לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שני כ"א אלול תשע"ז

מסכת סנהדרין דף נ"ז

דף נ"ז ע"א 

מקור הציווי לתנא דבי מנשה

ע"ז וגילוי עריות דכ' 'ותשחת הארץ לפני האלקים', והיינו דבר ערוה כדכתיב 'כי השחית כל בשר את דרכו (דרך גבר בעלמה) על הארץ', וע"ז דכ' 'פן תשחיתון ועשיתם' וגו' [ולת"ק עוונם גילה ואזהרה מויצו], שפיכות דמים דכ' 'שופך דם האדם' וגו' [ולת"ק מפרש באיזו מיתה ימיתם]. גזל דכ' 'כירק עשב נתתי לכם את כל' הגדל מאליו, ולא כירק גינה [ולת"ק בהוא להתיר להם בשר שהיה אסור להם להמית בהמה והא דהוזהרו על אבר מן החי הוא דאפילו מאליו לא תאכלנו], אבר מן החי דכ' 'אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו' [ולת"ק בא להתיר אבר מן החי בשרצים שדמו אינו חלוק מבשרו] סירוס דכ' 'שרצו בארץ ורבו בה' [ולת"ק ברכה הוא ולא צווי], כלאים דכ' 'מהעוף למינהו' [ולת"ק הוא לצוות בעלמא שנוח לו מינו].

בן נח נהרג.

לרב יוסף (לפי רב ששת) בשם אמרי בי רב, על ד' מצוות נהרג, שפיכות דמים דכ' 'שופך דם האדם' וגו', ע"ז גילוי עריות ברכת השם דכ' בכולהו 'איש איש' לרבות עכו"ם במיתה כישראל.

לכולהו תלמידי דרב על ז' מצוות נהרג, דגילה באחד וה"ה לכולהו.

בן נח נהרג על גניבת פחות משוה פרוטה, כשגזל מכותי משום דאינם מוחלים וכשגנב מישראל משום דבשעתו יש לו צער ורק אחר כך מוחל וישראל בישראל אסור בו אך אין עובר דלא תגזול ניתק לעשה דהשבון ולאו בר השבון הוא. כובש שכר שכיר אינו גזילה גמורה דאין חוטף מיד חבירו, וכותי מכותי או מישראל נהרג עליו, וישראל מכותי מותר, יפת תואר וכן אפילו בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה אף על פי שהוא זנות בעלמא, נהרג עליו משום גזל, וישראל מכותי מותר, וישראל מישראל אסור וחייבין עליה אשם.

שפיכות דמים כותי בכותי וכותי בישראל נהרג, ישראל בכותי פטור אבל אין מותר לכתחילה דכותי ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין.

רודף אחר חבירו להרגו ויכול להציל עצמו בא' מאבריו והרגו, לר' יונתן בן שאול נהרג עליו לרבנן אין נהרג.

דף נ"ז ע"ב 

'אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש' אפילו בדיין אחד, 'מיד כל חיה' אפילו שלא בהתראה, 'ומיד האדם' אפילו עד אחד 'מיד איש' ולא מיד אשה, והא דכ' 'למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו (נשים) אחריו… לעשות צדקה ומשפט' בניו לדין וביתו לצדקה, והא דכתיב 'על כן יעזוב איש' כלל אחר כך 'והיו לבשר אחד' ועל כן גם אשה חייבת, 'אחיו' אפילו קרוב, 'שופך דם האדם באדם דמו ישפך', לר' ישמעאל היינו דנהרג אף על עוברין דהוא אדם שהוא באדם, לתנא דבי מנשה דרשינן 'באדם דמו ישפך' וזהו חנק שהוא מיתה שאין דמו יוצא לחוץ, ומלמד שמיתת בני נח בחנק.

'לאמר' זה גילוי עריות, בעריות שלהם, 'איש איש' לרבות כותים שנענשים כישראל בעריות דלדידהו לית בהו, והיינו נערה המאורסה בסקילה, ונכנסה לחופה ולא נבעלה בחנק [דגבי סקילה דנערה מאורסה כ' 'בתולה מאורסה' ודרשינן בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה ומיעוט שני אתי לנכנסה לחופה ולא נבעלה].

עריות שאין ב"ד של ישראל ממיתין עליה, כגון חייבי כריתות אחותו ואחות אביו ואחות אמו אשת אחיו אשת אחי אביו ואחות אשתו, לר' מאיר אליבא דר' עקיבא אין בן נח מוזהר עליה, דלא דריש 'איש איש', לחכמים מוזהר עליה, ד'איש איש' לרבות כותים.

*************