הלכות לישה

הקדמה

מלאכת לישה היא נתינת נוזל לתוך יבש, ערבובו יחד והפיכתו לדבר אחד. ובהמשך נלמד שגם לחות הבאה מפרי וכד' תחשב כנוזל לענין לישה.

איסור לישה שייך גם בדברים שאינם דברי מאכל, שהרי הלישה במעשיית המשכן הייתה עירוב סממנים של צבע.

אינו עובר על איסור לש אלא אם כן יתמלאו תנאים אלו:

1. שיערבב שני דברים זה בזה.
2. שלפחות אחד מהחומרים יהיה דק, טחון או קצוץ, או שיהיה סמיך.
3. שעל ידי ערבוב שני הדברים תהפך התערובות לגוש אחד.

אסור לישה קיים גם כאשר עושה כן סמוך לסעודה, ואף אם לש בתוך הסעודה בצמוד לאכילה, אסור.

לישה בחומר אחד

מותר למעוך בננה, אבוקדו ושאר פירות וירקות (באופן המותר בשבת) – בפני עצמם – עד שיהפכו לבלילה, מכיון שהם דבר אחד. אך לא יוסיף לבלילה זו שום משקה או מאכל, אלא על פי הכללים שנלמד בהמשך.

מותר למעוך ולערבב פרורי עוגה וכדומה, מבלי שמוסיף עליהם משקה, מכיון שאינו לש אלא מין אחד בלבד. אמנם אם יש במאפה זה שוקולד או ריבה וכדומה, אסור ללוש אותם, מכיון שהמילוי נשאר נפרד מהמאפה, ונמצא שלש שני חומרים יחד.

חומרים שאינם מתחברים

 מותר לשפוך שמן, חומץ או מיונז על גביי ירקות חתוכים בכדי לעשות מהם סלט. כמו כן מותר להכין סלט פירות וכדומה, משום שבערבוב החתיכות עם הנוזלים אינם נהפכים לבלילה אחת.

מותר לערבב דבש עם אגוזים שלמים, וכן מותר לערבב סוכר עם אבקת קקאו או עם שומשום וכדומה, שהרי אין כאן דבר המחבר את שני החומרים להיות לבלילה אחת.

הוספת משקה בתערובת

אף אם נתן את שני החומרים זה על זה מערב שבת מבעוד יום ולא ערבם בערב שבת, אין לערבם יחד בשבת, משום איסור לש.

שני חומרים שערבבו אותם קודם השבת ונדבקו זה בזה וחזרו ונפרדו [כגון ממרח שוקולד או חמאת בוטנים וכדומה, שהשמן נפרד מהם וצף על גבם], מותר לערבם בשבת, ואף להוסיף עליהם משקה ואין בזה איסור לש. אך יזהר לערב בנחת ולא בכוח.

בלילה עבה ובלילה רכה

יש לחלק בין בלילה רכה  [שניתן למוזגה מכלי לכלי] שבזה אין איסור לש כלל, לבלילה עבה [סמיכה]. ונבאר את ההלכה על ידי דוגמא – הכנת מאכל טחינה בשבת.

טחינת שומשום גולמית עשויה משומשום שטחנו אותו, ואף השמן שבה הוא השמן שיצא מגרעיני השומשום. דרך העולם להוסיף על הטחינה מים ולימון, מלח וכדומה.

במהלך טיבול הטחינה נותנים את התבלינים עם מעט נוזל ומערבבים [בשלב זה הטחינה מתקשה], ולאחר מכן מוסיפים קצת קצת נוזלים עד שמגיעים לדלילות הרצויה.

האשכנזים: חששו בשלב הקישוי של הטחינה לאיסור לש, ולכן אם רוצה להכין טחינה בשבת עליו לעשות בב' שינויים. א) ישנה בסדר נתינת המצרכים: קודם יתן את הנוזלים ולאחר מכן את המוצק. ויתן נוזלים מרובים מהתחלה בכדי שהבלילה תהיה רכה מתחילתה. ב) ישנה באופן הבחישה: יערב עם אצבעו או ע"י נענוע הכלי, ואם מערב במזלג וכד' יערב בצורת שתי וערב ולא בתנועה מעגלית.

הספרדים: לא חשו לכך, מכיון שלבסוף הבלילה נעשית רכה, אין לחוש לאיסור לש. ובלבד שיעשה את זה סמוך לסעודה.

ערבוב בלילות

שתי בלילות המעורבות כל אחת בפני עצמה, לדעת האשכנזים אסור לערבבם יחד גם כאשר כל אחת מהם בלילה עבה בפני עצמה. ולכן אסור לערבב גבינה לבנה בדבש, או בריבה, חמאת בוטנים וכדומה, כי שניהם נדבקים יחד ויש בזה משום איסור לישה בשבת.

ולדעת הספרדים ערבוב דברי מאכל זה בזה אינם בגדר לש, כיון שכל כוונתו להטעים את המאכל, ואין איסור בכל הנ"ל.

גם לבני אשכנז יהיה מותר לפורר ולערבב פירורי ביסקוויטים בתוך גבינה לבנה בשביל ליתן לתינוק, ואף מותר להוסיף לגבינה משקה כדי לדללה, ובלבד שיקפיד על התנאים שלמדנו.

מותר להוסיף סוכר ללבן או לגבינה ולערבם יחד, ואין בזה משום איסור לישה.

מותר לתת מיונז בסלט ירקות קצוץ בחתיכות גדולות קצת.

סלט ירקות קצוץ דק מאוד או טונה וכדומה, לאשכנזים מותר להוסיף מיונז וכדומה אם יעשה את ב' השינויים שלמדנו (יתן המיונז תחילה, ויערב בצורת שתי וערב) . ולספרדים נותן כדרכו ולא חושש.

אוכלים שנתבשלו וראויים לאכילה, מותר ליתן עליהם משקה ולערבבו בהם, משום שהוא מתקן אוכלים בעלמא ואין כאן איסור לישה.

לפי זה, מותר לתת שמן או לימון וכדומה על גבי אבוקדו שמעכו בשבת. וכן מותר לתת ולערבב רוטב על גבי תפוחי אדמה מעוכים ואין בזה משום לישה.  

 מותר להטביל דברי מאפה במשקה גם אם הוא חם [לספרדים אפילו בכלי ראשון שאינו על האש, לאשכנזים רק בכלי שלישי בלבד], אף על פי שהמאפה מתמעך, משום שהמשקה לא לש את המאפה אלא מרככו.

כמו כן, מותר לשפוך חלב או כל משקה אחר על גבי קורנפלקס וכדומה על מנת לאכלם יחד.

כל האבקות ההופכות לתבשיל הראוי לאכילה על ידי הוספת משקין עליהם ההופך אותם למוצק – כגון: אבקת פודינג, ג'לי או שבבי תפוחי אדמה (כמו במנה חמה) וכדומה – אסור לערבבם במים.

מנה חמה של קוסקוס וכדומה כשכל המרכיבים שבה עברו תהליך בישול גמור, ובתערובת עם הנוזלים לא נוצרת עיסה, מותר להכינה בשבת. ולאשכנזים ראוי להחמיר.

**************