לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא קמא דף קי״ג – קט״ו

הזמנה לדין/זלזול האב/דינא דמלכותא/לבישת כלאיים להבריח מכס/גזל ואבידת גוי/ישראל וגוי שבאו לדין

קי"ג – ע"א

מזמינים לדין על פי אשה ושכינו אם אין הבעל דין בעיר וצריך לבוא באותו יום וסומכים עליהם שיעשו שליחותם, ואם לא בא נותנים עליו שמתא, ואם הבעל דין צריך לעבור ליד בית דין כשחוזר אין סומכים עליהם שאמרו לו.

כשכותבים שטר שמתא על מי שלא בא לבית דין אין קורעים השטר עד שיבוא לבית דין אפילו אמר שיבוא לבית דין, אם כתבו משום שלא קיים פסק בית דין לרבא אין קורעים אותו עד שיקיים הדין, ומסקנת הש"ס שקורעים מיד שאמר שיקיים הדין.

בית דין מזמינים הבעל דין שיבוא בשני בשבת, אם לא בא אם הוא איש שאינו בעיר תמיד מזמינים אותו ליום חמישי, אם לא בא מזמינים אותו ליום שני וממתינים שיבוא כל היום, אם לא בא כותבים שטר שמתא למחר, ובאשה אם לא באה כל יום הראשון שהזמינו אותה כותבים עליה שטר שמתא למחר.

אין בית דין מזמינים לדין בימי ניסן ותשרי שהם זמן קציר ובציר ולא בערב שבת ויו"ט, אבל מזמינים בניסן ותשרי שיבוא אחר ניסן ותשרי, ואין מזמינים ערב שבת שיבוא לאחר השבת, ואין מזמינים בני אדם שבאו לשמוע הדרשה בשבת או קודם הרגל שבאו לשמוע הלכות רגל שיבוא אח"כ לדין ועל ידי זה מונעים מהם מלבוא עוד, ובזמן הזה שיש רמאים מזמינים.

מי שמת והניח גזילה לפני בניו אפילו באופן שאינם חייבים להחזיר [עיין לעיל דף קי"א:] כל שיש זלזול לאביהם חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם אפילו מיטה ושולחן בתוך ביתם כיון שיש בני אדם שנכנסים ויוצאים ורואים גזילת אביהם.

משנה . אין מחליפין סלעים בפרוטות מתיבת המוכסים וגבאי המכס לפי שהם גזל, ואין נוטלים מהם צדקה, וממעות שלהם מותר, וכן אם חייב פרוטות למכס ויש לו דינר כסף מותר לקבל ממנו עודף פרוטות והוא כמציל ממנו מידו.

ישראל המקבל המכס מן המלך אינו גזלן שדינא דמלכותא דינא, ואסור להבריח את המכס, אבל אם נוטל ככל חפצו או עומד מאליו הרי הוא גזלן, וכן אם הוא עכו"ם ואין חילול השם מותר להבריח את המכס.

הלובש כלאים להבריח מכס [באופן שמותר להבריח] לרבי שמעון בשם רבי עקיבא מותר משום ואינו מכווין להנאת לבישה, לתנא קמא אסור אפילו על גבי עשרה בגדים אע"פ ואינו מכווין אסור.

קי"ג – ע"ב

גזל כנעני אסור, לרבי עקיבא משום שנאמר בגאולת עבד עברי הנמכר לעכו"ם  'וחשב עם קונהו' שידקדק עם קונהו, לרב הונא שנאמר 'ואכלת את כל העמים אשר ה' אלוקיך נותן לך' בזמן שהם מסורים בידך ולא בזמן שאינם מסורים בידך.

ישראל וכנעני שבאו לדין אם אתה יכול לזכות הישראל בדיני ישראל זכהו, ואומר לעכו"ם כך דיננו, אם יכול לזכותו בדיני עכו"ם זכהו ואמור לעכו"ם כך דינכם, ואם לאו לרבי ישמעאל באים עליו בעקיפין עד שפוטרים הישראל, לרבי עקיבא אע"פ שהפקעת הלוואה אין בו משום גזל היינו רק אם אין בו חילול השם, [אבל גאולת עבד עברי כיון וגופו קנוי לעכו"ם אינו בכלל הפקעת הלוואתו והוא גזל ממש].

אבידת עכו"ם מותר להחזיק לעצמו, שנאמר 'לכל אבידת אחיך' שרק לאחיך אתה מחזירו 'ומצאתה' גם באופן שהגיע לידו , ובמקום שיש חילול השם אסור, טעות עכו"ם כשישראל פורע לו חובו מותר ואין בו חילול השם גם בתשלום מקח.

דינא דמלכותא דינא, שהרי שלוחי המלך קוצצים דקלים ועושים מהם גשרים ועוברים על הגשרים ואילו לאו דינא הוא אסור אע"פ שנתייאש בעלי הדקלים מכל מקום יאוש לבד אינה קונה.

גבאי המס שמצא אחד מן שותפים בגורן גובה ממנו מס בשביל כולם שדינא דמלכותא דינא, והם חייבים להחזיר לו חלקם במס, וכן מותר לקנות מן הגבאי אם הגבאי ישראל, אבל אם אינו שותף אלא אריס הרי הוא גזל ביד הגבאי.

רשות ביד ישראל שהוא גבאי המלך למשכן בן עיר על מס בן עיר חבירו על מס קרקע וכסף גולגולת של שנה זו שדינא דמלכותא דינא, אבל אם הגבאי כבר פרע למלך כל קצבת המס של שנה שעברה ומעתה כל המס שלו אין לו כח למשכן חבירו.

עכו"ם שיש להם בהמות בתוך תחום העיר ומזבלים מהם שדות בשכר אסור לקחת מהם בהמה לזבל שדהו שמא נתערבה בבהמות ישראל, ואם ישראל רודף אחר בהמתו גם חוץ לתחום אסור.

***************

ישראל שמעיד לטובת גוי/ישראל שמוכר לגוי שדה סמוך למיצר ישראל/נתנו לו מוכסים חמור או  כסות אחר/עורות לעניין קבלת טומאה/המציל מן הנהר ומן הגייס/המציל נחיל מן הדבורים/המכיר כלים וספרים ביד אחר

קי"ד – ע"א

ישראל שהוא עד אחד המעיד לטובת עכו"ם נגד ישראל בדייני עכו"ם שבכפר משמתים מפני שהם מוציאים ממון בעד אחד, אבל בדייני עכו"ם של השלטון מותר שאין מוציאים ממון בעד אחד אלא מחייבים אותו שבועה כדין ישראל, ואיבעיא אם הוא אדם חשוב וסומכים עליו כשני עדים אם מותר ואינו יכול להשתמט מהם.

ישראל המוכר לעכו"ם שדה על מיצר ישראל אע"פ שלא עבר על דין בר מצרא משמתים אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבוא עליו מחמת העכו"ם.

משנה . נטלו מוכסים את חמורו ונתנו לו חמור אחר – לתנא דמתניתין הרי אלו שלו שמסתמא נתייאש הבעלים וקנה ביאוש ובשינוי רשות, ללישנא קמא תנא בברייתא חולק וסובר שיחזיר לבעלים הראשונים שהמוכס לא קנה ביאוש בלי נתינת דמים או שינוי מעשה וכשבא ליד השני באיסור הגיע לידו, ללישנא בתרא גם לתנא בברייתא קנה, ואם אמר אי אפשי בממון שאינו שלי מחזיר לבעלים הראשונים ולא למוכס.

נטלו ליסטים כסותו ונתנו לו כסות אחרת הרי הוא שלו מפני שהבעלים מתייאש, לרב אשי דווקא ליסטים עכו"ם אבל ליסטים ישראל אין הבעלים מתייאש שסבר שיתבענו אחר כך בדין, לרב יוסף אין הבעלים מתייאשים אלא בליסטים ישראל כיון שדייני ישראל לא חובטים במקלות לקיים הפסק או שאומרים הבא עדים שגנב ממך, אבל ליסטים עכו"ם שדנים בגאווה ובזרוע אינו מייאש.

עורות של בעל הבית שחשב להשתמש בהם בדבר שאין בו חיסרון מלאכה ירדו לידי קבלת טומאה עם המחשבה, עורות של עבדן שמסתמא עומד למכירה אין מחשבתו מחשבה, עורות של גזלן – לתנא קמא אין מחשבה מטמאו שאין הבעלים מתייאש ויודע מי גזלו, עורות של גנב מחשבה מטמאו שהבעלים מתייאשים ואינו יודע מי גנבו, לרבי שמעון של גזלן הבעלים מתייאשים שהגזלן גבר אלים הוא, של גנב אינו מתייאש, לעולא נחלקו אם לא שמע שנתייאש הבעלים אבל אם ידוע שנתייאש דברי הכל קנה ביאוש, לרבה נחלקו גם בידוע שנתייאש, לרבי בין בגנב ובין בגזלן נתייאש הבעלים.

המציל מן הנהר או מן הגייס אם נתייאש הבעלים הרי אלו שלו, המציל מן הליסטים תלוי במחלוקת רב אשי ורב יוסף מתי הבעלים מתייאשים בגזלן אם בישראל או בעכו"ם וכנ"ל,

דף קי"ד – ע"ב

המציל נחיל של דבורים אם נתייאש בעלים הרי אלו שלו, אבל אם אין ידוע שנתייאש אינו שלו אע"פ שאינו של הבעלים אלא מדרבנן מפני דרכי שלום.

היו הבעלים מרדפים אחר נחיל של דבורים נאמנים אשה וקטן המסיח לפי תומם לומר מכאן יצא נחיל זה.

אין מסיח לפי תומו כשר אלא בעדות אשה שבויה שספק בעלמא הוא, ובדיני דרבנן כגון נחיל של דבורים שקניין דרבנן הוא ובתרומה דרבנן.

מהלך בתוך שדה חבירו להציל נחיל, ואם הזיק משלם, נתיישב דבוריו על שוכתה של אילן חבירו לת"ק לא יקוץ את הסוכה להוליך כולם ביחד, ואפילו על מנת ליתן דמים, לרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה תנאי בית דין הוא שקוצץ ונוטל דמי סוכו מתוך נחילו, ושיהא שופך יינו ומציל דבש של חבירו ונוטל דמי היין מתוך הדבש, ושיהא מפרק עציו וטוען פשתן ונוטל דמי עצים מתוך פשתן, שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ.

משנה . המכיר כלים וספרים ביד אחר, ויצא קול שנגנבו כליו ועדיין לא נתייאש הבעלים ישבע הלוקח כמה שילם עבורם ויחזיר לו כליו והבעלים ישלם ללוקח משום תקנת השוק, ודווקא אם יצא הקול על ידי שצעק בלילה נגנבו כליי ובאופן שבאו בני אדם וראו מחתרת חתורה בתוך ביתו ובני אדם שלנו בתוך ביתו יוצאים וחבילות של כלים וספרים על כתפיהם והכל אומרים נגנבו כליו של פלוני, ואם הוא עשוי למכור כליו צריכים הם לומר כליו וספריו הללו.

************** 

 

גנב ומכר והוכר הגנב או ועדיין לא נתייאש בעלים/לוקח שאמר לטבח לעניין מתנות כהונה/תקנת השוק/זה בא בחבית וזה בכד/מים מגולים/חבית יין שנטמאה

דף קט"ו – ע"א

גנב ומכר ואחר כך הוכר הגנב, לרב יוסף אם לקח לפני יאוש אע"ג שנתן דמיו לגזלן מ"מ דינו כגנב כלפי הבעלים, והנגזל מוציא ממנו כליו בחינם [ואם ירצה דינו עם הגזלן, ובאופן שלא הוכר הגנב משלם לו דמיו] ולאביי לרב משמיה דרבי חייא דין הנגזל עם הגזלן, לקחו אחר יאוש דין הנגזל עם הגזלן ולא עם הלוקח.

לוקח שאמר לטבח מכור לי מעיה של פרה והיה בה קיבה של מתנות כהונה נותן לכהן ואין הטבח מנכה מן הדמים שהלוקח ידע שהקיבה שם ואינו מוכרה לו, לקח ממנו במשקל אם שקל הלוקח בעצמו נותנו לכהן ומנכה למוכר מן הדמים, ואם שקל לו הטבח דין הכהן על הטבח שהוא גנב ראשון, ולרב חסדא הגוזל ובא אחר וגזלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה.

נתייאש הבעלים כשהיה גזילה ביד לוקח לרב זביד לדעת רבי חייא הלוקח קנה ביאוש ושינו רשות ודין הנגזל רק עם הגזלן, לרבי ינאי לא קנה הלקוח שיאוש ושינוי רשות קונה רק אם נתייאש קודם שהגיע לרשות הלוקח, ודין הנגזל או עם הגזלן או עם הלוקח.

גנב ומכר והוכר הגנב ועדיין לא נתייאש בעלים הלוקח מחזיר הטלית לרב פפא, לדעת רבי חייא הלוקח תובע מעותיו מהגזלן ואין הנגזל צריך ליתן לו משום תקנת השוק כיון שהוכר הגנב, ולרבי ינאי הנגזל חייב להחזיר לו הדמים משום תקנת השוק.

בגנב מפורסם לא עשו תקנת השוק כיון שהלוקח ידע שהוא גזלן והיה לו לחוש שגזל בידו.

גנב ופרע בהם חוב לא עשו תקנת השוק שהמלווה לא הלוה מעות על דעת חפץ זו מה שאין לוקח.

גנב שלוה ונתן הגניבה למשכון אם הגזילה שווה מאתיים ומשכנו על חוב של מנה עשו בו תקנת השוק, משכנו על חוב של מאתיים לאמימר לא עשו תקנת השוק דאין דרך להלוות על כל שיווי המשכון ולא הלוה לו על דעת המשכון, לרבא עשו בו תקנת השוק, וכן הוא ההלכה.

גנב שמכר הגניבה השוה מנה במאתיים לרב ששת לא עשו בו תקנת השוק שכשם שמאה העודפים מתנה היא כך מאה השוה כנגד הגניבה מתנה היא, לרבא עשו בו תקנת השוק ונוטל הלוקח מן הגזלן מאתיים שמכר לו בדמים יקרים, וכן הוא ההלכה.

גנב שהיה חייב ד' זוז וגנב בגד ונתנו למלווה והלווה לו עוד ד' זוז ובא נגזל ותבע הבגד לרב הונא אין זכות למלווה לתבוע מהנגזל ד' זוזים הראשונים משום תקנת השוק, שהוא כגנב ופרע בחובו, אבל על ד' זוזים האחרונים יש לו זכות שתקנת השוק דדינו כמשכון, לרב כהן אין לו תקנת השוק גם על ד' זוזים האחרונים שכשם שהאמינו בלי משכון על זוזים הראשונים כך האמינו על זוזים האחרונים וכן הוא ההלכה.

גנב שמכר הגניבה בשמונים זוז והלוקח מכר ללוקח שני במאה ועשרים זוז, לאביי הנגזל נותן ללוקח שני שמונים זוז ולוקחו ממנו ולוקח שני גובה מלוקח ראשון ארבעים זוז, לרבא לוקח שני יש לו זכות תקנת השוק והנגזל נותן לו מאה ועשרים זוז והנגזל גובה ארבעים מלוקח ראשון ושמונים מהגזלן.

דף קט"ו – ע"ב

משנה . זה בא בחבית יין וזה בא בכד דבש, נסדקה חבית של דבש ושפך השני יינו והציל הדבש לתוכו, אם הדבש היה הולך לאיבוד הרי הוא כמציל מן ההפקר וכל הדבש שלו, אבל אם היה החבית מכוסה ולא נשפך הכל אלא מעט מעט אינו כזוכה מן ההפקר ואין לו אלא שכר הכלי ושכר הפעולה, ואם אמר אציל את שלך ותן לי דמי היין חייב ליתן לו, והוא הדין בשטף נחל חמורו וחמור חבירו.

היה טעון כדי יין ושמן וראה שהם משתברות לא יאמר הרי זה תרומה ומעשרות על פירות שיש לי בביתי, ואם אמר כן אם הכל היה נשפך יחד לא אמר כלום שהם הפקר, אם יכול להציל על ידי הדחק דבריו קיימים, ואם לא יהיה אלא קצת הפסד ביין טמא וחדש שאינו ראוי לזילוף ואין בה הפסד כהן מותר לומר כן לכתחילה [ואין בו הפסד כהן במה שיכול לישנו עד שיהא ראוי לזילוף שאסור לישנו וחוששים לתקלה] ובשמן אסור מפני הפסד כהן שראוי להדליק בו.

מים שנתגלו לא ישפכם ברשות הרבים, ולא יגבל בהם את הטיט, ולא ירבוץ בהם הבית שלא יעבור עליהם אדם יחף ויכנס ארס של נחש ברגלו, ולא ישקה מהם בהמה שמא ישחוט אחרי כן.

מים מגולים שהעבירם במסננת, לת"ק יש בה משום גילוי לרבי נחמיה אם התחתונה מכוסה המים שבתוכה מותרים, ואם עירבם אסורים.

תורמים מן הטהור על הטהור ומן הטהור על הטמא ולא מטמא על הטהור, ומן הטמא על הטמא לתנא קמא מותר לרבי נחמיה אסור ובדמאי התירו שרוב עמי הארץ מעשרים.

חבית יין של תרומה שנטמאת, לבית שמאי תישפך כולו יחד שחוששים שמא יבוא לידי תקלה, לבית הלל תעשה זילוף ולא חוששים לתקלה [בזמן קצר כזה], לרבי ישמעאל בן רבי יוסי בבית תעשה זילוף ובחוץ תשפך הכל, או בישן תעשה זילוף ובשדה תשפך וחלקו עליו שהכרעתו אינו כאחד מהם.

***************