
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי כ"ה אלול תשע"ז
מסכת סנהדרין דף ס"א
דף ס"א ע"א
לרבא בר רב חנן, אפשר לומר דהשתחואה ללמד על הכלל כולו יצא, וזובח בעינן לגופיה דמחשבין מעבודה לעבודה דאם חישב בשעת שחיטה שיזרוק לשם ע"ז חייב, דפליגי בה ר' יוחנן וריש לקיש, דלר"י אסורה דיליף מפיגול, ור"ל לא יליף, ונימא דלר"ל דרשינן מזובח.
לרב פפא, אף לר' יוחנן בעי קרא, דמפיגול לא נילף אלא לאסור הבהמה ולא להרוג האדם.
לרב אחא בריה דרב איקא, אף לר"ל לא בעי קרא, דלא התיר רק הבהמה אבל האדם נהרג, כדמצינו בעובדים להרים דהר מותר ועובדים בסייף, וה"נ שחיטה צורך זריקה הוא וחישב בשחיטה הוי כעובד ע"ז, וא"כ 'זובח' יהא מיותר.
לרבא בר רב חנן דילפינן מהשתחואה לכל עבודות שלא כדרכה, הא דכ' 'איכה יעבדו' לא למעוטי פוער עצמו לע"ז שעובדים אותה בכבוד, דמהשתחואה יליף דהוא דרך כיבוד, אלא למעט פוער עצמו למרקוליס דאף שעבודתו דרך בזיון אין חייב בכל עבודת בזיון.
זובח בהמה למרקוליס חייב דכ' 'ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים' אם אינו ענין לכדרכה תנהו לשלא כדכרה, [מ'זובח' ליכא למילף דהיינו בזובח למכובדים], לרבא בר רב חנן דילפינן מהשתחואה, מיירי בזובח להכעיס ולא לקבלו עליו לאלוה.
דף ס"א ע"ב
במתניתין תנן העובד ע"ז דמשמע דוקא עבד, ולקמן תנן האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד.
לרב המנונא מתניתין באומר איני מקבלו עלי אלא בעבודה, אך בסתמא אמרינן שלבו לע"ז משעה שאמר.
לרב יוסף, בין לר"מ בין לר"י בדיבור חייב, ונחלקו במסית אחרים שיעבדוהו וא"ל אין דלר"מ קבלוהו עליהם ולר"י שחקו עליו דהוא אדם כמוהם ולמה יעבדוהו. ומתניתין ביחיד הניסת באמירה חייב, כדכ' 'לא תאבה לו ולא תשמע אליו' הא אבה ושמע חייב, ואמר לשון יחיד. אבל רבים הניסתים נמלכים אחר כך וחוזרין בהם. וקשה דכ' 'כי יסיתך אחיך בן אמך' ותניא דיחיד ורבים שווים בכך אלא דיחיד חמור מיתתו דנסקל והקל בממונו שאינו אבד, ורבים הקל מיתתם בסייף והחמיר בממונם דאבד, הרי שבכל דבר שווין.
לאביי בניסת מפי עצמו אין חייב עד שיעבוד דנמלך אח"כ, ובניסת מפי אחרים נגרר אחריהם, וכדכ' 'לא תאבה לו' הא אבה ושמע חייב.
לרבא כשא"ל כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה, כיון דשמע שבח הע"ז לא יחזור בו, וע"ז כ' 'מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך' וגו' דמטיבותן של קרובים תלמדו מה טיבותן של רחוקים.
לרב אשי סיפא בישראל מומר, דתו לא הדר ביה דפקר בכך.
לרבינא לא זו אף זו קתני.
העובד ע"ז מאהבה ומיראה, לאביי חייב דהא עבדה לרבא פטור אם לא קבלו עליו לאלוה.
מתניתין דאמר 'אחד העובד' לאביי היינו העובד מאהבה ומיראה לרבא כר' ירמיה בעובד כדרכה.
'לא תשתחוה להם' אבל אתה משתחוה לאדם כמותך, אבל אם נעבד כהמן לא, דכ' 'ולא תעבדם', לאביי דאף שעבדוהו מיראה חייב, לרבא כהמן שהיה ע"ז בעצמו אך לא כהמן דחייב רק שלא מיראה.
כהן משיח בע"ז, לרבי סגי בשגגת מעשה לחייב קרבן, לחכמים בעי העלם דבר, ושוין שבשעירה כיחיד ושאין מביא אשם תלוי. ושגגת מעשה בלא העלם דבר, אם סבר שבית הכנסת הוא והשתחוה הא לבו לשמים וכן אנדרטא שעושין בדמות המלך אם קיבלו עליו באלוה מזיד הוא ואם לאו אינו כלום, אלא לאביי איירי בעבד מאהבה ומיראה ולא ידע דאסור דאי"ז העלם דבר כיון שיודע כל העבודות של ע"ז האסורים. ולרבא באומר מותר לעבוד ע"ז, דהעלם דבר היינו קיום מקצת ובטול מקצת וזה אין יודע כלום.
*************