הזמנה לעליה לתורה

הרב יעקב חזן שליט"א

כתבו הגהות מימוניות (תפילה פ"יב אות ש) בשם הר"מ שאם קרא החזן לכהן או לוי לעלות לתורה, והוא אינו שם, לא יקרא לאחר בשם משום פגמו של ראשון אלא אחר יעמוד מעצמו.

וכ"כ השו"ע בסי' קלה בס' יא: יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם קָרָא הַחַזָּן כֹּהֵן אוֹ לֵוִי וְאֵינוֹ שָׁם, לֹא יִקְרָא לְאַחֵר בְּשֵׁם, מִשּׁוּם פְּגָמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, אֶלָּא אַחֵר יַעֲלֶה מֵעַצְמוֹ.

המ"א מחדש שאם אותו כהן מתפלל מותר לקרות האחר בשם דהכל רואין שמשום תפלה אינו עולה (ס"ק יז). ומותר לקרות בנו תחתיו, דאם איתא שהוא פגום אף בנו פגום אבל לאביו אסור (שיאמרו שאביו נשא גרושה שאז האב כשר והבן פסול)(ס"ק יח). והמ"ב (ס"ק לח) אומר שאם קראו לישראל לעלות ואינו שם, יכולים לקרוא לישראל אחר בשם ולא שייך פגמא מכיוון שאפילו ממזר מותר לעלות לס"ת.

כתב המרדכי שרבינו אפרים היה מוחה בכהן שהוא ש"ץ לקרות לכהן חברו לס"ת, וכן לוי שהוא ש"ץ אסור לקרות ללוי חברו לס"ת מפני פגמו של הש"ץ, ורבינו יואל חולק שהרוב יודעים שלכהן מותר להיות ש"ץ עכ"ל. וכתב האגור שאין הלכה כרבינו אפרים ונוהגים כרבינו יואל.

הרמ"א כתב בסי' קלה בס' יא: שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁהוּא כֹּהֵן יָכוֹל לִקְרֹא כֹּהֵן אַחֵר לַתּוֹרָה (מָרְדְּכַי פ' הַקוֹרֵא עוֹמֵד וְאָגוּר). המ"ב (בס"ק מב) מסביר שאין חוששים שש"ץ כהן לא יקרא לכהן אחר לעלות לתורה מפני הפגם של עצמו, כי אין סברא לומר שכאשר יש ש"ץ כהן אז אף כהן לא יכול לעלות לתורה. ואף במקום שמוכרים עליות לתורה והקונה הוא כהן או לוי, הקונה יכול לכבד אחרים לעלות לתורה ואין חשש לפגם של הקונה.

קטן

כתוב בירושלמי ( ברכות פ"ז ה"ב) א"ר יוחנן קטן לספר עושים אותו סניף, נראה שלקרוא בתורה לשבעה, כמו שכתוב במגילה (כג.) ת"ר הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן (הגמרא דברה על צירוף קטן למנין שבעה ולכן חלקו הפוסקים על צירוף קטן למנין של שלושה עד שישה). כתב הרוקח קטן מצטרף למנין שבעה, אבל קטן אינו מצטרף לשלושת הקוראים הראשונים (כלומר קטן יכול לעלות החל מעלייה רביעית, וביום שעולים רק שלושה – קטן לא יעלה). אבל רבינו ירוחם חולק ואומר שהכל עולים למנין שבעה אפילו קטן, עבד ואשה (הוא לא חילק בין קריאת התורה ביום חול לבין שבת). וכ"כ האבודרהם. הר"ן כתב שהכל עולין למנין ז' ואפילו קטן, פירוש עולים להשלים ולא שהיו כולם קטנים או נשים, שאינם מחויבים ולא מוציאים ידי חובה.

ירושלמי (ברכות פ"ז ה"ב) אימתי קטן עולה למניין שבעה, חד אמר כדי שידע בטיב הברכה, וחד אמר משידע למי מברכין וכן פסק הרמב"ם.

כתב השו"ע בסי' רפ"ב בס' ג הַכֹּל עוֹלִים לְמִנְיַן שִׁבְעָה, אפילוּ אִשָּׁה וְקָטָן שֶׁיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אִשָּׁה לֹא תִּקְרָא בְּצִבּוּר מִפְּנֵי כְּבוֹד הַצִּבּוּר. הגה: וְאֵלּוּ דווקא מִצְטָרְפִים לְמִנְיַן הַקְּרוּאִים, אֲבָל לֹא שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם נָשִׁים אוֹ קְטַנִּים (רַ"ן וְריב"ש).

כתב המ"ב (בס"ק יא) שקטן עולה למנין שבעה אבל לא למנין שלושה (מ"א) ובעולת שבת כתב שקטן עולה רק לעליית שביעי (ולכן קטן לא עולה בר"ח, יו"ט ויוה"כ). ונוהגים היום שאין קורין קטן כלל לשום עלייה ואפילו נשלם מנין הקוראים אלא למפטיר. כתב ילקוט יוסף (בס' לב) שלכתחילה אין להעלות קטן פחות מי"ג שנה ויום אחד, למנין שלושה עולים בימי שני וחמישי, ומ"מ אם עלה וברך, הציבור יוצא י"ח ג' עולים בעליית קטן. וכשיש קצת צורך להעלות קטן לס"ת בימי שני וחמישי, כגון נער שמניח תפילין מספר ימים לפני מלאת לו י"ג שנה ויום אחד, אפשר לסמוך על הפוסקים שמקילים בזה. מותר לעלות קטן לס"ת בשבתות ויו"ט, והקטן מצטרף לחובת שבעת עולים בשבת, והוא שהגיע לחינוך ויודע למי מברכים ושהוא מבן שש שנים ומעלה. וכל זה בין כשעולה הקטן באמצע הקרואים ובין שעולה הקטן בסוף הקוראים. ובמקום שיש מנהג ברור שאין מעלים קטן לס"ת כלל, יעשו כמנהגם ולא ישנו מפני המחלוקת.