לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שישי י״ח תמוז תשפ"ג

מסכת גיטין דף נ״ב

דף נ"ב – ע"א

אפוטרופוס חייב לתרום ולעשר פירות של יתומים קטנים כדי להאכילם ואע"פ שלא נתמנה להם אפוטרופוס לא מאביהם ולא מבית דין אלא סמכו עליו לעשות על פיו אפילו הכי דינו כאפוטרופוס.

'כן תרימו גם אתם' ולא התורם את שאינו שלו ואין שותף יכול לתרום על חלק חבירו שלא מדעתו, ולא אריס על חלק בעל הבית, ולא אפוטרופוס בפירות היתומים להניח התבואה באוצר עד שיגדלו.

אפוטרופסים מוכרים עבור היתומים בהמה עבדים שפחות בתים שדות כרמים פירות יינות שמנים וסלתות להאכיל ולא להניח המעות, ועושים להם לולב ערבה סוכה ציצית שופר ספר תורה תפילין מגילה, ודווקא דברים שיש להם קצבה אבל לא דברים שאין לו קצבה כגון צדקה פדיון שבויים תנחומי אבלים, שהם מצויים תמיד ונכסיהם כלים.

אין אפוטרופסים רשאים לדון עם הבא לעורר על נכסי יתומים שמא יתחייבו בטענותיהם ולכשיגדלו ידונו עמו, אבל לדון לזכות בשבילם ידונו ואם נתחייבו אין היתומים נפסדים.

אין אפוטרופסים רשאים למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברעה ולגאול ביפה שמא ישתדפו השדות, ולא ימכור שדות ולקחת עבדים, ולמכור עבדים לקחת שדות לת"ק מוכרים לרשב"ג לא ימכור שמא יצא ערעור על העבדים.

אין אפוטרופסים רשאים להוציא עבדים לחירות, לת"ק אפילו אם העבדים פודים את עצמם בממון שניתן להם על מנת שאין לרבן רשות בהם, אבל מוכרים אותם לאחרים לתקנת היתומים כגון להאכילם או לקחת שדות והלוקחים מוציאים אותם לחירות, לרשב"ג העבדים פודים את עצמם מיד האפוטרופוס דהוה כמוכר את העבד לעצמו.

אין עושים אפוטרופוס לא נשים שאין דרכם לצאת ולבוא ולטרוח, ולא עבדים שאינם נאמנים, ולא קטנים שאינם בני דעת, אבל רשות ביד אבי יתומים למנותן.

ר"מ מנע אפוטרופוס מלמכור קרקעות ולקנות עבדים, אע"פ שהראו לו בחלום אני להרוס ואתה לבנות, משום דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.

השטן היה מתגרה בשני בתים בכל ערב שבת, רבי מאיר הגיע לשם בשלשה ערבי שבתות ועשה ביניהם שלום שמע לשטן שאומר ווי שהוציאו רבי מאיר מביתו.

אפוטרופוס אחד מכר קרקעות וקנה שוורים ולא מחה בו רבי יהושע בן לוי משום שרבי יוסי אמר שמימיו לא קרא אשתו אשתי אלא ביתי שכל צרכי הבית נעשים על ידיה והיא עיקר הבית, ולשורו קרא שדי שהוא עיקרו של שדה.

אפוטרופוס שסמכו אצלו יתומים אע"פ שלא נתמנה על פי בית דין או אביהם דינו כאפוטרופוס למכור מנכסיהם לצורכם.

יתומים שמכרו ונתייקר אם הלוקח קנה במשיכה ולא פרע מעות יכולים לחזור שנכסי יתומים הם כהקדש שנקנים בכסף ולא במשיכה, וכן אם נתן כסף ונתייקר יכולים לחזור שלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש שהרי הדיוט יכולים לחזור בהם, זול אם קנה במשיכה לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש ואין הלוקח יכול לחזור, אם נתן מעות לא אומרים בכה"ג שנכסי יתומים הם כהקדש שקנה בדמים שלפעמים צריכים למעות ולא יתנו להם הלוקחים עד שיתנו הפירות.

יתומים שקנו ונתייקר אם קנו במשיכה אין המוכר יכול לחזור בו שלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש שהדיוט אינו יכול לחזור, נתנו מעות לא אומרים בכה"ג שנכסי יתומים הם כהקדש שקונה בדמים שאם כן יאמר הלוקח שנשרפו חטיך בעליה, זול אם קנו במשיכה לא אומרים בכה"ג נכסי יתומים הם כהקדש שקונה רק בדמים ויכולים לחזור שלפעמים הם צריכים לפירות ולא יתנו להם עד שישלמו מעות.

דף נ"ב – ע"ב

מוכרים קרקע של יתומים בלי הכרזת שלושים יום לצורך תשלומי מס מפני שגבאי המלך נחוץ, למזונותם ולצורך קבורה.

רב נחמן לא מנע אפוטרופוס ללבוש מנכסי היתומים שצורך היתומים הוא שיהא נראה כאדם חשוב ודבריו יהיו נשמעים, ואם ראו שאוכל ושותה באופן שאינו אמוד לכך אין חושדים אותו אלא תולים שמצא מציאה, ואם יש עדים שמפסיד נכסי היתומים נחלקו אם מסלקים אותו, ולהלכה מסלקים אותו.

אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים לת"ק ישבע שאם לא היה לו הנאה מאביהם לא היה אפוטרופוס ומשום שבועה לא ימנע את עצמו, וכן תני שישבע מפני שהוא כנושא שכר, מינהו בית דין לא ישבע שהסכים להיות אפוטרופוס רק לעשות טובת חינם לבית דין ומשום שבועה ימנע את עצמו, לאבא שאול מינוהו בית דין ישבע שלא ימנע משום כך שיש לו טובת הנאה מזה שיצא עליו קול שנאמן הוא שהרי בית דין סומכים עליו, מינהו אביהם לא ישבע שאהבה וריעות בעלמא היה ביניהם ומשום שבועה ימנע את עצמו, לשמואל הלכה כאבא שאול, לרבי אליעזר בן יעקב שניהם נשבעים, ומסיים הברייתא שהלכה כמותו (הלכה כאבא שאול, משביעין רק שלא עיכב ואין נשבעין שלא פשע, אך אם פשע חייב לשלם).

***************

שבת קודש י״ט תמוז תשפ"ג

מסכת גיטין דף נ״ג

דף נ"ג – ע"א

משנה . המטמא טהרות של חבירו, המדמע חולין בתרומה, והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב .

מנסך שחייב במזיד לשמואל היינו מערב יין נסך ביין כשר שאם מנסך ממש פטור מתשלומים שחייב מיתה וקם ליה בדרבה מיניה, ואין ללמוד ערב ממדמע שלא לומדים קנס מקנס, לרב היינו מנסך שכשך ידו בתוכו לשם עבודה זרה שמשעת הגבהה קונה שהגביהו על מנת לגוזלו ואינו מתחייב בנפשו עד שעת ניסוך (לתוס' לא בהגביה כדי לגוזלו רק נחלקו אם אומרים הגבהה צורך ניסוך הוא או אם אומרים קלב"מ על שעת הגבהה). אבל מערב היינו מדמע ולומדים קנס מקנס.

היזק שאינו ניכר – לחזקיה דבר תורה הוי היזק וחייב גם במזיד, ופטרו בשוגג כדי שיודיעו אבל במזיק, כיון שהתכווין להזיק ודאי יודיעו, לרבי יוחנן דבר תורה לא הוי היזק וחייבו במזיד שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרות של חבירו (מורה הוראה שטימא את הטהור ונגע בו שרץ משלם אע"ג שהוא היזק שאינו ניכר בשוגג משום שפשע שלא היה לו לטמאות להחזיק דבריו).

כהנים שפגלו במקדש במזיד חייבים – לחזקיה מפני תיקון העולם פטרו בשוגג, ולרבי יוחנן מפני תיקון העולם חייבו במזיד.

העושה מלאכה במים של פרה אדומה ובפרה אדומה עצמה פסלו, ודינו כהיזק שאינו ניכר, ואם פסלו רק מכך מחשבתו ולא עשה בה מלאכה הפוסלת אותו כגון שהכניס הפרה למקום אסיפת הבהמות כדי שתינק ואף נתכווין שתידוש, או מי חטאת שידע משקלה ושקל כנגדה והסיח דעתו משמירתם גרמא בעלמא הוא ופטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.

דף נ"ג – ע"ב

גזל מטבע ופסלו המלכות, תרומה ונטמאת מאליה, חמץ ועבר עליו הפסח מחזירו בעין ואומר לו הרי שלך לפניך, והגמרא הוכיחה מזה שהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק שאם שמיה היזק הרי אינו מחזיר לו כמו שגזל(גזל תרומה ונטמא אם היזק שאינו ניכר שמיה היזק קנה בשינוי ואינו יכול לומר הרי שלך לפניך)

המטמא והמדמע והמנסך – לרבי מאיר בין שוגג ובין מזיד חייב, לרבי יהודה בשוגג פטור ומזיד חייב, ואין מוכח שנחלקו אם היזק שאינו ניכר שמיה היזק אלא נחלקו אם קנסו שוגג אטו מזיד.

המבשל בשבת – לרבי מאיר בשוגג יאכל הוא עצמו אף בשבת במזיד לא יאכל, לרבי יהודה בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחר שהמתין בכדי שיעשו במזיד לא יאכל עולמית, לרבי יוחנן הסנדלר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים, במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים (שוגג דרבי יהודה הוא כמזיד דר"מ, ושוגג דר"י הסנדלר הוא כמזיד דר"י).

לרבי מאיר קנסו שוגג אטו מזיד באיסור דרבנן, שמטמא ומדמע כיון שהיזק שאינו ניכר ולא שמיה היזק אסור רק מדרבנן, אבל בישול בשבת שאיסור דאורייתא הוא ולא שכיח שעובר עליו לא קנסו, רק מנסך משום חומרא של עבודה זרה קנסו, לרבי יהודה לא קנסו שוגג אטו מזיד באיסור דרבנן במטמא ומדמע אך באיסור מבשל דאורייתא קנסו משום חומרת האיסור, ומנסך לא קנסו משום חומרת עבודה זרה בדילי אינשי מיניה ואין צריך לקנוס.

***************