לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון י"ח תשרי תשע"ח

מסכת סנהדרין דף פ"ד

דף פ"ד ע"א 

אזהרה לערל שלא ישמש – שנאמר ביחזקאל 'כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי'.

אזהרה לאונן שלא ישמש  – נאמר בכהן גדול אונן 'ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלוקיו', ומשמע שהדיוט שלא יצא חילל. ואין ללמוד 'חילול' 'חילול' מתרומה שיהא חייב מיתה, כיון שלא נכתב בפירוש אלא נלמד מן הכלל, וכל דבר הבא מן הכלל אין דנין אותו בגזרה שוה.

אזהרה שלא לשמש בישיבה – 'כי בו בחר ה' אלוקיך מכל שבטיך לעמוד לשרת', לעמידה בחרתיו ולא לישיבה, וכשהוא יושב הרי הוא כזר.

מקורו של רבי שכהן בעל מום ששימש במיתה – למדים גזירה שוה 'חילול' ד'אך אל הפרכת לא יבא… ולא יחלל' מ'חילול' דטמא ששימש, ועדיף מאשר ללמוד מ'חילול' דנותר שיהא בכרת, ששניהם פסול הגוף וקודש ופנים ושייכים בפיגול ונותר.

לחכמים בעל מום ששימש רק באזהרה – שנאמר 'ומתו בו' ולא בבעל מום.

הזיד במעילה – לרבי במיתה, שדרש 'חטא' מ'חטא' דטמא שאכל תרומה. ולחכמים אינו אלא באזהרה, שדרשו 'ומתו בו' – ולא במעילה.

זר ששימש במקדש – לרבי ישמעאל: חייב מיתה בידי שמים, שלמדים 'והזר הקרב יומת' מהנאמר במאתיים וחמישים אנשי קורח 'כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות' שנשרפו בידי שמים. לרבי עקיבא: חייב סקילה, שלמדים 'והזר הקרב יומת' מהנאמר 'והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת'. לרבי יוחנן בן נורי, וכן שנה תנא אחר בשם רבי עקיבא: חייב חנק, שדורש כר' עקיבא, וסובר כר' שמעון שנביא שהדיח לעבוד ע"ז חייב חנק.

סברתם מחלוקתם – לרבי ישמעאל דנין הדיוט מהדיוט ולא מנביא, לרבי עקיבא כיון שהדיח אין לך הדיוט גדול ממנו, ולמדים 'יומת' מ'יומת' ולא מ'ימות', ורבי עקיבא כיון שהדיח אין לך הדיוט גדול מזה.

הדרן עלך אלו הן הנשרפין

דף פ"ד ע"ב 

פרק עשירי – ואלו הן הנחנקין

אלו הן הנחנקין – המכה אביו ואמו, גונב נפש מישראל ומכרו, זקן ממרא על פי בית דין, נביא השקר, המתנבא בשם עבודה זרה, הבא על אשת איש, זוממי בת כהן, בועל בת כהן.

המקור שמכה אביו ואמו בחנק – 'ומכה אביו ואמו מות יומת', ומיתה האמורה בתורה סתם היא חנק.

אין לפרש הפסוק 'ומכה אביו ואמו' בהורג אותם – שנאמר 'מכה איש ומת מות יומת' וכן 'או באיבה הכהו בידו וימת', הרי שהכאה סתם לאו מיתה היא.

הוצרך הכתוב 'מכה איש' וגם הכתוב 'כל מכה נפש' – 'כל מכה נפש' ללמד שאפילו המית 'קטן' חייב ולא רק כשהמית 'איש', ו'מכה איש' בא למעט נפלים והנולד לשמונה.

המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהם חבורה – שנאמר במכה בהמה 'נפש' ומיותר שהרי בודאי גם אם הכחישה באבנים חייב, ואם אינו ענין לבהמה תנהו לנפש אדם.

ההיקש 'מכה אדם' ל'מכה בהמה' מלמד: לתנא דבי חזקיה – כמו בבהמה אין הבדל בין שוגג למזיד לחיוב תשלומים, כך באדם אף שוגג פטור מתשלומים. לחולקים – מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור. ולרב מתנא המקור שלרפואה פטור הוא מ'ואהבת לרעך כמוך'.

רב לא הניח לבנו להוציא לו קוץ, ומר בריה דרבינא לא הניח לבנו לפתוח לו מורסא – שמא יחבול בו בשוגג והרי זה שגגת חנק, אך בסתם אדם שאינו אלא לאו אין לחשוש.

מה ששנינו בשבת שמותר לטלטל מחט של יד כדי ליטול בה את הקוץ אין לחשוש שמא יחבול והרי זו שגגת סקילה – שמקלקל פטור, ולרבי שמעון שמקלקל חייב הרי סובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה.

*************