הלכות לשון הרע: הלכה יומית
כ"ח אדר א'
רכילות
דברים הניכרים
כמו בענין לשון הרע, במקרה היחיד שבו מותר להאמין לדברי רכילות כאילו היו עובדות הוא כאשר הדברים מאשרים חשדות משכבר אשר נתמכו בראיות שלא הספיקו כשלעצמן. לדוגמא, אם התנהגותו של פלוני מעידה בברור על כך שהוא עשה משהו רע, ומישהו לדבריו בא וטען שהיה עד למעשה, מותר להאמין לדבריו של אותו אדם. אולם אין זה אומר שמותר לספר זאת לאחרים, אלא אם כן יש כוונה לתועלת המתירה על פי דין לגלות זאת.
בסיכום, מותר לספר רכילות ולשמוע אותה כשמכוונים לתועלת, אבל אסור להאמין לה אלא רק באשר היא נתמכת בראיות ניכרות.
כ"ט אדר א'
רכילות
תשובה על רכילות
מי שעבר וסיפר רכילות, או שמע דברי רכילות ממישהו אחר, או האמין לדברים הנחשבים כרכילות, חייב לעשות תשובה על פי האופן שבו עבר את העבירה.
מי שסיפר רכילות, הטוב ביותר שיפנה לכל מי שהיה נוכח בעת דיבורו ויסביר לו שהדברים לא היו מדויקים. אם לא יעשה כן, הריהו חייב לפנות אל המדובר ולבקש ממנו מחילה על שדיבר עליו דברי רכילות.
מי ששמע דברי רכילות אינו צריך לבקש מחילה מהמדובר, אפילו כשהאמין לדברים. מכל מקום, אם קיבל את הדברים והאמין להם, עליו להוציא את הדברים מליבו ולשכנע את עצמו שיתכן שהדברים היו בלתי מדויקים לחלוטין והוצאו מהקשרם.
בכל המצבים שהזכרנו, חייב אדם להתוודות לפני ה' על שעבר עבירה מן התורה, ולהביע חרטה על מעשיו, ולקבל על עצמו להבא שלא לחזור על אותה עבירה בעתיד.
ל' אדר א'
המספר לשון הרע, מה גדול עונו!
כמה גדול כוחה של לשון הרע, שהיא שקולה כנגד שלשת עונות החמורות, כמו שאמרו בגמרא בערכין (טו:) ובמדרש שוחר טוב (תהילים נב, אות ב'): "תנא דבי רבי ישמעאל: כל המספר לשון הרע, מגדיל עונות כנגד שלוש עברות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
דכתיב הכא (תהילים יב, ד): "לשון מדברת גדולות", ואלו בעבודה זרה כתיב (שמות לב, לא): "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה", ובגילוי עריות כתיב (בראשית לט, ט): "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת", ובשפיכות דמים כתיב (שם ד, יג): "גדול עוני מנשוא" – בא להודיעך, שקשה לשון הרע יותר משלוש עונות הללו.
דבר אחר: שההורג את הנפש אינו הורג אלא נפש אחת, והאומר לשון הרע הורג שלושה: המספרו, והמקבלו, והנאמר עליו.
ומנין אתה לומד זה? מדואג, שאמר לשון הרע על אחימלך לפני שאול, ונהרגו שלושתן: שאול שקבלו, ואחימלך שנאמר עליו, ודואג שאמרו. שאול שקבלו, שנאמר (שמואל א' לא, ו): "וימת שאול וגו'". ואחימלך שנאמר (שם כב, טז): "מות תמות אחימלך". ודואג שאמרו – שנטרד מן העולם, שנאמר (תהילים לב, ז): "גם אל יתצך לנצח", מן חיי העולם. ומי גרם לו? לשון הרע.