הלכות לשון הרע: הלכה יומית

י"ז אדר ב'

למען ישמעו ויראו
כהמשך להלכה של אתמול אודות מרים הנביאה, נמשיך ונתבונן על העונש שקיבלה על דיבור לשון הרע. שהנה מרים הנביאה שהייתה צדקת גדולה שהיה הבאר עולה בזכותה, ולא דברה אלא באחיה אשר אהבתו אהבת נפש, וסכנה עצמה כדי להצילו מן היאור. ולא דברה בגנותו אלא רק השוותה אותו לשאר הנביאים (כמו שכותב הרמב"ם סוף הלכות טומאת הצרעת), ולא דברה בפניו שיבוש ממנה, ולא ברבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה, וכונתה הייתה לבניינו של עולם. ומשה לא הקפיד על כל הדברים האלה, שנאמר (במדבר יב, ג): "והאיש משה עניו מאוד". אף על פי כן לא הועילו לה כל מעשיה הטובים ונענשה בצרעת על זה.
ובאיזה מקום נעשה לה העונש? "בדרך", כי לא תלו לה גודל זכויותיה לעכב את עונשה עד שיגיעו בני ישראל לחניה באיזה מקום, כי אז לא היה ניכר כל כך עונשה ברבים. אבל עכשיו שנענשה תכף בדרך הליכתם, כמו שכתוב: "והעם לא נסע עד האסף מרים" – ממילא נתפרסם גודל כלימתה לכל, כמו שכתוב: "הלא תכלם שבעת ימים".

י"ח אדר ב'

המשך מעשה מרים
דברנו בימים האחרונים על לימוד העוון החמור של לשון הרע ממעשה מרים הנביאה שלא דברה ברבים ולא בזתה את משה אחיה האהוב וכו', ואף על פי כן נענשה. ועתה נתבונן באיזה זמן דברה מרים את הלשון הרע?
מעשה מרים היה "בצאתכם ממצרים" – בתחילת השנה השניה לצאת בני ישראל ממצרים. ועדין לא נודע לכל גודל העונש המגיע בעבור דברי לשון הרע. מה שאין כן לאחר מכן בחטא המרגלים, כשהיו צריכים להכנס לארץ ונתקלקל הדבר בגלל חטא לשון הרע של המרגלים, היה העוון הרבה יותר גדול וחמור, מאחר שהמרגלים כבר ראו את העונש שקבלה מרים על דיבור לשון הרע ולא לקחו מוסר לעצמם. ולכך נסמכה פרשת שלח לך מרגלים לפרשת מעשה מרים.

י"ט אדר ב'

למוד קל וחומר ממרים
והנה מכל מה שדברנו בימים האחרונים בענין מעשה מרים, יוכל האדם ללמוד קל וחומר לעצמו. שהרי אנחנו כאזובי הקיר לעומת גדלותה של מרים הנביאה, וגם ידוע לכל העונש הגדול המגיע בעוון דיבור לשון הרע.
ובפרט אם בכוונה ידבר לשון הרע כדי לגנות את חברו ולביישו, בודאי שלא יהיה נקי מעונש גדול של הצרעת או עונשים אחרים תמורתם. והשומע ומקיים תמיד לזכור באופן זה, בודאי ינצל מעוון זה.