לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי כ"ח תשרי תשע"ח

מסכת סנהדרין דף צ"ד

דף צ"ד ע"א

'למרבה המשרה ולשלום אין קץ' – 'מ' שבאמצע תיבה סתום משום שביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אמרה מדת הדין לפניו: רבש"ע, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הניסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח, לכך נסתתם. מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו: רבש"ע, אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה ועשהו משיח, פתחה ואמרה שירה לפניו. אמר שר העולם לפניו: רבש"ע, צביונו עשה לצדיק זה. יצאה בת קול ואמרה: רזי לי רזי לי. אמר נביא: אוי לי אוי לי עד מתי. יצאה בת קול ואמרה: בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו – עד שיבואו בוזזים על ישראל כמה פעמים.

'משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה מלילה שמר מה מליל' – אותו מלאך הממונה על הרוחות 'דומה' שמו, נתקבצו כל הרוחות ואמרו לו: 'שמר מה מלילה שמר מה מליל' – עד מתי תהא הגלות. ומשיבם: 'אמר שומר [-הקב"ה], אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו' – הגאולה שהיא כבוקר תבוא, אבל לפני כן תהיה גלות ארוכה, שהיא כלילה, אם תרצו להגאל בקשו רחמים, שובו בתשובה, ובואו לגאולה.

גנאי לחזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה – שנאמר 'מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק'. וכמו כן גנאי למשה וששים ריבוא שלא אמרו 'ברוך' עד שבא יתרו ואמר 'ברוך ה".

'ויחד יתרו' – לרב: שהעביר חרב חדה על בשרו (מילה). לשמואל: שנעשה חדודים חדודים כל בשרו, כמאמר העולם שאין לבזות גוי בפני גר עד י' דורות.

'לכן ישלח האדון ה' צבאות במשמניו רזון' – אמר הקב"ה: יבא חזקיהו שיש לו שמונה שמות – 'פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום', אבל 'חזקיה' אינו שמו אלא 'שחזקו יה', או 'שחיזק את ישראל לאביהם שבשמים – ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות – תגלת פלאסר פלנאסר שלמנאסר פול סרגון אסנפר רבא ויקירא, אבל 'סנחריב' אינו שמו אלא ש'סיחתו ריב', או 'שסח וניחר דברים כלפי מעלה'.

זכה אותו רשע ליקראות אסנפר רבא ויקירא [-גדול ומכובד] – מפני שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל, שנאמר 'עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם' ולא יותר טובה. ונחלקו רב ושמואל אם מלך פיקח היה – שאם יאמר שלוקחם לארץ יותר טובה יאמרו שמשקר. או מלך טיפש היה – שמה מפתם בזה. אבל ישראל ספרו בגנותה של ארץ ישראל, שכשהגיעו ל'שוש' אמרו ששוה לארצם, וכשהגיעו ל'עלמין' אמרו שהיא כירושלים, וכשהגיעו ל'שוש תרי' אמרו שיפה כפליים מארצם.

סנחריב הגלה את עשרת השבטים – למר זוטרא: לאפריקי. לר' חנינא: להרי סלוג.

נאמר בחיילי סנחריב 'ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש' – לר' יוחנן: 'תחת כבודו' – הגוף שתחת הבגדים [שקראם ר' יוחנן 'מכבדותא'] ולא כבודו ממש. לר' אלעזר: תחת כבודו – גופו ממש, כשריפת בני אהרן, שריפת נשמה וגוף קיים.

דף צ"ד ע"ב 

פרעה שחירף בעצמו – 'מי ה' אשר אשמע בקולו', נפרע הקב"ה ממנו בעצמו – 'וינער ה' את מצרים בתוך הים', 'דרכת בים סוסיך'. סנחריב שחירף על ידי שליח – 'ביד מלאכיך חרפת ה", נפרע ממנו על ידי שליח – 'ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף'.

בתחילה אמר סנחריב 'ואבא מרום קצו', ואח"כ אמר 'ואבואה מלון קצו' – אמר: בתחילה אחריב דירה של מטה ואחר כך אחריב דירה של מעלה.

סנחריב אמר 'ה' אמר אלי עלה על הארץ הזאת והשחיתה' – ששמע את הנביא שאמר 'יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו', ותרגומו שהיות ומאס העם הזה במלכות בית דוד, שהנהיגה אותם בנחת, כמי השילוח שהולכים בנחת, ובחרו במלכות רצין ובן רמליה, 'לכן הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור'.

'מארת ה' בבית רשע' – זה פקח בן רמליהו, שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה, ובכל זאת לא היה שבע, כי היתה מארה במאכלו. 'ונוה צדיקים יברך' – זה חזקיה מלך יהודה, שהיה אוכל ליטרא ירק בסעודה והיה שבע כי היתה ברכה במאכלו.

מה שנענש סנחריב אף ששמע מהנביא – שהנביא התנבא רק על עשרת השבטים, והוא נתן דעתו על כל ירושלים.

'כי לא מועף לאשר מוצק לה" – אין נמסר עמו של חזקיה, שהוא עם עייף בתורה ביד המציק לו.

'כעת הראשון הקל ארצה זבולן וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים' – לא כראשונים, עשרת השבטים, שהקלו מעליהם עול תורה, שאחרונים, דורו של חזקיה, הכבידו עליהן עול תורה, וראויים לעשות להם נס כעוברי הים וכדורכי הירדן. ואמר הקב"ה: אם חוזר בו סנחריב מוטב. ואם לאו אני אעשה לו גליל בגוים.

'אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על הערים הבצרות ויאמר לבקעם אליו' – 'אחרי הדברים והאמת' – לאחר שקפץ הקדוש ברוך הוא ונשבע, שאמר הקב"ה: אם אומר לחזקיה שאביא עליו את סנחריב ואמסרנו בידו, יאמר שאינו רוצה לא אותו ולא את הפחד ממנו, מיד קפץ הקב"ה ונשבע שיביא אותו, שנאמר 'נשבע ה' צבאות לאמר, אם לא כאשר דמיתי כן היתה, וכאשר יעצתי היא תקום, לשבר אשור בארצי, ועל הרי אבוסנו, וסר מעליהם עלו, וסבלו מעל שכמו יסור'.

'אבוסנו' – אמר הקב"ה: יבא סנחריב וסיעתו, ויעשה אבוס לחזקיהו ולסיעתו [שיהיו כולם פגרים מתים, ויאכילו ישראל את סוסיהם ובהמתם מתוך עצמות הפגרים].

'והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך, ועלו מעל צוארך, וחבל על מפני שמן' – נחבל עולו של סנחריב שהיה רוצה להטיל על ישראל, מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי מדרשות ללמוד תורה. שנעץ חרב על פתח בית המדרש, ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה – ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע, ולא מצאו עם הארץ, בדקו מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה, ועל אותו הדור אומר 'והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן'.

'והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה' – אף שהגפנים יקרים מאוד, והעוסק בכרמים משתכר הרבה, בכל זאת היו מניחין ישראל כרמיהם בור, ועוסקין בתורה.

'ואסף שללכם אסף החסיל כמשק גבים שקק בו' – אמר להם נביא לישראל: אספו שלל חילו של סנחריב, שנפלו כולם פגרים מתים. אמרו לו ישראל לנביא: כיצד נחלק השלל. אמר להם: חלקו את השלל כאסף החסיל, שכל אחד ואחד נוטל לעצמו. שאלוהו: והלא יש בו ממון עשרת השבטים שנטל מהם סנחריב כשהגלה אותם. אמר להם: כמשק גבים שקק בו' – מה גבים מעלים אדם הטובל בהם מטומאה לטהרה, אף ממונם של ישראל, כיון שנפל ביד גוים – מיד טיהר.

*************