לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי ז' אדר תש"פ

מסכת ברכות דף ס'

דף ס' ע"א

בנה בית חדש וקנה כלים חדשים מברך שהחיינו. ללשון ראשון – לרב הונא אינו מברך אלא אם אין לו כיוצא בהן, אבל אם יש לו, אפילו הן אצלו מירושה, א"צ לברך. ולרבי יוחנן אפילו יש לו כיוצא בהן מירושה צריך לברך, הואיל ולענין קניה חדש הוא אצלו. אבל אם קנה וחזר וקנה לדברי הכל א"צ לברך. ללשון שני – נחלקו כשחזר וקנה, שלרב הונא א"צ לברך ולרבי יוחנן צריך, אבל אם יש לו מירושה, לדברי הכל צריך לברך כשקנה.

וכבר נחלקו תנאים בדבר – שלרבי מאיר אם יש לו כיוצא בהם א"צ לברך, ולרבי יהודה צריך. ללשון ראשון רב הונא כרבי מאיר ורבי יוחנן כרבי יהודה, וללשון שני רב הונא כרבי יהודה, ורב יוחנן סובר שלרבי יהודה גם כשקנה וחזר וקנה צריך לברך, ונקט כשיש לו להודיעך כחו של רבי מאיר שאע"פ כן אינו מברך, וכח דהיתירא עדיף.

מברך דיין האמת על הרעה מעין הטובה – כגון אם שטפו מים את שדהו, שאע"פ שיש לו טובה מזה, עתה רעה היא שמחבלת תבואה של שנה זו. ומברך הטוב והמטיב על הטובה מעין הרעה – כגון אם מצא מציאה, שאע"פ שרעה היא בשבילו שישמעו בית המלך ויטלוהו, עתה טובה היא.

לאחר שנתעברה לאה ביקשה שיתהפך לנקיבה – כדי שתלד רחל לפחות שני שבטים כאחת מן השפחות. ואע"פ שהמתפלל על אשתו מעוברת שיהא זכר היא תפילת שוא, אין מזכירין מעשה נסים. וי"א שביקשה תוך ארבעים יום.

שלשה ימים הראשונים – יבקש אדם רחמים שלא יסריח הזרע. משלשה ועד ארבעים יבקש שיהא זכר, מארבעים יום ועד שלשה חדשים יבקש שלא יהא סנדל, שלא תתעבר ולד אחר ויפחות צורת הראשון. משלשה חדשים ועד ששה יבקש שלא יהא נפל, מששה ועד תשעה יבקש שיצא בשלום.

איש מזריע תחלה יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. ובאלו האופנים לא יועיל תפילה שיהא זכר אפילו תוך ארבעים, רק כשהזריעו שניהם בבת אחת.

הלל שמע בדרך קול צוחה בעיר – ואמר: מובטח אני שאין זה בתוך ביתי, ועליו הכתוב אומר 'משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה".

ופסוק זה נדרש מתחילתו לסופו – 'משמועה רעה לא יירא', מה טעם, לפי ש'נכון לבו בטוח בה". וכן מסופו לראשו, 'נכון לבו בטוח בה", 'משמועה רעה לא יירא'.

המפחד, סימן הוא שהוא חוטא – שנאמר 'פחדו בציון חטאים'. ולא נאמר 'אשרי אדם מפחד תמיד' אלא על דברי תורה, שיפחד שמא תשתכח ממנו, ומתוך כך מחזיר לשנותם תמיד. המפחד מביא ייסורים על עצמו, שנאמר 'כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי'.

הנכנס לכרך – בכניסתו אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתכניסני לכרך זה לשלום. נכנס אומר: מודה אני לפניך ה' אלקי שהכנסתני לכרך זה לשלום. בקש לצאת אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתוציאני מכרך זה לשלום. יצא אומר: מודה אני לפניך ה' אלקי שהוצאתני מכרך זה לשלום, וכשם שהוצאתני לשלום, כך תוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך.

וכל זה בכרך שאין דנין והורגין בו, אבל בכרך שדנין והורגין בו – יזהר בעצמו שלא יפשע, או אם פשע כבר אל יכנס במקום סכנה. וי"א שאפילו בכרך שדנין והורגין בו יתפלל תפילה זו, שמא לא יזדמן לו אדם שילמד עליו זכות.

הנכנס לבית המרחץ אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתצילני מזה וכיוצא בו, ואל יארע בי דבר קלקלה ועון, ואם יארע בי דבר קלקלה ועון תהא מיתתי כפרה לכל עונותי. ולאביי אין לומר כן שלא יפתח את פיו לשטן. וכשיוצא משם אומר: מודה אני לפניך ה' שהצלתני מן האור.

לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן – שנאמר 'כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו', והשיב להן הנביא 'שמעו דבר ה' קציני סדום'.

הנכנס להקיז דם – אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלקי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי א'ל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו. ולאביי לא יאמר כן, שנאמר 'ורפא ירפא' מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. וכשעומד הוא אומר: ברוך רופא חנם.

דף ס' ע"ב

הנכנס לבית הכסא – אומר (למלאכים המלוים אותו): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקי ישראל, הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבא אליכם. ולאביי לא יאמר כן, שמא יניחוהו וילכו, אלא כה יאמר: שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני סמכוני סמכוני, המתינו לי המתינו לי, עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם.

וכשהוא יוצא מבית הכסא אומר: ברוך אשר יצר את האדם בחכמה, וברא בו נקבים נקבים חללים חללים, גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שאם יפתח אחד מהם או אם יסתם אחד מהם אי אפשר לעמוד לפניך. ומהו חותם? לרב רופא חולים, לשמואל רופא כל בשר, לרב ששת מפליא לעשות. לרב פפא יאמר שניהם, רופא כל בשר ומפליא לעשות.

הנכנס לישן על מטתו – אומר משמע ישראל עד והיה, ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין, יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתשכיבני לשלום, ותן חלקי בתורתך, ותרגילני לידי מצוה, ואל תרגילני לידי עבירה, ואל תביאני לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון, וישלוט בי יצר טוב, ואל ישלוט בי יצר הרע, ותצילני מפגע רע ומחלאים רעים, ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים, ותהא מטתי שלמה לפניך, והאר עיני פן אישן המות, ברוך אתה ה' המאיר לעולם כולו בכבודו.

כאשר מתעורר משנתו אומר: אלקי נשמה שנתת בי טהורה, אתה יצרתה בי אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא, כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי, רבון כל העולמים אדון כל הנשמות, ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים.

כששומע קול התרנגול אומר: ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. כשפותח עיניו: פוקח עורים. כשמתישב: מתיר אסורים. כשמתלבש: מלביש ערומים. כשזוקף: זוקף כפופים. כשיורד על הקרקע: רוקע הארץ על המים. כשהולך: המכין מצעדי גבר. כשנועל מנעליו: שעשה לי כל צרכי. כשחוגר חגורו: אוזר ישראל בגבורה. כשפורס סודרו על ראשו: עוטר ישראל בתפארה. כשמתעטף בציצית: אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית. כשמניח תפילין על ידו: להניח תפילין. על ראשו: על מצות תפילין. כשנוטל ידיו: על נטילת ידים. כשרוחץ פניו: ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי, ויהי רצון מלפניך ה' אלקי שתרגילני בתורתך, ודבקני במצותיך, ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון, וכוף את יצרי להשתעבד לך, ורחקני מאדם רע ומחבר רע, ודבקני ביצר טוב ובחבר טוב בעולמך, ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ותגמלני חסדים טובים, ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל.

חייב אדם לברך על הרעה ולקבל אותה בשמחה כשם שמברך על הטובה. שנאמר: א. 'חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה', אם חסד אשירה ואם משפט אשירה. ב. 'בה' אהלל דבר' זו מדה טובה, 'באלקים אהלל דבר', זו מדת פורענות. ג. 'כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא'. ד. 'ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מברך'.

לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל דעביד רחמנא לטב עביד. וכמעשה ברבי עקיבא שלא נתנו לו אושפיזא בעיר ולן במדבר, וכבתה הרוח את נרו, ואכל חתול את תרנגולו, וארי את חמורו, ועל כולם אמר כל דעביד רחמנא לטב, וע"י כן ניצל מלסטים.

**************

יום רביעי ח' אדר תש"פ

מסכת ברכות דף ס"א

דף ס"א ע"א

לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה.

למה נאמר 'וייצר ה' אלקים את האדם בשני יודי"ן'? י"א ששני יצרים ברא הקב"ה יצר טוב ויצר רע, ונדחו דבריו כי גם בהמה יש לה יצר ולא נאמר בה 'וייצר'. י"א משום אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי, וי"א ששני פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון.

ויבן ה' אלקים את הצלע – י"א פרצוף וי"א זנב.

'אחור וקדם צרתני' – לדברי האומר פרצוף מתפרש כמשמעו, שבראו שני פרצופין. והאומר זנב מפרשו, אחור למעשה בראשית, שנברא בערב שבת, וקדם לפורענות, שנאמר במבול 'וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה', מתחילה אדם ואח"כ בהמה.

בגדולה מתחילין מן הגדול – שנאמר 'וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים'. ובקללה מתחילין מן הקטן, שבתחלה נתקלל נחש, ולבסוף חוה, ולבסוף אדם.

'זכר ונקבה בראם' – להאומר פרצוף מתפרש כמשמעו. ולהאומר זנב, שמתחלה עלה במחשבה לבראת שנים, ולבסוף לא נברא אלא אחד.

'ויבן ה' את הצלע' – להאומר זנב מתפרש כמשמעו, ולהאומר פרצוף מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם הראשון, שכן בכרכי הים קורין לקליעה 'בנייתא'. וי"א שבנאה הקב"ה לחוה כבנין אוצר, שקצר מלמעלה ורחב מלמטה כדי לקבל את הפירות.

'ויביאה אל האדם' – מלמד שנעשה הקב"ה שושבין לאדם, ולמדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול עם קטן בשושבינות ואל ירע לו.

להאומר פרצוף היה האדם הולך בראש – שאסור להלך אחורי אשה.

לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו אשתו. נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין, והעובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא.

המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה – אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם.

י"א מנוח עם הארץ היה – שנאמר 'וילך מנוח אחרי אשתו'. ואפילו עם תינוקות של בית רבן לא קרא, שנאמר 'ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש' ולא לפני האיש. וי"א שהלך אחרי דברי אשתו ועצתה, וכמו שנאמר באלקנה ובאלישע.

ילך אדם אחורי ארי ולא אחורי אשה, אחורי אשה ולא אחורי עבודה זרה, אחורי ע"ז ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין. ודווקא כשאינו נושא משאוי, ואין שם פתח אחר, ואינו רוכב על החמור, ואינו מניח תפילין, אבל אם יש שם אחד מכל אלו מותר.

יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, וי"א כמין חטה הוא דומה.

שתי כליות יש באדם – אחת בימינו ויועצתו לטובה, ואחת לשמאלו ויועצתו לרעה, שנאמר 'לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו'.

דף ס"א ע"ב

כליות יועצות, לב מבין, לשון מחתך, פה גומר, ושט מכניס ומוציא כל מיני מאכל, קנה מוציא קול, ריאה שואבת כל מיני משקין, כבד כועס, מרה זורקת בו טפה ומניחתו, טחול שוחק, קרקבן טוחן, קיבה ישנה אף נעור, ואם נעור הישן וישן הנעור נמוק והולך לו. ואם שניהם ישנים או שניהם נעורים מיד מת.

צדיקים יצר טוב שופטן, רשעים יצר רע שופטן, בינונים זה וזה שופטן. לרבא כגון אנו בינונים, לאביי אם רבא מן הבינונים אין לך צדיק גמור בעולם.

לא נברא העולם אלא לרשעים גמורים או לצדיקים גמורים, עולם הזה לרשעים כאחאב בן עמרי, ועולם הבא לצדיקים כרבי חנינא בן דוסא.

למה נאמר בכל נפשך ובכל מאדך? שאם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך.

ר"ע הקהיל קהילות ועסק בתורה בשעת הגזירה, והמשיל לדגים שיעץ להם שועל לצאת ליבשה מפני הרשתות. תפסוהו, והוציאוהו להריגה בזמן ק"ש, וקיבל עליו מלכות שמים כשסרקוהו במסרקות של ברזל. אמר כל ימי הצטערתי על פסוק 'בכל נפשך' מתי יבא לידי ואקיימנו, האריך באחד עד שיצתה נשמתו, יצתה בת קול אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה זו תורה וזו שכרה? אמר להם חלקם בחיים, יצתה בת קול אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא.

לא יקל אדם ראשו כנגד שער המזרח שמכוון כנגד קודש הקדשים – ולא אמרו אלא מן הצופים ולפנים וברואה, ובשאין גדר, ובזמן שהשכינה שורה.

לת"ק הנפנה ביהודה לא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ובגליל לא יפנה אלא מזרח ומערב, אבל צפון ודרום אסור, כדי שלא יהא פרועו נגד ירושלים, ואפילו אינו כנגד ירושלים אלא לצדדין אסור. ורבי יוסי מתיר אפילו נגד ירושלים, שלא אסרו אלא ברואה ובמקום שאין גדר ובזמן שהשכינה שורה. ולחכמים כנגד ירושלים אסור, ולצדדין מותר. ולרבי יהודה בזמן שבית המקדש קיים אסור מזרח ומערב, בזמן שאין בית המקדש קיים מותר. ורבי עקיבא אוסר מזרח ומערב בכל מקום אפילו בחוץ לארץ. וכדבריו נקט רבה, ולכן הקפיד להעמיד הלבנים במזרח במערב, כדי שיהיה נפנה דרום וצפון.

***************