לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי ב' שבט תשע"ט
מסכת חולין דף מ"ב
דף מ"ב ע"א
פרק שלישי – אלו טריפות
אלו טרפות בבהמה: אברים שנטרפת ע"י נקב – וושט, קרום של מוח, הלב לבית חללו, ריאה שניקבה או שחסרה – ולר' שמעון דווקא אם ניקבה לבית הסמפונות, קיבה, מרה, דקין, כרס הפנימית, המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ. שאר אברים – פסוקת הגרגרת, נשברה שדרה ונפסק חוט שלה, ניטל הכבד כולו, נקרע רוב כרס החיצונה – ולר' יהודה בגדולה אם נקרעה טפח ובקטנה ברובה, נפלה מן הגג, נשתברו רוב צלעותיה. דרוסת הזאב – טריפה, ר' יהודה אומר: דרוסת הזאב בדקה, ודרוסת ארי בגסה. דרוסת הנץ – בעוף הדק, דרוסת הגס – בעוף הגס.
מקור לאיסור טריפה בתורה: 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו'.
שנינו במשנה: זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה – והיינו כמ"ד שטרפה אינה חיה, ורמז לכך מן התורה: 'וזאת החיה אשר תאכלו' – חיה אכול שאינה חיה לא תאכל.
י"א שטריפה חיה, ומקורו: תנא דבי ר' ישמעאל 'בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל' – אלו שמונה עשרה טרפות שנאמרו למשה מסיני, הרי שנקראת הטריפה 'חיה'.
'זאת החיה אשר תאכלו' – מלמד שתפס הקדוש ברוך הוא מכל מין ומין והראה לו למשה, ואמר לו: 'זאת אכול וזאת לא תיכול'.
דף מ"ב ע"ב
מלבד י"ח הטרפות ששנינו במשנה יש עוד ד' שנשנו במשניות אחרות וסימנם בסג"ר: א. בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה, ולר' שמעון בן אלעזר אינה טריפה, שיכולה ליכוות ולחיות. ב. כמה חסרון בשדרה לענין טומאת מת, וכן לענין טריפה – לבית שמאי: שתי חוליות, לבית הלל: חוליא אחת. ג. גלודה, ור' מאיר מכשיר. ד. חרותא (-צימוק הריאה),
וכן יש עוד שבע טריפות שנאמרו ע"י אמוראים (-שב שמעתתא): א. בוקא דאטמא דשף מדוכתיה (-עצם הירך שיצא ממקומו). ב. לקתה בכוליא אחת. ג. ניקב הטחול (ורק אם ניטל כשרה). ד. סימנים שנדלדלו ברובן. ה. נעקרה צלע מעיקרה. ו. גולגולת שנחבסה ברובה. ז. בשר החופה את רוב הכרס שנקרע ברובו.
הגמרא נתקשתה מדוע אמר תנא דבי ר' ישמעאל שיש רק 'שמונה עשרה' טריפות, (ועל התנא במשנה אין להקשות – שכלל השאר ב'זה הכלל'). ומיישבת שכלל כל ח' טריפות 'נקב' באחת (וכן ניקב הטחול בכלל זה. גמרא. וגם הטריפות ששנינו להלן לענין 'ריאה' ו'ושט' הם בכלל נקובה וחסרה. רש"י), וכן כלל ב' טריפות של 'פסיקה' (גרגרת, חוט השדרה) באחת, וכך נכללים במנין י"ח גם שאר הטריפות הנ"ל.
*************