לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא קמא דף קט״ז

אמר לבעל הספינה טול דינר/שטף נהר חמורו/שיירא/הגוזל שדה ואנסים גזלו מהגזלן

דף קט"ז – ע"א

היה בורח מבית אסורים ואמר לבעל ספינה טול דינר והעבירני והעבירו, יכול לומר לו משטה אני בך ואין לו אלא שכר, ואם היה לו הפסד על ידי זה כגון שהיה צייד ונתבטל ממלאכתו נותן לו שכרו משלם, וכן אם שפך יין כדי להציל דבש של חבירו ואמר אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חייב שההפסד ניכר.

שטף נחל חמורו וחמור חבירווירד להציל של חבירו בתנאי שישלם לו דמי שלו ועלה חמור שלו מאליו, חייב לשלם לו שנתחייב לו משעה שהפקיר חמורו וזכה בחמור מן ההפקר.

שיירא שכל יום היה אחד מבני השיירא מאכיל חמור לארי שליווה אותם, אם הארי לא אכלו הרי הוא של הבעלים ואינו צריך לזכות בו ולא הפקיר אלא לארי ולא לכל העולם.

שטף נחל חמורו וחמור חבירו וירד להציל חמור חבירו ולא הצליח, אין לו אלא שכר פעולה ולא דמי חמור, ואינו דומה לשוכר פועל להביא מאכלים בשביל חולה וכשחזר מצאו מת או שהבריא וחייב לשלם לו כל שכרו ששם הביא מה שאמר לו וכאן לא הביא לו חמורו.

דף קט"ז – ע"ב

שיירא שהייתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לבוזזה והתפשרו עמהם בממון מחלקים ביניהם לפי ממונם, ואם שכרו מורה דרך מחשבין אף לפי נפשות שטעות במדבר סכנת נפשות הוא, ואם יש מנהג בין החמרים לחלק לפי נפשות או ממון הולכים אחריו, ואם עשו תנאי שאם יאבד חמורו של אחד מהן חייבים להעמיד לו חמור אחר חייבים להעמיד לו כל זמן שלא פשע בשמירתו, ואינו יכול לומר תנו לי ממון ואני אקח חמור לעצמי ששמא לא יקח חמור והם לא התנו אלא שיקח חמור.

ספינה שעמדה עליה נחשול בים והקילו ממשאם, מחשבים לפי משאוי ולא לפי ממון, ולא ישנו ממנהג הספנים, ורשאים הספנים להתנות שכל מי שיאבד ספינתו נעמיד לו ספינה אחרת אם לא איבדו בפשיעה ולא פירש למקום שאין הספינות הולכות אפילו אם הלך בניסן שגדל הנהר מהפשרת שלגים במקום שהספינות הולכות בתשרי ונטבעה.

שיירא שעמד עליו גייס במדבר ועמד אחד והציל, אם הם יכולים להציל הציל לכולם אפילו אמר שמציל לעצמו, אם אינם יכולים להציל הציל לעצמו אפילו לא אמר שמציל לעצמו, אם הם יכולים להציל על ידי הדחק ואמר שמציל לעצמו ושתקו גילו דעתם שמתייאשים והציל לעצמו, ואם הם שותפים בין יכולים להציל בין אינם יכולים להציל הציל לשניהם, ואם אמר שמציל לעצמו הציל לעצמו, ואם הוא פועל של בעל הספינה אפילו אינם יכולים להציל הציל למשכיר, ואם אמר אני מציל לעצמי הרי הוא חוזר מהשכירות ופועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום והציל לעצמו.

משנה . הגוזל שדה מחבירו ואנסים גזלו מהגזלן אם מכת מדינה היא שאנסוהו קרקעו עם קרקעות של אחרים אומר הרי שלך לפניך ואם אנסו רק שדה שלו חייב, אם לא גזל השדה רק שמע שבית המלך מבקשים לגזול שדות והראה להם שדה חבירו חייב להעמיד לו שדה אחר, וי"א שאנס שאמר לו הראיני שדך והראה גם שדה חבירו שחייב.

***************

דף קי״ז

המראה כרי חבירו לאנסים/המראה כדי להציל עצמו/ר' יוחנן ורב כהנא/שומר שגנבו ממנו כוס כסף/הרודף אחר חבירו ושיבר כלים/הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר

דף קי"ז – ע"א

הראה כרי של חבירו לאנסים הוא מסור וחייב מדין גרמי וכמבואר במשנה שהמראה שדה חבירו לאנסין חייב [והיינו שלא אנסוהו להראות וכדלקמן].

לרב הונא בר חייא לא לומדים מחיוב קנס דרבנן לשאר עובדות כיוצא בהם, ולרב יוסף לומדים, ונחלקו בביאור המשנה 'המטמא והמדמע והמנסך במזיד חייב וחזרו לומר אף המדמע' חולין בתרומה מה שבתחילה לא אמרו מדמע משום שלא לומדים מקנס או משום שלא חששו להפסד מועט כיון שמדמע ראוי לכהן, וכן נחלקו בביאור הברייתא 'בראשונה היו אומרים המטמא והמדמע וחזרו לומר אף המנסך' אם בראשונה לא אמרו כן שלא לומדים מקנס או משום שבתחילה סברו פטור משום שהחיוב מיתה מתחיל משעת הגבהה כיון וצורך ניסוך הוא ופטור מממון משום פטור קם ליה בדרבה מיניה, ולבסוף סבר שחייב ממון משעת הגבהה ואין חיוב מיתה אלא בשעת ניסוך.

עכו"ם שאנסוהו לישראל להראות שדה חבירו והראה כדי להציל את עצמו פטור גם למי שדן דיני גרמי, אם נטל ונתן ביד חייב גם למי שלא דן דיני גרמי, ואם לא אנסוהו והראה להם מעצמו חייב ולמי שדן דיני גרמי אפילו לא נטל ונתן ביד, ואם אנסו להראות יינו והראה להם ואמרו לו שיסייעם להוליכו לבית המלך פטור אף שנשא ונתן ביד שהוא כאילו שרפו ולקחו ממנו בשעה שהראה, ואם היה האנס מצד אחד של הנהר והממון מצד השני והאנס לא היה יכול ליטול ואמר לישראל שיתן לו הישראל חייב כיון שלא היה ביד העכו"ם ליטול.

שנים שהיו רבים על מכמורת דגים או חיות כל אחד אמר שלי הוא, מסרו אחד מהם למלכות לאביי יכול לומר שלי מסרתי, לרבא מנדים אותו עד שיביאו מהם ויעמוד בדין עם בעל דינו.

מותר להרוג ישראל הרוצה למסור ממונו של ישראל שאין מרחמים עליו.

רב ציווה לרב כהנא לברוח לארץ ישראל מפני שהרג מוסר, ויקבל עליו שלא יקשה על דברי רבי יוחנן ז' שנים, ריש לקיש אמר לרבי יוחנן ארי עלה מבבל, שמו אותו בשורה ראשונה ולא הקשה שום קושיא החזירו אותו עד שהגיע לשורה אחרונה, ואמר רבי יוחנן לריש לקיש ארי שאמרת נעשה שועל, ואמר רב כהנא שיהי רצון שבאותם שבעה שורות שהחזירוהו יהא במקום ז' שנים שאמר רב שלא להקשות על דברי רבי יוחנן והקשה על דבריו והחזירוהו לשורה ראשונה, רבי יוחנן הסתכל עליו וסבר שהוא מחייך וחלש דעתו ומת רב כהנא ואמרו לרבי יוחנן שכך נראה תמיד, רבי יוחנן אמר לנחש שהיה מקיף פי המערה של רב כהנא פתח פיך ויכנס הרב אצל התלמיד לא פתח, יכנס חבר אצל חבר לא פתח, יכנס תלמיד אצל רב ופתח, ביקש רחמים והחייהו ואמר רב כהנא אם אתה יכול לבקש רחמים שלא אמות עוד הפעם אם אקשה לך אעמוד לך בבית המדרש ואם לא לא אעמוד עוד אצלך, רב כהנא פשט כל הספיקות של רבי יוחנן, בתחילה אמר רבי יוחנן ותורה של בני ארץ ישראל היא ובסוף אמר ותורה של בני חוץ לארץ היא.

דף קי"ז – ע"ב

נפקד שהיה אצלו כוס כסף ובאו גנבים והראה להם הכוס אם הוא עשיר ובאו גנבים משום ממונו חייב משום והציל עצמו בממון חבירו אבל אם אינו עשיר באו בשביל הכוס ופטור (אפילו נשא ונתן ביד ולכן הפקידוהו שיציל עצמו בו אם יבואו עליו משום הכוס) הפקידו אצלו מעות של פדיון שבויים ונתנו להם פטור ואין לך שבויים גדול מזה (אפילו היה עשיר ובאו עליו משום ממונו).

הרודף אחר חבירו להורגו ושיבר כלים שלו או של כל אדם פטור שחייב בנפשו וקם ליה בדרבה מיניה, נרדף ששיבר כליו של רודף פטור שהרי מותר אפילו להורגו ולא יהא ממונו חביב עליו מגופו, שיבר של שאר בני אדם חייב שאסור להציל עצמו בממונו של חבירו, רודף אחר רודף להציל הנרדף ושיבר כלים של רודף או של כל אדם פטור ולא מן הדין אלא שאם לא כן אין לך אדם שמציל את חבירו מן הרודף.

חמור שבתוך הספינה שהיה רוצה להטביע את הספינה ואנשים שעליה יש לחמור דין רודף ומותר להשליכו לים.

משנה . הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר, לרבי אליעזר חייב להעמיד לו שדה אחר ויש גזילה בקרקעות שנאמר 'וכחש בעמיתו בפקדון וכו' או מכל אשר ישבע עליו לשקר' ודרש ריבוי מיעוט וריבוי וריבה הכל ומיעט רק שטרות, לחכמים אומר לו הרי שלך לפניך ואין גזילה בקרקעות שדרשו כלל ופרט וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט ואינו חייב בהשבה ובשבועה אלא דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות ועבדים שאין מטלטלים שהוקשו לקרקעות ושטרות שאין גופם ממון.

הגוזל שדה מחבירו והיתה פרה רבוצה בה ושטפה נהר, לרבי אליעזר ויש גזילה בקרקעות כיון שחייב לשלם על הקרקעות חייב גם על המטלטלים שבתוכה ומטלטלים נקנים אגב קרקע, ולרבנן ואין גזילה בקרקעות לא קנה שדה ולא הפרה שבה.

***************

 

דף קי״ח 

מקום להחזרת מלוה או פיקדון/מנה לי בידך והלה אומר איני יודע/הגונב טלה מן העדר והחזיר/הגביה שה מעדר חבירו/שומר שגנב מרשות עצמו/הבליע דמי הגניבה בתוך המקח/אין לוקחים מן הרועה והנשים

דף קי"ח – ע"א

משנה . גזל את חבירו או שלוה או שהפקיד ממנו בישוב ואינו תובע אינו יכול לכופו לקבל החוב או פיקדון במדבר שאינו מקום שמור, ואם המפקיד אמר בשעת ההפקדה שיהא פקדון אצלך ואני יוצא למדבר ואמר הנפקד גם אני יוצא למדבר אם ארצה אחזיר לך שם יכול להחזירו גם במדבר אע"פ שלא התנה תנאי גמור, כיון וידע המפקיד שהנפקד יוצא למדבר צריך לקבלו שם.

מלוה יכול לתבוע חוב מלוה בכל מקום אפילו במדבר וידו על העליונה, אבידה ופיקדון לא ניתנו לתבוע אלא במקומם.

משנה . האומר לחבירו מנה לי בידך, והלה אומר איני יודע אם פרעתיך חייב, איני יודע אם גזלתיך או הלוויתני או הפקדת אצלי לרב הונא ורב יהודה חייב דברי ושמא ברי עדיף, לרב נחמן ורבי יוחנן פטור ומעמידים הממון בחזקתו, וחייב שבועת היסת, ואינו יוצא ידי שמים עד שמשלם לו.

האומר לחבירו גזלתיך הלוויתני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך, ואין הלה תובעו חייב ידי שמים כיון שיש קצת טענת ברי שהרי יודע שגזל ולוה ונפקד אצלו, אבל אם אינו יודע אם גזל או לוה או נפקד אצלו פטור גם מידי שמים.

משנה . הגונב טלה מן העדר והחזיר, לרב אם הכירו הבעלים שנגנב צריך להודיע כשיחזיר, לא הכירו הבעלים קודם שהיה חסרה ולאחר חזרה מנו את הצאן והיא שלימה פטור, ואם הטלה טלוא וניכר כשגנב וניכר כשהחזירו פטור אפילו לא מנו, לשמואל בין אם הכירו הבעלים בין לא הכירו אם מנו הבעלים פטור, לרבי יוחנן אם הכירו הבעלים ומנו אח"כ פטור לא הכירו הבעלים פטור אפילו לא מנו, לרב חסדא הכירו הבעלים מנין פוטר לא הכירו הבעלים צריך להודיע כשמחזיר כיון שלמדה לצאת צריכה שמירה יפה.

דף קי"ח – ע"ב

המגביה שה מעדרו של חבירו כדי לגנוב והבעלים צעקו עליו ואינו יודע אם החזיר לעדרו ונגנב או מת השה הגנב חייב באחריות.

שומר שגנב מרשות עצמו על ידי שטען טענת גניבה או אבידה והחזירו מדעתו לרשות עצמו, לרבי ישמעאל לא כלתה שמירתו כשנעשה גנב עליה ומהני דעתו במה שהחזיר שם, לרבי עקיבא כלתה שמירתו ולא מהני דעת השומר אלא דעת הבעלים.

הגוזל את חבירו ולאחר זמן לקח ממנו מקח והבליע דמי הגניבה בתוך דמי המקח, לרבי יצחק הואיל ואדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה הרי הכיר בחזרה ודינו כמנה, וכן אם מנה הגזלן דמי המקח ושמו בתוך כיס הנגזל, אבל אם מנה הגזלן דמי המקח בשעת פירעון המקח ונתנו ליד והנגזל השליך לכיס יש לתלות שלא מנה הכסף שבכיסו ולא ידוע לו שהחזירו, וכן אם מנו ונתנו לתוך כיסו והיו שם מעות אחרות ולא ידע כמה ואין ידוע לו בחזרה.

משנה . אין לוקחים מן הרועים דברים שאין בעל הבית מרגיש שהרועה מכרו ששמא גנבו מבעל הבית, כגון צמר, חלב, וגבינה בישוב, גדיים, עזים, גיזי צמר, תלושי צמר שנתלש מעט מעט, אבל לוקחים מהם בגדים תפורים שקנה בשינוי, וחלב וגבינה במדבר ואין דרך בעלים לילך שם וליטול, וארבעה צאן מתוך עדר של חמש וארבעה גיזי מתוך חמש, וי"א ארבעה מעדר קטן וחמישה מעדר גדול, ובהמות בריאות שעין בעל הבית תמיד עליהן מותר גם שלשה, לרבי יהודה אם גדילים בבית מותר גם בשני בהמות, ובכל אופן שאמר להטמין את המקח אסור.

אין לוקחים משומרי פירות עצים ופירות.

לוקחים מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל ועגלים ממקום גידול עגלים שמוכרים לדעת בעליהם, ולוקחים ביצים ותרנגולים מכל אדם, וכל שאמרו להטמין אסור.

**************

לקחת משומר פירות ואריס/ממון מסור/גוזל חבירו שווה פרוטה/מה שהכובס מוציא הרי זה שלו/

דף קי"ט – ע"א

מותר לקחת מאריס חבילי זמורות עצים ויין כיון ויש לו חלק בגוף הקרקע תולים שמוכר משלו.

שומרי פירות לוקחים מהם כשהם יושבים בפתח הגינה ומוכרים והסלים ומאזנים גדולים לפניהם וכיון ומוכרים בפהרסיא לא גנבו, ואם אמרו הטמין אסור.

מותר לקנות מגזלן, לרב אם יהא הרוב משלו שהולכים אחר רוב, ולשמואל אפילו מיעוט משלו ותולים במיעוט וכן הורה רב יהודה.

ממון מסור, נחלקו אם מותר לאבד ביד מקל וחומר ממה שמותר לאבד גופו כל שכן ממונו, או שאסור שמא יהיה לו זרע כשר וירשנו ונאמר 'יכין רשע וילבש צדיק' .

אריס של רב חסדא לא חילק כדין וסילקו רב חסדא וקרא עליו הפסיק 'וצפון לצדיק חיל חוטא' דרב חסדא נטל חלקו.

'כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל א-לוה נפשו' נחלקו אם היינו איבוד נשמה של נגזל או של גזלן.

כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ונפש בניו ובנותיו, ואפילו אם נותן דמים, ואפילו בדרך גרמא שמתוך ששאול הרג נוב עיר הכהנים שהיו מספקים מים ומזון לגבעונים מעלה עליו הכתוב כאילו המית הגבעונים.

אין לוקחים מן הנשים עבדים ותינוקות יינות שמנים וסלתות שדרך האיש למכור, לאבא שאול מוכרת בד' וה' דינר כדי לעשות כפה לראשה ואין הבעל מקפיד, גבאי צדקה לוקחים מהם דבר מועט ולבני מחוזא שרשרות זהב וצמידים דבר מועט היא, ולוקחים מנשי בעלי בית הבד זיתים ושמן במידה מרובה ובפרהסיא שאין יכולים לעשות כן דרך גניבה, ולרשב"ג לוקחים מהם בגליל עליון גם במועט שהשמן שם ביוקר ומקפידים על דבר מועט ובעליהם מתביישים למכור על פתח ביתם.

דף קי"ט – ע"ב

משנה . מה שכובס מוציא מבגד צמר דבר מועט על ידי שטיפה הרי אלו שלו שאין בעל הבית מקפיד, ומה שהסורק מוציא הרי אלו של בעל הבית שחשוב הוא ואין הבעל הבית מוחל אם אין המנהג שהוא שלו, אבל לוקחים ממנו כר וכסת מלא מוכין שקנו בשינוי.

כובס נוטל שלשה חוטים ממין אחר שבסוף הבגד שדרך האורג ליפות הבגד והם שלו, ואם היו החוטים גסים לוקח רק שתים, אם היה הבגד לבן והחוטים היו שחורים מותר לקחת כולם.

לא יטיל הסורק יותר משלשה תפירות כשמותח כשהוא נסרק, ואיבעיא אם הוא שלשה בהולכה והבאה או הולכה והובאה חשוב כשני תפירות, בטלית העשויה לכל יום לא יסרוק הבגד לשתיו אלא לערבו ובגד העשוי לכבוד ונוי סורק לשתיו, מקום הבליטות נוטל במספרים ובטלית של כל יום משווהו לאורך, ובבגד שאינו נראה משווהו לרוחב.

לא לוקחים מגרדי צמר ששם לקונה שלא יצא הערב, נירין, פונקלין, שיורי פקיעות, ולוקחים מהם בגד אפילו מנומר שרגלים לדבר שגנוב הוא משום שקנה בשינוי.

אין לוקחים מן הצבע חתיכות קטנות מבגדים, תלושים של צמר, ולוקחים מהם בגד צבוע, טווי, ולבדי דוגמות של צמר צבוע.

הנותן עורות לעבדן מה שמקצע מן העור סביב והצמר התלוש מן העור הוא של בעל הבית וצמר העולה מן שטף המים הוא שלו כיון ודבר מועט הוא הבעלים מפקיר לו.

השלשה חוטים שהאורגים מניחים בסוף הבגד נחשבים למידת מלא קשר גודל שצריך להרחיק הציצית משפת הבגד, ויצחק בן יהודה נטל מהבגד ולא היה מצרף.

החייט ששייר את החוט כדי לתפור בו מלא חוט וחוץ למחט כמלא מחט, וחייט שהשווה תפירתו וקיצע הימנה מטלית שלשה על שלשה אצבעות הרי אלו של בעל הבית.

חרש הקבלן שמחליק נסרים בכלי קטן חתיכות הדקות שנופלות והיוצא מן המקדח הרי אלו שלו, ובכלי שנופלות ממנו חתיכות גסות וחתיכות הנופלות כשחותך עצים הרי אלו של בעל הבית, ואם היה שכיר יום אצל הבעל הבית הכל הוא של בעל הבית.

מסתתי אבנים אין בהם משום גזל.

המתקנים גידולים שיש להם ענפים וירקות תכופות יותר מדאי בזמן שהבעל הבית מקפיד עליהם יש בהם משום גזל.

שחת של חיטים ושעורים בעודם ירק במקומות שמקפידים יש בה משום גזל, ובמתא מחסיא מקפידים  כיון שהוא מקום בהמות וצריכים מרעה טוב.

הדרן עלך הגוזל בתרא וסליקא לה מסכת בבא קמא

הדרן עלך והדרך עלן, דעתן עלך ודעתך עלן, לא נתנשי מנך ולא תתנשי מנן לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי

יהי רצון מלפניך כשם שעזרתני לסיים מסכת בבא קמא כן תעזרני להתחיל מסכתות אחרים ולסיימם ללמוד וללמד, וזכות התנאים ואמוראים יעמוד לי ולזרעי שלא תמוש התורה מפינו עד עולם, אמן.

***************