לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

שבת קודש ז' חשון תשע"ח

מסכת סנהדרין דף ק"ד

דף ק"ד ע"א

גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל – שנאמר בעמון ומואב 'על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים'. וי"א מרחקת את הקרובים – מעמון ומואב. ומקרבת את הרחוקים – מיתרו, שבשכר 'קראן לו ויאכל לחם' זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית. ומעלמת עיניים מן הרשעים – ממיכה. ומשרה שכינה על נביאי הבעל – מחבירו של עדו הנביא. ושגגתה עולה זדון – שאלמלא הלווה יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרג שאול ושלשת בניו.

לא מנו את אחז בין אלו שאין להם חלק לעולם הבא – לר' ירמיה בר אבא: מפני שמוטל בין שני צדיקים – אביו יותם ובנו חזקיהו. לרב יוסף: מפני שהיה לו בושת פנים מישעיהו (שנאמר 'ויאמר ה' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס' – י"א שכבש פניו מבושה מישעיהו, וי"א שהניח על ראשו כלי של כובסים שלא יכירו אלישע). או מפני כבוד בנו חזקיהו.

לא מנו את אמון – מפני כבודו של יאשיהו בנו. אך את מנשה לא נמנעו מלמנות מפני כבוד אביו חזקיהו – דברא מזכי אבא, אבא לא מזכי ברא, שנאמר 'ואין מידי מציל' – אין אברהם מציל את ישמעאל, אין יצחק מציל את עשו.

לא מנו את יהויקים – שכבר נתכפר, שמעשה בזקינו של רבי פרידא שמצא גולגלת בשערי ירושלים הכתוב עליה 'זאת ועוד אחרת', קברה ולא נקברה, אמר גולגלתו של יהויקים היא שנאמר בו 'קבורת חמור יקבר סחוב והשלך', כרכה והניחה בארגז, וחשבה אשתו שהיא של אשתו הראשונה ושרפתה בתנור, אמר: היינו 'זאת ועוד אחרת'.

בשביל ששיבח חזקיה את עצמו ואמר 'והטוב בעיניך עשיתי' – גרם ששאל אות מאת ה', ואמר 'מה אות כי אעלה בית ה", שעבירה גוררת עבירה. בשביל ששאל אות – נכרים אכלו על שולחנו. בשביל שנכרים אכלו על שולחנו – גרם גלות לבניו. שכל המזמן עובד עבודה זרה לתוך ביתו ומשמש עליו – גורם גלות לבניו.

'וישמח עליהם חזקיהו ויראם את בית נכתה את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים ואת השמן הטוב' – לרב: אשתו השקתה עליהם. לשמואל: בית גנזיו הראה להם. לר' יוחנן: זין אוכל זין הראה להם.

'איכה ישבה בדד' – לקו ישראל ב'איכה' מפני שעברו על ל"ו כריתות שבתורה. ולקו באל"ף בי"ת מפני שעברו על התורה שניתנה באל"ף בי"ת.

'ישבה בדד' – אמר הקב"ה: אני אמרתי 'וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל', עכשיו יהיה בדד מושבם.

'העיר רבתי עם' – שהיו משיאים קטנה לגדול וגדולה לקטן כדי שיהיו להם בנים הרבה.

'היתה כאלמנה' – 'כאלמנה' ולא אלמנה ממש, כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אליה.

 

דף ק"ד ע"ב

'רבתי בגוים שרתי במדינות' – כל מקום שהולכים נעשים שרים לאדוניהם.

מעשה בשני בני אדם שנשבו בהר הכרמל והיה שבאי מהלך אחריהם – אמר אחד לחברו: גמל שמהלכת לפנינו סומא באחת מעיניה, וטעונה שתי נודות אחת של יין ואחת של שמן, ושני בני אדם המנהיגים אותה אחד ישראל ואחד נכרי. שאלם השבאי מנין יודעים. אמרו לו: גמל – שאוכלת מעשבים שלפניה רק מצד אחד. נודות – של יין מטפטף ושוקע ושל שמן מטפטף וצף. מנהיגים – נכרי נפנה לדרך וישראל נפנה לצדדים. רדף אחריהם ומצא כדבריהם, בא ונשקם על ראשם והביאם לבית ועשה להם סעודה גדולה וריקד לפניהם, ואמר: ברוך שבחר בזרעו של אברהם ונתן להם מחכמתו ובכל מקום שהם הולכים נעשים שרים לאדוניהם, ופטרם והלכו לבתיהם לשלום.

'בכה תבכה בלילה': שתי בכיות – על מקדש ראשון ועל מקדש שני. 'בלילה' – א. על עסקי לילה, שנאמר במעשה מרגלים 'ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא', ליל תשעה באב היה, אמר להן הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות. ב. שכל הבוכה בלילה קולו נשמע. ג. שכל הבוכה בלילה כוכבים ומזלות בוכים עמו. ד. שכל הבוכה בלילה השומע קולו בוכה כנגדו, כמעשה בשכנתו של רבן גמליאל שמת בנה ובכתה בלילה, שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו, למחר הכירו בו תלמידיו והוציאוה משכונתו.

'ודמעתה על לחיה' – כאשה שבוכה על בעל נעוריה.

'היו צריה לראש' – כל המיצר לישראל נעשה ראש. 'כי לא מועף לאשר מוצק לה' – כל המציק לישראל אינו עייף.

'לא אליכם כל עוברי דרך' – אמר רבא אמר רבי יוחנן מכאן לקובלנא מן התורה (-שכמספר צרתו לאחר צריך לומר לו 'לא תבוא זאת לך כפי שבאה עלי').

'כל עוברי דרך' – עשאוני כעוברי על דת, שבסדום נאמר 'וה' המטיר על סדום', ואילו בירושלים נאמר 'ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה' וגו', 'ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום'. ולא נהפכה כסדום – משום שהיה בהם רחמנות, שבסדום נאמר 'הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה', ובירושלים נאמר 'ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו' – שזימנה גם חברותיה.

'סילה כל אבירי ה' בקרבי' – כאדם שאומר לחברו 'נפסלה מטבע זו'.

'פצו עליך פיהם' – הקדים פ"א לעי"ן, בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם.

'אוכלי עמי אכלו לחם' – רק האוכל מלחמם של ישראל טועם טעם לחם.

'ה' לא קראו' – לרב: אלו הדיינים. לשמואל: אלו מלמדי תינוקות.

אנשי כנסת הגדולה מנו את אלו שאין להם חלק לעולם הבא, ובקשו למנות גם את שלמה, באה דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם ולא השגיחו עליה, באה אש מן השמים וליחכה אש בספסליהם ולא השגיחו עליה, יצאה בת קול ואמרה להם 'חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתייצב בל יתייצב לפני חשכים' – מי שהקדים ביתי לביתו, ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלש עשרה שנה, לפני מלכים יתייצב בל יתייצב לפני חשכים, ולא השגיחו עליה, יצאה בת קול ואמרה 'המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני'.

דורשי רשומות היו אומרים כולם באים לעולם הבא, .שנאמר 'לי גלעד' – זה אחאב שנפל ברמות גלעד, 'לי מנשה' – כמשמעו, 'אפרים מעוז ראשי' – זה ירבעם שבא מאפרים, 'יהודה מחוקקי' – זה אחיתופל שבא מיהודה, 'מואב סיר רחצי' – זה גחזי שלקה על עסקי רחיצה, 'על אדום אשליך נעלי' – זה דואג האדומי. 'עלי פלשת התרועעי' – אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע אם יבא דוד שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת מה אתה עושה לו על טענתו מדוע אתה מנחיל לשונאיו עולם הבא. אמר להם עלי לעשותם ריעים זה לזה.

*************