לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום רביעי ב' סיון תשפ"ב

מסכת יבמות דף פ"ו

דף פ"ו – ע"א

זר באכילת מעשר ראשון: לרבי מאיר – אסור, שנאמר 'כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה' כתרומה שאסורה לזרים, אך אינו חייב מיתה כשאכלו במזיד, שנאמר בתרומה 'ומתו בו' – ולא במעשר, ואינו חייב חומש כשאכלו בשוגג, שנאמר בתרומה 'וחמישיתו יוסף עליו' – ולא על מעשר. לחכמים – מותר הזר באכילתו, ו'אשר ירימו לה' תרומה' בא ללמד חיוב מיתה על טבל שהופרש ממנו תרומה ולא מעשר ראשון, וטבל שלא הופרש ממנו מעשר שני ועני נלמד ממה שכתוב 'לא תוכל לאכול בשעריך' והיינו מעשר עני כמו שכתוב 'ואכלו בשעריך ושבעו' והיינו מעשר עני.

סיפא דמתניתין שבת לוי מאורסת לכהן וכן בת כהן ללוי אינה אוכלת במעשר, הגם שאינה זרה – לרב ששת היינו שאינה נותנת לשלוחה לתרום תרומת מעשר משל הארוס, שהוי כתורם שלא מדעת, אבל נשואה נותנת רשות שנאמר 'ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם', שלא בא הכתוב להתירה באכילת מעשר שקל וחומר הוא מהיתר אשת כהן בתרומה, אלא מלמד שנותנת רשות לתרום. למר בריה דרבינא – היינו שאין חולקים לה מעשר בבית הגרנות, לא מיבעיא למ"ד שאין חולקים תרומה לאשה משום יחוד, אלא אפילו למ"ד שאין חולקים לאשת כהן שמא יגרשנה בעלה וימשיכו ליתן לה – גזרו גם בבת כהן ולוי משום גרושה בת ישראל, בין בארוסה בין בנשואה.

דף פ"ו – ע"ב

מעשר ראשוןלרבי עקיבא ורבי מאיר ניתן רק ללוי ולא לכהן, שנאמר 'ואל הלויים תדבר ואמרת אליהם', והגם שמצינו בכ"ד מקומות שכהנים נקראו לוים כאן כתיב 'ואכלתם אותו בכל מקום' – מי שיכול לאוכלו בכל מקום, יצא כהן שאין יכול לאוכלו בבית הקברות, לרבי אלעזר בן עזריה ניתן אף לכהנים שגם הם נקראים לוים והפסוק 'ואכלתם אותו בכל מקום' בא ללמד שאין צריך לאוכלו לפנים מחומת ירושלים.

הלויים לא עלו בימי עזרא, ולכן קנסו שלא יתנו להם מעשר ראשון, ונחלקו רבי יונתן וסביא אם תקנו שיתנו לעניים, או לכהנים כדי שיהא להם בימי טומאתם שהם אז כעניים.

רבי עקיבא החזיר פתח גינה לבית הקברותכדי שלא יקח רבי אלעזר בן עזריה מעשר ממנה, הגם שהיה אחר תקנת עזרא שיתנו מעשר לכהנים, משום שסבר שלא תקנו אלא לכהנים עניים, ורבי אלעזר בן עזריה לא היה עני (והוא עצמו סבר שמעיקר הדין ניתן גם לכהנים, כנ"ל).

בתחילה לא היו מעמידים שוטרים אלא מן הלויים, ואחר שלא עלו בימי עזרא אין מעמידים אלא מישראל.

***************

יום חמישי ג' סיון תשפ"ב

מסכת יבמות דף פ"ז

דף פ"ז – ע"א

משנה . בת ישראל שנשאת לכהן תאכל בתרומה, מת ויש לה ממנו ולד – תאכל, נשאת ללוי – תאכל במעשר ולא בתרומה, מת ויש לה ממנו ולד – תאכל במעשר, נשאת לישראל – לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר, מת ויש לה ממנו ולד – לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר, מת בנה מישראל – תאכל במעשר מכח בנה מלוי, מת בנה מלוי – תאכל בתרומה מכח בנה מכהן, מת בנה מכהן – לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר.

בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה ובמעשר, מת ויש לה ממנו ולד – לא תאכל, נשאת ללוי – תאכל במעשר, מת ויש לה ממנו ולד – תאכל במעשר, נשאת לכהן – תאכל בתרומה, מת ויש לה ממנו ולד – תאכל, מת בנה מכהן – לא תאכל בתרומה, מת בנה מלוי – לא תאכל במעשר, מת בנה מישראל – חוזרת לבית אביה לאכול תרומה, שנאמר 'ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה'.

בת ישראל חוזרת לאכול אחר מיתת בעלה ישראל או לוי מחמת בנה מכהן – מיתור קרא 'ובת כהן'.

בת כהן שנתאלמנה מבעלה ישראל חוזרת לאכול בתרומת אביה ולא בחזה ושוק, והמקור:  א. שנאמר 'היא בתרומת הקדשים לא תאכל' – במורם מן הקדשים לא תאכל אף אחר חזרתה.  ב. 'מלחם אביה תאכל' ולא כל לחם.  ג. 'מלחם אביה' – הקנוי לאביה, פרט לחזה ושוק שמשולחן גבוה זוכה (ששיירי קדשים הרי הם כמשאת מאת פני ה' שהן שיירי שולחנו).  ד. שנאמר 'ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו אתה ובניך ובנותיך אתך' – בזמן שאתך.

בת ישראל שנתאלמנה מבעלה ישראל החוזרת לאכול תרומה מחמת בנה כהן חוזרת גם לחזה ושוק – שרק בת כהן החוזרת לבית אביה נתמעטה מכך.

'ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה' – מיותר לדרוש שכל שיצאה שעה אחת מרשות האב שוב אינו מיפר, וכגון מסר האב לשלוחי הבעל, או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, ונתאלמנה או נתגרשה בדרך.

'ושבה אל בית אביה כנעוריה' – 'אל בית אביה' למעט שומרת יבם שאינה חוזרת לביתו שאגודה ביבם, 'כנעוריה' – בזמן שהיא ריקנית, למעט מעוברת.

צריך פסוק למעט שבת כהן מעוברת אינה חוזרת לתרומת בית אביה, שאין ללמדה מקל וחומר מה במקום שוולד מבעלה הראשון אינו פוטרה והיינו ביבום כשמת בעלה השני בלא ולד, ואעפ"כ אם היא מעוברת ממנו א"צ יבום, תרומה שוולד שיש לבת כהן מבעלה הראשון פוסלה מתרומת בית אביה הגם שמת בעלה השני, כל שכן שכשהיא מעוברת ממנו שהיא פסולה – שיש להקשות שביבום מתים כחיים, שאם מת בעלה ואח"כ מת בנו הרי הוא כחי ואינה חוזרת להתייבם, מה שאין כן לענין בת כהן שנשאת לישראל ומת ואח"כ מת בנה שאין מתים כחיים אלא חוזרת לתרומת בית אביה.

צריך פסוק 'וזרע אין לה' כשיש לה בן מזר ו'כנעוריה' כשמעוברת מזר, שאין ללמוד בן ממעוברת – שמתחילה הייתה ריקה ועכשיו היא מלאה, ואין ללמוד מעוברת מבן – שמתחילה גוף אחד ועכשיו שנים.

ביבום מתים כחיים, שאם מת הבעל ואח"כ מת בנו הרי הוא כחי ואינה חוזרת ליבום (ולא אומרים ק"ו, מה לענין תרומה שעשו ולד שיש לה מן הראשון כוולד מן השני לפוסלה מתרומת אביה ואף על פי לא עשו מתים כחיים שאם מת הולד חוזרת לתרומת בית אביה, ק"ו ביבום) – שנאמר 'דרכיה דרכי נועם', ואם תצטרך חליצה כשימות בנה תתגנה על בעלה.

בתרומה אין מתים כחיים, אלא אם מת הולד חוזרת לתרומת אביה (ולא אמרינן מה יבום שלא עשו ולד שיש לה מבעלה הראשון כוולד שיש לה מן השני לפוטרה מיבום ואף על פי כן עשו מתים כחיים, תרומה שעשו ולד שיש לה מן הראשון כוולד שיש לה מהשני לפוסלה מתרומה קל וחומר שנעשה מתים כחיים כשמת ולדה לפוסלה מתרומת אביה) – שנאמר 'וזרע אין לה', והרי אין לה.

ולד שיש לה מבעלה הראשון אינו פוטרה מיבום מחמת בעל השני שמת בלא בנים (ולא אומרים ק"ו מתרומה שלא עשה מתים כחיים ועשו ולד ראשון כוולד שני, יבום שעשו מתים כחיים ודאי ולד ראשון כוולד שני) – שנאמר 'ובן אין לו', והרי אין לו.

ולד שיש לה מבעלה הראשון מעכבה מלאכול מתרומת בית אביה (ולא אומרים ק"ו מיבמה שעשה מתים כחיים לפוטרה מיבום, לא עשה ולד שיש לה מבעלה הראשון כוולד שיש לה מהשני לפוטרה מיבום, תרומה שלא עשה מתים כחיים אינו דין שלא נעשה ולד מן הראשון כוולד מן השני כדי לאכול תרומה) – שנאמר שרק אם 'וזרע אין לה' חוזרת, וזו יש לה.

הדרן עלך פרק יש מותרות

פרק עשירי – האשה רבה

משנה . האשה שהלך בעלה למדינת הים ובא עד אחד שמת בעלה – בית דיןמתירים אותה להינשא, שהקילו בה משום עיגון, שהיא גופא דייקא ומינסבא כדלהלן בגמרא.

בא בעלה:

תצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה, והולד מהשני ממזר מדאורייתא, ואם החזירה ראשון והוליד ולד – לת"ק ממזר מדרבנן, לרבי שמעון כשר.

כתובה – לת"ק אין לה מזה ומזה, לרבי יוסי כתובתה על נכסי בעלה הראשון.

פירות ומזונות ובלאות – אין לה לא מזה ולא מזה (אפילו לוותה ואכלה), ואם נטלה מזה ומזה תחזיר, ואינם מטמאים לה.

אם מתה – זה וזה אין מטמאים לה אם הוא כהן.

מציאתה ומעשה ידה והפרת נדריה – לת"ק שניהם אינם זכאים בה, לרבי אלעזר הראשון זוכה בה.

הייתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה, בת לוי מן המעשר, בת כהן מן התרומה.

אין יורשי זה וזה יורשים כתובתה (יבואר בגמרא דף צ"א.).

מתו – לת"ק אחיו של זה ושל זה חולצים ולא מייבמים, לרבי שמעון ביאתה או חליצתה של אח הראשון פוטרת צרתה.

באו שני עדים והעידו שמת בעלה, ונשאת מעצמה שהרי לא הייתה צריכה היתר ב"ד, ובא בעלה-מותרת לחזור לו, שאנוסה היא, וחייבת בקרבן.

נשאת על ידי בית דין וע"י עד אחד – פטורה מן הקרבן, שיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור, זינתה חייבת בקרבן שלא התירוה אלא להינשא.

'או הודע אליו חטאתו' – ולא שיודיעוהו אחרים, ולכן עד אחד אומר אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור, שתק חייב ששתיקה כהודאה.

אמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי – לרבי מאיר חייב, שאם שנים מחייבים אותו מיתה חמורה ק"ו קרבן הקל, לחכמים פטור, שיכול לומר מזיד הייתי, ולכן נאמן גם לומר לא אכלתי.

***************