לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא קמא דף ע״ו – ע״ז

הקדיש שור ושה/גנב הקדש מבית בעלים/כל העומד לזרוק כזרוק

דף ע"ו – ע"א

גנב שור או שה והקדישו אינו חייב תשלומי ארבעה וחמשה, ואפילו קדשים שאין הגנב חייב באחריותו שהוא כמכירה גמורה להקדש, ואפילו קדשי קדשים שגם לרבי יוסי הגלילי אינו ממון בעלים, אע"פ שמוכר לשמים אינו חייב תשלומי ארבעה וחמשה משום שדווקא מכר להדיוט שקודם שמכר נקרא השור על שם הגנב ומשעה שמכר נקרא על שם הלוקח, אבל מכר לשמים עדיין שם המקדיש עליו שנקרא עולת פלוני(הקדישו קדשי בדק הבית עיין לקמן דף ע"ט שהוא מכירה וחייב בתשלומי ארבעה וחמשה, ד"ה והשתא), אבל טבח פטור שקנה הקדש בייאוש ושינוי רשות, ואפילו בקדשים שחייב באחריות אינו חייב משום שלא טבח של הבעלים.

גנב הקדש מבית בעלים וטבח, לתנא קמא פטור שנאמר 'וגונב מבית האיש' ולא מבית הקדש, לרבי שמעון קדשים שהבעלים חייבים באחריות חייב שהוא בכלל וגונב מבית האיש, כיון שגורם לממון שהבעלים חייב קרבן אחר כממון הבעלים דמי.

לרבי שמעון שגנב הקדש שחייב באחריות וטבח חייב תשלומי ארבעה וחמשה, אם שחט תמימים בחוץ הוא שחיטה שאינה ראויה ולרבי שמעון שחיטה שאינה ראויה אין שמה שחיטה ופטור מחיוב תשלומי ארבעה וחמשה(ואינה שחיטה ראויה בזה שיכול לפדותה בשעת פירכוס מכח מום שנשחטה שמום לאחר מיתה אינו נחשב מום, ד"ה שחיטה שאינה ראויה היא), אבל אם שחט תמימים בפנים הוא שחיטה ראויה וכשרה, והטעם שחייב תשלומי ארבעה וחמשה ולא אומרים שחזרה קרן לבעלים במה ששחט לבעלים לרב דימי אמר רבי יוחנן מיירי שנשפך הדם ולא עלו לבעלים לשם חובה, לרבין אמר רבי יוחנן בשחטו שלא לשם הבעלים, לריש לקיש לרבי שמעון מיירי בשוחט בעלי מום בחוץ.

דף ע"ו – ע"ב

לרבי שמעון גנב שגנב הקדש וטבח שחייב משום שחיטה ראויה אף על פי שבתמימים בשעת טביחה עדיין אינה ראויה עד שעת זריקה ובבעלי מומים עד שעת פדיון מומים, כיון שסובר רבי שמעון שכל העומד לזרוק כזרוק דמי(ולמ"ד עומד לזרוק אינו כזרוק כל שחיטת קדשים אע"פ שאין השחיטה מתרת הוא שחיטה ראויה לאחר שנזרק הדם, לרש"י אין לוקים על לאו אותו ואת בנו שהוא שחיטה שאינה ראויה שמחוסר זמן, לתוס' אין לוקים משום שהוא התראת ספק ולמ"ד שמו התראה לוקים באופן שנזרק בסוף שהוא גזירת הכתוב שהיא כשחיטה ראויה, ד"ה והלא זריקה מתרת)וכל העומד לפדות כפדוי דמי (לרש"י רק בעלי מומים מעיקרא אבל אם הקדיש קודם למום משנשחטו אינם ראויים לפדיון ולר"ת גם בכה"ג מהני פדיון בשעת פירכוס, ד"ה והלא פדייה מתרת)הוא שחיטה ראויה.

כל העומד לזרוק כזרוק דמי שהרי לרבי שמעון איסורי הנאה אין מטמא טומאת אוכלים, ואם הייתה לה שעת היתר הנאה ירדה עליה דין קבלת טומאה אפילו נאסר לאחר כן ומקבלת טומאה, ולכן שחט קדשים סמוך לשקיעת החמה והיה שהות ביום לזרוק הדם ועומד לזריקה ביום ההוא נמצא שהיה עליו שעת היתר הנאה ואם עבר עליו הלילה יש עליו שם נותר לטמא טומאת אוכלים, ואם לא היה שהות לזרוק הדם ביום שאינו כזרוק אינו בכלל אוכל ואין עליו שם טומאת אוכלים(אינו כזרוק עד שתתקבל הדם בכוס, לרבי אושיעא אינו כזרוק, ד"ה כל העומד לזרוק).

 **************

 

העומד לפדות כפדוי/דין טובח בהמת הקדש לרבי שמעון/מכירת טריפה

דף ע"ז – ע"א

לרבי שמעון כל העומד לפדות כפדוי דמי, שהרי אומר שפרה אדומה מטמאה טומאת אוכלים הואיל והייתה לה שעת הכושר לאכול משנשחטה שהרי אם מצא אחרת יפה הימנה היתה נפדית(לר"ש מותר לפדות אפילו מדרבנן ולחכמים אסור לפדות מדאורייתא כיון ששחטה לשמה כהכשר קרבן, ד"ה פרה מטמא)ואע"פ שלא נפדה שכל העומד לפדות כפדוי, ואם כן ירדה עליו תורת אוכל(קדשים אינם מקבלים טומאה מחיים אע"פ שעומדים לשחיטה שאם נשחט אין אומרים שעומד לזרוק עד שיתקבל הדם בכוס, ואין אומרים כעשוי אלא באוכל האסור להיות כמותר ולא לעשות בעלי חיים שאינו אוכל כאוכל, ד"ה פרה מטמא).

דף ע"ז – ע"ב

לרבי שמעון הטובח בהמת הקדש חייב בתשלומי ארבעה וחמשה, לריש לקיש היינו ששוחט בעלי מומים, אבל תמימים כיון שאינם בכלל מכירה שאין קדשים תמימים יוצאים לחולין אינו חייב גם בטביחה שנאמר 'וטבחו או מכרו', לרבי יוחנן ר' שמעון מיירי בשוחט תמימים חייב משום טביחה אף על פי שאינו חייב במכירה שלא צריך שיהא שייך טביחה ומכירה.

מכרה טריפה לרבי שמעון, לריש לקיש פטור מתשלומי ארבעה וחמשה שאינה בטביחה שכיון שהוא שחיטה שאינה ראויה אינה במכירה שצריך מכירה דומה לטביחה, לרבי יוחנן חייב שהגם שאינו בטביחה הוא שייך במכירה.

***************

דף ע״ח 

'כלאים' לקרבן ותשלומי ארבעה וחמשה למעשר בהמה ופטר חמור/גמל שנולד בכלאים לעניין אכילה/אופנים שפטור מתשלומי ארבעה וחמשה

דף ע"ח – ע"א

אף על גב שכל מקום שנאמר 'שה' אין כלאים במשמע, מכל מקום לעניין תשלומי ארבעה וחמשה שנאמר בתורה 'שור או שה' לרבות כלאים, כיון שאי אפשר להוציא כלאים משור ושה שאינם מתעברות זה מזה אם כן ממשמעות הפסוק אינו חייב תשלומי ארבעה וחמשה בכלאים, וכיון שנאמר 'או' היינו לרבות כלאיים הבאה מכבשה ותייש.

'שור או כשב או עז וכו' ירצה לקרבן לה" – 'או כשב' למעט כלאים שפסול לקרבן, 'או עז' למעט הבא מאיל ורחל ודומה לעז שאינו דומה לא לאביו ולא לאמו, והטעם שאו כשב או עז למעט כלאים ולא לרבות כלאים כמו בחיוב תשלומי ארבעה וחמשה, כיון שאפשר להוציא כלאים מכשב ועז אם כן אם לא היה כתוב 'או' היינו מרבים כלאים ועכשיו שנאמר או ממעטים כלאים.

כלאים פטור ממעשר בהמה וכן בבכור שלומדים ממעשר.

בפדיון פטר חמור נאמר 'תפדה בשה' שה דווקא ולא בעגל, צבי ואיל, שחוטה, טריפה, כלאים, כוי, ורבי אליעזר מתיר בכלאים של תייש ורחל שנקרא שה.

מה שאמר רבא כל מקום שנאמר שה זה בנה אב שאין כלאים במשמע, היינו לרבנן שאין פודים בכלאים ממה שכתוב 'שה', ולרבי אליעזר שפודים בכלאים היינו מה שכתוב 'זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים' שה פרט לכלאים לטמא שנולד מן הטהור, ואע"פ שאין טהורה מתעברת מטמאה מצוי בטהורה שהתעברה מן הטהור וילדה מין טמאה ונתעברה הולד מן טמאה.

שור שבא על פרה ונולד גמל, לרבי שמעון אסור באכילה שלכן נאמר איסור גמל ב' פעמים בתורה לאסור גם גמל הנולד מן הפרה אפילו עברתו מן הטהור, לרבי יהושע אם יש לו סימן אחד של טהרה או מעלה גרה או מפריס פרסה מותר באכילה(לתוס' אסור גם לרבי יהושע ולא התיר אלא בסימן אחד שדומה לפרה, ד"ה לטמא שנולד), אבל אם התעברה פרה מגמל  הולד אסור שנאמר 'שה כשבים ושה עזים' עד שיהא אביו ואמו מכשב.

דף ע"ח – ע"ב

האומר הרי עולה והפריש שור לקרבן ובא אחר וגנב, כיון שהאומר הרי עלי עולה לתנא קמא יביא כבש ולרבי אלעזר בן עזריה יביא עולת עוף יכול הגנב לפטור את עצמו ויחזיר כבש לת"ק ועוף לרבי אליעזר בן עזריה, ואין הבעלים יכולים לומר רציתי להביא שור שהוא מצוה מן המובחר.

משנה . מכר הגנב ושייר אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, לתנא קמא היינו אפילו חוץ מידה ורגלה וקרנה וגיזותיה שנאמר 'וטבחו או מכרו' כמו שטביחה חייב רק בטבח הכל גם מכירה היינו בכולו, וכן פסק לוי, לרבי דבר המעכב בטביחה שאם נוטל הימנה נעשית נבילה מעכב במכירה שמכרו דומה לטבחו, לתנא א' לדעת רבי שמעון בן אלעזר אם מוכר חוץ מקרנה אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה כיון שאינה עומדת להגזז, אבל מוכר חוץ מגיזותיה משלם תשלומי ארבעה וחמשה שעומדת להגזז, לתנא ב' בדעת רבי שמעון בן אלעזר במוכר חוץ מידה ורגלה אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה כיון שצריך שחיטה להתיר, מוכר חוץ מקרנה וגיזותיה משלם תשלומי ארבעה וחמשה שאינם צריכים שחיטה.

הגונב את הקיטעת, חיגרת, סומא ומכרה חייב תשלומי ארבעה וחמשה שמכר כל מה שגנב, ואיבעיא בגנב וקטעה ומכרה אם פטור כיון שלא מכר כל מה שגנב או חייב כיון שמכר ולא שייר לעצמו כלום.

שותף שגנב מהשותף ומכר פטור מתשלומי ארבעה וחמשה שלא מכר הכל באיסור.

שותפים שגנבו וטבח אחד מהם אם טבח לדעת חבירו משלמים בין שניהם שיש כאן טביחה כולה באיסור, שחט שלא לדעת חבירו פטור שאין טביחה כולו באיסור על ידי גנב כיון שהוא אינו שלוחו של שותפו.

איבעיא במכרה כולו חוץ משלושים יום שיעשה בו הגנב מלאכתו, מכרה לשחיטה אבל למלאכה הוא שלו, מכרה חוץ מעוברה למ"ד אינו ירך אמו הוא שאינו חלק ממנה ועומד להתפרש אינו שיור או כיון שמחובר או שמותר בשחיטת האם כמחובר הוא,השוחט ונתנבלה בידו, הנוחר שקרעו מנחיריו עד לבו, העוקר סימנים משלם תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה, שאין זה טביחה.

 ***************

 

נתן לשליח לטבוח או למכור/מכירה לשמים/טבח ומכר חוץ מרשותו/קנין משיכה בשומר/קנין שכירות קרקע/גדרי גנב וגזלן/ארבע צאן תחת השה/גידול בהמה דקה וגסה בארץ ישראל/תרנגולים בירושלים/חזיר בכל מקום

דף ע"ט – ע"א

גנב ונתן לשליח לטבוח או למכור חייב, שנאמר 'וטבחו או מכרו' מה מכירה לא אפשר אלא על ידי אחר אף טביחה חייב על ידי אחר.

גנב והקדיש (קדושת בדק הבית, ד"ה גנב והקדיש) חייב תשלומי ארבעה וחמשה שמה לי מכר להדיוט או מכר לשמים, וכן מכר באמנה ולא קיבל דמים, החליף, נתן במתנה, פרע בחובו, פרע הקיפו, שלח בסבלונות לבית חמיו.

משנה . גנב ברשות הבעלים והוציא וטבח ומכר חוץ מרשותו נעשה עליו גנב משהוציאו וחייב תשלומי ארבעה וחמשה (הלכה כאביי דווקא מושך לסימטא אבל לרשות הרבים לא קנה כמו שלא מהני במכירה ושלא כמ"ד שקנה גם אם מושכו לרשות הרבים, ד"ה או שהוציאו), וכן גנב חוץ מרשות וקנה במשיכה אפילו טבח ומכר ברשותו, או גנב וטבח ומכר חוץ לרשותו, אבל  גנב וטבח ומכר ברשותו פטור שלא נעשה עליו גנב.

היה הגנב מושך ויוצא מרשות בעלים ומתה הבהמה בעודה ברשות בעלים פטור, אבל אם הגביהו ברשות בעלים חייב שקנה בהגבהה.

נתנו הגנב ברשות בעל הבית לבכורות בנו, לבעל חוב, או לשומר חנם לשואל לשומר שכר לשוכר ומשכו הכהן והשומר ברשות הבעלים ומת שם הגנב פטור, הגביה או שהוציא הגנב חייב בקניין שלוחיו (וחשבו שהוא שלו שאל"כ אין שליח לדבר עבירה, ד"ה נתנו לבכורות).

תיקנו משיכה בשומרים כשם שתיקנו בלקוחות שאינם חייבים בשמירה עד שימשוך (ואין השומרים יכולים לחזור, ד"ה תיקנו משיכה).

כשם שהקרקע נקנית בכסף שטר וחזקה כך שכירות קרקע נקנית בכסף שטר וחזקה.

דף ע"ט – ע"ב

טמן עצמו ביער לגנוב בהמות שרועות וגנב כגון שהכישה במקל וטבח ומכר חייב בתשלומי ארבעה וחמשה, ולא אומרים שגזלן הוא ופטור מחיוב תשלומי ארבעה וחמשה כיון שהטמין עצמו בפני עדים במרעה שהוא לכל ואין גנב אלא כשמטמין עצמו מהבעלים, שסוף סוף מטמין עצמו וגנב הוא.

גזלן, לר' אבהו היינו כמו שנאמר 'ויגזל את החנית מיד המצרי', אבל אם כמו שנאמר 'וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו את כל אשר יעבר עליהם בדרך' כיון שמטמינים עצמם גנבים הם, ולרבי יוחנן גם באופן זה הוא גזלן שמטמין עצמו כדי שלא יראוהו בני אדם ויברחו ממנו.

התורה החמירה בגנב יותר מגזלן שמשלם כפל ותשלומי ארבעה וחמשה, שהגנב כיבד העבד יותר מאדונו במה שהוא ירא מבני אדם ומעין של מעלה לא נזהר, משל למי שעשה סעודה וזימן בני העיר ולא בני המלך שענשו גדול ממי שלא זימן לא את בני העיר ולא בני המלך.

'חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה', לרבי מאיר רואים מזה כמה גדול כח של מלאכה ששור שביטל ממלאכתו משלם חמשה שה שלא ביטלו ממלאכתו ארבעה, לרבן יוחנן בן זכאי גדול כבוד הבריות שה שהרכיבו הגנב על כתיפו משלם ארבעה שזלזל בעצמו.

משנה . אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל משום ישוב ארץ ישראל שמבער את שדות ישראל (אפילו של אחרים, ד"ה אין מגדלים), ומותר במדברות ויערות ומגדל בסוריא אפילו בישוב שכיבוש יחיד אין שמו כיבוש ודינו כחוץ לארץ.

לקח בהמות דקה לרגל או למשתה בנו מותר לשהותם שלושים יום סמוך לרגל, עבר הרגל אסור אפילו אם עדיין לא עברו עליהם שלושים יום.

הטבח מקבץ בהמות ליום השוק שלושים יום קודם, עבר יום השוק אסור לשהות אפילו עדיין לא עבר שלושים יום.

מגדלים בהמה גסה בארץ ישראל לפי שאין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה ובהמה גסה צריכה בישוב למשאוי ולחרישה.

אין מגדלים תרנגולים בירושלים מפני שאוכלים שם בשר קדשים ושמא יביאו תרנגולים עצם שרץ מן האשפה ויטמאו את הקדשים, ומאותו טעם אין כהנים מגדלים תרנגולים מפני שהכהנים אוכלים תרומה.

אין מגדלים חזירים בכל מקום, לא יגדל אדם את הכלב אלא אם קשור בשלשלת, אין פורסים נישוב ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלושים ריס.

 ***************

 

גידול בהמה דקה/מתריעים בציבור בשבת/הלוקח בית או עיר בארץ ישראל

דף פ' – ע"א

לרבן גמליאל מותר לשהות בהמה דקה בתוך ביתו וקושרה בכרעי המטה, ולרבנן אסור.

חסיד אחד היה גונח מליבו וקשר עז לכרעי המטה שיונק ממנה כל שחרית, כשנכנסו חבריו לבקרו חזרו לאחוריהם ואמרו ליסטים מזויין בביתו של זה ובדקו ולא מצאו בו אלא עון של אותה עז.

בית אבא של רבי ישמעאל היו מבעלי בתים שבגליל העליון ונחרבו רכושם אע"פ שהיו רועים בהמתם בחורשים שהיו מעבירים דרך שדה קטנה.

רועה שעשה תשובה שלא לגדל עוד בהמה דקה לא מחייבים אותו למכור הכל מיד אלא מוכר מעט מעט, וכן גר שנפל לו כלבים וחזירים בירושה, וכן מי שנדר לקחת בית בארץ ישראל ולישא אשה לא מחייבים אותו לקחת מיד עד שימצא ההוגנת לו.

לא מגדלים חיה דקה בארץ ישראל, לרבי ישמעאל מגדלים כלבים כופרין שהם קטנים או גדולים של ציידים ואינם מזיקים, וחתולים וקופים וחולדות סנאים מפני שעשוי לנקר הבית מן העכברים.

בבל כארץ ישראל לעניין שאין מגדלים שם בהמה דקה מפני ישוב ישראל שיש שם, י"א שמיום גלות יכניה שהתרבו תלמידים, וי"א שהתרבו מתיישבים מפני ישיבתו של רב.

דף פ' – ע"ב

חתול לבן וכן שחור בן לבן מותר להרוג ואסור לקיים ואין בו משום גזל ואין בעורו משום השבת אבידה, ואיבעיא בשחור בן לבן בן שחור.

מתריעים בציבור בשבת בתחינה ובשופרות(תוספות אוסרים בשופרות, ד"ה מתריעין) ובחצוצרות על שחין לח שהאדם מתחכך עליה, אבל על שחין יבש ושאר פורעניות כגון חגב זבוב צירעה יתוש שילוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעים אלא צועקים.

דלת הננעלת על האדם מהיות מצליח לא במהרה תפתח, וצריך להרבות ברחמים למר זוטרא היינו שלא יזכה לסמיכה, לרב אחא מדיפתי שאם מריעים לו לא במהרה מטיבים לו וכמו שהיה לו.

הלוקח בית בארץ ישראל אומר לעכו"ם וכותב עליו שטר מכירה אפילו בשבת אע"ג שאמירה לעכו"ם הוא איסור שבות משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו רבנן (דווקא משום מצות ישיבת ארץ ישראל התירו שבות באיסור דאורייתא ולא לצורך מצוה אחרת אפילו מצות מילה לא התירו אלא איסור דרבנן, ובה"ג התיר שבות באיסור דאורייתא לצורך מילה, בה"ג התיר ביו"ט שני אפילו של ראש השנה לעשות כל צרכי מילה בישראל אפילו לכרות עצים ותוספות חולק עליו, ד"ה אומר לנכרי).

הלוקח עיר בארץ ישראל כופים אותו לקחת לה דרך מארבע רוחות משום ישוב ארץ ישראל.

***************