לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא מציעא דף כ״ז – כ״ט

דרשות מפסוקי השבת אבידה. סימנים בכלי ובגט וכלי

דף כ"ז – ע"א

משנה . 'וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה',

'לחמורו' שמחזירים חמור אפילו אם אין לו בחמור עדים או סימנים אלא באוכף שלו.

'לשמלתו' הוקש כל האבידות לשמלה, שיש יש לה בעלים שתובעים אותה כיון שיש בה סימן ואינו מתייאש, אבל אבידה שמתייאש ממנה פטור להחזיר.

'לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך', כתב שור לרבות שחייב להחזיר אפילו שער שבסוף הזנב, ולא ידוע למה כתב שה, ולא בא לומר שמי שמצא בהמה צריך להחזיר גללים שלו שהבעלים מפקירם למוצא לפי שטרח בה.

'אשר תאבד' – לת"ק שיהא קרוי אבידה מבעליו פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה, לרבי יהודה שאבידה ששטפה נהר מותרת ודווקא אבידה שנאבדה רק ממנו ומצויה אצל כל אדם חייב להחזיר [ות"ק למדו מ'ממנו'].

'ומצאתה' – לת"ק ומצאתה משמע שכבר הגיע אבידה לידו ואף על פי כן 'כן תעשה לכל אבידת אחיך' ולא לעכו"ם ואבידת עכו"ם אינו רק שפטור מלטרוח אחריה להשיב אלא אפילו לקחה כבר בידו פטור מלהשיב, לרב יהודה פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה [ואבידת עכו"ם שמותרת למד 'ו' יתירה של ומצאתה].

נפק"מ בין ת"ק לרבי יהודה – לרבא באבידה שהוזלה פחות משוה פרוטה לאחר שנאבד ושוב הוקרה לפני שנמצאה, לת"ק שלומד מאשר תאבד חייב להחזיר כיון שיש שיעור של אשר תאבד ויש שיעור ומצאתה, לרבי יהודה פטור, שצריך שיעור שוה פרוטה משעת אבידה עד שעת מציאה , לאביי משמעות דורשים יש ביניהם.

דף כ"ז – ע"ב

'והיה עמך עד דרוש אחיך אותו והשבותו לו', דרשת הפסוק הוא עד שתדרוש את אחיך אם הוא רמאי, ואיבעיא אם הוא על ידי סימנים ונשמע מזה שסימנים דאורייתא, או היינו שיביא עדים שהאבידה שלו, וסימנים אינו מדאורייתא, למ"ד סימנים דרבנן הטעם שמחזירים משום שנוח לבעל האבידה בכך כיון שאין לו עדים ואחרים אינם מכירים בסימנים, ותקנת חכמים והפקר בית דין הפקר.

שליח שהביא גט ונאבד ממנו ויש לו סימנים, אם סימנים דאורייתא מחזירים לו כדי לגרש האשה, ואם סימנים דרבנן לא מחזירים לו.

עדים שמעידים על מת להתיר אשתו, צריכים להעיד שראו פרצוף פניו עם החוטם, ולא על סימן בגופו כגון ארוך או קטן שיש הרבה כאלו אבל על סימנים מובהקים מעידים, סימנים שאינם מובהקים ואין הרבה כאלו תלוי במחלוקת אם סימנים דאורייתא מעידים, ואם סימנים דרבנן אין מעידים, שומא באבר פלוני לת"ק אין מעידים, לאלעזר בן מהבאי מעידים, ונחלקו אם שומא מצויה במי שנולד במזל שלו, או אם סימנים עשוי להשתנות לאחר מיתה, או אם סימן מובהק הוא.

סימנים בכלי, אם אומר שהוא לבן או אדום אינו סימן כלל שיש הרבה כאלו, ואין עדים יכולים להעיד על מי שמת ואף על פי שיש לו סימנים טובים בכליו שחוששים לשאלה. שליח הגט שנאבד ממנו גט ומצאו, מחזירים לו גט גם לאחר זמן מרובה אם היה אומר שהיה קשור בכיס וארנקי שאין משאילים אותו שאומרים שאינו סימן טוב, וכן טבעת שחותם בו שמא יזייף חתימתו, וכן מחזירים חמור על פי סימנים באוכף שאין שואלים אותו כיון שנתרגל למידת חמור אחר ויעשה לחמורו פצעים.

דף כ"ז . כן תעשה – זו שאבודה. כליו זמן מרובה.

************ 

 

באו שניים ונתנו סימנים. עד מתי מכריז אבידה. מאי מכריז. רמאי שנתן סימנים. השבה שלימה .  

דף כ"ח – ע"א

מצא מציאה ובאו שנים ושניהם נותנים סימנים יניח עד שיבוא אליהו, סימנים ועדים ינתן למי שנתן עדים גם לסובר סימנים דאורייתא שעדים עדיף, סימנים וסימנים ועד אחד יניח, עדי אריגה ועדי נפילה יתן למי שיש לו עדי נפילה, מדת ארכו ורחבו ינתן להאומר מדת ארכו, אחד אומר מדת ארכו ורחבו ואחד אומר מדתו בין הכל ינתן להאומר מדת ארכו ורחבו, ארכו ורחבו ואחד אומר משקלו ינתן להאומר משקלו, בעל ואשה שנותנים סימני הגט ינתן לה אם אומרת נקב יש בצד אות פלוני, הוא אומר סימן בגט והיא אומרת אורך החוט ינתן לה, שניהם אומרים סימן שהגט מונח בחפיסה ינתן לו שהיא יודעת שהוא מניח חפציו שם.

משנה . הכרזת אבידה, לרבי מאיר עד שידעו שכיני מקום שנמצאת בו האבידה, לרבי יהודה בזמן שבית המקדש קיים מכריז שלשה פעמים בשלשה רגלים באבן הטוען ואחר רגל האחרון שבעה ימים כדי שיחזור לביתו במשך שלשה ימים לידע אם אבד לו כלום ויחזור שלשה ויכריז יום אחד אני איבדתי ואלו סימניה, לרב יוסף הוא בבית שני אבל בבית ראשון שהיו הרבה ישראל עד שיחזור ט"ו יום לאחר החג, לאביי הוא בבית ראשון שהיו הרבה שיירות אבל בבית שני עד שיחזור ט"ו יום לאחר החג.

רגל ראשון שמכריז מכריז שהוא רגל ראשון, כדי שהמאבד יתן סימן ברגל שני, רגל שני אומר רגל שני, רגל שלישי אומר רגל סתם, כדי שלא יטעה האובד שהוא רגל שני.

דף כ"ח – ע"ב

משחרב בית המקדש התקינו שיהיו מכריזים בבתי כנסיות ומדרשות, משרבו האומרים שיתנו האבידות למלך, התקינו שיהיו מודיעים לשכינים ומיודעיו.

משנה . מאי מכריז – לרב יהודה שמצא אבידה, ואינו מכריז החפץ שחוששים ששמע שנאבד ממנו חפץ זה וידע סימניה והבעלים יאמר שם וסימני החפץ, לרב נחמן מכריז שם החפץ ולא חוששים לרמאי והבעלים נותן סימנים.

 הרמאי שנתן סימנים לא יתן לו שנאמר 'עד דרוש אחיך אותו' עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא, ומשרבו הרמאים התקינו שכל אחד יביא עדים שאינו רמאי.

משנה . 'והשבותו לו' ראה שיהא השבה שלימה, ואם עושה ואוכל שכר מעשיו יעשה ויאכל ולא ימכרנו עד י"ב חודש, ויותר מזה אינו חייב לטרוח בשמירה וימכור ויניח הדמים, אם שכר מעשיו פחות מאכילה ימכור מיד.

תרנגולת ובהמה גסה מטפל בהם י"ב חודש, עגלים וסייחים שאינם עושים מלאכה במקום שיש ארץ מרעה ובזמן דשאים שלש חדשים, ואם לאו, ימכרם לאחר שלושים יום, תרנגולים ואווזים קטנים שאינם אוכלים הרבה שלושים יום, ובגדולים שלשה ימים.

מה יהא בדמים מהאבידה הנמכרת – לרבי טרפון מותר המוצא להשתמש בהם וכיון שמותר ליהנות בהם לפיכך אם אבדו חייב באחריותם, לרבי עקיבא אסור להשתמש בהם ולכן אם אבדו פטור באחריותם.

דף כ"ח . חייב כריזה. חייב כדי שכיניו. כדי חזרת ג'. חיישינן כזבים (רמאי). כל דבר חייב באחריות. כגון חמור ופרה.

 *****************

 

שומר אבידה לרבה ורב יוסף. דמי אבידה. מצא ספרים ותפילין. מצא כלים.

דף כ"ט – ע"א

שומר אבידה, לרבה שומר חנם ואינו חייב אלא בפשיעה, לרב יוסף שומר שכר וחייב בגניבה ואבידה, כיון שעוסק במצוה פטור מן המצוה ופטור מלתת לחם לעני.

מעות האבידה הנמכרת – לרבה שבכל אבידה שאסור להשתמש בו ולכן דינו כשומר חנם, ובדמי האבידה שלרבי טרפון מותר להשתמש בו דינו כשומר שכר, לרב יוסף שבכל אבידה דינו כשומר שכר, בדמי האבידה לרבי טרפון דינו כשואל.

דף כ"ט – ע"ב

הלכה כרבי טרפון שמותר להשתמש בדמי אבידה הואיל וטרח וטיפל בהם קודם שמכרה, אבל מצא מעות אסור להשתמש בה, וכן מעות יתומים המופקדים אצל הנפקד.

משנה . מצא ספרים קורא בהם אחד לשלושים יום שמתעפש כששוהה מלפתוח, ולא ילמוד דבר חדש שלא למד מקודם שצריך להשהות לפניו, ולא יקרא אחר עמו בעניין אחד שכל אחד מושכו לצידו, ולא יקרא פרשה וישנה ולא פרשה ויתרגם, ולא יפתח יותר משלשה דפים, ולא יקראו שלשה בני אדם, ואם אינו יודע לקרות גולל.

המוצא תפילין בשוק מוכרם ומניח דמיהם,שתפילין מצויים למכור ויחזור הבעלים ויקנה חדש מהדמים.

מצא כסות מנערה אחד לשלושים יום ושוטחה לצורך הבגד שישלוט בו אויר ולא לצורך עצמו, ומנערה באדם אחד ולא בשני בני אדם, ביד ולא במקל, ובפשתן ולא בצמר.

מצא כלי כסף ונחושת כיון שצריך להטמינם בקרקע שזו שמירתם ישתמש בהם לפרקים ולא ישתמש בהם זמן ארוך שישחקו.

מצא כלי זהב וזכוכית לא יגע בהם עד שיבוא אליהו, בכלי זהב אינו מתעפש בקרקע, ובכלי זכוכית שמא ישבר.

מצא שק או קופה וכל דבר שאין דרכו ליטול מפני כבודוהרי זה לא יטול, שנאמר והתעלמת פעמים שאתה מתעלם.

השואל מחבירו כלי אסור להשאילו לאחר, וכן אסור לשוכר להשכיר ספר תורה, ולא אומרים שנוח לו לאדם שיעשו מצות בממונו, ולא ילמוד בו בדברים חדשים.

המפקיד ספר תורה אצל חבירו, גולל כל שנה ומותר אז לפתוח ולקרוא בו, לסומכוס בספר תורה חדש אחת לשלושים יום, ובישן אחת בשנה, לרבי אליעזר בן יעקב גם בישן פעם אחת בשלושים יום.

נוח לשתות כוס של מכשפות מכוס מים פושרים בכלי מתכת שלא רתח, ולא נתן דבר לתוך המשקה.

דף כ"ט . הלכה כרבי טרפון. טבעה כדרבה.

***************