נשמת כל חי נוסח עדות המזרח / ספרד / אשכנז / תימן  – סגולת נשמת כל חי – כל מה רציתם לדעת על סגולת נשמת כל חי

 

נוסח עדות המזרח / ספרד

נִשְמַת כָּל חַי תְּבָרֵך אֶת שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל. וּמִבַּלְעֲדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׂיעַ. פּוֹדֶה וּמַצִּיל. וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם. בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה.

אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים. אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיּוֹת. אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת. הַמְּהֻלָּל בְּכָל הַתִּשְׁבָּחוֹת. הַמְּנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת. לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים. מְחַיֶּה מֵתִים. וְרוֹפֵא חוֹלִים. פּוֹקֵחַ עִוְרִים. וְזוֹקֵף כְּפוּפִים. הַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים. וְהַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים. וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים: וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם. וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו. וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שְׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ. וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׂ וְכַיָּרֵחַ. וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם. וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת. אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ.

מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. מִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ. וְלָשׁוֹן אֲשֶׂר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ.הֵן הֵם. יוֹדוּ וִיבָרְכוּ. וִישַׁבְּחוּ. וִיפָאֲרוּ. אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָמִיד.כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה. וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תְשַׁבֵּחַ. וְכָל עַיִן לְךָ תְצַפֶּה. וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע. וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה. וְהַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקֶּרֶב וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ. וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ: שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִּשְׁמַע. צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. וְכָתוּב רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיְיָ לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה: בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם: וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ: וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ: וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל: בְּמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים, לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדוֹת. לְהַלֵּל. לְשַׂבֵּחַ. לְפָאֵר. לְרוֹמֵם. לְהַדֵּר. וּלְנַצֵּחַ. עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ:

וּבְכֵן, יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ כִּי לְךָ נָאֶה יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד  שִׁיר  וּשְׁבָחָה. הַלֵּל  וְזִמְרָה עֹז. וּמֶמְשָׁלָה. נֶצַח. גְּדוּלָה. גְּבוּרָה. תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת. קְדֻשָׁה. וּמַלְכוּת. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ. וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. בָּרוּךְ אַתָּה (לא לקרוא בשם ומלכות) מֶלֶךְ גָּדוֹל וּמְהֻלָּל בַּתִּשׁבָּחוֹת. אֵל הַהוֹדָאוֹת. אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת. בּוֹרֵא כָּל הַנְּשָׁמוֹת. רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים. הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה מֶלֶךְ אֵל חַי הָעוֹלָמִים. (אָמֵן):

נשמת כל חי – נוסח אשכנז

נִשְׂמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׂמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׁר לְךָ תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם אֶת זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. לְדוֹר וָדוֹר מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה הוּא הָאֵל. וּמִבַּלְעֲדֶיךָ אֵין אֱלֹהִים. וְאֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׂיעַ בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה אֵלָּא אָתָּה. פּוֹדֶה וּמַצִּיל. מְפַרְנֵס וּמְרַחֵם. אֱלוֹהַּ כָּל הַבְּרִיּוֹת. אֲדוֹן הַתּוֹלָדוֹת. הַמְּהֻלָּל בַּתֻּשְׂבָּחוֹת. הַמַּנְהִיג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד. וּבִרְיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים רַבִּים. וַיהֹוָה אֱלֹהִים אֱמֶת. לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׂן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׂנִים הַמֵּקִיץ רְדוּמִים. וְסוֹמֵךְ נוֹפְלִים. וְרוֹפֵא חוֹלִים. וּמַתִּיר אֲסוּרִים. וּלְךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים: וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׂירָה כַיָּם. וּלְשׂוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו. וְשִׁפְתוֹתֵינוּ שְׂבָח כְּמֶרְחֲבֵי הָרָקִיעַ. וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׂ וְכַיָּרֵחַ. וְיָדֵינוּ פְרוּשׁוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׂמָיִם. וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת. אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׂמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת שֶׂעָשִׁיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ:
מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשָׁבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. וּמֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָאִים רָעִים רַבִּים דִּלִּיתָנוּ מַלְכֵּנוּ. וְעַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׂפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּחַ וּנְשָׂמָה שֶׂנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ. וְלָשׂוֹן אֲשֶׂר שַׁמְתָּ בְּתוֹךְ פִינוּ. הֵן הֶן יוֹדוּ לְךָ וִיבָרְכוּ אֶת שִׂמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל רוֹב נִסֵּי פְלָאֶיךָ. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה. וְכָל לָשׂוֹן לְךָ תְשַׂבֵּחַ. וְכָל עַיִן אֵלֶיךָ תְצַפֶּה. וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע. וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׂתַּחֲוֶה וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקְּרָבִים וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׂמֶךָ. כְּדָבָר שֶׂנֶּאֱמַר כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה, יְהֹוָה, מִי כָמוֹךָ. מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ. וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ. וְנֶאֱמָר רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיהֹוָה. לַיְשָׂרִים נָאוָה תְהִלָּה: בְּפִי יְשָׂרִים תִּתְרוֹמַם: וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ: וּבִלְשׂוֹן כָּל חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׂ: וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׂים תִּתְהַלָּל: וּבְמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ כָל בֵּית יִשְׁרָאֵל יִתְפָּאַר שְׂמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. שֶׂכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים, לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְהוֹדוֹת. לְהַלֵּל. לְשַׂבֵּחַ. לְפָאַר. לְרוֹמַם. לְגַדַּל. וּלְהַדַּר עַל כָּל דִּבְרֵי שִׂירוֹת זְמִירוֹת תֻּשְׂבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׂי עַבְדְּךָ מְשִׂיחֶךָ:
יִשְׂתַּבַּח שִׂמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׂ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כִּי לְךָ נָאֶה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שִׂיר. וּשְׂבָח. הַלֵּל. וְזִמְרָה. בְּרָכוֹת. וְהוֹדָאוֹת. נֶצַח. וּגְבוּרָה. גְּדֻלָּה. תְּהִלָּה. וְתִפְאֶרֶת. עֹז. וּמַלְכוּת. וּמֶמְשָׂלָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: בָּרוּךְ אַתָּה (יחתום בלא שם ומלכות) מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מֶלֶךְ גְּדוֹל הַתֻּשְׂבָּחוֹת. אֵל הַהוֹדָאוֹת. אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׁים. הַבּוֹחֵר בְּשִׂירֵי זִמְרָה חַי הָעוֹלָמִים (והשומעים עונים: אָמֵן):

נשמת כל חי – נוסח ספרד (אשכנזי)

נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד: מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל. וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ. פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה: אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים. אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיוֹת. אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת. הַמְּהֻלָּל בְּכָל (בְּרוֹב) הַתִּשְׁבָּחוֹת. הַמְּנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים: וַיהֹוָה עֵר. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים. וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים. (מְחַיֵה מֵתִים וְרוֹפֵא חוֹלִים פּוֹקֵחַ עִוְרִים וְזוֹקֵף כְּפוּפִים) וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְמִים. וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים. וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים. וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים. וְהַמְּפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים. וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים: וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם. וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו. וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ. וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ. וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם. וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת. אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאָלֶף אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ: מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָיִם רָעִים וְרַבִּים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ: עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ. וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לָנֶצַח: עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ. וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ. הֵן הֵם. יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִישׁוֹרְרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד: כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה. וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִשָּׁבַע. וְכָל עַיִן לְךָ תְּצַפֶּה. וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע. וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה. וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ. וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ. כַּדָּבָר שֶׁכָּתוּב. כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהֹוָה מִי כָמוֹךָ. מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ. וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ. שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע. צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ: מִי יִדְמֶה לָּךְ. וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ. וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן. קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ. כָּאָמוּר. לְדָוִד. בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהֹוָה. וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ:

על נוסח ספרד – כל הזכויות שמורות (c) ל ויקיטקסט

נשמת כל חי – נוסח תימן בלדי

נִשְׂמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׂמְךָ י”י אֱלֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׁר לְךָ תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם אֶת זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. לְדוֹר וָדוֹר מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה הוּא הָאֵל. וּמִבַּלְעֲדֶיךָ אֵין אֱלֹהִים. וְאֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׂיעַ בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה אֵלָּא אָתָּה. פּוֹדֶה וּמַצִּיל. מְפַרְנֵס וּמְרַחֵם. אֱלוֹהַּ כָּל הַבְּרִיּוֹת. אֲדוֹן הַתּוֹלָדוֹת. הַמְּהֻלָּל בַּתֻּשְׂבָּחוֹת. הַמַּנְהִיג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד. וּבִרְיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים רַבִּים. וַי”י אֱלֹהִים אֱמֶת. לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׂן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׂנִים הַמֵּקִיץ רְדוּמִים. וְסוֹמֵךְ נוֹפְלִים. וְרוֹפֵא חוֹלִים. וּמַתִּיר אֲסוּרִים. וּלְךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים: וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׂירָה כַיָּם. וּלְשׂוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו. וְשִׁפְתוֹתֵינוּ שְׂבָח כְּמֶרְחֲבֵי הָרָקִיעַ. וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׂ וְכַיָּרֵחַ. וְיָדֵינוּ פְרוּשׁוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׂמָיִם. וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת. אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ י”י אֱלֹהֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׂמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת שֶׂעָשִׁיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ: מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ י”י אֱלֹהֵינוּ. מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשָׁבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. וּמֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָאִים רָעִים רַבִּים דִּלִּיתָנוּ מַלְכֵּנוּ. וְעַד הֵנָּה עֲזָרוּנו רַחֲמֶיךָ י”י אֱלֹהֵינוּ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׂפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּחַ וּנְשָׂמָה שֶׂנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ. וְלָשׂוֹן אֲשֶׂר שַׁמְתָּ בְּתוֹךְ פִינוּ. הֵן הֶן יוֹדוּ לְךָ וִיבָרְכוּ אֶת שִׂמְךָ י”י אֱלֹהֵינוּ עַל רוֹב נִסֵּי פְלָאֶיךָ. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה. וְכָל לָשׂוֹן לְךָ תְשַׂבֵּחַ. וְכָל עַיִן אֵלֶיךָ תְצַפֶּה. וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע. וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׂתַּחֲוֶה. וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקְּרָבִים וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׂמֶךָ. כְּדָבָר שֶׂנֶּאֱמַר כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה, י”י , מִי כָמוֹךָ. מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ. וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ. וְנֶאֱמָר רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּי”י . לַיְשָׂרִים נָאוָה תְהִלָּה: בְּפִי יְשָׂרִים תִּתְרוֹמַם: וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ:
וּבִלְשׂוֹן כָּל חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׂ: וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׂים תִּתְהַלָּל: וּבְמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ כָל בֵּית יִשְׁרָאֵל יִתְפָּאַר שְׂמְךָ י”י אֱלֹהֵינוּ. שֶׂכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים, לְפָנֶיךָ י”י אֱלֹהֵינוּ לְהוֹדוֹת. לְהַלֵּל. לְשַׂבֵּחַ. לְפָאַר. לְרוֹמַם. לְגַדַּל. וּלְהַדַּר עַל כָּל דִּבְרֵי שִׂירוֹת זְמִירוֹת תֻּשְׂבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׂי עַבְדְּךָ מְשִׂיחֶךָ:
יִשְׂתַּבַּח שִׂמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׂ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כִּי לְךָ נָאֶה י”י אֱלֹהֵינוּ שִׂיר. וּשְׂבָח. הַלֵּל. וְזִמְרָה. בְּרָכוֹת. וְהוֹדָאוֹת. נֶצַח. וּגְבוּרָה. גְּדֻלָּה. תְּהִלָּה. וְתִפְאֶרֶת. עֹז. וּמַלְכוּת. וּמֶמְשָׂלָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: בָּרוּךְ אַתָּה (יחתום בלא שם ומלכות) מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מֶלֶךְ גְּדוֹל הַתֻּשְׂבָּחוֹת. אֵל הַהוֹדָאוֹת. אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׁים. הַבּוֹחֵר בְּשִׂירֵי זִמְרָה חַי הָעוֹלָמִים (והשומעים עונים: אָמֵן):
מתוך הספר הנפלא מטה אהרון מאת הרב אהרון גמליאל שליט”א (באישור מבעל הספר – בעבר עלה באתר שטייגן)

מקורות בקיצור נמרץ על נשמת כל חי

רבי עובדיה מברטנורא אומר: בִּרְכַּת הַשִׁיר. אִית דְּאָמְרֵי נִשְׁמַת כָּל חַי

בגמרא נאמר במסכת פסחים-דף קיח – א : מאי ברכת השיר רב יהודה אמר יהללוך ה’ אלהינו ורבי יוחנן אמר נשמת כל חי

השבת בהלכה ובאגדה: מתפללים בשבת בנעימה, ויאמרו ”נשמת כל חי” בניגון, שהוא כנגד הנשמה היתירה שבאה לאדם בשבת כפי מעשיו, ויכוונו להודות לה’ יתברך על כל נסיו, נפלאותיו וטובותיו, והשגחתו הפרטית עלינו על כל צעד ושעל. (שבת ב תכ)

הזוהר הקדוש (מתורגם) פרשת תרומה דף קל”ח עמוד א: נִשְׁמַת כָּל חַי, הֲרֵי הַחֲבֵרִים עוֹרְרוּ בוֹ דִּבְרֵי אֱמֶת. אֲבָל יֵשׁ לָנוּ לְהַזְכִּיר, הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ שֶׁפּוֹרַחַת מֵאוֹתוֹ חַי הָעוֹלָמִים. וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצְאוֹת כָּל הַבְּרָכוֹת וְשׁוֹרוֹת בּוֹ….

מתוך פניני זוהר: ועל כן צריך להשתדל מאוד ולעסוק בשבת קודש אך ורק בתפילות, שירות ותשבחות ולימוד התורה, כי היום הזה יום שבת קודש יום של הנשמה ולא של הגוף, ולכן אומרים נשמת כל חי בשבת קודש, שבו מוזכר הנשמה והרוח בלבד, וכן השבח הנפלא אל אדון על כל המעשים שיש בו כ”ב אותיות והוא שבח גדול העולה על כל השבחים

סגולת נשמת כל חי – כל מה רציתם לדעת על סגולת נשמת כל חי!

מהי סגולת נשמת כל חי?

הגמרא במסכת פסחים (קי”ח א’) שואלת: מאי ברכת השיר?! רבי יוחנן אומר: נשמת כל חי!

קבלה מרבי יהודה החסיד ז”ל  לעורר זכות יעקב אבינו ע”ה

 ברכת שיר השבח “נשמת כל חי” העצה הנפלאה להוושע בכל העניינים, בדוק ומנוסה! לרפואה, פרנסה, זיווג, בנים, שלום בית וכו’

“נשמת כל חי” הינה תפילת הודאה להקדוש ברוך הוא אשר יסדה שמעון בן שטח ועליה נאמר בנביא “עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו” (בן איש-חי, פר’ תולדות ס’ ג’) וטוב לאומרה מידי פעם. אך היא גם עצה נפלאה לישועה על כל צרה שלא תבוא, יקבל האדם על עצמו בלא נדר ובקבלה גמורה, שכשינצל ממנה יאמר לאחר שיוושע את ברכת שיר השבח “נשמת כל חי” פעם אחת בלבד (מתוך שחרית של שבת קדש אחרי שירת-הים) בתודה וקול זמרה (ויחתום בלא שם ומלכות), ועצה זו בדוקה ומנוסה שניצולו רבים על ידה, ובפרט אם יקבל על עצמו לאומרה בפני עשרה אנשים הרי זה משובח. ובכדי שלא ישכח לקיים קבלת אמירת הנשמת רצוי מאוד שירשום קבלה זו על דף.

בשעת קבלתו וכן בשעת אמירת “הנשמת” יפריש  מעות לצדקה  כפי יכולתו, שהיא מסוגלת  לכל העניינים, ומה טוב ונעים שיאמר “נשמת כל חי” עם כיבוד או  סעודה בבחינת סעדני ואוושעה (אך אין הכרח בדבר), (תהלים קי”ט).

קבלת ה”נשמת כל חי” מלוקט מהספרים:

בן איש חי (שנה שניה פרשת תולדות סעיף ג’), כף החיים (הלכות שבת סימן רפ”א סק”ח בשם חסד לאלפים לרבינו אליעזר פאפו זצ”ל בעל “פלא יועץ”, ובהלכות תפילה סימן ק”י ס”ק ל”א, ובהלכות יום הכפורים סימן תרט”ז ס”ק י”א, ובהלכות לולב סימן תרס”ד ס”ק ט”ל), מהרי”ץ בסידור עץ חיים (דף ק”ל ע”ב), ספר ליקוטים וחידושים (אות י”א) לרבינו מהר”ץ זצ”ל (סבו של מהרי”ץ זצ”ל), הג”ר חיים פאלאג’י בספר חיים לראש (דף ק’ ע”ב) בשם רבי יהודה החסיד, וכן כתב בספר מנהגי בית אל (סימן תרס”ד אות צ”ד) ובספר כתר שם טוב (ח”ז דף קס”ו) בשם סידור רבינו הרש”ש זצ”ל, בספר חנוכת התורה בשם מוה”ר ר’ העשיל זצ”ל (קונטרס אחרון דף נ”א), וכן בספר הזכירה (ענין לויה ד”ה לעולם יכנס) לרבינו זכריה סימנר זצ”ל, ובארחות רבינו (ח”א דף של”ד אות ד’) מובא על מרן הסטייפלר זצ”ל שהמליץ על עצה זו, וכן מפורסם בשם בנו מרן הג”ר חיים קנייבסקי שליט”א (וכן נתן הסכמתו לספר שימוש חכמים דף נ”ב המביא ענין זה באורך), ובספר תורה יבקשו מפיהו על הג”ר שמעון שקאפ זצ”ל (דף 257) מובא ג”כ בשם תלמידו הג”ר ישראל גוסטמאן זצ”ל שהמליץ על עצה זו, ועיין במבוא לספר יסוד ושורש העבודה (ירושלים תשמ”ז דף מ’), ובספר מאורות הגדולים (דף שי”ח) שהביא עדותו של רבינו יחזקאל אברמסקי זצ”ל על מרן החפץ חיים זצ”ל שהיה מנהגו להודות לה’ בשבח זה, ובספר שימוש חכמים (דף נ”ב ונ”ג) בשם הרה”ג שניאור קוטלר זצ”ל באורך, וכן ידוע בשם מהרי”ץ דושינסקי זצ”ל, ועיין בספר זכות יצחק להגרי”ח סופר שליט”א (ח”א דף רפ”א), ובשלחן ערוך המקוצר (סימן קל”ט אות כ”ב) להרה”ג יצחק רצאבי שליט”א, וכן ממליץ ע”ז הרה”צ ניסים מויאל שליט”א, ובסידור איש מצליח (בפירוש שלמות הלב על “נשמת”), ורמז לגודל מעלת “נשמת כל חי” תמצא בתנא דבי אליהו (סדר אליהו רבא פרק ל”א).

 

ספר תנא דבי אליהו (סדר אליהו רבה פרק ל”א) מביא קטעים משבח ה”נשמת”:

“וכן משנחרב הבית הראשון עד שנבנה הבית האחרון שבעים שנה הייתה ידו פשוטה עליהן להצילם מכל צר ואויב, וכן משחרב הבית האחרון ועד עכשיו תשע מאות שנה כמה מגפפן, כמה מחבקן, כמה מנשקן. מכאן ואילך אם נעמוד אנו ובנינו ובני בנינו ויהיה לנו פה מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות אין אנו יכולין להודות לך ה’ אלהינו ואלהי אבותינו ולברך את שמך על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות הנסים והטובות שעשית עמנו, ולעתיד לבא כמה מאיר הקדוש ברוך הוא פני הצדיקים שיהיו כשיטה ראשונה”.

ספר בן איש חי לרבינו יוסף חיים זצ”ל (שנה שניה פרשת תולדות סעיף ג’):

“שבח זה דנשמת כל חי הוא יקר ומעולה מאד, וצריך לאומרו בנעימה והוא מסוגל על כל צרה שאדם עומד בה שידור נדר לומר אחר הצלתו מהצרה שבח זה של נשמת כל חי ויועיל לו, וכמ”ש בשם רבי יהודה החסיד ז”ל” וכו’.

ספר חנוכת התורה (קונטרס אחרון דף 101) בשם הרבי ר’ העשיל זצ”ל רבו של רבינו הש”ך זצ”ל:

“וכתב בספר תולדות אדם בשם רבינו הגאון ז”ל וזה לשונו: קודם צאתו מפתח ביתו לדרך יניח ידו על המזוזה ויאמר הנני מקבל עלי בנדר כשאראה מקום פלוני אזי אאמור נשמת כל חי, וכשרואה אותו המקום מיד יאמר נשמת כל חי עד גמירא, עד כאן לשונו”.

ספר חיים לראש על הגדה של פסח (דף ק”א) לרבינו חיים פאלאג’י זצ”ל:

“וראה נא מפלאות תמים דעים דנתקן בשבח הזה לומר כלשון הזה פודה ומציל ועונה ומרחם בכל עת צרה וצוקה, ומצד עצמו לשם שב’ח הוא גם כן סגולה נפלאה כי ממנו תוצאות חיים דריוח והצלה יעמוד ליהודים כדכתב בספר חמדת ימים, והרב שלמי חגיגה (דף ר”נ ב’) דבכלל מוסרו אשר הזהיר שתהא נקראת בקריאה תמה יפה ומבוארת שלא תהא נחלפת באות אחרת ולא נקודה בנקודה אחרת, כתב וזה לשונו: וקבלה בידינו מאת רבי יהודה החסיד זצ”ל שגם הוא מסוגל על כל צרה שלא תבא לקבל האדם על עצמו דכשה’ יצילהו מהצרה לומר נשמת כל חי בתודה וקול זמרה בפני עשרה ובו נפוצו וניצולו רבים והוא בדוק ומנוסה, עד כאן לשונו. ואל כוונה זו סידרו לומר פודה ומציל ועונה ומרחם בכל עת צרה וצוקה”.

סידור עץ חיים (דף ק”ל ב’) למהרי”ץ זצ”ל:

“קבלה מרבי יהודה החסיד ששבח זה מסוגל על כל צרה שלא תבא, לקבל האדם על עצמו שכשינצל ממנה לומר נשמת בתודה וקול זמרה בפני עשרה ובו נפוצו וניצולו רבים והוא בדוק ומנוסה. (ח.ימים דף כ”ה ב’)”.

ספר הזכירה (ענין לויה ד”ה לעולם יכנס) לרבינו זכריה סימנר זצ”ל, והביאו מהר”ץ זצ”ל (סבו של המהרי”ץ זצ”ל)

בספרו ליקוטים וחידושים (אות י”א):

“קבלה עוד: כשיצא מהעיר יאמר “הריני מקבל עלי כשאגיע למקום פלוני, אז אני אגיד “נשמת כל חי” וכו’ עד “הא-ל בתעצומות”, וכשיגיע למקום פלוני יקיים נדרו, בדוק”.

ספר כף החיים (או”ח הלכות שבת סימן רפ”א אות ח’) לרבינו יעקב חיים סופר זצ”ל:

“קבלה בידינו מרבי יהודה החסיד ששבח נשמת כל חי מסוגל על כל צרה שלא תבא לקבל האדם על עצמו שכשיהיה ניצול ממנה לומר נשמת בתודה וקול זמרה בפני עשרה ובו ניצולו רבים. (חסד לאלפים סימן רפ”א לבעל “פלא יועץ” שם)”, וכתב שם עוד (או”ח הלכות יום הכפורים סימן תרט”ו אות י”א): “ולכן אכתוב גם אני הדל מה שנראה לי בס”ד, והוא כי פשוט כי באותו היום יחזור בתשובה שלימה על חטא שבא לידו, ובמוצאי יום הכפורים יטבול תיכף אם אפשר, ויעשה פדיון כמנין אותיות שמו ויתן לעניים יראי שמים, ויקבל עליו בפני עשרה כי בתשלום השנה ההיא יאמר נשמת כל חי בפני עשרה” וכו’, עיין שם.

וכתב שם עוד (או”ח הלכות לולב סימן תרס”ד אות ט”ל): “מנהג בית אל יכב”ץ יום הושענא רבא אחר עלינו לשבח פותחין ההיכל ואומרים נשמת כל חי עד גמר בלי שם ומלכות. ואחר כך אומרים הרי אנחנו מקבלים עלינו בלי נדר קבלה גמורה לשנה הבאה עלינו לחיים טובים ולשלום כעת וכעונה הזאת יום הושענא רבא אחר תפילת שחרית לומר הלל נוסח נשמת כל חי וכו’, כמו שכתב בסידור הרש”ש ז”ל”.

ספר אורחות רבינו (ח”א דף של”ד אותיות ה’ ו’ ז’) על רבינו יעקב ישראל קנייבסקי “הסטייפלר” זצ”ל:

“תש”מ. בעת שלקחו לבית החולים את נכדתו של מורינו ורבינו שהייתה מסוכנת גדולה, ומורינו ורבינו זצ”ל היה נוכח שם ואמר לכל הנמצאים שם שיקבלו עליהם להגיד נשמת כשתחזור בריאה מבית החולים”.

“וכן לזוגתי ע”ה כשהקשתה בלידתה את בתי שתחי’ לאורך ימים טובים, והייתה בסכנה, אמר מורינו ורבינו זצ”ל שתקבל על עצמה כשתלד כשורה ולד בריא שתגיד עד פסח נשמת בכל יום (איני זוכר בדיוק אם אמר עד פסח או שתגיד במשך חצי שנה כל יום)”.

“פעם משהו ממשפחתי חלם חלום לא טוב ונשנה, וחשש מאוד מהחלום כמדומה מפני שהיה גם חולה, ואמר מורינו ורבינו זצ”ל שיקבל עליו אם יחיה עד פסח (עד אז היה בערך חצי שנה) שיגיד בפסח נשמת”.

“בכל צרה לא עלינו מורינו ורבינו אומר לקבל בלי נדר לומר נשמת כשינצלו ממנה”. ובהוספות לספר ארחות רבינו (ח”א דף מ”ו) שם: “יש להוסיף: עוד מצאתי כתוב אצלי, אמר לי מורינו ורבינו זצ”ל בשם הרבי ר’ העשיל זצ”ל בעת צרה יש לומר בלי נדר כשאנצל או אחזור לשלום (כשנוסע בדרכים) אגיד נשמת, ואמר לי מורינו ורבינו שכן הוא נוהג ואומר, ועוד אמר לי מורינו ורבינו זצ”ל שמועיל קבלת אמירת נשמת בלי נדר עבור אחד מבני ביתו שהוא בצרה להצלתו”.

ספר תולדות יעקב (דף קכ”ד בהערה 5) על רבינו יעקב ישראל קנייבסקי “הסטייפלר” זצ”ל:

“יעץ בשם הרבי ר’ העשיל זצ”ל שיקבלו על עצמם בעת צרה רח”ל, ליתן צדקה, וכאשר יצא לרווחה יאמרו בלי נדר נשמת כל חי עד סוף ישתבח בלי הברכה”.

ספר לשכנו תדרשו (דף צ”ב) בשם מרן רבינו יעקב ישראל קנייבסקי “הסטייפלר” זצ”ל:

“מרן הקהילות יעקב היה נוהג וכן היה מייעץ לאחרים העצה של ר’ העשיל (רבו של הש”ך) שבעת צרה ל”ע יקבלו על עצמם ב’ דברים אלו (בלי נדר): א). ליתן צדקה. ב). שכשיצאו לרווחה לומר נשמת כל חי עד סוף ישתבח בלי החתימה של הברכה”.

ספר תורה יבקשו מפיהו (דף 275) על רבינו הגאון ר’ שמעון שקאפ זצ”ל:

“סיפר הגאון ר’ ישראל גוסטמאן בעל “קונטרסי השיעורים”: כשהגיע זמני להתייצב בצבא הפולני חששנו מאוד, ונכנסנו לרבינו ליטול ברכתו ולהתייעץ עמו מה לעשות בכדי שלא יגייסונו, לבד כל ההשתדלויות שכבר עשינו. ורבינו ייעץ לנו לומר תפילת נשמת כל חי בכוונה ובזה להנצל. וכך הוה, שניצלתי בנס, שבדיוק הנציג שקבלני הכיר את אבי ונטה לי חסד משום מעשה שהיה, ושחררני, ומאז אנכי ממליץ בכל עת צרה לומר נשמת”.

ספר יסוד ושורש העבודה (במבוא דף מ’, וכן בספר שימוש חכמים ( דף נ”ב ונ”ג) בשם הג”ר שניאור קוטלר זצ”ל) על רבינו אלכסנדר זיסקינד זצ”ל:

“ועוד יסופר: פעם אחת הגיע הלך עני בימי החורף הקשים להוראדנה, ומרוב טלטול הדרך במזג האויר הקשה נפל קפוא מקור, והביאוהו לבית המדרש בהוראדנה בכדי להשיב את נפשו. רבינו נענה ואמר: מה לכם לבקש הרבה תחבולות, שיאמר נשמת ועל ידי כך יתחמם ויתרפא מיד. (וראה שער השמיני (פרק ח’) שרבינו מפליג בגודל מעלת אמירת נשמת)”.

ספר מאורות הגדולים (דף שי”ח אות קנ”ה) על מרן רבינו החפץ חיים:

הוא [“החפץ חיים”] היה רגיל על משכבו בלילות להודות לה’ על הטובות שגמל איתו, והיה הולך ומונה את כל פרטי חסדיו שהטיב עמו במשך כל ימי חייו, שעזר לו ביתמותו, שסייע בידו ללמוד תורה ולחבר ספרים, שנתן לו חתנים טובים וכו’. כן מספר ר’ יחזקאל אברמסקי זצ”ל שבימי צעירותו נזדמן לו ללון בעיר אחת באיזה מלון. והנה בבקר השכם הופתע לשמוע דרך הקיר מהחדר שבשכנותו קול יהודי האומר תפילת נשמת במתיקות רבה, ומתרגם באידיש מילה במילה את כל ההודאות והתשבחות בהתלהבות גדולה ובבכיות, עד שהזדעזע כולו, למחרת נודע לו שבחדר הלז התאכסן ר’ ישראל מאיר והוא נהג כדרכו בלילות להביע הודאות לפני ה'”.

ספר זכות יצחק (ח”א דף רפ”א) להגרי”ח סופר שליט”א:

“והשתא דאתינן להכי יובן פשר מנהג חסידי בית א-ל, דלכן ביום הושענא רבה דהוא יומא דדינא, בעת החתימה האחרונה ומסירת הפתקין, אומרים בקשה זו של נשמת ומקבלים עליהם לומר עוד הפעם “נשמת”, וזו סגולה יקרה להצלה”.

ספר תשובות והנהגות (חלק ה’ יו”ד סימן ר”ג דף קצ”ה) להרה”ג משה שטרנבוך שליט”א:

“וסגולה נפלאה לקבל על עצמו בליל טבילה, שאם יעזור הקב”ה ותיפקד יאמר נשמת כולו בכוונה ושמחה”, ע”כ.

מקורות נוספים לסגולת “נשמת כל חי”

ספר מכתם לדוד (או”ח סימן י”ג) לר’ דוד פרדו זצ”ל מביא עניין סגולת אמירת “נשמת כל חי”.

סידור רבי אלעזר מגרמייזא (ח”ב חלק סודות התפילה עמ’ תצ”ז) כתב “חסידים אומרים נשמת כל יום”. וכתב רי”ל קלירס שליט”א (המעיין תשנ”ז) “מסורת עתיקה הייתה שאנשי כנסת הגדולה תקנו לומר “נשמת” בכל יום”.

ספר שולחן ערוך המקוצר (סימן קל”ט אות כ”ב) להרה”ג יצחק ראצבי שליט”א מביא מענין סגולת “נשמת כל חי”, וכן בחלק ו’ מביא עדות על אדם שנושע בימינו בזכות שקבל על עצמו אמירת “נשמת כל חי” לאחר שיוושע.

ספר שמוש חכמים (דף נ”ב ונ”ג, אשר הוגה על ידי רבי חיים קנייבסקי שליט”א) להרב אשר ברגמן שליט”א נכדו של הרה”ג אלעזר מ. שך זצ”ל: עיין שם שהביא בשם הרב שניאור קוטלר זצ”ל שהביא מענין סגולת אמירת ה”נשמת”.

ספר שערים בתפילת (שער רינה עמוד ז’ בהגהה) להרה”ג שמשון פינקוס זצ”ל מדבר מעניין חשיבות ההודאה והלל בעת הצרה דווקא שאז נפתחים שערי השפע. ומביא מעשה בשנת בצורת שלא ירדו גשמים וגזרו תעניות ולא הועילו, ורק לאחר שעשו סעודה ושרו ושבחו בשמחה אז ירדו גשמים, כמו שנאמר (תהלים ס”ח ד’): “וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה”.

ספר עבודת הקדש (יוסף בסדר סימן ד מובא נוסח הודאה לקב”ה על נס ב “נשמת”) להרב חיד”א זצ”ל

ספר סגולות ישראל (מערכת צ’ צרה) כתב מעניין ה”נשמת”, וכן בספר הנ”ל (במערכת ח’ חולה) מובא מעניין סעודה לכבוד הושע בן בארי, עיין שם.

ספר וזאת ליהודה על הרה”ג יהודה צדקה זצ”ל (עמוד 91) מביא מעניין חשיבות ה”נשמת”.

ספר שפתי צדיקים על הרב סלמאן מוצפי זצ”ל (עמוד קי”ח א’) כתב: “כשאדם יוצא לדרכו, יקבל עליו לומר “נשמת כל חי” כאשר יגיע למקומו בשלום”.

סידור איש מצליח להרה”ג מאיר מאזוז שליט”א בפירוש “שלמות הלב” בתפילת שחרית של שבת מדבר מחשיבות וסגולת אמירת “נשמת כל חי”.

ספר צידה לדרך (ענין שמירת הדרך דף ל”ז הוצאת שובי נפשי) בענין היוצא לדרך שיקבל עליו לומר נשמת שיחזור בשלום, עיין שם.

רשות לנשמת למה”ר שלמה בן יעקב זצוק”ל (חי לפני כמאה וחמשים שנה).

אודה י”י מאד ובתוך רבים אהללנו, ובחן שפתי אגדלנו, ומשירי אהודנו, כי הוא אדון לכל חי: ברום עולם בערבות מושבו, והשמים ושמי השמים וכל צבאם מרכבו, והם לפניו כאין מאפס ותוהו נחשבו לו, והוא לעולמים חי: שמש וירח מאור הדרו מאירים, ומזהירים לארץ ולדרים, לשמו משבחים ומהדרים ומפארים, וכל הברואים וגם היצורים, עדיו ועבדיו כי הוא בראם ובידו נפש כל חי: הוא אחד ואין שני בכל מקום הוא שם, גולל אור מפני חשך והיום והלילה להפרישם, יצר מלאכים לשרתו והוא עיקרם ושרשם, והוא מקור הברכות ונשמה לכל חי: והוא נטה שמים בחכמה, ותולה ארץ על בלימה, ומשברי הים וגליו סגר עליהם כאין חומה, לו כל ברך תכרע מהלל בפה כל חי: והוא קדמון לכל קדמון, והוא ראשון והוא אחרון, והוא בעל הרחמים והרצון, ובטובו ורחמיו משביח לכל חי: קצרו הלבבות מרוממותו, ונלאו הלשונות מלספר גבורתו, עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו, מי בא עד תכונתו, מי שבע תמונתו, והוא נעלם מכל חי: יען לשוני אמרתיך, קדשתך ועצמותיך, כפי כחי לא לפי תהלתיך, מה רבו מעשיך י”י מאד עמקו מחשבותיך, על כן יודוך פעולים ויאמרו נשמת כל חי: ואומר נשמת וכו’

הסכם לקבלת סגולת “נשמת כל חי”

הסבר לקבלת “הסכם”  “נשמת כל חי” לישועות

ודאי שהאדם נזקק לישועה, עליו לעשות תשובה ולהשתדל לקבל על עצמו קבלות טובות בלי נדר, שעל ידי שינוי מעשיו ובהללו להשי”ת יזכה בס”ד לישועה. ראינו לנכון לציין כאן כמה עניינים המסוגלים לזה, ונוכחנו זאת מתוך ניסיון ממש.

יתן קודם צדקה ויקבל עליו קבלה “בלי נדר” (רצוי לירשום ב”פתק” את מה שמתחייב וכו’ ) ויגיד בפיו שמקבל עליו שכאשר יזכה לישועה, ישתדל בסמוך לישועתו:

1). לומר תפילת “נשמת כל חי”. בינו לבין הקב”ה (פעם אחת לאחר הישועה) (ואם יוכל לקבל על עצמו בלי נדר לומר “נשמת כל חי” בפני עשרה אנשים לפחות, בקול תודה וזימרה,שיש בזה כח גדול בפני עשרה, והרבה נצולו ובדוק ומנוסה! – (אך לא חייבים).

ואם ירצה להוסיף עוד קבלות טובות בלי נדר (שיכולים רק להועיל ולזרז הישועה)

2). יתן כיבוד (מזונות) ושתיה וכו’ (לעשרה אנשים לפחות), או אם יוכל לקבל עליו בלי נדר לעשות סעודה – (לעשרה אנשים לפחות) בבחינת “סעדני ואושעה”.

3). יתן לצדקה. לאחר הישועה.

4). להדליק נר. לכבוד רבי מאיר בעל הנס – או להדליק נרות לע”נ נשמת הצדיקים.

5). ללמוד משנה. או לקרוא “מזמור לתודה” (תהילים ק’).

באדיבות "אשובה"