
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום רביעי כ"ג אלול תשע"ז
מסכת סנהדרין דף נ"ט
דף נ"ט ע"א
עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, דכ' 'תורה צוה לנו משה מורשה', או דמורשה לנו ולא להם והוא גזל, או מאורסה לנו, והוי כבא על נערה המאורסה. והא דא' ר' מאיר דעכו"ם עוסק בתורה ככהן גדול דכ' 'אשר עשה אותם האדם וחי בהם', דסבר דגם עכו"ם נקרא האדם, היינו בז' מצוות שלהם.
דם מן החי, לר' חנינא בן גמליאל הוזהרו עליו בני נח דדרש 'אך בשר בנפשו לא תאכל' 'דמו בנפשו לא תאכל'. והוזהרו עליו ישראל דכ' 'רק חזק לבלתי אכול הדם' וגו' וסמיך ליה 'ולא תאכל הנפש עם הבשר', דאף דם אסור משום חיות. לרבנן בני נח לא הוזהרו עליו ד'אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו' להתיר שרצים שדמו ובשרו אחד, וישראל לא הוזהרו על דם משום חיות, והא דנסמך לאבר מן החי הוא לחייב על דם הקזה שהנשמה יוצאה בו ולא רק בדם שחיטה.
כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה, מדנשנה ע"ז בסיני ואשכחן דענש עכו"ם עליה דכ' ובגלל התועבות וגו', מוכח דלזה ולזה נאמרה. לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח דא"א לומר דלבני נח ולא לישראל דליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור, דיפת תואר משום דעכו"ם לאו בני כיבוש, וגניבת פחות משוה פרוטה משום דישראל רחמנין ומוחלין ועכו"ם אכזרים ואין מוחלים. ואנו אין לנו שנאמרה לבני נח ולא נשנית אלא גיד הנשה לר' יהודה דבני יעקב נאסרו בה, דלחכמים אחר מתן תורה נאסרו בה ומשה כתבו במקום המעשה.
דף נ"ט ע"ב
מילה שנשנית בסיני 'וביום השמיני ימול' נשנית רק לדרשה ד'ביום' אפילו בשבת, או דמעיקרא ניתנה רק לאברהם וזרעו וכ' 'כי ביצחק יקרא לך זרע' ולא ישמעאל, ולא עשו דכ' 'ביצחק' ולא כל יצחק, אך בני קטורה עצמם חייבין דכ' 'את בריתי הפר' לרבות בני קטורה.
פריה ורביה שנשנית בסיני 'לך אמור להם שובו לכם לאהליכם'. הוא משום דהוי דבר שבמנין שצריך מנין אחר להתירו, וע"כ אף שנצטוו לפרוש רק ג' ימים הוצרך מנין אחר להתיר. אבל שאר מצוות דבני נח שנשנו, כיון ששנה אזהרתם נאמרה גם לבני נח.
אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה דכ' 'לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ' ולא חית הארץ לכם, ולבני נח התיר דכ' 'כירק עשב נתתי לכם', אך לא אבר מן החי דכ' 'אך בשר בנפשו' וגו', ובשרצים אין עובר משום אבר מן החי דדרשינן 'אך בשר בנפשו דמו' מי שנפשו חלוק מדמו יצאו שרצים.
'ורדו בדגת הים' היינו למלאכה כדבעי רחבה הנהיג בעז ודג מהו לכלאים. 'ובעוף השמים' למלאכה, כדבעי רבה בר רב הונא דש באווזין ותרנגולין לר' יוסי בר' יהודה מהו לענין לא תחסום. 'ובכל חיה הרומשת על הארץ', זה נחש שהוא שמש גדול שאבד לעולם שהיו מזדמנין ב' נחשים לכ"א מישראל א' משגרו לצפון וא' לדרום להביא לו אבנים טובות ומרגליות, ומפשילין רצועה תחת זנבו להוציא בה עפר לגינתו.
אדם הראשון היה מיסב בג"ע והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין הציץ בו נחש ונתקנא בכבודו. והותר בבשר זה שהיה מן השמים, כמו שירדו לר"ש בן חלפתא כשבאו אריות ונהמו בפניו.
אין דבר טמא יורד מן השמים.
*************