לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון כ"ב טבת תש"פ
מסכת ברכות דף ט"ז
דף ט"ז ע"א
למה נסמכו אהלים לנחלים? מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף אהלים (בתי מדרשות) מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות.
קרא ק"ש וטעה, ואינו יודע היכן: אם יודע שבפרק זה טעה ודילג, אבל אינו יודע באיזה מקום – יחזור לראש הפרק. ואם יודע שגמר הפרשה ואינו יודע איזו – יחזור לפרק ראשון. יודע שצריך לומר 'וכתבתם' ואינו יודע אם ראשון אם שני – יחזור לראשון. אך אם פתח ב'למען ירבו ימיכם', ודאי אמר כל הקודם דסירכיה נקט ואתי.
האומנין העסוקים במלאכתן בראש האילן או הנדבך, והגיע זמן קריאת שמע – קורין שם. ובפרק ראשון צריכים ליבטל ממלאכתן כדי שיוכלו לכוין, אבל בפרק שני עוסקין במלאכתן וקורין.
אין האומנין רשאין להתפלל בראש האילן ובראש הנדבך – שהתפילה רחמים היא וצריכה כוונה, ומחמת פחדם שמא יפלו אין יכולים לכוין. ודוקא בשאר אילנות, אבל בראש התאנה ובראש הזית מתפללים, שענפיהם מרובים ויכולין לעמוד שם בלא פחד.
בעל הבית יורד למטה ומתפלל גם בראש הזית וראש התאנה – שאין דעתו מיושבת עליו מחמת פחדו, ורק בפועלים הקילו מפני בטול מלאכה.
חתן פטור מקריאת שמע – מלילה הראשונה ועד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. רבן גמליאל קרא בליל נשואיו, שלא רצה לבטל הימנו מלכות שמים אפילו שעה אחת.
הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו (בפרשה ראשונה) – שנאמר 'שמע ישראל', ולהלן נאמר 'הסכת ושמע ישראל', מה להלן בהסכת אף כאן. (ועיין לעיל יג: כל השיטות עד היכן צריך כוונה).
פועלים העושין מלאכה אצל בעל הבית – אם עושים בסעודתן בלבד, קורין קריאת שמע, ומברכין לפניה ולאחריה, ומברכין על הפת לפניה ולאחריה כתיקונה, ומתפללין שמונה עשרה. אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם.
ואם מקבלים גם שכר – מתפללין מעין שמונה עשרה, ואין מברכים לפני אכילת פת, לפי שאינה מן התורה. ולאחריה מברכין שתי ברכות – ראשונה כתיקונה, שניה פותח בברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלים. ואם היה בעל הבית מיסב עמהן – מברכין כתיקונה.
חיוב ק"ש לכונס את הבתולה והאלמנה, והאבל – נתבאר לעיל (יא.).
דף ט"ז ע"ב
רבן גמליאל רחץ לילה הראשון שמתה אשתו – סבר אנינות לילה מדרבנן, ובאיסטניס לא גזרו.
רבן גמליאל קיבל תנחומין כשמת טבי עבדו – אף שאין מקבלין תנחומין על העבדים, לפי שכשר היה.
חתן הרוצה לקרות קריאת שמע לילה הראשון – לת"ק קורא, ולרבן שמעון בן גמליאל לא כל הרוצה ליטול את השם יטול.
עבדים ושפחות – אין עומדין עליהם בשורה כשחוזרים מבית הקברות, ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ותנחומי אבלים. אלא אומרים עליהם 'המקום ימלא לך חסרונך' כשם שאומרים לאדם על שורו ועל חמורו שמתו.
עבדים ושפחות אין מספידין אותן. ולרבי יוסי אם עבד כשר הוא, אומרים עליו הוי איש טוב ונאמן ונהנה מיגיעו. אמרו לו אם כן מה הנחת לכשרים.
אין קורין אבות אלא לשלשה – אברהם יצחק ויעקב, אבל לא לשבטים. ואין קורין אמהות אלא לארבע, שרה רבקה רחל ולאה, לפי שעד כאן היו חשובין ולא יותר.
עבדים ושפחות אין קורין אותם אבא פלוני ואמא פלונית, ושל רבן גמליאל היו קורים אותם כן, לפי שהיו חשובים.
'כן אברכך בחיי' – זו קריאת שמע. 'בשמך אשא כפי' – זו תפלה. ואם עושה כן, עליו הכתוב אומר 'כמו חלב ודשן תשבע נפשי'. ולא עוד אלא שנוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא, שנאמר 'ושפתי רננות יהלל פי'.
תנאים ואמוראים היו מוסיפים תפילות שונות בסוף התפילה:
א. רבי אלעזר: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשכן בפורינו אהבה ואחוה ושלום וריעות, ותרבה גבולנו בתלמידים, ותצליח סופנו אחרית ותקוה, ותשים חלקנו בגן עדן, ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך, ונשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את שמך, ותבא לפניך קורת נפשנו לטובה.
ב. רבי יוחנן: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו, שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו, ותתלבש ברחמיך, ותתכסה בעזך, ותתעטף בחסידותך, ותתאזר בחנינותך, ותבא לפניך מדת טובך וענותנותך.
ג. רבי זירא: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שלא נחטא, ולא נבוש ולא נכלם מאבותינו.
ד. רבי חייא: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתהא תורתך אומנותנו, ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו.
ה. רב: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתתן לנו חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ברכה, חיים של פרנסה, חיים של חלוץ עצמות, חיים שיש בהם יראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים של עושר וכבוד, חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים, חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה.
ו. רבי: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שתצילנו מעזי פנים ומעזות פנים, מאדם רע ומפגע רע, מיצר רע מחבר רע משכן רע, ומשטן המשחית, ומדין קשה ומבעל דין קשה, בין שהוא בן ברית בין שאינו בן ברית, ע"כ. ואע"פ שהיו שוטרים עומדין במצות אנטונינוס להכות ולהנקם בכל העומדים עליו.
ז. רב ספרא: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו, שתשים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, ובין התלמידים העוסקים בתורתך, בין עוסקין לשמה בין עוסקין שלא לשמה. וכל העוסקין שלא לשמה, יהי רצון שיהו עוסקין לשמה.
ח. רבי אלכסנדרי (וי"א רב המנונא): יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתעמידנו בקרן אורה, ואל תעמידנו בקרן חשכה, ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו.
ט. י"א רבי אלכסנדרי: רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות, יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם.
י. רבא: אלקי עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי, עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי, הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה. יהי רצון מלפניך ה' אלקי שלא אחטא עוד, ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים, אבל לא על ידי יסורין וחלאים רעים. ע"כ. וזהו נוסח הוידוי שהיה רב המנונא זוטי אומר ביום הכיפורים.
יא. מר בריה דרבינא: אלקי נצור לשוני מרע, ושפתותי מדבר מרמה, ולמקללי נפשי תדום, ונפשי כעפר לכל תהיה, פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי, ותצילני מפגע רע מיצר הרע ומאשה רעה, ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם, וכל החושבים עלי רעה, מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.
*************
יום שני כ"ג טבת תש"פ
מסכת ברכות דף י"ז
דף י"ז ע"א
רב ששת בזמן שהיה יושב בתענית, היה אומר אחר תפילתו: רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן, ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו, ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי, יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני.
רבי יוחנן היה אומר לאחר שסיים ספר איוב: סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה, והכל למיתה הם עומדים, אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, וגדל בשם טוב, ונפטר בשם טוב מן העולם, ועליו אמר שלמה 'טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו'.
רבי מאיר היה רגיל לומר: גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי, ולשקוד על דלתי תורתי, נצור תורתי בלבך ונגד עיניך תהיה יראתי, שמור פיך מכל חטא וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון, ואני אהיה עמך בכל מקום.
חכמים היו רגילים לומר: אני בריה וחברי בריה, אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה, אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו, כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו, ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט, שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.
אביי היה רגיל לומר: לעולם יהא אדם ערום ביראה, מענה רך משיב חמה, ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה, ויהא מקובל על הבריות.
אמרו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם – ואפילו נכרי בשוק.
רבא היה רגיל לומר: תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שגדול ממנו בחכמה ובמנין, שנאמר 'ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם'. לעושים לא נאמר אלא לעושיהם, לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה, וכל העושה שלא לשמה (שלומד לקנטר), נוח לו שלא נברא.
רב היה רגיל לומר: לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר 'ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו'.
גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים – שנאמר 'נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי'.
ובמה זכותן של נשים? שמביאות את בניהם לבית הכנסת, ונותנות רשות לבעליהן ללמוד בבית המדרש, וממתינים להם עד שחוזרים משם.
כשנפרדו חכמים מבית רבי אמי וי"א מבית רבי חנינא היו אומרים לו כך: עולמך תראה בחייך, ואחריתך לחיי העולם הבא, ותקותך לדור דורים, לבך יהגה תבונה, פיך ידבר חכמות, ולשונך ירחיש רננות, עפעפיך יישירו נגדך, עיניך יאירו במאור תורה, ופניך יזהירו כזוהר הרקיע, שפתותיך יביעו דעת, וכליותיך תעלוזנה מישרים, ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין.
וכשנפרדו חכמים מבית רב חסדא וי"א מבית רבי שמואל בר נחמני – אמרו לו הפסוק 'אלופינו מסובלים'.
ונחלקו חכמים בפירוש פסוק זה: י"מ אלופינו בתורה ומסובלים במצוות, וי"מ אלופינו בתורה ובמצוות, ומסובלים בייסורים. 'אין פרץ', שלא תהא סיעתנו כסיעתו של דוד שיצא ממנו אחיתופל, 'ואין יוצאת', שלא תהא סיעתנו כסיעתו של שאול שיצא ממנו דואג האדומי. 'ואין צוחה', שלא תהא סיעתנו כסיעתו של אלישע שיצא ממנו גחזי. 'ברחובותינו', שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים.
דף י"ז ע"ב
חכמים נחלקו בפירוש הפסוק 'שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה': י"א ש'אבירי לב' הם הצדיקים, שכל העולם כולו נזונין בצדקתו של הקב"ה, אבל הם נזונין בזרוע, כלומר בזכות שבידם. וי"א שכל העולם כולו נזונין בזכותם, והם אפילו בזכות עצמן אין נזונין (כמו שהעידה בת קול על רב חנינא, ראה בסמוך). וי"א ש'אבירי לב' הם הרשעים, ועולה על הגויים הנקראים 'גובאי (שם אומה) טפשאי', שאפילו אחד מהם לא נתגייר. וי"א שבני העיר 'מחסיא' הם אבירי לב, שרואים כבוד התורה פעמיים בשנה, שנאספים שם באדר ובאלול לשמוע הלכות החג, ולא נתגייר אחד מהם.
בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת.
מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב – עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושין. ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים. אבל שאר בני אדם, אין להם להתגאות ולא לעשות מלאכה כתלמיד חכם. ולרבן שמעון בן גמליאל לעולם יעשה כל אדם את עצמו כתלמיד חכם אם ירצה, ואין בכך משום גאוה.
ולענין חתן שרוצה לקרות ק"ש בלילה ראשונה שנשא – מצאנו מחלוקת הפוכה, שלחכמים אם ירצה קורא, ואין בכך משום גאוה, ולרשב"ג לא יעשה כן משום יוהרא.
י"א שבאחת מן המחלוקת צריך להפך השיטה – כדי שלא יסתרו דברי חכמים ודברי רשב"ג. וי"א שלענין ק"ש סוברים חכמים שאין זה גאוה, שהרי כל אדם קורא ק"ש, ולענין מלאכה נחשב לגאוה, שהרי כל אדם עושה מלאכה. ורשב"ג סובר שלענין ק"ש התלוי בכוונה, אנן סהדי שאין יכול לכוין ויש בזה משום גאוה, אבל לענין מלאכה אין כאן גאוה כשהולך בטל, שהרואה אומר שאין לו מלאכה.
הדרן עלך היה קורא
פרק שלישי – מי שמתו
מי שמתו מוטל לפניו – פטור מקריאת שמע, ומן התפלה ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה, לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו, והיא טירדא של מצוה.
נושאי המטה, וחלופיהן, וחלופי חלופיהן – אלו שלפני המטה, שיתעסקו בו כשתגיע המטה אצלם, אם יש צורך בהם פטורים. אבל אלו שלאחר המטה, שנשאוהו כבר, אפילו אם יש צורך בהם חייבין. ואלו ואלו פטורים מן התפלה. (לפי שאינה מן התורה).
קברו את המת וחזרו – אם יכולין להתחיל ק"ש ולגמור עד שלא יגיעו לשורה (שהיו מנחמין את האבל בהקף שורה סביבותיו בשובם מן הקבר), יתחילו. ואם לאו לא יתחילו. העומדים בשורה, הפנימיים פטורים והחיצונים חייבים.
מי שמתו מוטל לפניו – אוכל בבית אחר, שאם יאכל לפני המת נראה כלועג לרש. ואם אין לו בית אחר, אוכל בבית חבירו. ואם אין לו בית חבירו, עושה מחיצה ואוכל. ואם אין לו דבר לעשות מחיצה, מחזיר פניו ואוכל. ואינו מיסב ואוכל כדרך המסובין בחשיבות על צדו השמאלית ובמיטה, ואינו אוכל בשר, ואינו שותה יין, וא"צ לברך ברכת המוציא, ולא לברך ברכת המזון, ואין צריך שיברכו לו אחרים בברכת הלחם, ואינו מצטרף עם שלשה לזימון. ופטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. ובשבת מיסב ואוכל בשר ושותה יין, ומברך ומזמן, ומברכין עליו ומזמנין עליו, וחייב בכל המצות האמורות בתורה, אבל פטור מתשמיש המיטה. ולרבן שמעון בן גמליאל, מתוך שנתחייב באלו נתחייב בכולן ואפילו בתשמיש.
י"א שלא אמרו שפטור מקריאת שמע ומתפלה ותפילין ומכל מצות האמורות בתורה אלא כשיושב לפני המת – והיינו שאין לו בית אחר והוא מחזיר פניו ואוכל, אבל אם הוא בבית אחר חייב בכל אלו, וכפי ששנינו שרק אם מתו 'לפניו' פטור. וי"א שגם בבית אחר פטור, שמכיון שמוטל עליו לקברו ה"ז כמוטל לפניו, שנאמר 'ויקם אברהם מעל פני מתו', ונאמר 'ואקברה מתי מלפני'.