לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי ל' שבט תש"פ

מסכת ברכות דף נ"ג

דף נ"ג ע"א

אור ששבת ממלאכת עבירה מברכין עליו – אע"פ שלא שבת ממלאכה של היתר, כגון אור של חיה ושל חולה. ואם לא שבת ממלאכת עבירה, אין מברכין עליו.

עששית שהדליקוה מערב שבת והיתה דולקת והולכת כל היום כולו – למוצאי שבת מברכין עליה.

נכרי שהדליק מישראל משחשכה מוצאי שבת, וישראל שהדליק מנכרי מברכין עליו – ואע"פ שיש באור שני מאור הראשון, מברך על תוספת אור של היתר. אבל נכרי שהדליק מנכרי אין מברכין עליו, גזירה משום נכרי ראשון ועמוד ראשון.

המוציא שלהבת לרשות הרבים – שמשח שמן על חרס שאין בה שיעור והדליקה, חייב. ואין אומרים מה שעקר לא הניח ומה שהניח לא עקר, שאע"פ שניתוסף בה אור, יש בה גם מאור ראשון.

היה מהלך חוץ לכרך וראה אור – אם רוב נכרים אינו מברך, אם רוב ישראל או מחצה על מחצה, מברך.

היה מהלך חוץ לכרך וראה תינוק ואבוקה בידו – בודק אחריו, אם ישראל הוא מברך, ואם נכרי הוא אינו מברך. ואם גדול הוא, והיה סמוך לשקיעת החמה, וודאי נכרי הוא ואינו מברך, שישראל לא היה ממהר סמוך לחשכה מיד לאחוז האור בידו.

הלך חוץ לכרך וראה אור – אם עבה כפי הכבשן, מברך עליו, שוודאי נעשית להשתמש. ואם לאו אינו מברך עליו, שלא נעשית לאורה אלא לבשל, ואין מברכין אלא על אור שנעשה להאיר.

אור של כבשן – בתחילה אין מברכין עליו, שאינו עשוי להאיר. ובסוף מברכין עליו, שלאחר שנשרפו האבנים רובן מדליקין אור גדול מלמעלה למרק שרפת האבנים, ומשתמשין בו גם לאורה.

אור של תנור ושל כירים – בתחילה אין מברכין עליו, שאינו עשוי להאיר. ובסוף מברכין עליו, שלאחר שהוסק התנור והפת בתוכה, מדליקין קסמין דקין בפיו להאיר.

אור של בית הכנסת ובית המדרש – אם אין שם אדם חשוב, הדליקוהו להאיר ומברכין עליו. ואם יש שם אדם חשוב, לא הדליקוהו אלא לכבודו ואין מברכין עליו. ואם יש שם שמש שאוכל שם, ואין לבנה שיוכל לאכול לאורה, אפילו יש שם אדם חשוב מברכין עליו, שגם להאיר עשויה שיאכל החזן לאורה. אבל אם יש לבנה ויכול לאכול לאורה, אין מברכין עליו.

היו יושבין בבית המדרש והביאו אור לפניהם – לבית שמאי כל אחד מברך לעצמו מפני ביטול בית המדרש, שאם אחד יברך לכולם, צריכים לשתוק מגרסתם כדי שיתכונו כולם וישמעו אליו ויענו אמן. ולבית הלל אחד מברך לכולן, משום 'ברוב עם הדרת מלך'.

של בית רבן גמליאל לא היו אומרים מרפא בבית המדרש לאדם המתעטש – מפני בטול בית המדרש.

אין מברכין על נר ובשמים של מתים – שהנר עשוי לכבוד, והבשמים להעביר את הריח.

כל מת שהוא חשוב להוציא לפניו נר ביום – אם הוציאו בלילה במוצאי שבת לקבורה, אין מברכין על אותו נר, שלכבוד הוא עשוי ולא להאיר. וכל שאינו חשוב להוציא נר לפניו ביום אלא בלילה, מברכין עליו.

בשמים של בית הכסא ושמן מבושם העשוי להעביר את הזוהמא – אין מברכין עליו, שאינו עשוי להריח.

הנכנס לחנותו של בשם והריח ריח – אפילו ישב שם כל היום, אינו מברך אלא פעם אחד. נכנס ויצא נכנס ויצא, מברך על כל פעם ופעם. ומברכין עליו לפי שעשוי לריח, שרוצה הבשם שבני אדם יריחו ויבואו לקנות.

המהלך חוץ לכרך והריח ריח – אם רוב נכרים אינו מברך, אם רוב ישראל מברך. ולרבי יוסי גם ברוב ישראל אינו מברך, שמיעוט בנות ישראל מקטרות לכשפים, ומיעוטן מגמרים את הכלים, נמצא שהרוב אינו עשוי לריח.

המהלך בערבי שבתות בטבריא ובמוצאי שבתות בצפורי והריח ריח – אינו מברך, שחזקתו עשוי לגמר בו את הכלים.

היה מהלך בשוק של ע"ז ונתרצה להריח – הרי זה חוטא.

דף נ"ג ע"ב

אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו – לרב יהודה בשם רב א"צ שיאותו ממש, אלא שיהא ראוי ליהנות ממנו לעומדים סמוך לו, ואז מברכים עליו גם הרחוקים, ובלבד שיראוהו. ולשיטת רבא צריך שיאותו ממש. וכמה? י"א כדי שיכיר בין איסר לפונדיון, וי"א כדי שיכיר בין משקל 'מלוזמא' של טבריא לזו של צפורי.

היתה לו נר טמונה בחיקו או בעששית, או שראה שלהבת ולא נשתמש לאורה, כגון שדועכת והולכת, או שנשתמש לאורה ולא ראה שלהבת, כגון שהיתה בקרן זוית – אינו מברך, עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה.

גחלים לוחשות – מברכין עליהן. עוממות אין מברכין עליהן. וכל שאילו מכניס לתוכן קיסם ודולקת מאיליה, הרי הן לוחשות.

אם אין לו אור במוצאי שבת – אין צריך לחזר אחריו כדרך שמחזרים על המצוות.

מי שאכל ושכח ולא בירך במקומו – לבית שמאי יחזור למקומו ויברך, ולבית הלל מברך במקום שנזכר. ואם היה מזיד, לדברי הכל יחזור למקומו ויברך. תלמיד אחד שכח ולא בירך במקומו, והחמיר על עצמו לחזור, ומצא ארנקי של זהב. ותלמיד אחר היה מזיד ובירך במקום שנזכר, ואכלו ארי.

רבה בר בר חנה שכח לברך במקומו, ואמר לחבורתו ששכח יונה של זהב, וחזר למקומו ובירך – ומצא יונה של זהב. ולמה יונה? שכנסת ישראל נמשלה ליונה, שנאמר 'כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ', מה יונה אינה ניצולת אלא בכנפיה אף ישראל אין ניצולין אלא במצות.

יכול לברך ברכת המזון עד שיתעכל המזון במעיו. וכמה שיעור עיכול? לרבי יוחנן כל זמן שאינו רעב, ולריש לקיש, באכילה מועטת כל זמן שיצמא מחמת אכילתו, ובאכילה מרובה כדי להלך ארבע מילין.

השומע שרוצה לצאת מברכת המברך ולאכול עמו – צריך לשמוע את כל הברכה. ומי שאינו אוכל עמו, אע"פ ששמע מקצת הברכה, עונה אמן.

י"א שהמברך בעצמו עדיף מן השומע ברכה מחבירו ועונה אמן – וממהרין ליתן שכר למברך יותר מן העונה אמן. וי"א שגדול העונה אמן יותר מן המברך.

אחר הכל עונין אמן חוץ מתינוקות של בית רבן – שאין מתכוונים לברך אלא להתלמד. וכשאומרים ההפטרה ומברכין בתורה ובנביא, עונים אחריהן אמן.

שמן שהיו רגילין להביא בסוף הסעודה לסוך את הידים אחר מים אחרונים להעביר את זוהמתן – י"א שמעכב את הברכה, שאסור לזמן עד שיובא, וכן מעכב ברכות כל דבר הבא בקנוח סעודה, שמותר לאכלו בלא ברכה עד שיסכוהו. וכה דרש רבי זוהמאי: כשם שמזוהם פסול לעבודה, כך ידים מזוהמות פסולות לברכה. ויש שדרשו 'והתקדשתם' אלו מים ראשונים, 'והייתם קדשים' אלו מים אחרונים, 'כי קדוש' זה שמן, 'אני' זו ברכה. וי"א שהשמן אינו מעכב את הברכה. וי"א שרק שמן טוב שיש בו בשמים, מעכב למי שרגיל בו.

הדרן עלך אלו דברים

**********************

יום רביעי א' אדר תש"פ

מסכת ברכות דף נ"ד

דף נ"ד ע"א

פרק תשיעי – הרואה

הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנעקרה ממנו ע"ז אומר: ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו. על זיקין, זועות, רעמים, רוחות וברקים (מבואר להלן נח:) אומר: ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. על הרים וגבעות ימים נהרות ומדברות אומר: ברוך עושה בראשית. לרבי יהודה הרואה את הים הגדול לפרקים, אומר: ברוך שעשה את הים הגדול.

על גשמים ובשורות טובות אומר: ברוך הטוב והמטיב. על בשורות רעות אומר: ברוך דיין האמת. בנה בית חדש וקנה כלים חדשים, אומר: ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

מברך על הרעה מעין על הטובה (דיין האמת), ועל הטובה מעין על הרעה (הטוב והמטיב).

הצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא – כגון שאשתו מעוברת ואומר יהי רצון שתלד זכר, או שבא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, ואומר יהי רצון שלא תהא בתוך ביתי.

הנכנס לכרך – לתנא קמא מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. ולבן עזאי ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו, שנותן הודאה על העבר וצועק על העתיד.

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה – שנאמר ואהבת את ה' אלקיך 'בכל לבבך' בשני יצריך, 'ובכל נפשך' אפילו נוטל את נפשך, 'ובכל מאדך' בכל ממונך, ד"א בכל מדה ומדה שמודד לך הוי מודה לו.

לא יקל אדם ראשו כנגד שער המזרח – שמכוון כנגד קודש הקדשים. ולא יכנס להר הבית במקלו במנעלו בפונדתו ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.

כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים 'עד העולם' – משקלקלו הצדוקים ואמרו אין עולם אלא אחד, התקינו לומר 'מן העולם ועד העולם'.

עוד התקינו שישאל אדם שלום חברו בשם – ואין אומרים שמזלזל בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו. ולמדוהו מבועז שאמר 'ה' עמכם, ומהמלאך שאמר לגדעון ה' עמך גבור החיל. ואומר 'אל תבוז כי זקנה אמך', ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך, שפעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה', כך גם המתכוין לשאול לשלום חברו זה רצונו של מקום, ועושה דבר הנראה אסור. ורבי נתן דרש 'הפרו תורתך' משום 'עת לעשות לה".

מקום שנעשה בו נס לרבים – כולם מברכים שם ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנעשה בו נס ליחיד, זה שנעשה לו נס מברך שם ברוך שעשה לי נס במקום הזה. מר בריה דרבינא נעשה לו נס עם גמל ובערבות, בערבות בירך 'ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל', ובמקום הגמל בירך 'ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות'.

הרואה מקום שעברו ישראל בים סוף, מקום שעברו בירדן בימי יהושע, מעברות נחלי ארנון, אבני אלגביש במורד בית חורון, ואבן שביקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל, ואבן שישב עליה משה כשנלחם יהושע בעמלק, ואשתו של לוט, וחומת יריחו שנבלעה במקומה – על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום.

מה הן מעברות נחלי ארנון? שני מצורעים 'את והב' הלכו בסוף המחנה, וראו דם האמוריים יוצא מבין שני הרים שנדבקו ע"י הארון שהלך לפני ישראל, ונשפך לנחלי ארנון, ואמרו לישראל, ואמרו שירה.

דף נ"ד ע"ב

אבני אלגביש – הן אבנים שעמדו על גב איש זה משה, שלאחר הברד לא נתך ארצה. וירדו על גב איש זה יהושע, שהשליכן ה' במורד בית חורון.

אבן שבקש עוג לזרוק על ישראל – שעקר הר של שלש פרסאות ונתנה על ראשו, נקבוה נמלים ונפלה על צווארו, ונמשכו שיניו ולא היה יכול להוציאה. קפץ משה שהיה גבוה י' אמות לעשר אמות גובה, והכהו עם גרזן של י' אמות בקרסולו והרגו.

על לוט ועל אשתו מברכים שתים – על אשתו אומר ברוך דיין האמת, ועל לוט אומר ברוך זוכר את הצדיקים.

אפילו בשעת כעסו של הקב"ה – זוכר את הצדיקים.

חומת יריחו נבלעה – ולמה נאמר בה נפילה, שרוחבה וגובהה שווים, ואין נפילה ניכרת בה, והבליעה היא דרך נפילתה.

ארבעה צריכין להודות: א. יורדי הים – שנאמר יורדי הים באניות וגו' ויצעקו אל ה' וגו' יקם סערה לדממה וגו' יודו לה' חסדו. ב. הולכי מדברות – שנאמר תעו במדבר בישימון דרך וגו' ויצעקו אל ה' וגו' וידריכם בדרך ישרה וגו' יודו לה' חסדו. ג. חולה שנתרפא – שנאמר אולים מדרך פשעם וגו' כל אכל תתעב נפשם וגו' ויזעקו אל ה' וגו' ישלח דברו וירפאם וגו' יודו לה' חסדו. ד. היה חבוש בבית האסורין ויצא – שנאמר ישבי חשך וצלמות וגו' ויזעקו אל ה' וגו' יוציאם מחשך וצלמות וגו' יודו לה' חסדו.

ומברך 'ברוך גומל חסדים טובים'. וצריך להודות בפני עשרה, שנאמר וירוממוהו בקהל עם וגו'. למר זוטרא שנים מהם יהיו תלמידי חכמים, שנאמר 'ובמושב זקנים יהללוהו', והקשו עליו שא"כ צריך עשרה ועוד שני תלמידי חכמים.

רב יהודה חלה ונתרפא – אמר לו רב חנא בגדתאה בפני עשרה 'בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא', וענה אמן, ופטרו מלהודות.

שלשה צריכין שימור: חולה, חתן, וכלה. וי"א חולה, חיה, חתן וכלה. וי"א גם אבל, וי"א גם תלמידי חכמים בלילה

***************