ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת וישלח – מאת הרב ברוך רובין הי"ו

 

"וישלח יעקב מלאכים" (לב, ד)

ברש"י: מלאכים ממש. היינו כל מלאך הוא רק בראיה אבל כאן היו מלאכים שיש בהם ממש, כי היו צריכים להכות את עשו. (מקור ברוך)

 

"עם לבן גרתי" (לב, ה)

מסופר על הרה"ק רבי חיים מצאנז זיע"א שישב פעם בשלחנו הקדוש, אחז בזקנו שיורד על פי מדותיו ואמר "עם לבן גרתי" הנה הלבין כבר זקני "ואחר עד עתה" ואנכי מתמהמה כל הימים ועדיין לא חזרתי בתשובה. כעבור רגע של שתיקה חזר וסיפר: בעיר ליזענסק היו עסקני ה"חברה קדישא" אנשים פשוטים מאד וקטני דעת כיון שהגיעה שעתו של הרבי ר' אלימלך להסתלק מן העולם באו ואמרו לו: רבי התוודה על מעשיך, השיב להם רבי אלימלך: "והיכן הייתם כל הימים עת ישבתי ליד השולחן ואכלתי צלחת מלאה בשר לתיאבון? הלא אז עדיין היה בי הכח לשוב, מה לכם כי באתם עתה בהיותי חדל אונים, ואחרי שסיפר להם איך היה מרבה לאכול ולשתות, חזר ופירט חטאים אחרים שכביכול נכשל בהם, וכך חשב ומנה את החטאים שכל אחד מהנוכחים שם עבר, והתייפחו בבכיה גדולה, ולא זזו משם עד שנעשו כולם בעלי תשובה אמיתיים. "ויחץ את העם וגו' והיה המחנה הנשאר לפליטה" (לב, ח-ט) משום שהכין עצמו לתפילה, ותפילה עושה מחצה לכן חצה את המחנות כדי שלפחות מחנה אחת יהא נשאר. (חתם סופר)

 

"הצילני נא מיד אחי מיד עשו" (לב, יב)

איתא במדרש כשברח יעקב לחרן מפני עשו, נולד בן לעשו וקרא לו שם "אחי" כדי שלא ישכח מה עשה לו יעקב וכשגדל הילד ציווה לו עשו אביו שבכל מקום שימצא את יעקב יהרגהו ולכן התפלל יעקב הצילני נא מיד "אחי" בן עשו ומיד עשו. (הרוקח)

 

"הצילני נא מיד אחי מיד עשו" (לב, יב)

נכנס יהודי לכ״ק האדמו״ר מבעלז – רבי אהרן זצ״ל ושפך לפניו את לבו: יש לו בן שעד עכשיו היה מהמצויינים בלימוד, בתפלה ובהתנהגות, והנה לאחרונה הבן פשוט איבד את הבנתו ולא מסוגל לקלוט שום דבר בלימודיו. נאנח האדמו״ר ואמר: ״תבדוק מי הם החברים שלו״. האבא נדהם למשמע אוזניו, שכן ידע כי חבריו של בנו היו רק תלמידים מצויינים ומבתים טובים. הלך לברר ואכן שמע שחבריו רק ילדים טובים. חזר האב לאדמו״ר ופרץ בבכי: ״רבי הושיעני״! חזר שוב הרבי ואמר: ״אנא תברר ותבדוק מי הם החברים של בנך״. מעשה זה חזר בשלישית, ואז החל האב לעקוב והבחין בבחור מסויים שמתרועע כל היום עם בנו. החל האב לברר יותר על אותו חבר וגילה כי בחיצוניות נראה אותו בחור מצויין אבל תוכו רקוב״. נכנס האב לאדמו״ר לדווח לו שזו באמת הסיבה… אמר לו האדמו״ר: אנחנו מבקשים כל בוקר: "והרחיקנו מאדם רע, מיצר הרע, ומחבר רע״, ואחרי כן מבקשים שוב ב״יהי רצון״ על "חבר רע״. למה צריכים לבקש פעמיים על כך? אלא ללמדנו שכדי להנצל מחבר רע (שפעמים רעתו מוסתרת) לא די בתפלה אחת אלא צריך להתחנן ולבקש שוב ושוב, ורק ע״י תפלה כזו אפשר להנצל.

 

"כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים" (לב, יב)

פירש רש"י "שמא משהבטחתני התלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו". יראת החטא של יעקב אבינו היא שגרמה לו לפחד מעשו אחיו, ותמהים אנו: וכי אלו חטאים היו לאותו צדיק? מבאר הרמב"ן "אבל הכל מיראת חטא כי דרך הצדיקים לירא תמיד. והיה מתיירא אולי אפילו משיצא משם חטא בבואו בברית עם לבן עובד עבודה זרה, או בדבר אחר". אנו איננו מסוגלים להבין, מהו החטא בכריתת ברית עם לבן, אולם יעקב אבינו חושש גם מכך, הוא מפחד גם מן הפגם הקטן ביותר ואף משגיאות זעירות העלולות לקרות בשוגג. להלן סיפור המיוחס לרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב ששימש כחזן בסליחות, פעם אחת הרגיש, כי תפילתו אינה מתקבלת כתמיד, ולאחר אמירת הסליחות יצא לטייל ברחובות ברדיטשוב, כדי לחשוב, מה ביכולתו לעשות, ומבלי משים נשאו אותו רגליו עד לשכונת העוני בעיירה. בעודו מסתובב שם, הבחין באור גדול הבוקע מאחת החורבות, בקדושתו הבחין, כי אין זה אור רגיל שמקורו בנרות, אלא אור רוחני, שיסודו בהררי קודש, והוא מיהר לנקוש על דלת הבית. למשמע נקישותיו נפתחה הדלת בידי אשה, ומיד כאשר הבחינה באורח, שניצב בפתח ביתה הבינה, כי הרבי בא להוכיח אותה. בו במקום התחילה לבכות מרה, ותוך כדי בכי אמרה: "רבי קדוש, אמנם חטאתי, אך האמן לי שכבר שבתי בתשובה שלימה, וגם סבל רב עבר עלי בשל אותו חטא". רבי לוי יצחק המתין, עד שפסקה מלבכות ורצה לדעת מה היה החטא שלה. האשה סיפרה כי התגוררה עם הוריה ויום בהיר פקד אותה אסון כבד בפטירת ההורים ונשארה בודדה בעולם, והיא כבת שבע עשרה שנים בלבד. במציאות חדשה זו, היא נאלצה לדאוג לפרנסתה בכוחות עצמה בעשיית גבינות מהרפת שבבעלות הפריץ. היא ביקשה מהפריץ להאריך את החוזה, אך הלה היתנה זאת בכך שתפרוץ את גדרות הקדושה ותשהה בביתו. מיד ככששמעה זאת ברחה לביתה. "אתה מבין רבי", התפרצה האשה שוב בבכי עז, "סבלתי כה רבות בגלל החטא שלי שגרמתי להכשיל בני אדם, אולם חזרתי בתשובה גזזתי את שערות ראשי, (כן מביא במדרש תנחומא, פרשת וישב סימן ח' אצל יוסף הצדיק "א"ל הקב"ה אביך מתאבל עליך בשק ואפר ואתה אוכל ושותה ומסלסל בשערך" מכאן ששיער עלול להביא לפגם) ומקווה אני, שהקדוש ב"ה סלח לי". "ומה עשית עם השערות?", שאל הרב. "שרפתי את כולן מלבד תלתל אחד בודד שהשארתי, ובכל פעם שאני מרגישה מרירות, אני מוציאה את אותו תלתל שיער, ואומרת: 'רבש"ע, אתה צודק, הצרות עוברות עליי בשל חטאי'. יצא ר' לוי יצחק לרחוב ונשא עיניו לשמיים ואמר: "רבש"ע, הנך יכול להניח בכף מאזנים אחת את כל הקטרוגים, וגם את השטן בכבודו ובעצמו, ואילו בכף השניה אבקש שתניח רק את התלתל הזה, ובטוח אני שיטה את הכף!!". (פניני עין חמד)

 

"ואתה אמרת היטב איטיב עמך" (לב, יג)

לכאורה קשה למה פחד הרי הקב"ה הבטיחו כמה פעמים. אלא יש לומר ע"פ מה שכתב הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות, שזה שמובא שהבטחת הקב"ה אינו יכול להיבטל, הוא רק כשבא ע"י מלאך או נביא, אבל ע"י הקב"ה בעצמו, כן יכול להיבטל, לזה אמר "ואתה אמרת" ממילא יכול להיבטל. (מקור ברוך)

 

"ואתה אמרת היטב איטיב עמך" (לב, יג)

כבר הקשה (רש"י) ז"ל שהלא לא מצינו בשום מקום שהקב"ה אמר לו בזה הלשון. ויש לומר על פי הידוע שהשי"ת ברא שבעת ימים כנגד שבעת הרועים, יום ראשון של השבוע הוא בחינת אברהם, ויום שני בחינת יצחק, יום שלישי הוא כנגד יעקב. והנה בפרשת מעשה בראשית כתוב ביום השלישי פעמיים כי טוב, וזהו שאמר "היטב איטיב עמך" כי היום שמכוון נגדו נכפל בו כי טוב ולכן אבקשך שתיטיב עמדי. (שר שלום מבעלזא)

 

"ואתה אמרת היטב איטיב עמך" (לב, יג)

אומר הרה"צ רבי יחזקאל מקוז'מיר, אם האדם מלא הודיה להקב"ה ומרגיש שה' מרעיף עליו רוב טובה ותמיד עונה על מצבו בטוב, אומר הקב"ה אני עוד אראה לך מה נקרא טוב, ומעניק לו טובה גדולה, וזה נרמז ואתה אמרת היטב, אם אתה עונה שה' עושה אתך רק טוב אזי היטב עמך בכפלים אבל אם ח"ו עונה שמצבו רע אומר לו הקב"ה עוד אראה לך מה זה רע עד שתבין שמצבך העכשווי אינו רע.

 

"ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב" (לב, יג)

כך גם בירך המלאך את אברהם אבינו 'כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים'. וצריך להבין, מדוע נמשלו ישראל לחול??? מבאר רבינו האור החיים הקדוש, שהענין כך הוא, שנתברכו ישראל, שאם יחסר מנכסיהם וממונם, יהיה החסר נשלם מעצמו, באמצעות מידת קדושה מיוחדת אשר תשרה בנכסיהם. וזה הרמז במשל לחול הים, כמו שהחול על שפת הים גם אם חופרים בו ומחסרים ממנו, הוא חוזר ומתמלא, כך ישראל אם נחסר מנכסיהם, אחר כך חוזר ומתמלא בשפע טוב מן השמים, ולא ניכר החסרון.

 

"וילן שם בלילה ההוא" (לב, יד)

וקשה מה צריך להשמיענו שלן שם בלילה, ויש לומר, שבא להגיד שהאבות תקנו את התפלות כנגד הקרבנות, וכל המביא קרבן טעון לינה כדאיתא בספרי (ראה טז, ז), לכן יעקב שהכין את עצמו לתפלה שהוא כקרבן, לן שם בלילה, וכן מה שכתוב 'ויפגע במקום וילן שם' אמרו בגמרא (ברכות כו:) אין פגיעה אלא תפלה, לכן וילן שם כמו בהבאת קרבן. (באר מים חיים)

 

"וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים" (לג, ב)

רש"י 'אחרון אחרון חביב', היינו שלפי סדר חביבותם כך הרחיקם מעיניו של עשו, הקשה הרה"ק משינאווא זי"ע האיך הותר ליעקב לעשות כן, הלא אין דוחין נפש מפני נפש. אלא מתרץ ה'דברי יחזקאל', שהרי כלל ידוע הוא כי אלוקים יבקש את הנרדף, ואפילו צדיק הרודף את הרשע- גם כן אלוקים יבקש את הנרדף, ומכיוון שהשפחות ובניהם היו נרדפים מבני הגבירות, ידע יעקב שעשו לא יוכל להרע להם, כי הקב"ה שומרן מכל משמר, לכן העמידן ראשונה, ולאחריהן את לאה וילדיה שיותר מסוכנים המה מבני השפחות אבל לא כמו רחל, כי לא היו נרדפין כבני השפחות, אבל גם לא היו אהובות כרחל ובנה, ואת רחל ובנה החביבין ביותר שעליהם אין כל כך שמירה מרוב חביבותם, לכן העמידם- אחרון אחרון חביב. הוסיף נופך הרה"ק ה'בירך משה' מסאטמאר זי"ע דלכן נאמר 'ותגשנה השפחות הנה וילדיהן ותשתחוונה, ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו, ואחר ניגש יוסף ורחל וישתחוו, ואיתא בבעלי התוספות, שמדיוק הקרא נראה שאצל השפחות רק הן השתחוו ולא בניהם, ואילו גבי בני הגבירות השתחוו הן ובניהן, כי לגבי השפחות כתיב והשתחוונה ואילו גבי לאה ורחל נאמר וישתחוו והיינו שגם בניהם השתחוו, והטעם כמו שאמרנו, כי בני השפחות לא נתייראו כ"כ מעשו בהיותם 'נרדפין' וה' עמהם, לכן לא השתחוו ולא הכניעו עצמם לפני עשו. כראות עשו כי יש מבני יעקב שאינם מתפחדים ממנו כלל ועיקר, שאלו 'מי אלה לך'- מי הם אלו אשר אמיץ לבבם ואינם מתייראים ממני, אמר לו יעקב אבינו 'הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך'- שיש עליהם שמירה מיוחדת של אלוקים יבקש את הנרדף.

 

"וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו" (לג, ג)

כוחה של פעולה זו היתה לעקור את השנאה לעשיו, ועי"כ כמים פנים אל פנים, עשיו לא ישנא אותו וינצלו חייו. הרבה אנשים יאמרו שהם לא יכולים, ועוד כל מיני תירוצים, הסיפור הבא יבהיר חד משמעית כמה האדם יכול, רק הוא לא תמיד מודע ורוצה להתבונן על יכולותיו בתחום. במפעל אחד היה עובד שממש לא הסתדר עם הבוס, כל מי שלא הכיר את הביטוי חתול ועכבר היה משתמש בעובד ובבוס שלו כדי לתאר מצבי ריב מתמשכים. כמובן שהעובד וכמוהו הבוס היו נמנעים ממפגשים מיותרים. ניסיונות הוויתור, הגישור והפישור לא עלו יפה, דיונים גלשו למריבות, שיח ענייני ויבש הוביל לכמעט פיטורין ואם פעם היה קצת שקט היה זה שקט שלפני הסערה. יום אחד, כשכלו כל הקיצין והעובד הבחין שהרווחה הנפשית שלו נמצאת בסיכון גבוה, הוא החליט להיפרד ממשכורת הענק, מהעבודה, מהבונוסים הגבוהים שצבר וכמובן מהבוס. אבל רגע אחד לפני הצעד הקשה הזה, הוא חשב שאולי בכל אופן כדאי לעשות עוד ניסוי אחד אחרון להסתדר, כי מי יודע אם יצליח למצוא עבודה כזו טובה בעלת משכורת עתק שכזו. לשם כך הוא קבע פגישה אצל יועץ עסקי עם רקע פסיכולוגי עשיר. הוא הודיע על היעדרות ממקום העבודה, אסף את כל כוחות הנפש שאי פעם היו לו והתיישב באומץ לפגישת יעוץ. היועץ, שכנראה היה לו גם דוקטורט בהקשבה, האזין במשך שעה תמימה לכל מעללי הבוס. נו, סיים העובד ותלה עיניים מתחננות, יש לך איזו עצה או תרופה או איזה כלי, משהו שיוכל לנרמל את היחסים בינינו? תראה, פתח היועץ ואמר, הבעיה כולה יכולה להיפתר רק צריך להקדיש לעניין זמן, חלק נכבד ממנה תלוי במצבך הנפשי. כבסיס לטיפול אוכל לתת לך טיפות הומופאטיות מיוחדות אשר להן מאה אחוזי הצלחה. היועץ פתח מגירה ענקית ונקייה ושלף משם בקבוקון לא גדול ונענע אותו קלות. כשגילה שהבקבוק מרוקן לגמרי עטו קווים של צער את פניו. הוא פנה לעובד והסביר לו שהבקבוק ריק. כדי לרקוח אותו אמר היועץ בקול אני מוכרח שלוש שערות משפמו של האריה. חבל, אלו טיפות שמסייעות פלאים. מהבקבוק נדף ריח קל שהתערב בריחות ההחמצה שעמדו בחדר. היתה דקה של שתיקה, העובד התרומם ממקומו מאוכזב, "חבל שלא נותרו לי כמה טיפות", הרהר, אין לי כח להתעסק עם אריות ובוודאי שלא עם שערות השפם שלהם. עוד שבוע עבר בחברת הבוס וכאב הלב עשה את שלו. העובד החליט שהוא עוזר לעצמו. אחר הצהריים כשגמר את העבודה, הוא ניגש לידיד נעורים וביקש ממנו במחיר מוזל כבש שמת פתאומי. הוא שם את בשר הכבש בשק ויצא אל היער לחפש את האריה. הוא הגיע אל היער ומיד טיפס על אחד העצים וישב על ענף גבוה. עברו שעות אחדות והוא רואה את האריה מתקרב, הלב דפק, היה לו חם והוא הזיע. הוא כבר התחרט על הכל, אבל ברגע שהוא נזכר בבוס שלו הוא התגבר וביד רועדת זרק מראש העץ חתיכת בשר. האריה המופתע לא חשב הרבה, רק ניגש אל הבשר לעס אותו בתאבון והרים את העיניים לבדוק אם זורקים לו משם עוד. למחרת קצת יותר עם אומץ חזר האיש אל היער ישב על ענף נמוך יותר הקשיב לדפיקות לבו, נשם עמוק עמוק והתקרב מעט יותר אל האריה ואז זרק לו את מנת הבשר, כך עשה יום יום במשך ארבעה חודשים כשבכל פעם הוא מצמצם את המרחק בינו לבין האריה. לאחר ארבעה חודשים הוא כבר ירד מן העץ והאכיל את האריה מכף ידו כשהוא מתפלל שהאריה לא יטרוף לו את התוכניות. כאשר שבע האריה העיז העובד ללטף את רעמתו, האריה השבע לא זז ממקומו. למחרת הצטייד העובד בקופסת זהב, נתן לאריה לאכול מכף ידו, ליטף את רעמתו ואז העז ללטף גם את שפמו, קצת יותר בעוצמה וקצת יותר לאט ותוך כדי כך הוא תלש שערות. האריה לא זז ממקומו והעובד המבועת סיים ובחשש פתח את ידו כדי לבדוק את השלל, הוא גילה שם שלוש שערות. במהירות הוא פתח את קופסת הזהב והניח על מצע קטיפה שחורה את השערות. זרק עוד חטיף בשר לאריה והכריז בלי קול שזה הכיבוד של מסיבת הפרידה. בדרך חזור לביתו הוא מיד סר אל הקליניקה של היועץ. מיד כשנכנס אל חדרו התרומם היועץ ממקומו ופתח נרגש את קופסת הזהב, וראה את השערות, שאל 'איך עשית זאת?'… העובד נאנח סיפוק ותיאר עם הרבה צבע את ארבעת החודשים בהם התקרב מהלך אחר מהלך עד שהאריה אכל מכף ידו. "זהו", סיכם העובד ובעיניים נוצצות הוסיף: "עכשיו תן לי סוף סוף את הטיפות הפלא שינרמלו את יחסי עם הבוס". היועץ נענע ראשו מצד לצד בסירוב ואמר: "לא! אתה לא מקבל טיפות פלא". "מה? אחרי כל מה שעשיתי, נשארתי חודשים על העץ סיכנתי את חיי יום יום והכל כדי לקבל כמה טיפות בבקבוק וכעת אתה לא מוכן לרקוח לי אותן?" חייך היועץ בנחת וענה במתינות: "לא, אתה לא צריך טיפות וגם לא עצות. אם הצלחת להתקרב בסבלנות לאריה מסוכן כל כך, אם השכלת לצמצם את המרחק המפחיד והקשה הזה, תצליח בוודאי לשנות את יחסי העובד- בוס שלך וליהנות איתו בעבודה יומיומית משותפת.
הסיפור הזה מספר את אחד הסיפורים העצובים של החיים, הסיפור הזה מספר שלכל אחד ואחד מאיתנו יש כוחות עצומים ונפלאים כדי להצליח בכל תחום שהוא בוודאי ובוודאי גם בתורה ויראת שמים, רק הבעיה שבדרך כלל האדם משקיע את כוחותיו לא בכיוון הנכון – הוא משקיע בלריב עם הבוס, עם בני ביתו, או לחפש תרופת פלא שאינה קיימת… לו היה לו שכל היה יכול באותם כוחות, ואפילו הרבה פחות לעשות שלום ולהתאמץ להתנהג כמו שצריך, והכל היה בא על מקומו לשלום… (נצוצות)

 

"הילדים אשר חנן אלוקים" (לג, ה)

לכאורה צריך להבין מה ענה יעקב לעשו כששאלו 'מי אלה לך', הרי עשו תיאר לעצמו שאלו בני יעקב, וא"כ מה טענו, ומה השיבו? ויש לפרש שעשו ראה שלאה אשתו של יעקב והרי היה ידוע ששני בנים ליצחק ושתי בנות ללבן, הגדולה לאה לעשו הגדול, והקטנה רחל ליעקב, וכאן רואה שיעקב לקח את לאה, ולכן שאלו 'מי אלה לך' 'אלה' אותיות לאה, דהיינו מי נתן לך רשות לקחת את לאה, ועל זה ענה לו יעקב, כמו שכתוב בספר חסידים שאם יש לאדם ילדים מאשתו זה סימן מובהק שבשמים כתוב שזה זיווגו, ולכן ענה לו 'הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך' אתה רואה שיש לי ילדים ממנה וא"כ זה סימן מן השמים שהיא שייכת לי.

 

"ויאמר עשו יש לי רב" (לג, ט)

כאשר שלח יעקב מלאכים אל עשו אחיו, שלח להגיד לו: "עם לבן גרתי", כלומר, "לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, ואינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני 'הוה גביר לאחיך', שהרי לא נתקיימה בי" (בראשית לב, ה וברש"י שם). עוד שלח יעקב להגיד לעשו: "ויהי לי שור וחמור", כלומר, אבא אמר לי (שם, ו וברש"י שם) "מטל השמים ומשמני הארץ", זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ, הרי שהשתדל יעקב להוכיח לעשו, כי לחינם הוא שונא אותו, שכן הברכות בלאו הכי לא נתקיימו. ואמנם, מבאר החיד"א, מטעם זה לא שלח יעקב לעשו כמנחה, אלא בהמות ובעלי חיים בלבד, כדי להראות לו כי אמנם נתברך בדברים שאינם מן השמים ומן הארץ, ואינם מברכתו של אבא. כששמע עשו את דבריו של יעקב, אשר היתה בהם הודאה כי אותה ברכה אשר נלקחה בגניבת דעתו של יצחק לא פעלה כלום, וכשראה את תוכנה של המנחה ונוכח כי אכן כך, אמר ליעקב "יש לי רב", כלומר, אין לי צורך במנחה, שהרי אין לי מנחה גדולה מכך שהתברר כי אמנם הברכה שייכת לי ולא לך. מעתה אין לי כבר כל צורך במתנה שלך, וממילא "אחי, יהיה לך אשר לך". ואולם, יעקב אבינו לא רצה לחזור בו ממתנתו, והפציר בעשו שיקח את המתנה. בתוך דבריו אמר לו יעקב "קח נא את ברכתי אשר הובאת לך", שכן זוהי ברכתי, ברכה שזכיתי בה בעצמי, ולא מכח ברכתו של אבא "כי חנני אלקים" והרי זו מתנה שנתן לי הקב"ה, שלא מכח ברכתו של אותו צדיק. ואמנם, "ויפצר בו ויקח". (פני דוד להחיד"א)

 

"ויבא יעקב שלם עיר שכם" (לג, יח)

"שלם" ראשי תיבות שם, לשון, מלבוש, שלא שנה יעקב את שמו את לשונו ואת מלבושו, אף שהיה עם לבן נשאר "שלם". (בני יששכר)

 

"ויהי בהקשותה ותאמר לה המיילדת אל תיראי כי גם זה לך בן" (לה, יז)

ולכאורה הרי לא חידשה מאומה לרחל, כי בביטחונה של רחל בוודאי כבר ידעה בבירור שתלד בן- שהרי כך היתה תפילתה, 'יוסף ה' לי בן אחר', ומה גם שנביאה היתה, אלא דבאה תורה ללמדנו שכל דיבור ודיבור טוב מאיש לרעהו, אף אם לא חיזקו בפועל, גם כן חשוב הוא מאד, 'ויוחק בספר זכרון' מעשיה של מילדת זו. ועל כגון דא אמרו 'יש קונה עולמו בשעה אחת'. וכבר אמרו בזוה"ק פר' תזריע ש'כמה דעונשא דהאי בר נש בגין מלה בישא, כך ענשיה בגין מלה טבא דקאתי לידיה ויכיל למללא ולא מליל', ועל פי זה ביארו הטעם שמביא המצורע ביום טהרתו שתי ציפורים, אחד כנגד לשון הרע שדיבר על חבירו, והשני על כך שלא דיבר דיבורים טובים לחזק ולתמוך בזולתו. כי זה כל קניינו של אדם, מה שעושה ונותן עבור זולתו. כן מדייקים בקרא בפרשתן 'ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות על כן קרא שם המקום סוכות, וצ"ב, וכי דרכו של העולם לקרוא שם ע"ש מדור הבהמות ולא ע"ש מדור האדם… אלא ביאורו, שעיקר החשיבות הם הפעולות שעשה עבור אחרים ולא קרא שם המקום 'בית' על שם מה שבנה לעצמו. ולעולם יש ביד האדם לעזוב את דרכיו הנלוזים, לשוב ולהתחדש, כדכתיב בפרשתן 'ויקם בלילה הוא… אחד עשר ילדיו', וברש"י, 'ודינה היכן הייתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא יתן בה עשו עיניו, ולכן נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב, ונפלה ביד שכם'. ואמר הגאון ר"י לוינשטיין זצ"ל כי המתבונן ימצא כאן נוראות בכוחה של תשובה עד כמה מצפה הקב"ה על כל יחיד ויחיד מבני ישראל שישוב אליו בתשובה שלימה- ואפילו על רשע כעשו. שהרי כאן נענש יעקב על שמנע מעשו ספק סיוע לחזור בתשובה, ולא עוד, אלא שבאותו זמן היה עשו בן צ"ח שנה, ואעפי"כ המתין לו הבורא ל'תשובה', ומה נענה אנן אבתרי, בעת שאנו רואים צעירי הצאן או אברכים במיטב שנותם שכבר הגיעו למסקנא שעבר עליהם הכלח, ולהם כבר אין מועילה התשובה…