
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי כ"א שבט תשע"ח
מסכת עבודה זרה דף כ"ב
דף כ"ב ע"א
ישראל וגוי שקיבלו שדה בשותפות – לא יאמר ישראל לגוי טול חלקך בשבת ואני בחול. ואם התנו מתחלה, מותר. ואם קיבלו בסתם, ועשה הגוי בשבת וישראל בחול, ובאו לחשבון לאחר זמן לומר כמה ימי שבת נטלת ואטול כנגדם בימי החול, אסור. ואם חילקו בסתם ולא הזכיר ישראל את השבת, נסתפקו בגמרא אם מותר או לא. ולא נפשט.
קיבלו שדה שהיו בה שתילי ערלה – ואכל הגוי שנים של ערלה וישראל שנים של היתר, מותר.
הדרן עלך לפני אידיהן
פרק שני – אין מעמידין
אין מעמידים בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים – מפני שחשודים על הרביעה. ולא תתייחד אשה עמהן – מפני שחשודין על העריות. ולא יתייחד אדם עמהן – מפני שחשודין על שפיכות דמים.
דף כ"ב ע"ב
לוקחים מן הגויים בהמה לקרבן – ואין חוששין משום רובע ונרבע, שאע"פ שחשודים על הרביעה, עובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר. וגם בזכרים אין חוששים, לפי שמכחישים בבשר. ואין חוששין משום מוקצה ונעבד, שאם הקצה אותה או עבדה לא היה מוכרה.
לוקחים בהמה מרועה שלהם – ואין חוששים שמא רבעה, ואע"פ שאינה שלו שיחוס עליה, מתירא הוא משום הפסד שכר. אבל אין מוסרים לו בהמה, שמא ירביענה, ואינו חושש משום הפסד שכר רק כשהוא רועה לגוי, שהגוים יודעים אחד בחבירו שדרכם בכך, ואם תיעקר ירגיש בעל הבית ויתבע ממנו, אבל כשרועה לישראל שאינם רגילים בכך, אינו חושש.
לוקחים בהמות זכרים מגויות נקבות – ואין חוששים שמא הרביעה את הזכר עליה, שהיא חוששת שהוא יתגרה בה וירדוף אחריה.
אלמנה לא תגדל כלב משום חשש עבירה – שאינה חוששת ממה שירדוף אחריה, שיאמרו שהוא משום שמשלכת לו בשר לאכילה. וכן לא תארח תלמיד חכם באכסניא שלה משום חשש עבירה.
אין מעמידים בהמות נקבות אצל נקבות גויות – שהגויים מצויים אצל נשי חבריהן, ופעמים שאינו מוצאה, ומוצא את הבהמה ורובעה. וי"א שאפילו אם מוצאה גם כן רובעה, שחביבה עליהם בהמתם של ישראל יותר מנשותיהם, שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ורק ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתם.
גם בעופות הגויים חשודים על הרביעה – שהרי גוי אחד לקח אווז מן השוק, רבעה חנקה צלאה ואכלה. ומעשה גם בערבי אחד שלקח ירך מן השוק, וחקק בה כדי רביעה, רבעה צלאה ואכלה.
*************