הלכות רחיצת הגוף

הקדמה

הגמרא במסכת שבת דף מ (ע"א) מבארת את טעם האיסור של רחיצת הגוף במים חמים בשבת, שחכמינו ז"ל גזרו על כך מטעם "גזירת הבלנים".

פירוש: משום שהבלנים הממונים על בתי המרחצאות היו מחממים את המים בשבת תוך כדי עשיית איסור של הבערת האש ובישול המים, והיו אומרים שחיממו את המים מערב שבת, על כן אסרו חז"ל את הרחיצה במים חמים בשבת אף באופן שלא נעשתה במים שום מלאכה האסורה, כדי שלא יבואו בני אדם לחמם מים באיסורי תורה שבשבת.

הגמרא במסכת שבת דף לט (ע"ב) מבארת שבגזירת הבלנים שגזרו חז"ל ישנם ב' גזירות:

א.    מים חמים שהוחמו מערב שבת – שבהם גזרו רק רחיצת רוב גופו או כולו, אך מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו.

ב.     מים שהוחמו בשבת עצמה – שבהם אסור לרחוץ אפילו אבר אחד מגופו.

מים שהוחמו מערב שבת

( אך ורק לאיסור רחיצה בשבת מטעם "גזירת הבלנים")

 אסור לרחוץ בשבת במים חמים או פושרים את כל גופו או רוב גופו, אפילו אם רוחץ אבר אבר בנפרד.

 איסור זה הוא אף במים שהוחמו מערב שבת, בין שחוממו על ידי דוד חשמל (בוילער) ובין שחוממו בדוד שמש.

איסור רחיצת כל גופו או רובו במים חמים בשבת, הוא בין אם נכנס לאמבטיה מלאה במים חמים ובין אם עומד מתחת לזרם מים חמים, אסור לקלח את כל גופו.

מים חמים שהוחמו בערב שבת [הנמצאים במיכל סגור, ובהמשך נדון בדוד שמש או חשמל] מותר לרחוץ בהם בשבת פניו ידיו ורגליו, או חלק מהאברים כל זמן שלא רוחץ את רוב גופו.

איסור רחיצת כל גופו בחמין או בפושרין בשבת הוא בין לגדול ובין לקטן.

תינוק שהתלכלך או תינוק שרגילים לרחוץ אותו מידי יום ביומו, וכן חולה שצריך לרוחצו בשבת, מותר לרחוץ את כל גופם במים שהוחמו מערב שבת או במים הבאים מדוד שמש [לדעות המתירות כפי שנלמד בהמשך]. אמנם מים שהוחמו בדוד חשמל (בוילער) בלאו הכי אסור להשתמש בהם בשבת, אפילו כשחוממו בערב שבת.

מים שהוחמו בשבת

מים שהוחמו בשבת באיסור, אסור לשטוף בהם אפילו אבר אחד.

מים שהוחמו בשבת על ידי גוי [מצוי בעובד זר העובד בבית יהודי] לצורך עצמו או לצורך חולה, לאשכנזים: אף על פי שחימם את המים בהיתר, אסור לשטוף בהם אפילו אבר אחד בלבד. לספרדים: מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו או לשטוף בהם כלים, כיון שהוחמו בהיתר.

עירוב מים קרים בחמים

המערבב מים חמים "מכלי ראשון" עם קרים לצורך רחצה, יש להקפיד שחום המים המעורבבים לא יגיעו לחום שהיד סולדת בהם.

אם מוסיף מים קרים לתוך מים חמים הנמצאים בכלי ראשון [אפילו כשאינו על האש], צריך להקפיד לשפוך כמות גדולה של מים קרים בבת אחת בשביל שהתערבות תהיה בבת אחת פושרת, ולא ישפוך מים קרים לחמים מעט מעט משום שהמים הראשונים מתבשלים בחום המים החמים שבכלי הראשון.

מים חמים הנתונים "בכלי שני" מותר לערבם עם מים קרים אפילו אם התערובת תהיה חמה בחום שהיד סולדת בהם.

דוד חשמל (בלויר)

דודי החשמל (בוילר) המצויים בבתים פועלים בצורה זו: בתחתית הדוד נכנסים המים הקרים מהצנרת הכללית, ומתחממים ע"י גוף חימום הנמצא בתחתית הדוד, ומשם עולים המים החמים למעלה (מים חמים שואפים לעלות תמיד למעלה).

מחלקו העליון של הדוד יוצא הצינור המוביל את המים החמים אל ברזי הבית, וברגע שמוציאים מים חמים בברז שבבית מהדוד, נכנסים מים קרים מהצינור התחתון.

דוד חשמל (בוילר) הפועל בשבת! אסור להוציא ממנו מים בשבת, מאחר והמים שנכנסים מתבשלים מכח גוף החימום בשבת ועובר על איסור בישול.

המציאות השכיחה היא שבדרך כלל דוד החשמל לא פועל בשבת עצמה ואף על פי כן ישנה בעיה בכניסת מים קרים אל הדוד בשעה שהופעל בערב שבת. מאחר והדוד נידון ככלי ראשון שהורד מהאש, וממשיך לבשל כל עוד המים חמים בחום שהיד סולדת בהם. ולכן:

אם חום המים שבדוד חמים בחום שיד סולדת בהם, אסור לפתוח את ברז המים החמים שבבית בשבת, שעל ידי זה מבשל את המים שנכנסים לדוד בתולדת האש.

בדק קודם השבת וראה שחום המים שבדוד אינם חמים ביד סולדת, מותר לפתוח את הברז המביא מים מדוד החשמל.

מים שהוחמו ע"י דוד חשמל מערב שבת, החמים ביד סולדת שלצורך השימוש בהם צריך לפתוח את ברז המים הקרים בכדי למזגם שיהיו פושרים, אסור להשתמש במים החמים בשבת, שיש בזה משום חשש בישול בעת ערבוב המים הקרים עם החמים קודם יציאתם בברז.

היוצא מדברינו: אם דוד החשמל (בוילר) הופעל בערב שבת בכדי לחמם את המים שבדוד, אם לא בדק קודם השבת וראה באופן ברור שהמים אינם חמים ביד סולדת, יש להקפיד שלא לפתוח את צד המים החמים שבברז. ובברז מנוף יש להצמיד את ידית פתיחת הברז לצד המים הקרים לפני פתיחת הברז.

ובילקוט יוסף כתב שאם כיבו את הבוילר בערב שבת, מותר לפתוח את ברז המים החמים בשבת בבוקר, מאחר ובפשטות אינם חמים ביד סולדת.

מחמם מים – יונקרס

במכשירי היונקרס המצויים בשוק ישנם ב' סוגים (יתכן שכיום יש עוד כמה סוגים):

האחד, יש בו להבת אש קטנה הדולקת קבוע, וכשפותחים את ברז המים החמים חיישני המערכת מגבירים את עוצמת הגז המגביהה את הלהבה שיהיה בכוחה לחמם את המים הזורמים בצינור, ובסגירת ברז המים החיישנים מנמיכים את הלהבה.

השני, אין בו להבה הדולקת תמיד, אלא בשעה שהחיישן מרגיש שינוי בלחץ המים העובר בצינור מצית להבה או מפעיל מערכת חשמלית המחממת את המים.

ועל כן פשוט הדבר, שאסור בהחלט לפתוח בשבת ברז מים חמים המחובר ליונקרס, שמלבד איסור בישול, יש בזה גם איסור של הבערה בשבת, שהרי מיד עם פתיחת הברז בוערת אש להבה בתנור, ויש בכך איסור גמור משום מבעיר בשבת ובעת סגירת הברז עובר על איסור מכבה.

מותר להשאיר את הלהבה הקטנה שביונקרס דולקת בשבת בשביל שתפיג צינת המים, אך בתנאי שיבטיח מערב שבת שברז הלהבה הגדולה יהיה סגור היטב, וגם שהמים לא יוכלו להתחמם בשום אופן בשיעור של יד סולדת בו.

היתר זה יועיל אך ורק לרחיצת כלים וכדומה, אך לא לשטיפת גופו ואפילו אבר אחד מגופו אסור (שבזה יש גזירת הבלנים).

טעה ופתח בשבת את ברז המים החמים שהוחמו על ידי חשמל בערב שבת!!! (כעת הבוילר כבוי), ומים קרים נכנסים כעת לדוד, אסור לסגור את ברז המים עד שיגמרו המים החמים בחום שיד סולדת בהם הנמצאים בדוד. [ניתן לראות שהמים שיוצאים בברז כבר אינם רותחים]

טעה ופתח בשבת את ברז המים החמים היוצאים מן הדוד כשהבוילר דולק בשבת אסור לסגור את הברז כל השבת, מכיון שעם סגירתו יתבשלו המים הקרים שנכנסו לדוד החשמל.

וכל שכן ביונקרס, שאין לסגור את הברז בשבת, מכיון שעם סגירת הברז גורם גם לכיבוי או להפחתת הלהבה.

דוד שמש

דוד השמש המצוי, פועל בצורה זו: מים קרים נכנסים לדוד דרך צינור הנמצא בתחתיתו, ומשם יורדים בצינור אל הקולטים. ברגע שהמים מתחממים בקולט הם חוזרים ועולים אל חלקו העליון של הדוד (מים חמים עולים תמיד למעלה), וברגע שנפתח ברז המים החמים שבבית, יוצאים המים מהדוד דרך צינור הנמצא בחלקו העליון ובמקומם נכנסים מים קרים מהצינור הנמצא בחלקו התחתון של הדוד.

פולמוס הלכתי נרחב נסוב סביב איסור או היתר בשימוש במים חמים שהוחמו בקולטים מחום השמש, ואין כאן המקום להאריך.

להלכה: הספרדים הקילו להשתמש במים אלו לשטיפת כלים ולרחיצת פניו ידיו ורגליו [אך לא כל גופו] והמחמיר תבוא עליו הברכה, ולאשכנזים טוב להימנע משימוש במים חמים היוצאים מדוד שמש.

במקום שניתן למנוע מהמים הקרים להכנס אל דוד השמש על ידי סגירת ברז הצינור המוביל את המים לדוד וכדומה, לכל הדעות מותר להשתמש במים החמים היוצאים מדוד השמש.

אף המקילים להשתמש במים חמים הבאים מדוד השמש, אם הדליקו את הגוף החשמלי (בוילר) בערב שבת אפילו לשעה קלה, נידונים המים כמים שהוחמו בדוד חשמל.

מטעם חשש זה כתב בשמירת שבת כהלכתה (פ"א הנ"א) שבימות החורף המעוננים, אין להשתמש במים הבאים מהדוד אפילו כשהוחם רק מחום השמש, שמא יטעה ויחליף בין מים שהוחמו בחשמל למים שנתחממו מן השמש, כיון שבימים אלו מצוי לחמם את המים על ידי החשמל.

מים קרים

לספרדים: מותר להתקלח בשבת במים קרים, ואפילו כל גופו. ויש להיזהר שלא יבוא לידי סחיטת השיער והמגבת. על כן נכון להמתין מעט לפני שיתנגב כדי שירדו המים מעליו, ולאחר מכן ינגב עצמו בנחת.

לאשכנזים: נהגו שלא להתרחץ כל גופו בשבת אף לא במים קרים. אולם במקום צער מהחום או מזיעה מרובה יש להקל להתקלח במים קרים, ובלבד שיזהר מסחיטת השער והמגבת כנ"ל.

טבילה במקוה

נשים שליל טבילתן חל בערב שבת, תשאלנה רב כיצד עליהן לנהוג לגבי שעת הטבילה ועצם הטבילה כיצד תעשה, והאם ניתן לטבול במים חמים וכו'.

גברים: מי שלא מקפיד על טבילה במשך השבוע, ראוי שלא יטבול כלל בשבת. מי שטובל במשך כל השבוע ורוצה לטבול גם בשבת, במים חמים – אסור. במים פושרים [כל זמן שמרגיש מעט קר ואין לא נעימות מוחלטת נחשב כפושר – כך שמעתי מהרב אופיר מלכה] לאשכנזים: מותר (מ"ב שכ"ו סק"ז) וכן פסק באור לציון (עמ' רנ"א). ולספרדים (הליכות עולם ח"ד עמוד ר"י) אסור לטבול בפושרים, אלא רק בקרים [דהיינו: שמרגיש מאוד קרירות, אך אין צריך להיות קר לחלוטין].

וצריך להיזהר לטבול רק לשם מצוה, ולא ליהנות מהשהייה במים.

שחיה

אסור לשחות בין בים ובין בבריכה שבחצר, בין בשבת ובין ביום טוב.

וכבר נהגו ישראל שלא להתרחץ בים או בבריכה אף בלא לשחות מחשש לכמה מכשולים שיכולים להיכשל.

שימוש בספוג רחצה

גם באופנים שמותר להתרחץ בשבת, אסור לשפשף את הגוף במטלית או בספוג.

כמו כן אין להשתמש בשעת הרחצה במברשת בכדי לנקות את גופו, אלא אם כן היא בעלת שערות סינטטיות, והשערות אינן צפופות, ומברשת זו יוחדה לרחיצה בשבת.

סבון

"סבון מוצק": לאשכנזים: אין לרחוץ בסבון בין קשה ובין רך. ולספרדים: שלא במקום הצורך [מקום הצורך, היינו רופא או אחות וכדומה הצריכים לשטוף את ידיהם לאחר טיפול בחולה] טוב לחוש לדעת האוסרים, אולם אין למחות במי שנוהג היתר בדבר אף ללא הכרח.

"סבון נוזלי" מותר לרחוץ בו בשבת. ובמקום הצורך מותר לתת סבון או שביבי סבון במים חמים הנמצאים בכלי שני בשבת, ואף מותר לנענע את הכלי כדי לזרז את תהליך ההמסה, אך אין לשפשף בידו את הסבון שבמים.

בושם

מותר ליתן בושם על הידיים ושאר חלקי הגוף אף על פי שמהגוף יעבור הריח אף לבגד, אך לא יתן ישירות על בגדיו או על כל בגד אחר.

מותר לרסס על הגוף דאודורנט וכן מותר למרוח דאודורנט נוזלי הנמצא בבקבוק שבראשו כדורית, אך אין להשתמש בדאודורנט העשוי כמין משחה הנמרחת על הגוף.

טלק

מותר לבזוק אבקת טלק וכדומה על תינוק, אפילו במקומות שבהם העור רגיש במיוחד, אף על פי שיש בזה משום רפואה.

המרבה להזיע, מותר לו לפזר במקומות בהם הוא מזיע אבקת טלק המיועדת לספוג את הזיעה, ואין בה חומר מרפא. ומותר אף להתיז תרסיס המיוחד לכך על הגוף, אך לא ימרח משחה, משום איסור ממרח.

קרם

על אף שלבני ספרד מעיקר הדין מותר לסוך תינוק במשחה בשבת, מכל מקום נכון שיחמירו כבני אשכנז שלא למרוח את המשחה על גוף התינוק, אלא יסחט את המשחה מן השפופרת ישירות על גוף התינוק או על החיתול, וכשיהדק החיתול על גוף התינוק תמרח המשחה מאליה.

מותר לסוך תינוק בשמן נזיל, אך אין ליתן את השמן על צמר גפן או מטלית ספיגה משום איסור סוחט.

חולה שאין בו סכנה, לספרדים: מעיקר הדין מותר למרוח קרם על גופו ובלבד שימרח רק מעט קרם באופן שכל הקרם יספג בגופו. ולכתחילה טוב שיתן את הקרם בכמה מקומות בגופו מבלי למרוח אותו. ולאשכנזים: אסור למרוח שום משחה סמיכה, ורק משחה במצב נזיל מותר למרוח. (ילק"י שכ"ז ב', שש"כ פל"ג הי"ג)

מותר לאדם בריא לסוך את ידיו בשמן לשם תענוג. אמנם בשעה שעורו סדוק, אם הוא רגיל למשוך שמן בימות החול אין בכך איסור אף בשבת. אך אם בימות החול אינו רגיל לסוך את ידיו הבריאות בשמן, אין למרוח עליהם שמן בשבת, משום איסור רפואה בשבת.

דוחה חרקים

 מותר למרוח ביד על גוף האדם (בין קטן ובין גדול) חומר נזיל שאינו משחה או ספריי כדי להרחיק חרקים.

מותר לרסס בחלל החדר תכשיר קוטל חרקים, כדי להרחיק את החרקים מהחדר, ויקפיד להשאיר דלת או חלון פתוחים כדי שיוכלו לצאת דרך שם. אך לרסס ישירות על החרקים – אסור.

צחצוח שינים

לאשכנזים: נוהגים שלא לצחצח את השינים בשבת אף בלי משחה, אלא שוטפים את הפה במי פה נוזליים בלבד.

לספרדים: לכתחילה מי שיכול להמנע משימוש במשחת שיניים בשבת, טוב שיחמיר בזה. אך אדם שאם ימנע מצחצוח שיניים יצטער הרבה, מותר לצחצח אפילו על ידי מברשת, וטוב שישתמש במי פה מאשר יצחצח עם משחה, וראוי לייחד מברשת שיניים מיוחדת לשבת (כדי להנצל מבעיית "עובדין דחול"). ויזהר שלא ישטוף את המברשת לאחר הצחצוח (משום איסור "מכין משבת לחול") אלא אם כן בדעתו להשתמש בה שוב השבת. ומי שיודע שבעת הצחצוח ירד דם בודאות מהחניכים, ימנע מלצחצח בשבת.

קיסם שיניים

מותר לחצוץ שיניו בקיסם המיוחד לכך או בכל דבר אחר שאיננו מוקצה. וכן מותר לחצוץ בחוט המיוחד לכך (דנטאלי), אך יש להכין את החוטים מערב שבת כי בשבת אסור לחתוך את החוט מהגליל. ואם שכח להכין מערב שבת ישתמש בחוט שבגליל מבלי לחותך אותו.

גפרור, אף על פי שדינו ככלי שמלאכתו לאיסור, מותר לחצוץ בו את שיניו, אך אין לחדד את קצהו לא בכלי ולא בידיו.

עיסוי (מסאג')

אסור לסוך את הגוף בשמן ולמשמש בכח לצורך רפואה, ועל כן אסור לעשות מסאג' בשבת כשעושה בכח ומתכוין להזיע, אך אם עושה בנחת – מותר.

מי שנתפס גבו או צווארו וחש בכאבים גדולים עד שנחלש כל גופו ונפל למשכב, דינו כחולה שאין בו סכנה, ומותר לעשות לו מסאג' אף בחוזק.

טיפול בגוף בשבת

אסור לאדם לשקול את עצמו או אחרים בשבת, וכל שכן שאסור להשקל במשקל חשמלי.

אין לאדם למדוד עצמו או אחרים בשבת. וכן לא יעמוד סמוך לסרגל שרשום בו מספרים בשביל לדעת מידת גובהו.