לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא מציעא דף נ״ז – ס״ב
הונאה בקרקע . האומר לבהמת בעל מום זו מחוללת על זו . ריבית בהקדש . חיובי כפל .
דף נ"ז – ע"א
קרקע שאין בו הונאה היינו כשיעור שתות, אבל יותר משתות נתבטל המקח משום מקח טעות, והקדש נחלקו בדעת רבי יוחנן אם יש להם ביטול מקח כיון שאין טעות כלפי שמיא.
האומר על בהמת קודש בעל מום זו מחוללת בהמת חולין יצא לחולין מדאורייתא, ואם אין דמי החולין שוה כהקדש מוסיף עליו דמים עד כדי דמי הקדש, ונחלקו רבי יוחנן וריש לקיש אם מוסיף דמים מדאורייתא או מדרבנן,
ללשון א' נחלקו אם יש ביטול מקח בהקדש ביותר מכדי אונאה [וכנ"ל],
ללשון ב' לכו"ע אין ביטול מקח ונחלקו אם מותר לעשות כן לכתחילה מדאורייתא ואפילו מדרבנן וישלם לאחר זמן או לא דכתיב 'ערכך',
ללשון ג' נחלקו אם בהקדש שאין להם אונאה היינו שאפילו פחות מכדי הונאה חוזר.
דף נ"ז – ע"ב
אין איסור ריבית נוהג בהקדש כגון הדיוט שקיבל מעות הקדש מגזבר לספק סולת כל השנה למנחות שמותר לפוסקו קודם שיצא השער ארבע סאה בסלע ואפילו נתייקר ועמד על שלשה סאה בסלע מספק כפי שהתנו אבל הדיוט להדיוט אסור לפסוק קודם שיצא השער, אבל גיזבר שהלוה ממעות הקדש מאה במאה ועשרים כיון שהגזבר מעל במה שהוציא מעות הקדש לחולין ולא הכניס כלום תחתיהם נעשה המעות שלו ויש בו איסור ריבית, אבל אם הלוה אבני בניין לא מעל שהקדש לוקחים אבנים בהקפה והרי הם של חול וכן התורם אינו קורא עליהם שם הקדש עליהם עד שיתנו בבניין.
'על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבידה וכו' ישלם שנים לרעהו' הפסוק נדרש בכלל ופרט וכלל שאין חייב כפל אלא בדבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקע ועבדים שהוקשו לקרקעות, ושטרות שאין גופם ממון, ויצאו הקדש שאינו של רעהו, וכן אין בהם תשלומי ארבעה וחמשה כיון שנתמעט מכפל ואמרה תורה ארבעה וחמשה ולא שלשה וארבעה.
'כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וכו' ונקרב בעל הבית אל האלוקים' הפסוק נדרש בכלל ופרט וכלל שאינו חייב בשבועה אלא בדבר המטלטל וגופו ממון ולא קרקעות ועבדים ושטרות.
'כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור וכו' ואם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו' הפסוק נדרש בכלל ופרט וכלל שאין שומר חייב בתשלומים אלא בדבר המטלטל וגופו ממון ולא בקרקע ועבדים ושטרות.
************
בני העיר ששלחו שקליהם בשליח . השוכר פועל לטהרת פרה אדומה . קרבן שבועה בקדשים שחייב באחריות . הונאת דברים .
דף נ"ח – ע"א
בני העיר ששלחו שקליהם על ידי שלוחים ונגנב או נאבד מהם, אם עד לא נודע להם שנאבד נתרמה תרומת הלשכה פטורים מלשקול שנית שהיו תורמים שיהא חלק בקופות הללו למי ששלח שקלו ואבד ואינו יודע שאבד, אם נודע להם קודם שתרמו אין תורמים עליהם אלא על מנת שישלחו, ואם נמצא או שהחזירו הגנבים אלו ואלו שקלים ואין עולים להם לשנה הבאה.
שלוחים שנאבדו מהם שקלי בני העיר, לרבה פטורים מתשלום ומשבועה שממון הקדש הוא, אם נאבד ונגנב בגניבה ואבידה אינם יכולים לקבל שכר, נאבד באונס כגון שנגנב בליסטים מזויין או שטבעה ספינתם בים צריכים להישבע לבני העיר כדי לקבל שכר, אם נודע להם לאחר שנתרמו צריכים להישבע לבני העיר במעמד הגזברים מפני שההפסד הוא על הקדש, לרבי אלעזר נהי שפטורים מלשלם מדאורייתא אבל מדרבנן חייבים שלא יזלזל בשמירת הקדש וצריכים להישבע מדרבנן שלא פשעו בשמירה.
השוכר פועל לשמור פרה אדומה שלא יעלה עליה עול או מום, לשמור את התינוקות שיהיו טהורים למלאות המים לזריקת מי פרה, ולשמור הזרעים לעומר ושתי הלחם, ולא שמרם כראוי פטור לשלם להקדש ואינו מקבל שכר, ואם קנו מידו ושיעבד נכסיו שאם יקלקל שמירתו ישלם חייב, ואם הוא שכיר יום אין נותנים לו שכר שבת לפיכך אין אחריות יום השבת עליו, היה שכיר שבת שכיר חודש שכיר שנה שכיר שבוע נותנים לו שכר שבת לפיכך אחריות יום השבת עליו.
דף נ"ח – ע"ב
קדשים שחייב באחריות, כגון שאמר הרי עלי קרבן והפריש והפקיד לשומר וכפר ונשבע והודה לר"ש חייב השומר קרבן שבועה שנאמר 'בה' וכחש בעמיתו' שחייב אע"פ שיש להם צד גבוה כיון שיש בו גם צד של עמיתו, ואם אינו חייב באחריות כגון שאמר הרי זה קרבן, השומר פטור שאין כאן צד של וכחש בעמיתו.
לרבי יהודה ספר תורה אין בו אונאה עד כפליים בדמיהם לפי שאין קץ לדמיה, וכן בהמה ומרגלית אין להם אונאה שחביב לו לזווגן שור להצמיד שור בריא לשורו לחרישה וכן מרגלית נאה למלאות עם חבירתה בזהב, לרבי יהודה בן בתירא אף המוכר סוס וסייף ומגן במלחמה אין בהם אונאה מפני שיש בהם חיי נפש.
משנה . 'לא תונו איש את עמיתו' היינו איסור אונאת דברים, וכגון, אסור לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים, לבן גרים זכור מעשה אבותיך, לגר שבא ללמוד תורה פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה , למי שייסורים או חולי באים עליו או שהיה מקבר בניו כדרך שאמרו חבריו לאיוב שייסורים שיש לך מוכיחים על חטאיך, לחמרים שמבקשים תבואה ממנו לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה ויודע בו שלא מכר מעולם, לרבי יהודה לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים.
גדול אונאת דברים יותר מאונאת ממון, שבאונאת דברים נאמר בו 'ויראת מאלוקיך', והוא בגופו, ולא ניתן להישבון.
המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים, שפניו האדומים נעשו לבן.
כל היורדים לגיהנום עולים חוץ מהבא על אשת איש והמלבין פני חבירו ברבים והמכנה שם רע לחבירו גם שהורגל בכך ואין פניו מתלבנות.
****************
מחלוקות רבי אליעזר וחכמים בתנור של עכנאי .
דף נ"ט – ע"א
נוח לו שיבוא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים, שהמלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא.
נוח לו שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים, כמו שמצינו בתמר.
'ולא תונו איש את עמיתו', אינו מוזהר על אונאת דברים אלא עם הוא איתך בתורה ובמצות.
לעולם יהא זהיר שלא לצער אשתו בדברים, שמתוך שדמעתה מצויה פורענות אונאתה ממהר לבוא.
מיום שנחרב בית המקדש אע"פ ששערי תפלה ננעלו, שערי דמעות לא ננעלו.
כל ההולך בעצת אשתו, נופל בגיהנום, ללשון א' היינו רק בדברים שהם לא מעניני הבית, ללשון ב' הוא רק בדבר רוחני ולא מעניני הבית .
כל השערים ננעלו חוץ מהצועק על אונאת דברים.
כל העבירות נפרעים על ידי שליח חוץ מאונאה.
אין הפרגוד ננעל בפני אונאה וגזל ועבודה זרה.
לעולם יהא אדם זהיר שיהא תבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו אלא על עסקי תבואה.
לעולם יהא זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו.
תנור של עכנאי העשוי מחוליות חרס שצירפם בכבשן וצירף החוליות ונתן חול בין החוליות, רבי אליעזר מטהר שאין זה נחשב כלי חרס אלא בנין, וחכמים מטמאים כיון שנעשה מחוליות החרס.
דף נ"ט – ע"ב
חכמים לא קיבלו תשובות של רבי אליעזר, גם כשהוכיח שהלכה כמותו כשנעקר חרוב עד מאה אמה או ארבע מאות אמה, וחזר אמת המים לאחוריה, וכותלי בית המדרש נטו ליפול וגער בהם רבי יהושע ולא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר ועדיין מטים ועומדים, וגם כשיצא בת קול שהלכה כרבי אליעזר בכל מקום, שאמר רבי יהושע שלאחר שניתנה תורה ונאמר בה 'אחרי רבים להטות' אין משגיחים בבת קול, ואמר אליהו שהקב"ה מחייך ואומר נצחוני בני נצחוני בני, כל הטהרות שנעשו ונגעו בתנור זה שרפו, רבי עקיבא הודיע לרבי אליעזר שנידוהו על ידי שבא לפניו חוץ מד' אמות לבוש ומעוטף שחורים, רבי אליעזר קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט מן הכסא וישב על גבי קרקע וזלגו עיניו דמעות ולקה העולם שליש בזיתים שליש בחיטים ושליש בשעורים, י"א אף בצק שביד אשה נתקלקל, ובכל מקום שנתן בו עיניו נשרף.
רבן גמליאל היה נשיא במחלוקות של רבי אליעזר וחכמים ונעשה על פיו, עמד עליו נחשול לטובעו עמד על רגליו ואמר ריבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל ונח הים, אשת ר' אליעזר היתה אחותו של רבן גמליאל, מאותו היום מנעתו לרבי אליעזר ליפול על פניו, יום אחד לא מנעה שסברה שהוא ראש חודש או שהייתה עסוקה בנתינת פת לעני ונפל על פניו ואמרה מת אחי רבן גמליאל וידעה משום שכל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה.
המאנה או דוחק את הגר לשלם הלוואה עובר בשלשה לאוין.
התורה הזהירה בל"ו או מ"ו מקומות בכבודו של גר שסורו רע.
'וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים' מום שבך אל תאמר לחברך.
***************
איסור הונאה במקח וממכר . נשך ותרבית .
דף ס' – ע"א
משנה . בעל הבית שאומר פירות שדה פלוני אני מוכר לך לא יערב בשדה אחר שיתכןשפירותמשדה זו טובות משל אחר, אבל תגר נוטל מחמש גרנות מחמשה שדות ונותן לאוצר אחד ומוכר שכולם יודעים שלוקח מהרבה בני אדם.
פסק למכור ישנים לא יערב בהם חדשים שהישנים יבשים ועושים קמח יותר מהחדשים, ואפילו אם חדש יקר מהישן, מפני שקונה זה אינו רוצה ליישן החדשות אצלו אלא רוצה לעשות קמח מיד.
פסק למכור יין רך בשעת הגיתות מותר לערב יין קשה שמשביחו, אבל לאחר הגיתות כבר קלט כל אחד ריחו וטעמו ואינו משביח אלא פוגם, לרבי אחא מותר כיון שאדם טועם קודם שלוקח יכול להבחין שנתערב בו, ובזמן הזה שהמוכרים מערבים גם שלא בין הגיתות כיון שהוחזקו לערב הלוקחים מוחלים.
אין מערבים שמרי יין מחבית זה ליין שבחבית אחרת, ומותר לערב שמריו של אותו היין.
נתערב מים ביין לא ימכרנו בחנות אלא אם כן הודיע לכל אחד ואחד שמעורב בו מים, ולא לתגר אע"פ שמודיע מפני שהוא רוצה למכור בחנות בלי להודיע, אבל במקום שנהגו לערב יטיל מים כשיעור שנהגו בני המדינה למחצה לשליש ולרביע.
משנה . לרבי יהודה לא יחלק החנוני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילם לבוא אצלו, וחכמים מתירים שאומר לאחרים אתה תחלק מין אחד ואני אחלק מין אחר.
דף ס' – ע"ב
החנוני לא ימכור בזול מפני שפוחת השער, לחכמים זכור לטוב שמתוך כך אוצרי פירות מוכרים בזול.
לאבא שאול החנוני לא יברר את הפסולת שנראות יפות ומעלה את דמיהם יותר מדמיהפסולת שנטלמהם, ורבי אחא מתיר שהלוקח רואה למה העלה הדמים ומעוניין בכך כדי שהוא לא יצטרך לטרוח לברר, אבל אסור לברור רק למעלה ולא למטה לפי שגונב.
עבד כנעני זקן העומד להימכר אין לצבוע שערות מלבן לשחור, וכן כלים ישנים, ואין זוקפים שיער של בהמה זקינה שתראה כחדשה, ואין נופחים בקרבים שיהיו נראים רחבים וגדולים, ואין שורים בשר במים שגם כחוש נראה שמן.
פרק חמישי – איזהו נשך
משנה . איסור נשך מדאורייתא הוא כל הלוואה דרך ריבית מפני שהוא נושך מן הלוה, וכן איסור תרבית הוא שהמלווה מרבה שכר לעצמו, ועוברים על שניהם גם בהלוואה בריבית כסף וגם בהלוואה בריבית אוכל ואין נשך בלי תרבית ותרבית בלי נשך.
מקח וממכר בריבית אסור מדרבנן, אם שילם בעד חיטים ששוה באותו עת כ"ה דינר כסף על מנת שהמוכר יתנם לו כל ימות השנה אף על פי שאחר כך עלה השער מותר למוכר ליתן ללוקח שיעור חיטים כשער שהיה בשעת נתינת הדמים אע"פ שנמצא שהמוכר מחזיר ללוקח יותר משיעור דמיו שנתן לו שהוא כאילו מכר לו כל החיטים בשעת נתינת הדמים, אבל אם אמר הלוקח תן לי חיטי מפני שאני רוצה לקחת בהם יין, ואמר המוכר אני אספק לך יין כשיעור דמי החיטים של היום אם אין לו יין אסור [ויתבאר בדף ס"ב].
***********