לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום חמישי כ"ב תשרי תשע"ח
מסכת סנהדרין דף פ"ח
דף פ"ח ע"א
ערכין – נחלקו במעריך פחות מבן חדש, אם כרבי מאיר שנותן דמיו, ואם משכנו גזבר חל ההקדש, ואם קידשו בו הבעלים אשה בשוגג אינה מקודשת, וכן אם מעל בו אדם מביא אשם מעילות, וטמא האוכל מבשרו חייב כרת, או כחכמים שלא אמר כלום והאשה מקודשת, וכן אין האשם קדוש.
חרמים – נחלקו בסתם חרמים אם כרבי יהודה בן בתירה שהם לבדק הבית, והנהנה ממנו מועל, או כחכמים שהם לכהן ואין בהם מעילה. ונחלקו אם דורשים מ'קודש קדשים הוא לה" שהוא להקדש, או שבא ללמד שחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים.
הקדשות – נחלקו אם כרבי אליעזר בן יעקב שכל הקדש ואף צינורא צריך לפדותה בעשרה בני אדם, ואם פדה בפחות מי' מועלים בה, או כחכמים שרק קרקעות נפדות בעשרה.
השקאת סוטה – נחלקו אם כר' אליעזר שמקנא על פי שנים ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו, ואם אינה רוצה לשתות אין לה כתובה, ואם מכרה כתובתה לאחר ותפס הקונה ממונו של בעל גזל הוא ואם קידש בו אשה אינה מקודשת, או כר' יהושע שגם משקה על פי שנים, ואם אין ב' עדים אינה שותה ויש לה כתובה.
עריפת עגלה – נחלקו מהיכן מודדים, אם כר' אליעזר שמטיבורו, או כר' עקיבא שמחוטמו, או כר' אליעזר בן יעקב שמצוארו. והמקדש בעגלה ערופה אינה מקודשת.
טהרת מצורע – נחלקו במצורע שאין לו בוהן ביד או רגל או אוזן ימנית, אם כחכמים שאין לו טהרה עולמית, ואם נכנס למקדש חייב כרת, או כר' אליעזר שנותן על מקומו ויוצא, או כר' שמעון שנותן על של שמאל ויוצא.
לקט ושכחה – נחלקו אם שלש הם לקט ושכחה לבעל הבית, או כבית שמאי שהם לעניים. ומי זכה בממון לקדש אשה שתלוי בזה כרת.
פיאה – מצות פיאה להפריש מן הקמה, ואם לא הפריש יפריש מהעומרים, ואם לא הפריש יפריש מהכרי, ואם כבר מירח מעשר ואח"כ יפריש. ונחלקו בלא הפריש עד שעשה עיסה, אם כחכמים שאינו מפריש כיון שקנאה בשינוי, או כר' ישמעאל שחייב להפריש.
לחכמים, זקן אומר מפי השמועה וב"ד הגדול אומרים מפי השמועה, או ששניהם אומרים מה שבעיניהם – אינו נהרג, וכל שכן הוא אומר מפי השמועה והם אומרים כך הוא בעינינו. ורק אם הוא אומר כך הוא בעיני והם אומרים מפי השמועה – נהרג, ולכן לא הרגו את עקביא בן מהללאל. לרבי אלעזר – אפילו הוא אומר מפי השמועה והם אומרים כך הוא בעינינו נהרג, כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל, ועקביא בן מהללאל לא נהרג מפני שלא הורה הלכה למעשה.
דף פ"ח ע"ב
אמר רבי יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים: בעל שמחל על קינויו קינויו מחול, בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלים לו, זקן ממרא שרצו בית דינו למחול לו מוחלים לו. וכשבאתי אצל חבירי שבדרום על שנים הודו לי על זקן ממרא לא הודו לי כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל. ומוכח כר' אלעזר.
מתחילה לא היו מרבים מחלוקת בישראל – שהיה בי"ד של ע"א יושב בלשכת הגזית, מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ובשבתות ובימים טובים יושבין בחיל. וב"ד של כ"ג יושב על פתח הר הבית ועל פתח העזרה, וכן בכל עיירות ישראל. הוצרך דבר לשאול שואלים מבית דין שבעירם, ואם לא שמעו באים לב"ד שסמוך לעירם, ואם לא שמעו באים לב"ד שבפתח הר הבית, ואם לא שמעו באים לב"ד שבפתח העזרה, ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך למדתי וכך למדו חבירי, ואם לא שמעו באים ללשכת הגזית ושואלים בפניהם, ואם לא שמעו עומדים למנין, רבו המטמאים – טמאו, רבו המטהרים – טהרו.
משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכם רבו מחלוקת בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות, משם כותבים ושולחים בכל מקומות: כל מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו, משם מעלים אותו להר הבית, משם לעזרה, משם ללשכת הגזית.
איזהו בן העולם הבא – ענוותן ושפל ברך שייף עייל שייף ונפיק וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, נתנו חכמים עיניהם ברב עולא בר אבא.
אין זקן ממרא חייב עד שיעשה כהוראתו או שיורה לאחרים ויעשו כהוראתו – וכשהורה בחייבי מיתות בית דין מעיקרא בעי התראה השתא לא בעי התראה מסית דלא בעי התראה מאי איכא למימר מעיקרא אי אמר טעמא מקבלינן מיניה השתא אי אמר טעמא לא מקבלינן מיניה.
חומר בדברי סופרים מבדברי תורה – האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור, אבל האומר חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב.
אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע – ואין לנו אלא תפילין וכרבי יהודה. אבל הוסיף מין בלולב לא – שאם אין צריך אגד הרי כל אחד עומד לעצמו, ואם צריך אגד הרי גרוע ועומד הוא. וכן הוסיף חוט בציצית לא – שאם קשר העליון אינו דאורייתא הרי כל חוט עומד לעצמו, ואם אינו דאורייתא הרי גרוע ועומד. אבל תפילין שעשה ארבעה בתים ואח"כ הוסיף עוד בית פסל בזה התפילין, שהרי בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול.
*************