"וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" (כ"ח, י"ב)

ה"סולם" מלמד אותנו דרכי הנהגה חשובות בחיים. כדי להבין אותן כראוי, נקדים ונביא משל:

אדם אחד מסוכן, לא ניחן בדעת מרובה. יום אחד אמר לו בעל הבית: "בבקשה ממך, עלה לגג ותביא לי משם כמה שקים של חול".

"איך אעלה?" שאל האיש, "הלא אין מדרגות".

"נכון", אמר בעל הבית. "אין מדרגות, אבל יש סולם".

לקח האיש התם את הסולם, והלך לצד הבית. הצמיד את הסולם לקיר, ונסה לעלות, אבל לא הצליח – הסולם כל הזמן נופל.

"הקיר הזה עקום", אמר התם, והלך לצד השני. העמיד את הסולם, הצמיד אותו לקיר, ושוב לא הצליח לעלות, כי הסולם נפל. הוא המשיך עוד בניסיונותיו, עד שעבר שם אדם אחד, ואמר לו: "כדי לעלות על הסולם, צריך למשוך אותו, ולהרחיק מעט מהקיר. מעמידים אותו בשפוע, כדי שיוכל להתיצב. ללא שיפוע, הסולם לא יוכל להיות יציב".

מסקנה לחיים: בן אדם, אתה רוצה לעלות ? תן קצת רוח, אל תעמד על קוצו של יו"ד. דע לותר בעת הצורך.

עוד מעשה יש לנו, במסכן חסר דעת שני:

אמר לו בעל הבית, לאותו מסכן: "ישנן מדרגות שמובילות לגג ביתי, והגג מסכן לילדים. אני חושש שהם עלולים לעלות לשם בהחבא, מבלי שאדע. כיון שכך, רצוני שתהרוס את המדרגות הללו!"

"אין בעיה", אמר האיש התם. מה עשה ? עלה מן המדרגה הנמוכה ביותר לזו שמעליה, ושבר את המדרגה הנמוכה. לאחר מכן עלה למדרגה השלישית, ופרק את השניה. כך התקדם, עד ששבר את כל המדרגות, ומצא את עצמו על הגג ללא מדרגות לרדת בהן…

"הצילו! הצילו!" הוא צעק, עד שנחר גרונו.

"מה קרה?" שאלו אותו שכנים מדאגים.

"עליתי לגג, ואני תקוע כאן, לא יכול לרדת".

"כמו שעלית, ככה תרד", אמרו לו.

"לא", הוא אמר בהיסטריה, "קודם היו מדרגות ויכולתי לעלות. עכשיו אין מדרגות, כי פרקתי אותן. אני לא יכול לרדת".

אמרו לו: "תקשיב טוב! מדרגות שמפרקים – מפרקים קודם למעלה, ורק אחר כך למטה". חזר על זה התם ארבעים פעם, עד שקלט היטב: "מדרגות שמפרקים, מפרקים קודם למעלה ואחר כך למטה".

לימים, יצא שמעו כמפרק המדרגות המפרסם של העיר.

לבעל בית אחד היה מרתף יינות גדול, אבל חתולים התחילו להתגנב למרתף, וקלקלו את חביות היין. חשב בעל הבית לעצמו: אמנם נכון, חתולה יודעת לקפץ, אבל יש גבול ליכולת הקפיצה שלה. אם נפרק את המדרגות, נפטר ממכת החתולים.

קרא אפוא בעל הבית לאיש התם, ושכר אותו לפרק את המדרגות. התם הגיע בזריזות לעבודה. הוא שנן את המטרה "מדרגות שמפרקים – מפרקים קודם למעלה, אחר כך למטה". חזר על זה שלש פעמים, והתחיל לפרק את המדרגה העליונה. אחר כך פרק את זו שתחתיה, וכן הלאה, עד שנותר במרתף ללא אפשרות לעלות.

"הצילו! הצילו!" הוא צעק, אבל עבר הרבה זמן עד שמישהו שמע אותו. בסוף עבר שם יהודי וכשראה אותו שאל בתימהון: "תגיד, מה קרה לך? למה תקעת את עצמך שם, למטה?"

"ככה אמרו לי לעשות", אמר התם האומלל. "מדרגות שמפרקים – מפרקים קודם למעלה, ואחר כל למטה".

אמרו לו, "כך עושים בגג, במרתף זה בדיוק הפוך!"

כך גם האדם – מתבלבל לו גג עם מרתף…

כאשר אדם רואה שמזונותיו מצטמצמים – במה הוא מקצץ?

אם אמונתו אינה חזקה, הוא מקצץ בעבודת ה'. נותן פחות צדקה, מקמץ בשכר למוד תורה של הילדים, מקצץ בעניני עבודת ה'. בהוצאות הגשמיות הוא דווקא משתדל לא לקצץ, לא רוצה לרדת ברמת החיים, לא רוצה לותר על הנאות.

כאשר המצב הכלכלי מתחיל להשתפר, הוא מתחיל להרשות לעצמו להוציא יותר. על מה? אם הוא לא בעל מעלה, הוא משדרג את עניני הביגוד והאוכל, הריהוט והרכב. בסוף אולי הוא נזכר להעלות קצת את רף הצדקה, להחזירו לאותו קו שהיה לפני תחילת הצמצומים.

הרב חיד"א מבאר על דרך צחות: "אני ראשון ואני אחרון", הקב"ה אומר, כביכול, אני ראשון בשביל להוריד, לקצץ בתקציבים לצדקה ולשאר עניני קדשה. אחר כך, בהשבת המצב אל כנו, עניני קדשה אחרונים, "אני אחרון"…

ספר הרב חיד"א, שפעם אחת היה באוניה, וכמעט שטבעה האוניה בים הסוער עם כל נוסעיה. בא רב החובל ואמר: "תשמעו, חייבים להוריד מהמשא! כל אחד מוכרח לזרוק לים חמשים אחוז מהמטען שיש לו, כדי שהאוניה תצליח לעמד בעומס".

ראה החיד"א בעיניו אדם אחד, שהדבר הראשון שזרק לים היה התפלין שלו, ה' ישמור.

שוטה וגס רוח שכמותו! יש להוריד קדם מהסחורה, מהדברים הגשמיים, ורק אחר כך אם יהיה צרך דוחק, להוריד מדברים רוחניים!

(מתוך הספר 'דורש ציון')  –  באדיבות "דרשו"