
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי י"ז טבת תשע"ט
מסכת חולין דף כ"ח
דף כ"ח ע"א
מלק בסכין – הרי היא נבילה ומטמא בגדים בבית הבליעה. ולסובר שאין שחיטה לעוף מן התורה, היא טריפה משום ששבר מפרקתה, אבל חתיכת הסימנין הועיל לטהרה מידי נבילה.
לר"א הקפר ברבי אין שחיטה לעוף מן התורה, וצבי ואיל יש להם שחיטה ממה שהוקשו לפסולי המוקדשין. ולרבי יש שחיטה לעוף מן התורה, שנאמר 'וזבחת כאשר צויתיך', מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה.
סימן אחד בעוף – לרב נחמן שוחט או וושט או קנה, ש'אחד' היינו כל שנקרא 'אחד', ולר"א בר אהבה שוחט דווקא את הוושט, ש'אחד' הוא המיוחד.
שחט את הוושט ואחר כך נשמטה הגרגרת – כשרה. נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הוושט – פסולה. שחט את הוושט ונמצאת גרגרת שמוטה, ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה אם לאחר שחיטה, פסולה.
שחט שני חצאי סימנין בעוף או בבהמה – פסולה. ולר' יהודה בעוף עד שישחוט את הושט ואת הורידין, והוא הדין שיכול לשחוט את הקנה (לרב נחמן) ונקט וושט לפי שהוא סמוך לורידין.
שחט חצי גרגרת ושהה כדי שחיטה אחרת וגמר – שחיטתו כשרה. וכן אם היה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו – שחיטתו כשרה. ולר"א בר אהבה היינו בבהמה וגמר את השחיטה בשתי הסימנין, אבל בעוף צריך לשחוט דווקא וושט.
כיצד מולקין חטאת העוף: חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט או לקנה, הגיע לוושט או לקנה חותך סימן אחד ורוב בשר עמו, ובעולה שנים או רוב שנים. ואפילו לר"א בר אהבה שבשחיטת עוף צריך לשחוט וושט דווקא, במליקה יכול גם בקנה, לפי שכבר שבר גם שדרה ומפרקת.
אווז שנקרע צוארו וצריך לבדוק בסימנין שמא נפסק הקנה או ניקב הוושט – יבדוק את הקנה מבחוץ, לפי שאינו נטרף אלא ברוב, וישחוט את הקנה, ולאחר מכן יהפוך את הוושט ויבדוק גם מבפנים אם אין בו נקב.
הלכה כדברי האומר שסימן אחד בעוף – היינו או קנה או ושט.
דף כ"ח ע"ב
לא א"ר יהודה שצריך לשחוט את הוורידין אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד, לפיכך צריך להוציא כל דמו, ואין צריך לשחוט וורידין, אלא שינקוב אותם בשעת שחיטה אפילו בקוץ. ודוקא בשעת שחיטה, ומשום שהדם רותח ויוצא, אבל שלא בשעת שחיטה הוא צונן ואינו יוצא. ואם שהה בוורידין או דרס בהן כשר.
שחט שני חצאי סימנין בעוף פסול, ואין צריך לומר בבהמה. ולרבי יהודה בעוף צריך לשחוט את הוושט ואת הוורידין.
השוחט מחצה על מחצה – לרב הוא כרוב וכשר מן התורה, שהקב"ה אמר למשה שלא ישייר רוב. ואם שחט חצי סימן בעוף ואחד וחצי בבהמה פסול רק מדרבנן, שמא לא ישחוט מחצה. ולרב כהנא מחצה על מחצה אינו כרוב, שהקב"ה אמר למשה שישחוט רוב. [ולמסקנת הגמרא להלן כט. הכל מודים שמחצה על מחצה אינו כרוב].
תנור שנטמא אין לו טהרה אלא נתיצה, ואם נשתייר רובו שלם לאו נתיצה הוא. חלקו לשנים והן שוין – שניהם טמאים, שאי אפשר לצמצם שיהו מכוונים, ובודאי באחד מהם יש רוב, ואין יודעים איזה הוא. אבל אילו היה אפשר לצמצם שניהם טהורים אפילו למ"ד מחצה על מחצה כרוב, כי לא ין שיהיו שני חלקים של 'רוב' בכלי אחד.
*************