לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון כ"ד אדר תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף נ"ה

דף נ"ה ע"א 

שאל אגריפס שר צבא את ר"ג, כתוב בתורתכם 'כי ה' אלקיך אש אכלה הוא קל קנא', כלום מתקנא אלא חכם בחכם וגבור בגבור ועשיר בעשיר – המשיל לו משל לאדם שנשא אשה על אשתו, חשובה ממנה אין מתקנאה בה, פחותה ממנה מתקנאה בה.

אמר זונין לר' עקיבא: לבי ולבך יודעים שאין ממש בע"ז, ומדוע ראינו בני אדם שנתפרקו אבריהם הולכים לשם וחוזרים שלמים – המשיל לו משל לנאמן שבעיר שכל בני עירו מפקידים אצלו שלא בעדים, ואחד הפקיד רק בעדים, פעם שכח והפקיד שלא בעדים, אמרה לו אשתו בוא ונכפרנו, אמר לה וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן נאבד אמונתינו, כך יסורים כשמשגרים אותם על האדם משביעים אותם שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני, ובשעה פלונית, ועל ידי פלוני, ועל ידי סם פלוני, הגיע זמנם לצאת הלך זה לבית ע"ז, אמרו יסורים דין הוא שלא נצא, חוזרים ואומרים וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו. וזה הוא כוונת הכתוב 'וחלים רעים ונאמנים', שרעים בשליחותם ונאמנים בשבועתם.

ע"ז היתה נראית בחלום כשהוצרך העולם למטר, ואומרת שישחטו לה אדם ויבוא מטר, וכן היה. והוא משום שנאמר 'אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים', שהחליקן בדברים והניחם לטעות כדי לטורדן מן העולם.

'אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן' – בא לטמא פותחים לו, בא לטהר מסייעין אותו.

דף נ"ה ע"ב 

לוקחים גת בעוטה מן הגוי – אע"פ שנוטל בידו ענבים מן היין שבגת ונותן למקום אסיפת הענבים תחת הקורה הנקרא 'תפוח', שאינו עושה יין נסך עד שירד היין לבור. ירד לבור – מה שבבור אסור והשאר מותר (ולרב הונא וכן למשנה אחרונה אסור קודם שירד לבור, ראה להלן).

דורכים עם הגוי בגת – ואין בזה משום משתכר באיסורי הנאה, שכל זמן שלא ירד לבור מותר אפילו בשתיה. ואין בכך משום גורם טומאה, שמשעה שדרך בהן הגוי מעט נטמאו, ואין בזה משום מסייע ידי עוברי עבירה, שהגוי לא נצטווה על כך. אבל לא בוצרים עמו, לפי שנותנין בגת טמאה, ואסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל. (ולמשנה אחרונה מותר, ראה להלן).

ישראל שעושה פירותיו בטומאה, אין דורכין ואין בוצרין עמו – שנצטוה שלא לגרום טומאה ואסור לסייע ידי עוברי עבירה. אבל מוליכים עמו חביות ריקניות לגת, ומביאים עמו חביות מלאות מן הגת.

נחתום שעושה בטומאה – אין לשין ואין עורכין עמו, אבל מוליכין עמו פת לפלטר.

לשיטת רב הונא – יין שהתחיל להמשך במדרון של הגת עושה יין נסך, גם אם לא ירד לבור. וכך היא שיטת משנה אחרונה.

שבראשונה היו אומרים 'בד"ד' – שאין בוצרין עם הגוי בגת שאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י, ואין דורכין עם ישראל שעושה פירותיו בטומאה שאסור לסייע ידי עוברי עבירה, אבל דורכים עם הגוי בגת שלא נחשב ליין נסך עד שירד לבור. חזרו לומר 'דב"ב' – שאין דורכין עם הגוי בגת שמשהתחיל לימשך עושה יין נסך (כרב הונא), ואין בוצרין עם ישראל שעושה פירותיו בטומאה וכ"ש שאין דורכין, אבל בוצרין עם הגוי בגת שמותר לגרום טומאה לחולין שבא"י.

*************

יום שני כ"ה אדר תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף נ"ו

דף נ"ו ע"א 

לשיטת רבא דין גמר מלאכה לענין יין נסך ולענין חיוב במעשר ליאסר בו שתית עראי שוה. ושלשה תנאים נחלקו בדבר: לשיטת התנא במשנתינו – משירד לבור, לשיטת ר"ע וחכמים בברייתא של רבי אושעיא – משיקפה בבור, שהחרצנים צפין על פני היין. ואע"פ שקפה, קולט מן הגג העליונה ומן הצינור ושותה. ולשיטת ר"ע בברייתא דרבי אושעיא – משישלו את היין מן הבור להינתן בחביות.

וי"א שלענין יין נסך החמירו חכמים שאסור משירד לבור, ולענין מעשר נחלקו חכמים ורבי עקיבא, שלחכמים נקרא גמר מלאכה משירד לבור ויקפה בבור, ולרבי עקיבא משישלה בחביות.

דף נ"ו ע"ב 

יין שלא ירד לבור מותר רק באופן שלא החזיר את הגרגותני לגת (הוא סל גדול שקשור בצנור והיין יורד מן הצנור לתוכו ומתוכו לבור כדי לסנן היין מזגים וחרצנים) – אבל אם החזירה לגת, אסור גם מה שבגת. ולמ"ד ניצוק אינו חיבור, אסור רק אם פחסתו בורו, שנתמלא הבור עד שהגיע היין וטפח בשולי הגרגותני.

דורכים עם העובד כוכבים בגת באופן שאין חשש שינסך בידיו, כגון שקשרו ידיו. ואין חשש שמנסך ברגל, שניסוך ברגל לא שמיה ניסוך.

שמואל השהה יין שדרכו עליו ישראל וגוי שלש רגלים – ולא משום שמא ימצא מי שסובר כרבי נתן שיין שנגע בו גוי בידו אסור אפילו בהנאה, שהרי לא נגע בו אלא ברגל, אלא שמא ימצא מי שסובר כרבי שמעון שיין שנגע בו גוי ולא נתכוין לנסך מותר גם בשתיה.

 

*************