הלכות לשון הרע הלכה יומית

כ"ח אייר – מ"ג לעומר

לשון הרע: תועלת – סיוע למדובר , הימנעות מצביעות
אסור למתוח ביקורת על פלוני מאחורי גבו ,ועם זאת להביע הסכמה להתנהגותו בשעה שהוא נוכח. גם כאשר מותר לדבר דברי גנות כשמכוונים לתועלת, חייבים להימנע מחנופה מזויפת כלפי האדם המדובר. אם הדאגה היא שלא לפגוע ברגשותיו, יהיה הפתרון לכך בהבעת הערכה ודאגה לאותו איש כבן אדם, אבל להביע התנגדות מפורשת להתנהגותו.
אם האדם משוכנע שפלוני לא יקבל דברי תוכחה הוא בכל זאת חייב להוכיחו ולנסות לשכנעו להיטיב את מעשיו בטרם יפרסם ברבים את התנהגותו, כדי שלא ייחשב כחונף או כשקרן.
במקרה זה, שבו ברור שהחוטא לא יקבל את התוכחה, אפשר להימנע מהצורך לדבר עמו תחילה על ידי הבהרת כנותו המוחלטת והסרת כל חשד אפשרי באשר לה. לדוגמא אם אדם מדבר ברבים נגד החוטא (בפני שלושה) ולא בפני אנשים יחידים  בנפרד, ברור לכל שאין המדבר מנסה למצוא חן בעיני החוטא על ידי הפגנת הסכמה להתנהגותו. בדומה לכך, כאשר ידוע שהמדבר ירא שמים בתכלית ואין לחשדו בחנופה, הוא יכול לספר על כך בפני פחות משלושה. כמו כן, אם ברור לכל שהחוטא הוא אדם קשה ומסוכן לפרסם ברבים את התנהגותו, כי אז מותר לדבר עליו אפילו שלא בפני שלושה מבלי לחשוש שיחשדו בכנות כוונותיו.

כ"ט אייר – מ"ד לעומר

לשון הרע: תועלת , תיקון המידות
סיוע לזולת בתיקון מידותיו נחשב, כאמור, בגדר תועלת. אם נדרש עידון במידותיו של פלוני, כי אז מצוות הוכח תוכיח את עמיתך מחייבת להביא את הנושא לתשומת לבו בלשון רכה וברגישות. אולם, אם אדם מרגיש שאין הוא מסוגל להוכיח את זולתו והוא יודע שגם האחרים מודעים לפגמים במידותיו של הזולת, מותר לו לדבר איתם על כך ולשאול בעצתם או לבקש את התערבותם במקרה הצורך.
אם מוצא אדם לנכון להתיעץ עם מישהו אחר – שאיננו מודע למגרעותיו של פלוני – כדי שידריכו כיצד לפנות אל האדם שמידותיו טעונות שיפור, מותר לו לעשות זאת כי גם דבר זה נחשב בגדר תועלת. אולם אם יש אפשרות לדון בענין בלי לציין שמות עדיף לעשות זאת כך.
למדנו בימים הקודמים שאם אדם מעונין במעורבותו הפעילה של משיהו אחר שאינו מכיר את המצב, יהיה על אותו אדם לברר את המצב באופן אישי ולאמת את העבודות בטרם יחליט סופית לנקוט בפעולה.

א' סיון – מ"ה לעומר

לשון הרע: תועלת , תלמידים בעייתיים
המורה המסור נאלץ לעיתים קרובות לדון עם הורים, מורים ומנהלים על התקדמותם ועל קשייהם של תלמידיו. בהעדר הנחיות ברורות ביחס ללשון הרע אפשר להגיע לאוירה פתוחה מדי, שבה מדברים עם כולם אודות כולם, או לקיצוניות ההפוכה, דהיינו, גישה פשטנית של שמירת הלשון שבעטיה נפגעת יעילותו החינוכית של המורה.
באופן כללי ניתן לומר שהתחום החינוכי כוונתו לתועלת והוא מאפשר דיון במגרעות הנוגעות לתלמיד. אולם, תמיד יש להקפיד ולשמור על התנאים המסוימים המתירים דיבור לשון הרע לשם תועלת. חיוני ביותר לאמת את העובדות. רשלנות גדולה היא מצד מורה להתיימר להגיע למסקנות פסיכולוגיות ולאבחון פזיז של התלמיד כסובל מקשיים או מהפרעות מבלי לבדוק את הענין לאשורו. תוצאות הדבר עלולות להיות הרסניות ביותר.
אם יספר המורה לאחרים את הערכותיו אלו, יהיה בכך משום הוצאת שם רע. מה מצער הדבר שילדים בעייתיים מסוימים נחלו כישלון אך ורק בגלל שהובנו שלא כהלכה על ידי מורה, שהדביק להם תויות אשר פגעה בתדמיתם בעיני כל מוריהם לעתיד.
על המורה להשתדל בכל כוחו להבין עד תום את התנהגותו של כל תלמיד ותלמיד. אל ימהר לגנות. חיוני ביותר שהתלמיד ירגיש בנוח לבטא את רגשותיו האמיתיים בפני מורו (כמובן מתוך כבוד ודרך ארץ). ארבעת התנאים הראשונים של דיבור לתועלת דורשים שיחה מלב אל לב עם התלמיד לפני שמדוחים על בעייתו (אלא אם כן יש מקום לחשוש מפני סכנה של ממש).