
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון ח' כסלו תשע"ח
מסכת מכות דף כ"א
דף כ"א ע"א
עיקר שריטה ביד וגדידה בכלי – ולחכמים: ביד עובר על 'ושרט לנפש' ובכלי עובר על 'לא תגודדו', ולר' יוסי בין ביד ובין בכלי עובר על שניהם, וכן אמר שמואל.
שריטה לעבודה זרה – ביד פטור, בכלי חייב, שכך דרך עבודתה, שנאמר 'ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים'.
שנינו במשנה שחייב על הקפת הראש שתים – הראה רב ששת בין פירקי הראש, והיינו בצדעים. וכן מה ששנינו שבזקן חייב שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה הראה שהם בין פירקי הזקן.
שנינו במשנה שלר'אליעזרלוקה אחת – שסבר שכל ה' הפאות בלאו אחד הם.
נאמר בכהנים 'ופאת זקנם לא יגלחו'ובישראל 'לא תשחית' – ולמדים זה מזה בגזירה שוה, שרק בתער שיש בו 'גילוח' ו'השחתה' חייב, ולא במספרים – שאין בהם השחתה, ולא במלקט ורהיטני – שאינו דרך גילוח. ולר' אליעזר גם במלקט ורהיטני חייב, שסבר שגם הם בכלל גילוח.
כתובת קעקע – אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בידו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם, אבל אינו חייב על קעקוע או על כתב לחוד. לר' שמעון חייב רק אם כתב שם עבודה זרה – שנאמר 'וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה" – אני ה' ולא אחר.
אמר רב מלכיא אמר רב אדא בר אהבה: אסור לאדם ליתן אפר מקלה על גבי מכתו, מפני שנראית ככתובת קעקע. רב ביבי בר אביי הקפיד שלא ליתן אפילו על מכה קטנה. רב אשי חולק על שניהם ומתיר מפני שמכתו מוכיחה עליו שכוונתו לרפואה.
ג' ההלכות שפוד שפחות וגומות – רב מלכיו. בלורית אפר מקלה וגבינה – רב מלכיא. לרב פפא גם 'שפחות' אמר רב מלכיא, שהוא אמר ההלכות שבמשנה וברייתא, ורב מלכיו אמר המימרות. וסימניך: מתניתא מלכתא.
נזיר שהיה שותה יין כל היום בהתראה אחת – חייב אחת. התרו בו על כל שיעור שתיה 'אל תשתה' – חייב על כל אחת ואחת. וכן בטומאת מת ובגילוח.
דף כ"א ע"ב
לבש כלאים כל היום בהתראה אחת – חייב אחת. התרו בו על כל לבישה 'אל תלבש' – חייב על כל לבישה. לרב ביבי: לא רק בפושט לגמרי אלא אפילו מכניס ומוציא בית יד אונקלי שלו. לרב אחא בריה דרב איקא: הוצאה והכנסה ממש. לרב אשי: אפילו לא פשט אלא שהה אלא כדי לפשוט וללבוש.
יש חורש תלם אחד וחייב משום שמונה לאוין – חרש בשור וחמור מוקדשים (בכור) וכלאים בכרם ובשביעית ויום טוב וכהן ונזיר בבית הטומאה. חנניא בן חכינאי הוסיף תשיעי – אם היה לובש כלאים. אמרו לו: אינו השם. אמר להם: אף הנזיר לא הוא השם.
אמר רב ינאי: נמנו בחבורה שהחופה עפר על כלאים לוקה. ואמר ר' יוחנן שמשנתנו היא זו שיש חורש החייב על כלאים בכרם, והיינו בחופה בחרישתו. אמר לו 'אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותה'. וריש לקיש אמר שלולי שיבחו רב ינאי היה מעמיד המשנה כר' עקיבא שהמנכש והמחפה והמקיים כלאים לוקה, שדרש: 'שדך לא תזרע כלאים' – אין לי אלא זורע, מקיים מנין, תלמוד לומר 'כלאים שדך לא'.
החורש הנ"ל לוקה רק ח' ואין לוקה עוד אחת משום זורע ביום טוב – לרבא: יש חילוק מלאכות בשבת ואין חילוק מלאכות ביום טוב.
המבשל גיד בחלב ביום טוב ואכלו – לוקה חמש, משום אוכל גיד ומשום מבשל ביום טוב שלא לצורך, ומשום מבשל גיד בחלב, ומשום אוכל בשר בחלב, ומשום הבערה. ולרבא שאין חילוק מלאכות ביו"ט יש להוציא הבערה, ולהכניס שבישלו בעצי הקדש, שמוזהר שלא לשרפם כאמור 'ואשריהם תשרפון באש, לא תעשון כן לה' אלוקיכם'. וא"א להכניס במקומו גיד הנשה של נבילה – ששנה ר' חייא שלוקה ב' על אכילתו וג' על בשולו. וא"א להכניס עצי אשירה – שאז לוקה שש, גם משום 'ולא ידבק בידך…' וגם משום 'לא תביא תועבה אל ביתך'.
*************