לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא מציעא דף ל״ז – מ׳

אינו יודע ממי גזל לרבי טרפון ורבי עקיבא. כל אחד אומר מאתיים שלי לת"ק ורבי יוסי.

דף ל"ז – ע"א

הלכה כרבי יוסי בשוכר פרה והשאילה לאחר ומתה כדרכה השואל משלם לבעלים שהרי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו.

שומר ששילם ולא רצה להישבע, לשיטת התנא בתחילת הפרק הבעלים מקנה לו הכפל, לשמואל ור' אלעזר לרבי יוסי אין השומר זוכה בכפל שהרי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו והלכה כדבריו, לרבי יוחנן גם לרבי יוסי כיון שאמר הריני משלם הבעלים מקנה לו הכפל ועל דעת כן הפקיד לו הפרה.

משנה . האומר לשניים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם או אביכם של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה הוא והם אינם תובעים אותו פטור, ואם בא לצאת ידי שמים נותן לזה מנה ולזה מנה, (ואם שניהם הפקידו אצלו זה מנה וזה מאתים זה בפני זה אינו חייב לצאת ידי שמים ולתת מאתיים לכל אחד שאינו חייב לזכור מי נתן המאתיים כיון שהפקידו בבת אחת זה בפני זה ולא חשדו זה את זה).

גזל אחד מחמישה ואינו יודע איזה מהם גזל וכל אחד אומר אותי גזל [ולא בא לצאת ידי שמים], לרבי טרפון תהא מונחת בידו עד שיתברר [לרב היינו אפילו אם הגזלן שותק לכל אחד, לרב מתנה דווקא אם צווח ואמר אמת שגזלתי אבל איני חייב לאף אחד מכם באופן של ודאות אבל אם שתק הוא כהודאה], לרבי עקיבא כיון שהם תובעים אותו צריך לשלם לכל אחד שברי עדיף משמא.

דף ל"ז – ע"ב

שנים שהפקידו טלה זה שלא בפני זה מוטל על השומר לדעת ולדייק מי הבעלים של כל פיקדון, וכן אם הפקידו זה אחד וזה שנים זה אומר שנים שלי וזה אומר שנים שלי אפילו הפקידו זה בפני זה שדבר הנראה הוא מי הביא אחד ומי הביא שנים ועל השומר לזכור (ונפק"מ אם בא לצאת ידי שמים שחייב לכל אחד), אבל הפקידו בעדר שלא מדעתו אינו מוטל על הרועה לדעת ופטור.

שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים וכל אחד אומר מאתים שלי, לת"ק נותן לכל אחד מנה והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו, ואפילו אם אחד הפקיד כלי שוה מנה ואחד שוה אלף נותן הקטן לאחד מהם ושובר הגדול ונותן לשני מנה ממנו והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו אע"פ שבעל הכלי הגדול מפסיד בשבירה כשיבוא אליהו, לרבי יוסי הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו כדי שיודה הרמאי.

דף ל"ז . לזה מנה. לא זו הדרך. 

***********

פירות אבודים בכדי חיסרון ויותר. הפסד מועט. קרקע של שבוי או שהלכו הבעלים למדינת הים.

דף ל"ח – ע"א

משנה . המפקיד פירות אצל חבירו ואבד כדרך חיסרון כשאר תבואות בעכברים או ריקבון, לת"ק לא יגע בהם, והטעם, לרב כהנא משום שאדם רוצה בקב שלו שעמל בהם יותר מתשעה קב של חבירו, לרב נחמן בר יצחק משום שחוששים שמא עשאה המפקיד תרומות ומעשרות על פירות שיש לו בביתו, לרשב"ג [וכן דעת חכמים בברייתא] מוכרם בפני בית דין שהוא כמשיב אבידה לבעלים וחושש גם להפסד מועט בכדי חיסרון, והלכה, לרבי יוחנן  כרשב"ג, לרב נחמן הלכה כחכמים.

המפקיד פירות אצל חבירו לת"ק כיון שאסור לשומר למכור, מותר לו לבעל הבית לעשות אותם תרומות ומעשרות על פירות שיש לו בביתו.

פירות פיקדון שמתקלקלים יותר מדרך שאר פירות, לרבי יוחנן גם לת"ק אפשר למכור ואעפ"כ מותר לבעלים לעשות אותם תרומות ומעשרות על פירות שיש לו בביתו ולא שכיח שיהא אבוד יותר מכדי חיסרון ומכר השומר, וכן אין לחשוש שמא לאחר שימכור השומר יעשה אותם הבעלים תרומות ומעשרות ממקום אחר כיון שאינו שכיח שהבעלים יעשו תרומות ומעשרות על פירות שבביתו, שאם הם טבל אין הבעלים משהה אותו בטבל ועושה אותם תרומות ומעשרות לפני שמוכר כיון שאינו מתקלקל יותר מכדי חיסרון אלא לאחר זמן מרובה [ומ"מ מוכר לכהנים בדמי תרומה בזול שמא עשו אותם הבעלים תרומה], לרב נחמן בר יצחק גם אם מתקלקל יותר מכדי חיסרון אסור לו למכור, שסובר שמתקלקל יותר מכדי חיסרון מיד ושמא ימכור לאלתר ויעשו אותם הבעלים תרומות ומעשרות על פירות שבביתו והפירות המופקדים אינם שלו ונמצא שאוכל טבל.

המפקיד יין והחמיץ, שמן והבאיש, דבש והדביש. לרבי מאיר לא יגע בו אע"פ שהקנקנים מתקלקל כיון שאינו חושש להפסד מועט של הקנקן, לחכמים מוכרם וחוששים להפסד מועט.

שומר שמוכר פירות שמתקלקל מוכר לאחרים ולא לעצמו שלא יחשדו בו שלוקח בזול, וכן גבאי צדקה ותמחוי בזמן שאין להם עניים לחלק פורטים ומוכרים לאחרים ולא לעצמם.

דף ל"ח – ע"ב

קרקע של שבוי, אם יש קול שמת מורידים קרוב הראוי ליורשו ואוכל ומוכר, ואם יבואו הבעלים קודם שיאכל יטול הקרוב כשאר אריסים, אם שמע שהבעלים באים וקדם ותלש הרי זה זריז ונשכר, לא שמעו שמת – לרבנן אין מורידים קרוב לנכסיו לעבוד ולשמור עד שיבואו הבעלים ששמא לא יזבל הקרקע ויזרע תמיד ויכחיש וכן פסק רב, לרשב"ג מורידים ולא חושש שיכחיש כיון שאם יבואו הבעלים נותנים לו חלקו כאריס וכן פסק שמואל.

נכסים שעזבו הבעלים מדעת והלכו למדינת הים, וירד קרוב מוציאים מידו, כיון שהיה ביד הבעלים לצוות הורידו יורש לנכסים ולא ציווה משמע מזה שאינו רוצה.

 *****************

 

האם הקרוב יכול לאכול הכל. בורח. להוריד קטן ונכסי קטן. יש לו קרוב קטן וגדול. הבא ממקום אחר והביא עדים.

דף ל"ט – ע"א

שבוי ששמעו שמת והורידו קרוב לנכסים הראוי ליורשו, כיון שירד קרוב על דעת לאכול כל הפירות אוכל הכל ואינו צריך להשאיר לבעלים, לא שמעו שמת כיון שאינו סומך דעת שישאר בידו (לרשב"ג ולרב) תיקנו חכמים ששמים לו כאריס, ושאר הפירות יהא מונח עד שיבואו הבעלים.

בורח משום שאין לו לפרוע מס, לא מורידים קרוב לנכסים כיון שיצא לדעת ובלי בהלה ולא ציווה בלכתו שירדו לנכסים, ומוכח שאין רצונו בכך, אבל בורח משום שרוצים המלכות להורגו שהרג נפש, מורידים.

שבוי שלא שמעו בו שמת והניח קמה לקצור, ענבים לבצור, תמרים לגדור, זיתים למסוק, בית דין מעמידים לזמן אפוטרופוס לנכסים ויהא שמור לבעלים, ואח"כ מורידים קרוב לנכסיו, ואין מעמידים אפוטרופוס קבוע שאין מעמידים אפוטרופוס לאנשים גדולים.

אין מורידין קטן לנכסי שבוי, גם קרוב מפני שמפסיד נכסים.

אין מורידין קרוב לנכסי קטן, שיאמר ששלו הוא מחלק הירושה והקטן אינו יודע למחות בו, גם באחים מן האב, וגם באחים מן האם שיאמר של אמו והבעל אכל פירות כדין נכסי מלוג, וגם בקרקע גם בבתים,ולא קרובו של קרובו שיאמר שמחזיק הנכסים לקרובו ולא לקטן, אפילו אם עשו שטר חלוקה כשחלקו מתחילה.

אין מחזיקים בנכסי קטן גם אם המשיך להחזיק בו שלשה שנים כשהגדיל, כיון שתחילת החזקה היה כשהיה קטן ולא ידע ששייך לאביו ואינו יודע למחות.

דף ל"ט – ע"ב

שבוי שיש לו קרוב גדול וקטן, לאביי מורידים את הגדול לחצי הנכסים ומעמידים אפוטרופוס לחצי הנכסים, משום ולא מורידים קטן וקרוב לנכסי שבוי, לרבא כיון שצריכים להעמיד אפוטרופוס לחצי הנכסים מעמידים אותו להיות אפוטרופוס לכל הנכסים.

הבא ממקום אחר ואומר ליורשים שהוא אח בירושה, כיון שבא להוציא עליו להביא ראיה, ואם היורש המוחזק גברא אלים והמוציא טוען שיש לו עדים ומפחדים להעיד כנגדו מוטל על המוחזק להביא ראיה שהבא להוציא אינו אחיו.

הביא עדים שהוא אח חולק בגוף הנכסים, בהיה קטן בשעה שאחים ירדו לנכסים חולק עמו גם בשבח שהשביח לאחר מיתת אביהם שהרי אם היה שואל לבית דין לא היו נותנים לקרוב רשות לרדת לנכסי קטן, אם היה גדול – לרבי אמי שמין לאח שהשביח כאריס וכדין קרוב שירד לנכסי שבוי, לרב חסדא אין שמין לו, משום שירד בלי ברשות בית דין.

 ***************

 

יום זה יהי משקל כל חטאותי . העבר נא צדקה ביום זה למען זיכוי הרבים בסיכומי דף היומי 'מחודדים'

המפקיד לחבירו פירות או יין ושמן ועירב. האם לוקח מקבל שמרים. 

דף מ' – ע"א

משנה . המפקיד פירות אצל חבירו ועירב בפירותיו, ואינו יודע כמה הסתפק כשמחזיר למפקיד יפחות כמה שהם רגילים להחסיר מאכילת עכברים, לחיטים ואורז קלוף תשעה חצאי קב לכור, לשעורים ולדוחן תשעה קב לכור, לכוסמין וזרע פשתן בגבעולים ולאורז שאינו קלוף שלש סאין לכור.

המפקיד כמה כור פירות אצל חבירו, לת"ק כשמחזיר פוחת לו לפי המידה לכל כור ושנה, לרבי יוחנן בן נורי אינו פוחת אלא לכור אחד בלבד ומחזיר השאר, לרבי יהודה אם היה מידה מרובה לפחות עשרה כור אינו פוחת לו חסרונות אם הפקיד אצלו בימות הגורן שהחיטים יבשים והחזיר לו בימות הגשמים שהם נפוחות.

משנה . המפקיד יין אצל חבירו ועירב ביינו, כשמחזיר לו יפחות כמה שבלעו בחבית, ואם טח החבית בשעווה או אם החבית נעשה מסוג קרקע שבולעת קצת, פוחת שתות. ואם טח אותם בזפת או  מקרקע שבולע יותר, פוחת חומש.

המפקיד שמן אצל חבירו ועירב בשמנו, כשמחזיר לו פוחת לו שלשה לוג למאה לוג. לוג וחצי ממה שנבלע בחבית חדשה, ולוג וחצי משום שמרים באין השמן מזוקק.

המוכר בתשרי בשער תשרי שהוא זול לפי שיש בו שמרים גם בנותן לו שמן בניסן שאז השמן מזוקק הלוקח מקבל עליו פסולת הגרעינים שצפים על פני השמן, ואם מכר לו בניסן כשער ניסן אינו מקבל.

דף מ' – ע"ב

המוכר שמן לחבירו סתם בזמן בחזקת מזוקק ושקט שמריו, לרבי יהודה הלוקח מקבל עליו לוג ומחצה שמרים לכל מאה לוג ולחכמים אין הלוקח מקבל. הטעם – לאביי שרבי יהודה סובר שמותר לערב שמרים ולכן הלוקח מקבל עליו שמרים. ולדעת חכמים אסור לערב שמרים ולכן אין הלוקח מקבל שמרים, לרב פפא לחכמים מותר לערב שמרים, ולכן אין הלוקח מקבל שמרים, והלוקח טוען כי ון שהיה בידך לערב בשעה שנתת לי ולא ערבת מחלת לי זכות שהיה לך ואתה חייב ליתן כל המידה. ולרבי יהודה אסור לערב ולכן הלוקח מקבל עליו שמרים, כיון שאסור לערב אם אינו פוחת לו לא ירוויח המוכר ועל דעת כן מכר לו.

במקומו של רבי יהודה מכרו חבית שהיה בו מ"ח מידות בששה זוז, רבי יהודה מכר ששה מידות בזוז, נמצא שבשלושים ושש מידות כבר היה לו לשלם על מקח, נחסר לו שמונה מידות מה שנבלע בקנקנים והרוויח ארבעה, אע"פ שמותר להשתכר יותר עד שתות והוא ח' מידות משום שהרוויח גם הקנקנים והשמרים, ואין בזה יותר משתות כיון שצריך לטרוח לשלם לכרוז או לנוקב החבית.

***************