לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום רביעי י"ג אדר ב' תשפ"ב

מסכת יבמות דף ט'

דף ט' – ע"א

לרבי שלמד איסור ערוה וצרתה ליבם מקרא 'ולקחה' 'ויבמה', 'עליה' מיותר לדרוש לכתוב בחטאת העלם דבר של ציבור 'ונודעה החטאת אשר חטאו עליה' – מה 'עליה' בערוה זדונו כרת ושגגתו חטאת, אף ציבור מביאים חטאת רק על דבר שזדונו כרת.

הכהן המשיח מביא פר כהן משיח רק על דבר שזדונו כרת, שנאמר 'לאשמת העם' – דין אשמת המשיח כאשמת הציבור.

יחיד ונשיא מביאים חטאת רק על דבר שזדונו כרת, שלומדים גזירה שוה 'מצות' 'מצות' מחטאת הציבור.

אין ציבור מביאים פר לעולה ושעיר לחטאת על חטא עבודה זרה אלא כשחטאו בדבר שזדונו כרת, ציבור – לומדים גזירה שוה 'מעיני' 'מעיני' מפר העלם דבר של ציבור הבא על שאר עבירות, יחיד נשיא ומשיח – מ'ואם נפש אחת' משמע בין יחיד בין נשיא בין משיח, וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמוד תחתון מ'נפש אחת' מעליון בקרבן ציבור.

לחכמים הסוברים ש'עליה' בא ללמד איסור ערוה ליבמה, המקור שאין חייבים חטאת אלא על דבר שזדונו בכרת הוא מהכתוב בחטאת יחיד על חטא עבודה זרה 'והנפש אשר תעשה ביד רמה… ונכרתה…', הרי שמדובר בעוון שיש בו כרת, ובפסוק שלפניו נאמר 'תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה' – הוקשה כל התורה לעבודה זרה, שאין חייבים חטאת אלא על דבר שזדונו כרת, וחטאת ציבור על חטא עבודה זרה שאינה בכלל ההיקש ילפינן מ'ואם נפש' וילמוד עליון (ציבור) מתחתון (מיחידים), וחטאת העלם דבר של ציבור בשאר מצוות לומדים 'מעיני' מ'מעיני' שכתוב בעבודה זרה.

לרבי שדרש מ'עליה' שאין חייבים חטאת אלא על דבר שזדונו כרת, 'תורה אחת' בא ללמד שאין חילוק בקרבן שמביאים על חטא של עבודה זרה של יחיד לעיר שלמה, ששניהם מביאים שעירה, דס"ד שהואיל ומצינו שחילק הכתוב בין יחידים לעיר שלמה בחטא עבודה זרה במזיד – שיחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט, ומרובים בסייף לפיכך ממונם אבד, וס"ד שגם בשוגג קרבנם ישתנה, ויביאו בני העיר פר לחטאת ושעיר לעולה (להיפך מחטאת העלם דבר של ציבור), או ס"ד שאין להם תקנה.

דף ט' – ע"ב

לוי שאל את רבי מדוע לא תנן במתניתין ט"ז עריות פוטרות צרותיהן (ולא ט"ו), שהרי גם אמו שהיא אנוסת אביו שנשאת לאחיו (שמותרת לו – לדעת חכמים החולקים על רבי יהודה) פוטרת צרתה / רבי השיב שכיון שלרבי יהודה אסורה על אחיו, בפלוגתא לא קא מיירי / והקשו בגמרא מהא דתני רבי חייא שבכל העריות שבמשנה שייך שנפלו לשני אחים שתי אחיות, והאסורה לזה מותרת לזה, והאסורה לזה מותרת לזה, ולא שייך כלל זה באשת אחיו שלא היה בעולמו אלא אליבא דרבי שמעון (במת, נולד ויבם, מת, נולד ויבם), ש"מ דמתניתין מיירי בפלוגתא / ותירצו בגמרא שרבי לא סבר כללי דרבי חייא.

רבי אמר ללוי שלא שנינו במשנה בכלל העריות שאין מתייבמות אמו שהיא אנוסת אביו מפני שהיא פלוגתא דרבי יהודה ורבנן, ובפלוגתא לא קא מיירי, והגם שאיסור שניות ואיסור לאוין שנינו בפרק שני אף שהוא בפלוגתא ברבי עקיבא ורבנן – בפרק שלנו אין פלוגתא, והגם שבית שמאי מתירים את הצרות ומתניתין כבית הלל – בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה, והגם שרבי שמעון חולק על דין אשת אחיו שלא היה בעולמו ששנינו במשנה – לא נחלק אלא בנולד אחר שייבם אחיו השני ונפלה לפניו רק מכח אחיו השני, אבל אם נולד קודם שיבמה אחיו השני מודה רבי שמעון שהואיל ונאסרה עליו שעה אחת בנפילה ראשונה אסורה עליו מדין אשת אחיו שלא היה בעולמו, ורבי הושעיא שאמר שגם בזה חולק רבי שמעון איתותב.

מערכת סיכומי הדף היומי – מחודדים שולחת בזאת לכל הלומדים די בכל אתר ואתר חג פורים כשר ושמח .

קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם לקיים מצות היום עד דלא ידע , אבל לא לגבי מצות לימוד וזיכרון התורה ביום קבלת התורה באהבה אלא כמו שדרשו רז"ל על פסוק ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם אל תגמגם אלא אמור לו מיד עד שהתורה תהא אורה 'אורה זו תורה' קבל על עצמך שלא לעבור את הדף היומי עד שהוא משונן ומחודד בפיך כחוק 'ולא יעבור' ושיעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו במים ההם בזמן הזה , אמן.

***************

יום חמישי י"ד אדר ב' תשפ"ב

מסכת יבמות דף י'

דף י' – ע"א

לרב אדא קרחינא בשם רבא, כך השיב רבי ללוי על שאלתו מדוע לא שנינו במשנה גם אמו אנוסת אביו: רבי סובר כללי ר' חייא, ולכך לא נשנתה אנוסת אביו במתניתין משום שאכן שייך בה שתי אחיות שיפלו ליבום לפני שני אחים – אם אנס אביהם שתי אחיות והוליד בן מכל אחת, וכל אחד מהאחים נשא אנוסה אחת של אביו, ומתו בלא בנים, ונפלו נשותיהם לפני אחיהם – שנולדו משתי האחיות, אך לא שייך שהאסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה, שכל אחת מהם אסורה לשני האחים – שהיא או אמו או אחות אמו.

לרב אשי כך השיב רבי ללוי על שאלתו מדוע לא שנינו במשנה גם אמו אנוסת אביו: רבי לא ס"ל כללי ר"ח, ומתניתין מיירי בפלוגתא, אלא טענתו של רבי ללוי היתה דמתניתין בשיטת רבי יהודה שכל האחים אסורים באנוסת אביהם, דתנן לקמן שש עריות חמורות שצרותיהן מותרות לאחים משום שכל האחים אסורים בערוה עצמה, ונשנו שם 'אמו' ו'אשת אביו' ועל כרחך אמו היינו אנוסת אביו שאינה אשת אביו, ואם כן לא שייך לשנות אמו אנוסת אביו במשנה הראשונה, שלא שייך שאחיו נשא אמו שהיא אנוסת אביו.

רבינא הקשה על ביאורו של רב אשי, שגם אם מתניתין כרבי יהודה שייך שנפלה לו אמו אנוסת אביו, כגון שעבר אחיו על איסור לאו, ונשא אנוסת אביו, שגם לר"י הקידושין חל, ומת, ונפלה אמו לפניו ליבום, ותירץ רב אשי דתנא דמתניתין לא מיירי במי שעבר ונשא באיסור.

רב אשי עצמו הקשה על דברי רבי לפי ביאורו בדבריו, שגם לרבי יהודה שייך שנפלה לו אמו באופן שלא עבר אחיו על איסור, כגון שאביו אנס כלתו אשת ראובן והוליד ממנה בן, ומת ראובן ונפלה לפני בנה, והשיבו רב כהנא שהתנא אינו עוסק באחווה של איסור.

אף על פי שרבי השיב ללוי טעם הדבר שלא תני תנא של מתניתין אמו, הגיה לוי והוסיף במשנתו ט"ז עריות במקום ט"ו והוסיף אמו, שאם היתה אשת אביו ועבר אחיו ונשאה שאין הקידושין תופסים – אינה פוטרת צרתה, ואם היתה אנוסת אביו ונשאת לאחיו מאביו, שהקידושין תופסים בה אפילו לרבי יהודה – פוטרת צרתה.

דף י' – ע"ב

ריש לקיש הקשה לרבי יוחנן: לפי לוי דמתניתין מיירי גם באופן שעבר ונשא, לתני גם אח שחלץ ליבמתו וחזר וכנסה, שעבר על לאו (כדלהלן), ומת בלא בנים, שאסורה על האחים באיסור כרת (לדעת ר"ל לקמן בסמוך). והשיבו: במתניתין תנן שגם צרת צרה פטורה מן היבום, וחלוצת אחיו אסורה על כל האחים ולא שייך בה צרת צרה. (והשיבו כן לפי שיטתו של ר"ל, אמנם לדעת רבי יוחנן עצמו הרי היא על כל האחים רק באיסור לאו).

החולץ ליבמתו וחזר וקידשה עובר בלאו, שנאמר 'אשר לא יבנה את בית אחיו' – כיון שלא בנה שוב לא יבנה, ועל שאר האחים – לריש לקיש היא בכרת באיסור אשת אח, וכן הצרה אסורה על החולץ ושאר האחים באיסור כרת. ולרבי יוחנן – בין הוא ובין שאר אחים אינם חייבים כרת לא עליה ולא על צרתה, כיון שמעיקרא הרשות ביד כולם לחלוץ לאיזה צרה שירצו לא מסתבר שמשום שחלץ אחד מהם לאחת שיהיו בכרת, אלא החולץ הוא שליח של כל האחים, והחלוצה היא שליחה של כל הצרות.

***************