לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא מציעא דף נ׳ – נ״ו

הלכות אונאה . הורה רבי טרפון בלוד .

דף נ' – ע"א

אונאה פחות משתות, להלכה הוא מחילה לאלתר ולא עד שיראה לתגר או לקרובו.

אונאה בשיעור שתות, להלכה יכול לתבוע אונאה עד שיראה לתגר או לקרובו אבל אינו יכול לחזור בו.

אונאה יותר משתות שנתבטל המקח, להלכה היינו רק עד שיראה תגר או קרובו, לרבי נתן שניהם יכולים לחזור וכן פסק רבא, ולרבי יהודה הנשיא יד המתאנה על העליונה לחזור בו (יבואר בדף נ"א טעם המחלוקת).

דף נ' – ע"ב

הורה רבי טרפון בלוד, האונאה הוא שליש במקח ושמחו תגרי לוד, ואמר להם עוד שכל היום מותר לחזור וחזרו לדברי חכמים, לפי מסקנת הש"ס יתר משתות עד שליש לרבי טרפון דינו כשתות לשיטת רבנן שהמקח קיים ומחזיר אונאה, ושתות עצמה לרבי טרפון הוא מחילה, ומעיקרא שמחו בשתות עצמה שהוא מחילה לאלתר משא"כ לחכמים שמחזיר אונאה כשחזר ואמר להם שלרבי טרפון יכול לחזור כל היום ביתר משתות חזרו לדברי חכמים שהחמיר להם במה שהלוקח יכול לחזור כל היום ביתר משתות יותר ממה שהרוויח להם במחילת השתות עצמה.

 ***********

 

בעל הבית ותגר שנתאנה . מתנה על מה שכתוב בתורה . על מנת שאין עלי או שאין בו אונאה .

דף נ"א – ע"א

מוכר שנתאנה יכול לחזור לעולם, שדווקא בלוקח שהמקח בידו ויכול להראות ולהכיר באונאה אינו יכול לחזור בו לאחר זמן שהיה לו להראות לתגר ולקרובו מה שאין כן מוכר אינו מכיר באונאה עד שיראה טלית אחרת כדמותה נמכר בדמים יקרים.

בעל הבית המוכר תכשיטים וכלי תשמיש הואיל שהם חביבים עליו אינו מוכרם אלא ביוקר והוא כמפרש יודע אני שיש בו אונאה ולכן אין בו דין אונאה, אבל כשמוכר דברים העומדים להימכר יש לו דיני אונאה.

משנה . דיני אונאה הוא בין אם נתאנה הלוקח שנאמר 'וכי תמכרו ממכר לעמיתך וכו' אל תונו' אע"פ וגם המוכר מפסיד במכירת החפץ שיכלו המעות המקח ביציאה, ובין אם נתאנה המוכר שנאמר 'או קנה מיד עמיתך אל תונו' אע"פ שאין הלוקח מכיר המקח.

תגר שנתאנה, לת"ק יש לו אונאה, לרבי יהודה אין לו אונאה, לרב נחמן דווקא ספסר שקונה ומוכר מיד ובקי בדמיו ומחל על אונאה ותניא כדבריו, לרב אשי פירוש דברי רבי יהודה הוא שאין לו תורת אונאה שתיקנו חכמים שחוזר אפילו בפחות משתות שחייו תלויים בכך.

מי שנתאנה בשיעור שתות, לרבא לדעת רבי נתן מחזירים לו האונאה ואינו יכול לחזור בו, ולדעת רבי יהודה הנשיא ידו על העליונה בין אם המוכר נתאנה בין אם הלוקח נתאנה או שיכול לבטל המקח או לקבל שיעור מעות השתות, לרבי אלעזר דעת רבי נתן כנ"ל ודעת רבי יהודה הנשיא אם המוכר נתאנה ידו על העליונה לחזור מהמקח ואם הלוקח נתאנה מקבל אונאה ואינו יכול לחזור, ולתנא דמתניתין כל מי שמתאנה ידו על העליונה לחזור בו, לרבה לדעת רבי נתן כל מי שנתאנה ידו על העליונה ולדעת רבי יהודה רק יד המוכר הוא על העליונה.

הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי מזון כסות ועונה, לרבי מאיר הרי זו מקודשת ותנאי בטל וסובר שהמתנה על מה שכתוב בתורה תנאי בטל אפילו בדבר שבממון, לרבי יהודה במזון וכסות תנאו קיים שהוא דבר שבממון הוא והרי מחלה.

דף נ"א – ע"ב

על מנת שאין בו אונאה ויש בו אונאה הוא מקח טעות ואם רצה חוזר מהמקח, על מנת שאין לך עלי אונאה – לרב יש לו עליו אונאה, וטעמו – לאביי משום שסובר כרבי מאיר שגם בדבר שבממון תנאי בטל, לרבא גם לרבי יהודה אם לא ידע שיש בו אונאה אינו מוחל והתנאי בטל, ואם המוכר או הלוקח אומרים בפירוש שיש בו אונאה ועל מנת שאין לך עלי אונאה גם לרב תנאי קיים וכדעת רבי יהודה שבדבר שבממון תנאו קיים, לשמואל על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה לאביי משום שסובר כרבי יהודה, לסתימת הש"ס גם רבי מאיר מודה שאין התנאי בטל אלא כשוודאי עוקר דבר תורה בשעת התנאי אבל על מנת שאין לך עלי אונאה שמא לא יהא בו אונאה.

הנותן סחורה לחבירו ואומר מכור בכמה שתוכל ותן לי המעות לזמן פלוני והנני סומך עליך אין לו עליו אונאה.

הנותן לחבירו למכור בשבילו יין יפה שיש עליו קופצים ויין רע שאין עליו קופצים, לא יאמר לו מכור יין היפה בשוויו והרע בכמה שתוכל ולכשתמכור תן לי מעות שניהם ואינו נותן לו שכר טרחו כיון שיש לו מעות של דמי היין הטוב בידו עד שימכור יין הרע הוא כריבית, אלא או יתן לו שכר הקצוב למי שטורח במכירתם והוא ארבע למאה וגם שכר כתף וגמל ופונדק, או תמכור זה וזה בשווה והשכר יהא של המקבל.

 ****************

 

הונאה במטבע .

דף נ"ב – ע"א

משנה . מטבע שיוצא תמיד הוא נשחק ונחסר ויש בה הונאה, לרבי מאיר כל שנשחק יותר מאחד מכ"ד שבו, לרבי יהודה אחד מי"ב שבו, לרבי שמעון שתות, לשיטת רבא נחלקו גם בטלית, לשיטת  אביי בטלית לכו"ע מוחלים עד שתות כיון שהוא מיועד לכסות את גופו משלם ביוקר, אבל מטבע שנחסר אינו יוצא בהוצאה ואינו מוחל.

מטבע שנפחת פחות מכדי הונאה מוכרה כמטבע יפה, נפחת כשיעור הונאה עד מחצה מותר לקיים כגון סלע שנפחת עד שקל, ושקל עד דינר, ודינר עד חצי דינר, יותר מזה אסור לקיים ולא יעשנה משקל ולא יזרוק בין שברי כלי כסף ולא ימכור בשווי לתגר או לאנס ולרוצח שמרמים בה אחרים, אלא ינקוב באמצע ויתלה בצוואר בנו או בתו, ולא מן הצד לפי שהרמאי יקוץ אותה סביב עד שלא יהיה שם נקב וירמה אחרים, ויאבד המטבע או שיטחון, או יחתוך, או שיתיך, או יוליך לים המלח.

דף נ"ב – ע"ב

המתאנה במטבע חסר,  בכרכים מותר לתבוע הונאה עד שיראה לשולחני, ובכפרים עד ערב שבת כשבא להוציאה לסעודת שבת, לאביי הוא הדין בטלית, לרבא בטלית כל אחד יודע השווי ויכול לתבוע הונאה רק כדי שיראה לתגר או לקרובו, אבל במטבע יודע רק השולחני ולכן בכפרים שאין שולחני, זמנו עד ערב שבת שהולכים לשוק לקנות צורכי השבת, ולאחר זמנים האלו אין המתאנה יכול לתבוע הונאה ואין לו עליו אלא תרעומות, ומידת חסידות היא להחזיר לו.

המעמיד עצמו לקבל מטבע כשמוצא בה פגם אע"פ שהם יוצאות בשוק בדוחק נקרא נפש רעה.

מטבע שנפחת כשיעור הונאה מחללים עליה מעשר שני כשוויה, ואין אומרים שדינו כאסימון שאין מחללים עליה [כדלעיל דף מ"ז:].

 *****************

 

מעשר שני שאין בו או בחומש שווה פרוטה . תרומה וביכורים . מעשר שני שנתערב או שנטמא.

דף נ"ג – ע"א

מעשר שני שאין בו שוה פרוטה אינו בכלל גאולה ואינו תופס שוה פרוטה שנאמר 'אם גאל יגאל איש ממעשרו' ולא כל מעשרו, ואומר הוא וחומשו מחולל על עודף ממעות הראשונות שחיללתי עליהם כבר מעשר שני, לפי שאין אדם יכול לצמצם לחלל בשווי לכן הוא מוסיף במטבע על הדמים של מעשר שני ונשאר בו עודף לחלל עליו עוד.

תרומה והביכורים, שאכלם כהן בטומאה חייב מיתה בידי שמים, וכן אם אכלם זר הוא מוסיף חומש, והם נכסי כהן לקדש בהם אשה, ואם נתערב עולים באחד ומאה, וטעון רחיצת ידים לפירות, והערב שמש לטומאה דאורייתא מה שאין כן מעשר [לר"מ שסובר מעשר ממון גבוה].

מעשר שני שנתערב אם יש לו תקנה בפדיון או להעלות לירושלים אינו בטל, שאמרו רבנן שדבר שיש לו מתירים אינו בטל, אם אין לו תקנה כגון שנטמא ואינו יכול לאוכלו ופחות משוה פרוטה שאינו יכול לפדותו, [ואין לו מעות שכבר חילל עליו מעשר שני שיכול לחללו עליו, ואינו יכול להביא מעשר שווה חצי פרוטה ולצרף למעורב ולפדות על פרוטה, שמעשר שני המעורב אינו אלא מדרבנן ואינו מצטרף למעשר שני דאורייתא לתפוס פרוטה זו בקדושת מעשר, ואינו יכול לצרף בדמאי דרבנן שמא יצרפו עם מעשר שני דאורייתא, ולא מהני אם יחלל מעשר שני השוה פרוטה וחצי על שתי פרוטות ויחלל המעורב על החצי פרוטה ששוה פרוטה נתחלל על פרוטה אבל השוה חצי פרוטה לא נתחלל על חצי פרוטה ואין המעורב מצטרף להשלים לשיעור פרוטה שאין רבנן מצטרף לדאורייתא, ואינו יכול לחלל על מטבע של איסר גזירה שמא יחלל שיווי פרוטה וחצי על שתי פרוטות], או שנכנס לירושלים ונפל חומות ירושלים ואינו יכול לאוכלו שם ומחיצות ירושלים קולטות מעשר שני מדרבנן, ואינו יכול לפדותם עוד אם יצאו, ולא חילקו רבנן אם יצאו או אם נפלו המחיצות כיון שאין לו תקנה בטל ברוב.

דף נ"ג – ע"ב

מעשר שני שנטמא נפדה אפילו בירושלים, שנאמר 'כי לא תוכל שאתו וכו' ונתת בכסף' ושאת הוא לשון אכילה, אבל אין מעשר שני טהור נפדה שם, קנה צורכי סעודה בירושלים בכסף מעשר ונטמא לחכמים יפדה לרבי יהודה לא אלים לתפוס פדיונו ויקבר.

מעשר שני ששוה פרוטה ואין בחומש שוה פרוטה, לרבי אמי ורבי יוחנן בר גאולה הוא ותופס פדיונו, לרבי אסי וריש לקיש אינו בר גאולה עד שיהא המעשר שני ד' פרוטות כדי שיהא בחומש שוה פרוטה.

 ***************