
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי ד' ניסן תשע"ח
מסכת עבודה זרה דף ס"ד
דף ס"ד ע"א
ישראל ששכרו גוי לשבור חביות של יין נסך – לרב נחמן מותר. ואע"פ שהישראל רוצה בקיומן, שלא ישתברו מאליהם עד שישברם ויטול שכרם, מאחר שהוא בא למעט תיפלה ישבור ותבוא עליו ברכה.
אין עודרין עם העובד כוכבים בכלאים, אבל עוקרין עמו – ואע"פ שלרבי עקיבא אסור לקיים כלאים בכרם, והוא רוצה בקיומו כדי שיוכל לעקרו. וכן לחכמים שמותר לקיים, מ"מ אם עוקרו בחינם הרי יש איסור ליתן לגוי מתנת חינם (לרבי יהודה), מאחר שבא למעט את התיפלה מותר.
המנכש והמחפה בכלאים לוקה – ולרבי עקיבא גם המקיים, שנאמר 'שדך לא תזרע כלאים', אין לי אלא זורע מקיים מנין, ת"ל 'כלאים שדך לא'.
לרב נחמן דמי ע"ז ביד הגוי – מותרים. רבה בר אבוה הורה לגויים שבאו להתגייר, שימכרו תחילה כל אשר להם. ואין מזה ראיה לדברי רב נחמן שדמי ע"ז ביד גוי מותרים, שמאחר שבאו להתגייר וודאי בטלוה.
ישראל שהיה נושה בעובד כוכבים מנה, ומכר עבודת כוכבים או יין נסך והביא לו – מותר, שדמי ע"ז ביד גוי מותרים. אבל אם אמר לו המתן לי עד שאמכור עבודת כוכבים או יין נסך ואביא לך, אסור, לפי שהישראל רוצה בקיומו.
גר ועובד כוכבים שירשו אביהן עובד כוכבים – גר יכול לומר לו טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות, טול אתה יין נסך ואני פירות, ואע"פ שרוצה בקיומו שלא יגנובו ושלא יאבדו, הקילו חכמים בירושת הגר שמא יחזור לקלקולו. ודוקא אם ירשו, אבל נשתתפו אסור. ואם כבר באו לרשות הגר, גם בירשו אסור.
דף ס"ד ע"ב
לרב נחמן גר תושב אינו מבטל עבודת כוכבים – הואיל ואינו עובדה.
ישראל שמצא עבודת כוכבים בשוק, עד שלא באתה לידו אומר לעובד כוכבים ומבטלה – משבאתה לידו אינו אומר לעובד כוכבים ומבטלה. מפני שאמרו עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו כגון ששניהם עובדים לפעור או למרקוליס, ובין שאין עובדה כגון שזה עובד לפעור וזה למרקוליס. אבל אם אינו עובד כלל, לרב נחמן אינו מבטל.
איזהו גר תושב – לרבי מאיר כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד ע"ז, לחכמים כל שקיבל עליו שבע מצות בני נח, ולאחרים זה גר שאוכל נבילות, שקבל עליו לקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות.
גר תושב מייחדין אצלו יין לזמן מועט אפילו בעיר שרובה גויים – אבל אין מפקידין אצלו יין אפילו בעיר שרובה ישראל, שמא יחליפנו בשלו. יינו – לתנא קמא הוא כשמנו ומותר בהנאה ואסור באכילה (כשמן קודם שהותר באכילה), לרבי שמעון יינו יין נסך ואסור בהנאה, וי"א שמותר גם בשתיה.
ישראל מבטל רשות ונותן רשות – שאם ביתו פתוח לחצר שישראל דרין בה, ושכח ולא עירב עמהן, מבטל או נותן להם רשותו שבחצר כדי שיוכלו להוציא מבתיהם לחצר. כיצד, אומר לו רשותי קנויה לך רשותי מבוטלת לך, קנה הנוטל באמירה ואין צריך לזכות על ידי קנין. אבל גוי וכן גר תושב אינו מבטל ולא נותן רשות, עד שישכור ממנו מערב שבת.
ישראל מומר – אם משמר שבתו בשוק, אע"פ שמחללו בצינעא, מבטל רשות. ואם אינו משמר שבתו בשוק, אינו מבטל רשות.
*************