הלכות לשון הרע: הלכה יומית

כ"ב שבט

רכילות
מציאות או דמיון?
דיבורים הנשמעים לכאורה כתכנון מזימה שיש לחשוף אותה בטרם תצא אל הפועל, עלולים לפעמים להיות לא יותר מאשר דיבורים חסרי משמעות גרידא. אם מגיעה לאוזני אדם שמועה על אחרים המתכננים להזיק למישהו אחר, אסור לו לספר על כך לקרבן המיועד אלא אם כן יש בסיס מוצק להנחה שכוונותיהם של הזוממים אכן רציניות.

מפעם לפעם קורה שאנשים מתמודדים עם כעס ותסכול באמצעות דמיונות, אשליות, תכנונים ואיומים בשעה שאין להם כל כוונה ממשית להוציא את הדברים מן הכוח אל הפועל. במצבים כאלו, השומע בעל הכוונות הטובות ההולך ומספר את הדברים עובר על איסור לשון הרע, רכילות והוצאת שם רע.

כ"ד שבט

רכילות
דיוק לעומת הגזמות

תנאי רביעי: בלי הגזמות.
כמו בנוגע לאיסור לשון הרע, אסור להגזים בדברי הרכילות אפילו כשמכוונים לתועלת. אם אדם הזיק, או מתכונן להזיק לזולתו וחייבים להודיע על כך לניזוק, אסור לספר לו בצורה מוגזמת על מה שקרה או עתיד לקרות.

אפילו כשהאדם המוזהר אינו מתייחס ברצינות מספקת לסכנה הצפויה לו, אסור להגזים על מנת להמריצו לפעולה.

יתר על כן, מותר לאדם לספר רק את הדברים הנחוצים להשגת המטרה. ברגע שנתחיל לספר על מגרעותיו של הזולת מסיבות מוצדקות, יש נטיה להיגרר לדברי גנאי אחרים אודותיו, שאינם קשורים לנושא הנידון, גם זו תהיה עבירה על איסור רכילות.

כ"ה שבט

רכילות
טוהר הכוונה

תנאי חמישי: כוונת המספר חייבת להיות אך ורק לתועלת.

התורה מצווה עלינו "לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא י"ט, ט"ז) ובכך מלמדת אותנו שהתענגות על הפצת רכילות עומדת בניגוד מוחלט לגישה הבוגרת ולהתנהגות המכובדת הנדרשות מאיתנו. וכך, מי שנהנה מהפצת רכילות עובר על מצווה זו אפילו כשדבריו מביאים לידי תוצאה מועילה.

סיפור דברי גנאי לשם תועלת, שאחרת היו נחשבים לרכילות, מותר רק אם כוונתו של המספר היא אך ורק לשם השגת אותה תועלת. הסיפוק "מלהיות בעניינים" או מסיכול תכניותיו של מישהו בלתי אהוד עלינו, אסור בהחלט.

מכל מקום, כוונה בלתי ראויה אינה פוטרת אותנו מהחובה לספר דברים שלם תועלת. התורה מצווה עלינו שלא לעמוד מנגד אלא לפתח את הגישה הנכונה לדברים ולהיחלץ לעזרת זולתנו מתוך דאגה אמיתית וכנה.