המה לרגעים, מעונים ומוכי גורל, הולכים חשכים ואין נוגה להם, נגועי נפש השורקים שריקות עולם, לא נין להם ולא נכד בעמם ואין שריד במגורותם, מלבד תליון השכול הדר בצלמם, עד שכל מי שמביט בהם מן הצד, תוהה ומשתומם איכה ירדו פלאים ועדנה נשארו שפויים, הילכו רתחי דמעותיהם לשווא?
איכה יירדו אל הסמבטיון ולא יגרפום רתחיו הדלוחים?
נכון שחטאנו לך ואין אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו. אך גלוי וידוע לפניך כי בטבענו אנו רחמנים ורכי נפש, ואין קשיות עורפנו פועל ידנו כי אם פועל יצרנו שטפלת עלינו.
גם אתה העדת על כך ואף כתבת בתורתך: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אוסיף להכות את כל חי".
אז אנא אבא שבשמים! לא עוד! אל תורישנו את פועל יצרנו ואל תכתוב עלינו מרורות. אמור למידת הדין: דייך!
לא אנחנו ביקשנו חיים, אתה מרצונך הטוב הבאת אותנו ונפחת בנו חיים כדי ליהנות מאתנו, ואף על פי שמראש היה גלוי לפניך שנחטא, בכל זאת יצרת אותנו, כי אמרת: "עולם חסד יבנה".
זכור נא אבא!
כי כל מה שבראת בעולמך, הוא מתוכנת כפי הברירה שהצבת לו מראש, שעל כן אין מצד שום נברא להוכיח שהוא אכן מוותר על משהו משלו למענך. רק האדם הוא היחיד מכל מעשי ידיך שבוחר מרצונו לוותר משלו למענך, ובידנו עדות רצופת דורות שתעיד על כך, שהרי גם כשמאסת בקרבנותינו והחרבת את ביתך פעמיים בגלל עוונותינו, ראה איך כל יום אנו בניך לא מתייאשים, ועדיין מדי יום באים לביתך, בית מקדש מעט, להתפלל לפניך שלוש פעמים.
ראה איך כל שבת מתדפקים אנו על דלתות ביתך, מתייצבים על דוכן העדים ומעידים על פועל ידך באמרנו: "יום השישי…", מה שלא מצוי אצל אף אומה.
ראה איך במועדים אנו נעצרים ומתאספים לומר לפניך הלל ושירה, תודה ושבחה.
כל התפילות הללו הן הכלי התקשורתי היחיד שמקשר בינינו, כמכונת הנשמה היחידה שעומדת לרשותנו.
הגם זאת תיקח מאתנו?
לכבוד מי אנחנו עושים את כל זה, לכבודנו? לא ולא! רק לכבודך אבינו מלכנו.
ראיה לכך, שאם לא היית מצווה אותנו על דא ועל הא, לא היה עולה בדעת מי מאתנו להמציא משכלנו, לא ציצית ולא תפילין, לא סוכה ולא מצה, לא קידוש ולא מזוזה. כל זה אנחנו עושים רק בשבילך אבא.
עברנו את פורים והיינו סמוכים שנזכה לראות את המילים "ונהפוך הוא" מתנוססות על דגל הדרור, והנה אנחנו בעיצומו של חודש ניסן, בטוחים בחירותנו, אך עודנו במרורה שממנה טרם ידענו הפוגה.
הגענו למצב שבו "סוגר כל בית מבוא", אין יוצא ואין בא, על כי אבלה כל פינה.
מיום ליום התוגה גוברת על השמחה, והרבה מאתנו כבר הגיעו לסתר המדרגה. הורים מנסים להסתיר מילדיהם את השתאותם ולספון את בהלתם בסתר ליבם, אך נבעו מצפונם, ודמעת הסתרים עומדת לפרוץ את הסכרים.
על כל אלה תעלים עינך?
הרי גלוי וידוע לפניך אבא, שאם כל המשטינים והמקטרגים עלינו יירדו לעולם וינסו להיות במקומנו, לא יעמדו בפיתויי העולם ולא יעמדו בנסיונינו אפילו שעה אחת.
אז כדאי שיחתמו את פיהם מלהשטין עלינו.
ראה כמה אנו חפצים בך אבא.
גם עתה שסגרת בפנינו את דלתות ביתך, אנו מקיימים את מה שציווית אותנו "ועשית על פי אשר יורוך".
מה יותר מזה שגם בשעת הסגר אנו מייחלים אליך, מנסים למצוא פרצה בחוק האנושי רק בשביל לקיים את חוק האלהי.
נכון כנכון היום שיש קומץ המנסים אותך, התשחית בעבורם את המנשאים אותך?
אנו בטוחים בך אבינו מלכנו, שתוציא אותנו מכוס יגונים לכוס ישועות. אך עד אז תן בנו כוח לעמוד בניסיון.
עשה עמנו אות לטובה וקח נא את האות גימ"ל, עשה עמנו אות לישועה וקח נא את האות דל"ת,
החלף ביניהן כדי שנצא מן ה"סגר" ונערוך לפניך את ה"סדר".
אחתום את מכתבי מתוך תפילות המועדים: "והשיאנו ה׳ אלהינו את ברכת מועדיך לחיים לשמחה ולשלום".
ממני בנך המצפה לחיבוק ממך.
כתב – אליהו גמליאל