לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא מציעא דף ע״ח – פ״א

דף ע"ח – ע"א

רצה למכור שדה קטנה מפני שהיה צריך מאה זוז, ולא מצא לה קונים אלא לשדה גדולה ומכרה במאתיים ועייל ונפיק זוזי לא קנה הלוקח, ואנן סהדי שעל כרחו מכרה והיה מחזר לאחר מעות כדי לקנות שדה קטנה תחתיה , ואיבעיא בהיה צריך מאה זוז ומכר במאתיים ואילו טרח היה מוצא קונה במאה.

שכר פועלים לעשות דבר האבד וחזרו בהם, שוכר פועלים אחרים ועליהם לשלם, עד כדי שכר שהוא היה חייב להם על המקצת שעשו, ואם כלי אומנותם בידו שוכר עליהם עד ארבעים וחמשים זוז.

משנה . השוכר חמור להוליך בהר והוליך בבקעה, להוליך בבקעה והוליך בהר ומתה יכול בעל החמור לטעון שמתה מחמת אויר ההר או הבקעה, או שמתה מחמת עייפות ויגיעה ממשא מתי שעלתה בהר ואם הלכה בבקעה יכול לטעון אילו הלכה בהר היה אויר שולט שם ולא תיגע תחת משאה, או שהכישה שם נחש [שיכול לטעון אילו לא הוליכה שם לא היה נושכה], ולרבי מאיר בלאו הכי חייב שכל המשנה מדעת בעל הבית הרי הוא גזלן ומיד כששינה הרי הוא ברשותו להתחייב באונסים.

השוכר חמור להוליך בהר והוליך בבקעהוהחליקהפטור, שבראש ההר היה ראויה להחליק יותר ואם הוחמה חייב שאין אויר שולט בה, להוליכה בבקעה והוליכה בהר החליקה חייב וכן אם מתה מחמת עליית ההר, אבל הוחמה פטור.

דף ע"ח – ע"ב

השוכר חמור ונתכסה שחור העין עם עור דק, או שהתליעו רגליה, או נשתטית אומר לו הרי שלך לפניך.

השוכר חמור ונטלו לעבודת המלך, לרב [בדעת חכמים] אם הם מחזירים אותה אחר כך אומר לו הרי שלך לפניך, לרבי שמעון בן אלעזר וכן פסק שמואל אם הם מוליכים אותה בדרך שהיה זה רוצה להלך אומר לו הרי שלך לפניך, שכל חמור שפוגע בו ראשון נוטל ומחזיר לבעלים ראשונים את שלו והשני הולך לאחר חמורו עד שפוגע באחר, ואם מוליכים אותה דרך אחרת חייב להעמיד לו חמור אחר.

המשכיר חמור ומתה או נשבר חייב המשכיר להעמיד לו חמור אחר מדמי הנבילה שהרי שיעבד לו חמור זה, או יחזיר לו שכר.

 ***********

 

דף ע"ט – ע"א

השוכר חמור לרכוב עליה או להוליך עליה כלי זכוכית ונתכסה שחור שבעיניו עם עור דק, או התליע רגליה, או נשתטית חייב להעמיד לו חמור אחר שמא יפול בגשר או שתשליכנו באחת הפחתים.

השוכר חמור לרכוב עליה ומתה בחצי הדרך אם השכיר לו חמור סתם חייב להעמיד לו חמור אחר, אם השכיר לו חמור זה אם יש בדמי הנבילה לקחת אחרת יקח אחרת, אם יש בדמיה לשכור אחרת לשמואל ישכור גם שמכלה הקרן, לרב לא ישכור אחרת כדי שלא יכלה הקרן, ואם אינו מצוי לקנות או לשכור אחרת יש עליו תרעומת שהשכיר לו חמור כחושה.

הממשכן שדה באופן שהמלווה אוכל הפירות והתייבש האילן, המלווה והלווה אסורים לבקע עצים כדי לעשות מהם אש שאסור לכלות קרן של חבירו, וקונים בעצים קרקע והמלווה אוכל פירות, ולרב שאין קונים באופן שמכלה הקרן בזמן שהיובל נוהג אין קונים שדה, שהשדה יוצאת מידו ביובל ונמצא שמכלה קרן הלוה.

השוכר ספינה להוליך עליה יין וטבעה בחצי הדרך, אם התנו בשעת השכירות ספינה זו ויין סתם אפילו נתן לו כבר השכר יטול ממנו כיון שבעל היין יכול להשלים התנאי שלא התנה יין זה ויכול להביא יין אחר, ובעל הספינה חייב להעמיד לו הספינה, ספינה סתם ויין זה אפילו אם עדיין לא נתן שכירות חייב ליתן כיון שעיכוב קיום התנאי הוא מצד בעל היין שהרי אמר יין זה, ספינה זו ויין זה אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן שאין ביד שניהם להשלים התנאי ויד התובע על התחתונה, ספינה סתם ויין סתם חולקים אם קיבל המשכיר שכר יחזיר לשוכר חצי, ואם עדיין לא נתן יתן השוכר חצי.

דף ע"ט – ע"ב

השוכר ספינה עד מקום פלוני ופרק השוכר חבילות באמצע הדרך, אפילו אם המשכיר מוצא להשכיר צריך השוכר לשלם מה שהספינה מתרועעת בהוצאות חבילות והכנסת חבילות, ואם אינו מוצא להשכיר צריך השוכר לשלם כל השכר, ואם באמצע הדרך הוסיף חבילות אע"פ שהתנה בתחילה שיתן בתוכה כמה שירצה, יש למשכיר עליו תרעומת כשידע השוכר ולא הודיעו כיון שלא ידע מעיקרא שיוסיף וסבר שילך ויחזור מהר, או משום כשהספינה כבידה צריך להפליגה למים עמוקים ולא ידע שיכניס שם חבלים ארוכים.

השוכר חמור לרכוב עליה, שוכר מניח עליו כסותו ולגינו ומזונותיו של אותה הדרך, והחמר מניח עליו שעורים ותבן ומזונותיו של אותו היום אם שכיח לטרוח ממלון הלילה למלון של לילה אחר, שיכול לחזור ולשאול בעיר מי מוכר מזונות.

השוכר חמור לרכוב עליה איש לא תרכב עליה אשה שהיא כבידה, לרכוב עליה אשה רוכב עליה איש או אשה בין גדולה בין קטנה ואפילו היא מעוברת וגם מניקה וולדה היונק ממנה עמה.

**************

השוכר פרה או חמור לחרוש עמה . המוכר פרה או שפחה לעניין מקח טעות . אומן העושה מלאכה בביתו . הלווה מעות על המשכון .

דף פ' – ע"א

משנה . השוכר פרה לחרוש בהר וחרש בבקעה ונשבר היתד שמכבידים בקרקע, פטור, משום ששינה לטובה שבהר יותר קשה לחרוש שיש סלעים, אבל שכר לחרוש בבקעה וחרש בהר חייב, לדוש בקטנית ודש בתבואה והחליקה, פטור, משום ששינה לטובה שבקטנית יותר קל, לדוש בתבואה ודש בקטנית חייב מפני שהקטנית מחלקת.

השוכר חמור לחרוש בה,ולא שינה ממה שהתנה עם בעל החמור, ופועלים הנהיגו אותו ונשבר היתד, לרב פפא משלם האוחז המרדע משום שלא כיוון הפרה יפה, לרב שישא בריה דרב אידי משלם האוחז היתד שהעמיק יותר מדאי וכן הוא ההלכה, ואם ידוע להם שבאותו מקום יש אבנים היו להם להיזהר מאד ובדבר מועט שעיוות שובר גם המנהיג והוא ספק מי שיבר ומשלמים שניהם.

המוכר פרה או שפחה ופירט שיש לה כמה מומים והכיר בה הלוקח שאין בה מומים אלו חוץ ממום  אחד שלא הכיר בזה, הרי זה מקח טעות שסובר כיון שאין בה שאר המומים גם מום זה אין בה, אבל אם פירט מום אחד ואמר שיש לה עוד מומים ולא פירט ונמצא בה אותו מום שפירט אין זה מקח טעות שהיה לו לבדוק, פירט הרבה מומים ואינו מקפיד אלא על אחד מהם אינו יכול לטעון סבור הייתי שאתה כולל בה הכל ואילו ידעתי שיש בה לא הייתי לוקחה.

משנה . השוכר חמור להביא עליה חיטים יביא עליה עד לתך חיטים [חצי כור שהוא ט"ו סאה] הוסיף שלשה קב [חצי סאה] ונתקלקל חייב.

השוכר חמור להביא עליה לתך חיטים והביא עליה שעורים, לאביי אם הוסיף על הלתך שלשה קב ונתקלקל חייב, אע"פ שלתך שעורים קל מלתך חיטים [פחות סאה], מכל מקום נפך לתך שעורים הוא כמו נפך לתך חיטים שנפך קשה כמשא, לרבא אינו חייב עד שיוסיף סאה שיהא שש עשרה סאה להשוות כובד שעורים לכובד חיטים, ואז חייב משום הוספת נפח מסאה הנוספת.

דף פ – ע"ב

שיעור אדם בינוני הנושא בכתף הוא שלשים קב, ואם בעל החבילה הוסיף א' משלושים במשא חייב להוסיף בשכרו, ואם רבץ תחת המשא ונתקלקל חייב, לאביי רק אם חבט לאלתר שהרי הנושא הוא בר דעת והיה לו לפרק המשא, לרב אשי חייב גם אם נחבט לאחר זמן שסבר בתחילה שחולשה הוא.

לתך הוא תוספות למשא ספינה קטנה, כור הוא תוספת משא לספינה גדולה שהוא אחד משלושים שסתם ספינות המשא הוא שלושים כור.

משנה  . כל האומנים המקבלים עליהם לעשות המלאכה בבתיהם, הם כשומרי שכר וחייבים בגניבה ואבידה,  ללישנא קמא גם לסובר ששוכר הוא כשומר חנם ושאני אומן שנהנה במה שמחזיק בכלי של בעל הבית ואינו צריך לרוץ אחריו על שכר, ואם אמר טול שלך והבא מעות הוא שומר חינם.

שמור לי ואשמור לך הוא שומר שכר, שמור לי ואמר לו הנח לפני הוא שומר חינם.

הלוה מעות על המשכון – לת"ק המלוה שומר שכר על המשכון [יבואר בדף פ"ב], לרבי יהודה הלוה מעות  שומר חנם, הלוה פירות שומר שכר, לאבא שאול מותר למלוה להשכיר משכון של עני שיש בידו ויפסוק עליו שכר ופוחת מן החוב מפני שהוא כמשיב אבידה.

 ************

 

אומן שגמר מלאכתו . שואל שאמר לי שלח לי בהמתך, וכן לעניין חזרה .  הלוקח מבית האומן או מקח מחבירו . משכיר שאמר שלא יוליך בדרך פלוני . הוזק ברשות בעל החצר .

דף פ"א – ע"א

אומן שגמר מלאכתו ואמר לבעל הבית טול את שלך והבא מעות, הרי הוא שומר חנם שגילה דעתו שאינו רוצה לעכב בידו על שכרו, ואם אמר הבא מעות וטול את שלך, עדיין שומר שכר הוא שגילה דעת שתופס על שכרו.

שואל שאמר למשאיל שלח לי בהמתך ושלחה ומתה כדרכה בדרך,חייב כיון שמסר לשליח על פיו נעשה שלוחו של השואל וכבר חייב באונסים, וכן אם מסרה השואל לשליח להשיבה לבעלים ולא אמר המשאיל שילחה לי ביד פלוני והוא עדיין בתוך ימי שאלה, חייב השואל באונסים.

שואל שמחזיר שאלה לאחר ימי שאילה בשליחו, אע"פ שאינו חייב באונסים מכל מקום דינו כשומר שכר כיון שנהנה במשך ימי השאלה בחינם, רוצה להנות הבעלים ולהיות עליו שומר שכר עד שתגיע לידו.

הלוקח כלים מבית אומן לשגר סבלונות לארוסתו, ואמר לאומן אם מקבלים אותם ממני אני נותן לך דמיהם ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה שהיה לי מהם במה שיחזיקו לי טובה ששלחתי להם סבלונות, אם נאנסו בהליכה חייב שהרי הם לקוחים בידו עד שידע שאינה לקוחה, ואם נאנסו בחזרה פטור מאונסים וחייב כשומר שכר שנהנה במה שמתפאר בהם.

הלוקח מקח מחבירו ואומר שלוקחה למוכרה במקום פלוני ואם לא ימכרנו יחזירנו לו ונאנס בחזרה חייב באונסים ולא אומרים כיון שלא מכרה שם נתבטל המקח ואינו חייב, שהרי אם היה מוצא קונה בדרך חזרה היה מוכר לו.

שמור לי ואשמור לך היום שניהם פטורים, כיון שכל אחד מבעלי החפץ עושים מלאכה בשביל שומר שלו יש כאן פטור שמירה בבעלים, שמור לי היום ואשמור לך למחר נעשו שומרי שכר זה לזה, השאילני ואשאילך אין בזה פטור של שמירה בבעלים שאין המשאיל נקרא בעלים בזמן שאלה.

דף פ"א – ע"ב

משכיר שאמר לשוכר שלא יוליך החמור בדרך פלוני מפני שיש מים והלך באותו דרך ומת החמור והודה שהלך באותו דרך, אבל אמר שלא היה שם מים ומת מאליו, לרבא נאמן במיגו שהיה יכול לומר שלא הלך באותו דרך, לאביי הוא מיגו במקום עדים ואנן סהדי שיש שם מים.

המבקש מחבירו להכניס קדירות או פירות ושור לחצירו ונתן לו רשות והוזק בשורשל בעל החצר לת"ק בעל החצר חייב, כיון שבקשת המפקיד היה שיהיו שמורים בחצר והוא מקום שמור וכשנתן לו רשות להכניס כוונתו היה שיהיו שמורים שם, לרבי אין בעל החצר חייב עד שיקבל עליו לשמור שבקשת המפקיד לא היה אלא שיתן לו רשות להכניס ונתינת רשות של בעל החצר לא היה אלא שיש לו רשות להכניס אבל השמירה מוטל על המפקיד.

***************