ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת תולדות – מאת הרב ברוך רובין הי"ו

 

 "ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" (כה, יט)

לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה וכו' מה עשה הקב"ה, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל: אברהם הוליד את יצחק. (רש"י) וקשה להבין, הרי אברהם העברי שכל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר ויכול להם, לחם עם נמרוד, עם המלכים, עם כל עובדי האלילים שבדורו ויצא מנצח, ורק כשהתנגש בליצני הדור נתרשלו ידיו והיה צריך לסיוע מיוחד עד כדי כך שהיה צריך הקב"ה לצור קלסתר פניו של יצחק כאברהם? אלא אומרים בשם בעלי המוסר – זהו כוחה השטני של ליצנות, שאפילו לוחם כאברהם חסר אונים לגביה, וצריך לסייעתא דשמיא נגד ההרס והרעל שהיא מפיצה…. הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב זי"ע היה אומר: אילו היה פרעה יודע זאת, שעל ידי ליצנות אפשר לבטל הכל ולהכחיש הכל, לא היו בני ישראל יוצאים ממצרים לעולם…! פעם הראה באצבעו כלפי מעלה ואמר: אתם רואים שאלו שמים, אולם על ידי ליצנות אפשר להכחיש הכל וגם להוכיח שאלה אינם שמים…. (פנינים)

 

"אברהם הוליד את יצחק" (כה, יט)

המגיד מדובנא ביקר פעם בביתו של גביר אחד, וביקש להתרימו לדבר צדקה, אולם הגביר ששמו יצחק, היה קמצן גדול, ולא הועילו מאמציו והשתדלויותיו של המגיד. לבסוף אמר לו המגיד, אם אינך תורם משהו יחשוד בך העולם שהנך ממזר. חרה אפו של הגביר על דברים אלו, אך גברה סקרנותו, ושאל את המגיד, מה פשר הדברים שהשמעת באזני זה עתה. אמר לו המגיד, בריש פר' תולדות פירש רש"י לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה… מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל 'אברהם הוליד את יצחק'. נשאלת השאלה ומה עם האנשים הרבים, שלא הכירו את אברהם פנים אל פנים. אלא חכמינו ז"ל אומרים (בבא קמא צז:) שאברהם טבע מטבע, שעליו צר את צורתו מצד אחד ואת צורת יצחק מצד שני, וכך היו הכל רואים בעזרת המטבע, שקלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם. במה דברים אמורים בשעה שיצחק מוציא מכיסו את המטבע, אבל אם יצחק קופץ את ידו, ומסרב להציג את המטבע שברשותו, הרי הוא נותן מקום לחשוד, שהוא חס ושלום ממזר…

 

"כי עקרה היא" (כה, כא)

הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים. (יבמות ס"ד ע"א) מובא בחת"ס עה"ת (בראשית דף רנו) "רוב הצדקניות עקרות, עד שהרבו בתפילות", כלומר, מצד תולדתה של רבקה, לא היתה עקרה, אך לפי שמתאוה ה' לתפילתן של צדיקים, לכן סגר ה' רחמה כדי שיתפלל עליה". ("ספרא דמלכא" מאת מהרש"צ גנץ)

 

"ויעתר יצחק לה'" (כה, כא)

הרבה והפציר בתפילה (רש"י) הרב יעקב שכטר שליט"א, סיפר למגיד המישרים רבי שלמה לוונשטיין שליט"א, כי פעם הזמינו אותו לישיבה מסויימת לדבר בפני הבחורים. בין הדברים סיפר להם, כי בקהילת אופקים, בתקופת הגה"צ רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל כמרא דאתרא, התגורר שם אברך ל"ע חשוך ילדים. השנים חלפו. צערו ויגונו של אותו אברך ורעייתו היו עצומים. הם ניסו לעשות כל סגולה שנאמרה להם – אך מאומה לא הועיל. באחד הימים קרא לו הרב פינקוס ואמר: "יודע אתה, ישנה סגולה אחת שעדיין לא עשינו, אולם כעת אין לי זמן, תבוא אליי בבקשה בשעה שתים עשרה בלילה…". הלה תמה לשעה המאוחרת, שבה התבקש להגיע לרב, אולם מה לא יעשה האדם כדי לזכות בפרי בטן? בשתים עשרה נקש מיודענו בדלת ביתו של הרב פינקוס. הרב הוביל אותו אל הרכב, וכששניהם התיישבו, החל בנסיעה. "מה הסגולה?", ניסה האברך להבין. "חכה", השיב הרב. הרכב דהר לכיוון באר שבע, ומשם לכיוון ירוחם… שלושים ארבעים קילומטר של מדבר למלוא כל האופק. להפתעתו המרובה הרב עוצר באמצע שום מקום. "כאן תרד", אומר לאברך, שמנסה למצוא איזה אות חיים בין החולות והשיממון. "מה צריך לעשות? מהי הסגולה?" הוא תוהה ומבקש מהרב הבהרות. והרב פינקוס עונה: "כעת השעה שתים עשרה וחצי בלילה, אני אגיע בע"ה בשלוש וחצי לאסוף אותך… יש לך שלוש שעות לבכות ולצעוק… אף אחד לא שומע אותך כאן – רק הקב"ה. תבכה, תצעק ותתחנן…". "סופו של הסיפור הוא", הרים הרב שכטר את קולו לפני הבחורים, "שתשעה חודשים מאוחר יותר, נולד לבני הזוג הללו בן…". כשיצאתי מן הישיבה, סיים הרב שכטר, ניגש אלי אחד הבחורים ואמר לי: "כבוד הרב, אני הוא אותו הבן, שנולד לבני הזוג שהרב דיבר עליהם!…".

 

"ויעתר לו ה'" (כה, כא)

לו ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע. (רש"י) רבינו האור החיים הקדוש כותב בתחילת פרשתינו, בענין השפעת האב על הבן, חידוש גדול. שבנוסף ל'דוגמא האישית' שהאבא נותן לבן, יש השפעה רוחנית וסמויה בעניני קדושה, שהתנהגות האב משפיעה על הבן, וגם לאחר שנולד הבן, ואפילו לאחר שהתחתן, התנהגות האב, משפיעה עליו לטוב או לרע חס ושלום. לדוגמא: אם האבא היה רשע בשעת לידת הבן, וזה השפיע על נשמת הבן שיש בו נטיה לרע, אם האבא חוזר אחר כך בתשובה, זה משפיע גם על נפש הבן שנהיה מתוקן ומטוהר יותר. וכמו כן להיפך, גם אם האב היה צדיק בשעת הלידה והשפיע נפש קדושה לבנו, אם אחר כך מקלקל את מעשיו זה משפיע לרעה על נפש הבן. לפי זה, כותב רבינו הקדוש שתולדותיו של יצחק היו מעולים וחשובים יותר מתולדותיו של אברהם, שהיות שהיה תרח רשע גמור עד סמוך למיתתו, זה השפיע על שלימות ומעלת אברהם אבינו. לעומת זאת, יצחק בנו הוליד נשמות קדושות יותר כי הוא צדיק בן צדיק. וזה רמוז בפסוק 'ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, וידוע שכל מקום שכתוב 'ואלה' (עם וא"ו) מוסיף על הראשונים. וגם כאן בא לומר שתולדותיו של יצחק יש להם תוספת חשיבות ומעלה, על תולדותיו של אביו אברהם, ולא מפני שיצחק יותר צדיק מאברהם, אלא בגלל ש'אברהם הוליד את יצחק' כי אביו של יצחק היה אברהם הצדיק, מה שאין כן אביו של אברהם היה תרח הרשע, שלא עשה תשובה אלא סמוך למיתתו. נמצאנו למדים: שמעלת 'צדיק בן צדיק' לעומת 'צדיק בן רשע', אינו רק בעניני תפילה, אלא הוא נוגע גם לדורות הבאים אחריהם, שצדיק בן צדיק מוליד ילדים טובים יותר מצדיק בן רשע.

 

"ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו… ויעתר לו ה"' (כה, כא)

לו ולא לה לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע. (רש"י) יצחק שפל היה בעיני עצמו וסבור היה, כי בזכות עצמו איננו כדאי שתפילתו תתקבל לפני ה' יתברך, לפיכך התפלל רק "לנוכח אשתו" – כדי שיוושע בזכותה. ומעתה, כאשר אמרה התורה: "ויעתר לו ה"' – הרי יש מקום לחשוב שה' יתברך אמנם קיבל את תפילתו רק בזכות רבקה כפי רצונו, לפיכך ציין רש"י: "לו ולא לה" – שהתפילה נתקבלה דוקא בזכותו הוא, משום "שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע"… (קדושת הלוי) .

 

"ויתרוצצו הבנים בקרבה" (כה, כב)

פירש"י כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודת כוכבים עשו מפרכס לצאת. הגאון ר' שמעון סופר זצ"ל אב"ד קראקא הוכיח פעם את בעלי הבתים בעירו בענין ההשגחה שידקדקו על בניהם שלא די שלומדים בחיידר טוב ואצל מלמד ירא ה', אלא צריכים להזהר מאד שלא יתחברו עם חברים לא טובים שעלולים חלילה לקלקל את בניהם לעזוב אורחות חיים. ואמר כי ניתן ללמוד זאת מדברי רש"י הנ"ל דלכאורה צריך להבין דבשלמא עשו רצה לצאת כדי למלאות תאוותיו ולעבוד ע"ז, אבל יעקב למה לו לרוץ לבית המדרש ללמוד תורה הרי אמרו חז"ל שהולד קודם שנולד נר דלוק על ראשו ומלאך מלמדו כל התורה כולה, ומה היה חסר לו בחלק הרוחני שרצה לצאת, אלא הענין הוא שאף שהיה לו רבי מלאך בכל זאת לא רצה ללמוד במקום שיש לו שם חבר עשו בחדר אחד. (הגאון ר' שמעון סופר בן מרן החתם סופר זי"ע)

 

"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי" (כה, כב)

רבותינו דרשוהו לשון ריצה כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת עוברת על פתחי עבודת אלילים עשו מפרכס לצאת. (רש"י) רבקה ידעה שכל תכלית השידוך שלה עם יצחק הוא להמשיך דרך אביו בעבודת השי"ת לפרסם בכל העולם את "אנכי ה' אלקיך", לכן כשעברה על פתחי תורה ועל פתחי ע"ז חשבה בדעתה שמדובר בילד שיום אחד יעסוק בתורה ולמחרתו יעבוד ע"ז ח"ו, ותאמר אם כן למה זה "אנכי", מה התועלת בפרסום ה"אנכי ה' אלקיך" אם הוא רץ גם לפתחי ע"ז, ואפשר דלא הגיע השידוך לתכליתו האמיתי. (שיח יעקב יוסף)

 

"ויתרוצצו הבנים בקרבה" (כה, כב)

רבקה עברה ליד בתי מדרשיות רצה העובר לצאת וכן כשעברה ליד בתי ע"ז… ועל זה אמרה למה זה אנוכי. (מדרש) לכאורה קשה מדוע יעקב רצה לצאת ליד פתחי בתי מדרשיות הא מבואר בגמ' (נדה ל) שהתינוק נמצא במעי אמו בא מלאך ומלמדו כל התורה כולה וא"כ למה רצה לצאת? מתרץ הגר"ש שקאפ זצ"ל שיעקב אבינו רצה לצאת וללמוד לבד ולעמול על התורה ולא לקבל מתנת חינם, ולעמל התורה רץ …

 

"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה׳" (כה, כב)

רמז למה שמתרחש באדם, שמתרוצץ בו יצר הרע ויצר הטוב, ולפעמים האדם אומר לקב"ה, די כבר, אני לא יכול עם הניסיונות הללו, ״למה זה אנוכי״, אני רוצה לעשות מצוות אבל יצר הרע גובר עלי, לכן כתוב ״ותלך לדרוש את ה׳״- שבעזרת לימוד התורה אדם ינצח את היצר ככתוב בחז״ל (קידושין ל, ב): ״אם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו״, וכמו שמובא עוד בחז"ל 'בראתי יצר הרע – בראתי לו תורה תבלין'.

 

"ותלך לדרוש את ד'" (כה, כב)

אומר רש"י: "ותלך לדרוש" לבית מדרשו של שם, "לדרוש את ד'" שיגיד לה מה תהא בסופה. יש לשאול שתי שאלות על דברי רש"י: 1. למה הלכה לבית מדרשו של שם ולא הלכה לאברהם שעדיין היה חי? 2. מדוע רש"י כותב "שיגיד לה מה תהא בסופה", הרי היא נצטערה על העובר וצריך היה רש"י לכתוב "מה יהא בסופו"? הטור מתרץ את השאלה הראשונה שרבקה לא הלכה לאברהם כי לא רצתה להודיע לו את צערה. בעל ה"ואד יעלה" מסביר את תירוצו של הטור, ולפי הסבר זה מתרץ גם את השאלה השניה: הסיבה שלא רצתה להודיע לו צערה, היא מכיוון שידעה שאברהם השתדל בכל עוז שלא יתחתן יצחק עם בנות הכנעניים (כי טבעהם רעים) ורצה שיתחתן יצחק דוקא עם משפחתו, אבל עתה שיראה אברהם שבעובר שמעוברת בו רבקה יש טבע רע (עם עשיו בפתחי ע"ז) א"כ כל העמל שלו להשיא את יצחק עם משפחתו, הבל וריק הוא, שלא פעל כלום, והראיה העובר שמקולקל כבר במעי אמו, ואולי משום זה יתרצה אברהם לקחת ליצחק את בתו של אליעזר. ולפיכך לא רצתה רבקה להודיע לאברהם צערה, ולכן כתב רש"י "מה תהא בסופה" בסופה שלה. האם תישאר אשתו של יצחק או לא, כי אפשר שזה ישפיע לרעה על נישואיה.

 

"ויגדלו הנערים" (כה, כז)

פירש רש"י, שכל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם, אולם כיון שנעשו בני שלוש עשרה זה פירש לבתי מדרשות, וזה פירש לעבודת גילולים. להרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב היה בן, זאב שמו. היה הילד זאב ככל הילדים בני גילו, כמותם למד, וכמותם השתובב ושיחק. כאשר התקרב לגיל שלוש עשרה, פנה אביו הצדיק לסופר סת"ם מומחה, בבקשה כי יכתוב תפילין עבור בנו יקירו. ניגש הסופר למלאכה בקדושה ובטהרה וברוב רגש, לא בכל יום מזדמן לו לסופר לכתוב תפילין לבנו של צדיק הדור. כאשר סיים, בא הסופר לרבי יחיאל מיכל והראה לו את הפרשיות. שמח רבי יחיאל מיכל בפרשיות המהודרות, אולם בקשה אחת הייתה בפיו לפני שתכניס את הפרשיות לבתים, הבא אותם אלי שוב. כעבור זמן בא הסופר ובידיו הבתים והפרשיות. נטל רבי יחיאל מיכל את הפרשיות בידיו והחל בוכה, בכי חרישי מעומק הלב. והדמעות, דמעות קודש, גולשות לתוך בתי התפילין, והסופר רואה ומשתומם. כאשר נרגע הרבי מבכיו, היו בתי התפילין מלאות מדמעותיו. רוקן הרבי את הבתים, ייבש אותם פנה ואמר לסופר, עתה רשאי אתה להכניס את הפרשיות אל תוך הבתים. בהגיע היום והנער זאב החל להניח תפילין, חל שינוי בנער ללא הכר, ליבו התמלא באהבת תורה ויראת שמים, ומאז עלה ונתעלה עד שהיה לאחד מצדיקי הדור, ה"ה הרה"ק ר' זאב מז'אבריז' זי"ע. "ויעקב איש תם יושב אהלים" (כה, כז) וברש"י הק' איתא 'אהלים' לשון רבים אהלו של שם ואהלו של עבר, יש להבין בשביל מה צריך שני ישיבות ללמוד תורה, ויש ליישב על פי דברי השל"ה הק' במסכת שבועות: אשרי מי שיבחר ללמוד בכל יום שתי מסכתות, מסכת אחת במרוצה בלי עיון גדול, ומסכת אחת מעט הכמות אבל בעיון גדול ובפלפול, וא"כ יש לומר שיעקב למד בישיבה אחת בעיון, ובישיבה השניה בקיאות, ולכן כתיב 'אהלים' לשון רבים. (האדמו"ר מקלויזנבורג)

 

"ויעקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך" (כה, לד)

עשו אכל לחם ונזיד עדשים, ושתה יין, סביר שאחר כך יקום וילך לו לענייניו. מדוע מודגשת בפסוק העובדה, הבלתי חשובה לכאורה, ש"ויקם וילך"? רבי אברהם ברוידא זצ"ל עונה על כך (והובאו דבריו בספר "טללי אורות" של הרב משה אורי קלר זצ"ל): שיכור שקנה ומכר, אין קנייתו קניה ואין מכירתו מכירה, כאמור בגמרא בעירובין (סה.) – אך זאת רק עם יגיע לשכרותו של לוט שאינו יכול להלך על רגליו. אם הוא יכול ללכת, מכירתו מכירה וקנייתו קניה. עשו שתה, ככתוב "וישת", והמשקה ששתה היה יין, כי היתה זו סעדת הבראה, ואומרת הגמרא שלא נברא היין אלא לנחם אבלים, שנאמר: "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש". מכיוון שעשו שתה יין, יש לחשוש שהיה כבר שיכור, ומכירתו אינה מכירה, על כן מדגיש הפסוק "ויקם וילך" – הוא היה מסוגל לקום וללכת על רגליו, אם כן לא הגיע לשכרותו של לוט, וממילא מכירתו מכירה. (ומתוק האור)

 

"וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו" (כו, יח)

אחרי פטירתו של האדמו"ר ר' מנחם מנדל מווארקה, הכתירו חסידיו את בנו, ר' בונם האדמו"ר מאוטבוצק – ווארקה. קודם להכתרה, נסע ר' בונם לאדמו"ר ר' יעקב מרדזמין, שיסמוך ידיו עליו. ברדזמין לא הסבירו לו פנים, והוא עמד בתור כמו כל החסידים ומבקשי הברכות. כאשר נכנס לחדרו של הרבי והעלה בקשתו לברכה, שאלו המארח: את הסבא הכרנו, מהאבא שמענו, ואתה מה? ענה לו ר' בונם מאוטבוצק בחריפות: אצל אברהם אבינו מצינו חפירות באר, אצל יצחק גם כן, אולם אצל יעקב לא מצינו חפירת בארות, מהטעם שאברהם ויצחק חפרו בארות מים חיים, ואז כבר יכול הנכד-הבן לשאוב בקלות ישר מן המעיין. מיד הושיט לו הרבי מרדזמין את ידו ואמר: "שלום עליכם הרבי מווארקה". אחר כך נענה ואמר: ואנו דורשים כך. אברהם חפר בארות חדשות, יצחק חפר בארות חדשות, יעקב אמר: בארות חדשות אין בכוחי לחפור – אשמור לפחות על הבארות שחפרו אבותי, שלא ייסתמו מעצמן ושלא יסתמו אותם פלישתים בעפר…. ("שארית מנחם")

 

"ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" (כז, מא)

שמעתי לפרש בדרך צחות הטעם שאמר עשו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי, דלכאורה אם היה בדעתו להרגו אמאי ביקש להמתין עד ימי אבל אביו, אלא עשו חשב בלבו באם יהרוג עכשיו את יעקב אחיו, ירננו עליו הבריות ויאמרו היתכן שיקום אח להרוג את אחיו על לא עוול בכפיו, כמו מעשה קין שנשאר לדיראון עולם, ע"כ עלה במחשבתו עצה, ימתין עד שימות אביו ובשבת שקודם היארצייט יבוא לבית המדרש עם יעקב אחיו ומן הסתם יכבדו את יעקב להתפלל לפני העמוד ולומר קדיש, ובעלייה לתורה יתנו לו את המפטיר, ואז יהיה מקום לתגרה שכל אחד מהם ירצה את העמוד והמפטיר ויריב עימו ובמבוכה זאת יהרוג את יעקב, ובמעשה זה יקומו אנשים לצדו של עשו על מסירות נפשו לכבוד אביו, וזהו יקרבו ימי אבל אבי, ובהזדמנות זו, אהרגה את יעקב אחי, כדי שבמעשה המרמה הזה עוד ידברו לשבחו. (שיח יעקב יוסף)

 

"וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו" (כז, מא)

שאלו את הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זיע"א, מדוע כאשר יש ליהודי שאלה בעניני טריפה, הוא רץ לשאול את הרב ומקבל את פסק דינו בהכנעה, גם אם הדבר כרוך בהפסד ממון. ואילו כשיש לו דין תורה עם חברו בעניני ממונות, מנהגו של עולם שפסקו של הרב מתקבל על ידי החייב בתרעומת. אמר להם רבי יהונתן: בדיני ממונות כשאדם אחד מפסיד, בעל דינו מרוויח, ואת זה קשה למפסיד לסבול, זה שכתוב בתורה "וישטום עשו את יעקב" לא על זה שהוא לא קיבל את הברכות, אלא "אשר ברכו אביו" על כך שיעקב כן קיבלם.

 

"ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד" (כז, לג)

למה חרד יצחק, אמר: שמא עוון יש בי, שברכתי קטן לפני גדול ושניתי סדר היחס. התחיל עשו מצווח: "הכי יקרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמים". אמר לו אביו: מה עשה לך? אמר לו: "את בכורתי לקח, והנה עתה לקח ברכתי". אמר: בכך הייתי מצר וחרד, שמא עברתי את שורת הדין, עכשיו לבכור ברכתי,

 

"גם ברוך יהיה" (רש"י כז, לו).

מי מסוגל להבין את עשו – בא מן השדה והוא עיף, וחומד את נזיד העדשים. כשהוא מתבקש לשלם תמורתו בבכורה, החל לחרף ולגדף את העבודה שבבכורים (בראשית רבה סג, יג), וצחק צחוק גדול על אחיו התמים, שמחשיב את הבכורה ומוכן לתת תמורתה נזיד עדשים (שם, יד) – וכעת, שיעקב אבינו השתמש בזכות הבכורה לקבל את הברכות, מתמרמר הוא על 'רמאותו…' אבל כזה הוא הטבע האנושי… שמעתי מעשה בדיין ירא שמים, אבל ממה חיים, ייקח שוחד. אבל אסור, החליט לקחת בשינוי. לתובע ייחד את הנעל הימנית, ולנתבע את הנעל השמאלית. לפני הדיון היה מחליף את נעליו בנעלים שבחדר המבוא, לראות באיזו מהן טמנו תכריך שטרות ואיזו מפריעה יותר להליכה. יום אחד תחב רגליו, והימנית בקושי נכנסה. מצא סמוכין למכביר להצדיק את התביעה, ופרכות לכתות את גרסת הנתבע. לאשרו, מעולם לא נכשל, תמיד נתן הצד הצודק את השוחד. יצא התובע וכל תאותו בידו, והדיין צלע החוצה וחלץ את החפיסה מנעלו, והנה היא תכריך נירות בעלמא. "איזו שחיתות", רטן. "איזו רמאות!" אין אמון בבני אדם… זהו שאמרו, שאין האדם רואה נגעי עצמו. הוא נוטל שוחד, ומעייניו ברמאות הזולת… (והגדת)

 

"אם יעקב ועשו" (כח, ה)

ופירש רש"י "איני יודע מה מלמדנו". ואפשר לומר דהנה יצחק שלח את יעקב ללבן, ולא הי' יודע בכלל אם לבן הוא צדיק או רשע, וספקו הי' שהרי אמרו חז"ל שרוב הבנים דומים לאחי האם, ממילא יש תמיד לראות בבנים היאך המה נראים ועל ידי זה נוכל לידע היאך הדוד מתנהג, אבל כאן שנולדו יעקב ועשו מרבקה הרי אי אפשר לידע אם לבן הוא צדיק או רשע, שהרי יש ב' המינים… וזהו שאמר הפסוק שכששלח יצחק את יעקב שהוא בן רבקה "אם יעקב ועשו", הרי "איני יודע מה" הוא לבן, זהו שיצחק "מלמדנו" באמרו דברים אלו…

 

"וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה" (כח, ט)

כתב רש"י "על נשיו – הוסיף רשעה על רשעתו (ר"ל מרשעת על מרשעיות שהיו לו כבר) שלא גירש את הראשונות". למה הדבר דומה? היה אחד שהגיע אל הרופא להיבדק, אמר לו הרופא שלפי תוצאות בדיקות הדם, חייב הוא להתחיל בדיאטה כבר מהיום, ואם לא הרי שהוא בסכנת חיים. שואל אותו אחד את הרופא מה עלי לעשות בשביל זה? אומר לו הרופא, הנה אכין לך תפריט מסודר, לארוחות בוקר צהריים וערב, בבוקר תאכל שתי פרוסות של לחם מקמח מלא עם כך וכך ירקות, בצהריים מנה אחת של עוף עם תוספת אחת בלבד ובערב ג"כ שתי פרוסות של לחם מקמח מלא עם קצת גבינה, וירקות ללא הגבלה. שמע אותו אדם, ורשם את הדברים. כשעמד בפתח לצאת מן החדר, שאל את הרופא, "רק דבר אחד אני רוצה לדעת, את התפריט שהכנת לי, לאכול לפני הארוחה או אחרי הארוחה?"… כך גם עשיו, שהיו לו כבר כמה רשעיות, הלך ונשא את מחלת בת ישמעאל כי אביו מקפיד שינשאו דוקא למשפחה זו… (ציוני תורה)