לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום חמישי כ"ד סיון תשפ"ב
מסכת יבמות דף ק"ח
דף ק"ח – ע"א
בראשונה היו כותבים בגט מיאון ריבוי דברים, שוב חששו שיחליפוהו בגט גירושין ויכתוב סופר בור נוסח זה לגירושין, ותקנו לכתוב בקיצור: ביום פלוני מיאנה פלונית בת פלוני בפנינו.
איזהו מיאון – אי אפשי בפלוני בעלי, או אי אפשי בקידושין שקידשוני אמי ואחי. לרבי יהודה אפילו יושבת באפריון והולכת מבית אביה לבית בעלה, ואמרה אי אפשי בפלוני בעלי, ואפילו היו אורחים מסובים בבית בעלה והיא עומדת ומשקה עליהם, ואמרה להם אי אפשי בפלוני בעלי, ואפילו שיגרה בעלה אצל חנווני להביא לו חפץ משלו, ואמרה לחנוני אי אפשי בפלוני בעלי, אין לך מיאון גדול מזה.
הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס, שכל שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן.
קטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה או נשאת לאחר – לרבי יהודה בן בתירה הן הן מיאוניה, וחכמים חולקים, והלכה כרבי יהודה בן בתירה אפילו אם הייתה נשואה לראשון.
לרבי אלעזר אין מעשה קטנה כלום, ואין בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ואינו יורשה ואין מיטמא לה, אלא שצריכה מיאון. לרבי יהושע בעלה זכאי בכל הנ"ל (במציאתה – הפקר ב"ד הפקר, מיטמא לה – כיון שהוא יורשה הרי היא כמת מצוה). ואמר רבי שנראים דברי רבי אלעזר שהשווה מידותיו.
לרבי אליעזר בן יעקב כל עכבה שמן האיש כאילו היא אשתו, שאינה מהאיש כאילו אינה אשתו, פירוש דבריו: לרבי יהודה אמר שמואל – תבעוה להינשא בעודה תחתיו ונתעכבה משום שהיא אשתו עדיין צריכה מיאון, נתעכבה מחמת בני אדם שאינם מהוגנים ולא מחמת האיש הרי זה מיאון. לאביי ורב חנינא בני רב אבין – כוונתו למה ששנינו במשנה הבאה (המובא בהמשך).
משנה . הממאנת באיש – הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה, נתן לה גט (אע"פ שהייתה יכולה למאן) – אסורים לקרובים ופסלה מן הכהונה.
דף ק"ח – ע"ב
נשא קטנה ונתן לה גט, החזירה בעודה קטנה ומיאנה בו, נשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה ממנו – מותרת לחזור לראשון, שאתי מיאון דידיה ומבטל גט דידיה. לרבא התנאים לא פליגי בזה, לרב יהודה אמר שמואל – כן היא דעת התנא ברישא, אבל תנא בסיפא חולק וסובר שלא אתי מיאון ומבטל גט קמא ואסורה לחזור לו מחמת גט הראשון.
נשאה ומיאנה בו, החזירה בעודה קטנה ונתן לה גט, ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה – אסורה לחזור לראשון, מפני שנשאת לאחר מתוך שיצאה ממנו בגט.
יצאה ממנו בגט ונשאת לאחר ומיאנה בו – לרב יהודה אמר שמואל ורבא נחלקו תנא ברישא ותנא בסיפא אם מיאון חבירו מבטל גט שלו ואין בזה איסור מחזיר גרושתו משנישאת או אין מבטל (אלא שלרבי יהודה אמר שמואל תנא בסיפא סובר שאין מיאון מבטל גט בין מיאון שלו ובין של חבירו, ולרבא תנא בסיפא מחלק בין מיאון שלו שמבטל גט שלו, למיאון חבירו שאין מבטל גט שלו – שחוששים שמתוך שהוא גירשה ולא היא מיאנה בו ילך ויפייסה אחר שנישאת לאחר ויגרום לה למאן בשני, ולכן אסרוה לחזור לו), לעולא גם תנא בסיפא סובר שמיאון חבירו מבטל גט שלו ומותרת לחזור לראשון, ורק אם נתגרשה ג' פעמים (אף מג' אנשים אחרים) לא אתי מיאון חבירו ומבטל גט שלו, וכל מי שיצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו.
'מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו' – בשעת הסכנה שגזרו שלא יעסקו בתורה למדנו תורה בשכירות, ששכרו אדם בארבע מאות זוז לשאול את רבי עקיבא בבית האסורים ואת רבי יהודה בן בתירא בנציבין דבר הלכה. לרב יהודה אמר רב שאלו – יצאה מראשון בגט ומשני במיאון האם מותרת לחזור לראשון, ואסרוה. לרבי ישמעאל ב"ר יוסי אין זה ספק שמותרת, שאם מתיר המיאון איסור כרת של אשת איש (שיוצאת מבעלה בלא גט), ק"ו שמתיר איסור החזרת גרושתו, אלא שאלתם הייתה אם אשת אחי אמו שהיא שניה לו נשאת לאחיו מאביו ומת אחיו, אם מועיל מיאונה שלאחר מיתה בנשואיה הראשונים [-אחי אמו] במקום מצות יבום של נשואי שניה, ואסרו.
לשיטת הסוברים שאין מיאון חבירו מבטל גט שלו נחלקו אמוראים בדעת רב יצחק בר אשיאן אם מותרת לאחיו של ראשון, שי"א שלא אסרו אלא למגרש עצמו מתוך שמכרת ברמיזותיו וקריצותיו יגרום לה שתמאן בשני, ולכן רק הוא אסור ולא אחיו, וי"א שגזרו גם על אחיו שתהא אסורה עליו כגרושת אחיו משום הוא עצמו.
***************
יום שישי כ"ה סיון תשפ"ב
מסכת יבמות דף ק"ט
דף ק"ט – ע"א
משנה . המגרש את האשה והחזירה ומת – לת"ק מותרת ליבם, ולרבי אלעזר אסורה לו וחולצת, ונחלקו אמוראים בטעמו:
לס"ד עיפה – נשואין הראשונים מפילים ועמדה על היבם שעה אחת באיסור גרושת אחיו. והקשו שאם כך גם חליצה אין צריכה, וחזר עיפה לומר שאין יודע טעמו של רבי אלעזר.
לאביי – רבי אלעזר מסתפק אם מיתה מפלת (ומתייבמת) או נשואין הראשונים מפילים (ופטורה מחליצה ויבום), ומספק חולצת ולא מתייבמת.
לרבא – הכל יודעין שגרשה, אבל אין הכל יודעים שהחזירה שלפעמים מחזירה בלילה ומת בבוקר, ויאמרו שמייבם גרושת אחיו.
לרב אשי – גזרו משום יתומה בחיי האב, שקיבל אביה קידושיה והשיאה ונתגרשה, והחזירה בעלה בעודה קטנה שאין קידושיה אלא מדרבנן, וכשמת אסורה על היבם באיסור גרושת אחיו דאורייתא.
קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה הרי היא כיתומה בחיי אב, ואם החזירה בעלה בעודה קטנה ומת דברי הכל אסורה ליבם, שגירושיה גירושין גמורים מדאורייתא, ואין חזרתה חזרה גמורה, אבל גירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה, או שגדלה אצלו ומת – או חולצת או מתייבמת, לרבי אלעזר – חולצת ולא מתייבמת, גזירה משום החזירה בעודה קטנה.
צרת מוחזרת – גם לרבי אלעזר מתייבמת, שמוחזרת גופה גזירה היא, וצרתה גזירה לגזירה שאין גוזרים אותה.
משנה . שני אחים נשואים שתי אחיות קטנות ומת בעלה של אחת מהם – היבמה פטורה מיבום וחליצה משום שהיא אחות אשתו של היבם. אחת גדולה ואחת קטנה – מת בעלה של קטנה, פטורה משום שהיא אחות אשתו של יבם. מת בעלה של גדולה: לרבי אליעזר – מלמדים הקטנה שתמאן בבעלה וכך יוכל לייבם הגדולה. לרבן גמליאל – אם מיאנה בו מייבם את אחותה, ואם לא אין זיקת הגדולה אוסרת את אשתו עליו, ותשהה הקטנה אצלו עד שתגדיל ואז תפטר היבמה מאחר שנעשית אחות אשתו דאורייתא. לרבי יהושע – יש זיקה, ואשתו אסורה עליו משום אחות זקוקתו ומוציאה בגט, ואין מלמדים אותה למאן שצריך אדם להתרחק מהמיאונים, ולא תתייבם הגדולה משום שהיא אחות גרושתו אלא חולץ לה.
דף ק"ט – ע"ב
יתרחק אדם מן המיאונים – שמא תתחרט כשתגדל, אך כדי לקיים מצות יבום סובר רבי אליעזר שמלמדים אותה למאן כמו שתנן במתני'.
ידבק אדם בחליצה ולא ביבום – כאבא שאול שאמר הכונס את יבמתו לשם נוי לשם אישות לשם דבר אחר כאילו פוגע בערוה וקרוב להיות הולד ממזר.
ידבק אדם בהבאת שלום – שתשלום שכרו גדול כגמילות חסדים, שאוכל פירות בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, שנאמר 'בקש שלום ורדפהו' וכתיב בגמילות חסד 'רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד'.
ידבק אדם בהפרת נדרים – שהנודר כאילו בנה במה בשעת איסור במות, והמקיים כאילו הקריב עליה קרבן.
יתרחק אדם מקבלת פקדונות מבן עירו – שרגיל אצלו, ויטול את שלו ויחזור ויתבענו.
'רע ירוע כי ערב זר' – רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים, שהם קשים לישראל כספחת, שאין בקיאים בדקדוקי מצוות ולמדים ישראל ממעשיהם. וכן לזה הנכנס להיות ערב שלוף דוץ.
'ושונא תוקעים בוטח' – זה התוקע עצמו לדבר הלכה. א. שלומד שלא על מנת לקיים, שאף שכר לימוד אין לו, כמו שכתוב 'ולמדתם ועשיתם' כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה, ואפילו מלמדה לאחרים והם מקיימים אין לו שכר עשיה. ב. שמדמה מילתא למילתא ואינו שואל לרבו.
'הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה… מפחד בלילות' – לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו.
רבן גמליאל הסובר שקטנה תמתין עד שתגדל אצלו ואז תצא הגדולה משום אחות אשתו – לרב דווקא כשבעלה כשהיא גדולה, שאז נתקדשה לו מדאורייתא והמקדש אחות יבמתו נפטרה היבמה, שאתי קידושין ומבטלים הזיקה, לרב ששת אף שלא בעל, שקידושי קטנה תלויים ועומדים וכשגדלה גדלו עמה.
***************
שבת קודש כ"ו סיון תשפ"ב
מסכת יבמות דף ק"י
דף ק"י – ע"א
קטנה שלא מיאנה, ונבעלה לאחר שגדלה, ונשאת לאחר – לרב אינה צריכה גט מהשני, שכבר קנה הראשון מדאורייתא, לשמואל צריכה גט, שכל הבועל על דעת קידושין הראשונים הוא בועל ולא קנה בבעילתו.
קידשה על תנאי וכנסה סתם ולא נתקיים התנאי – לרב צריכה גט, שבעלה לשם קידושין ומחל התנאי, לשמואל אין צריכה, שכל הבועל על דעת קידושין הראשונים בועל. (והוצרכו להשמיענו שתי המחלוקות ביניהם, בתנאי – השמיענו שגם בזה סובר רב שלא בעל על דעת התנאי, ובקטנה שהגדילה השמיענו שגם בזה סובר שמואל שבעל על דעת קידושין הראשונים, ואין אומרים שיודע שאין קידושי קטנה כלום ובעל לשם קידושין).
מעשה בקטנה שהתקדשה בקטנותה, ואחר שגדלה הושיבוה באפריון, ובא אחר וקדשה, ולא הצריכו חכמים גט מהשני – לרב פפא משום שהראשון בעלה אחר שגדלה וקנה מדאורייתא, לרב אשי גם כשלא בעלה, כיון שעשה השני שלא כהוגן אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה, ואפילו אם קידשה בביאה עשו רבנן לבעילתו בעילת זנות.
הלכה כרבי אליעזר שאחות גדולה שנפלה ליבום לפני בעל אחות הקטנה מלמדים הקטנה למאן כדי שיוכל לייבם אחותה.
משנה . מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת – ביאה או חליצה של אחת מהן פוטרת צרתה. קטנה וחרשת – אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה. פקחת וחרשת – ביאת הפיקחת פוטרת החרשת, ביאת החרשת אין פוטרת הפיקחת. גדולה וקטנה – ביאת הגדולה פוטרת הקטנה, ביאת הקטנה אין פוטרת הגדולה.
דף ק"י – ע"ב
מי שהיה נשוי לשתי חרשות – ביאה של אחת מהן פוטרת צרתה, אבל אינן בנות חליצה שאין ראויות לקריאה, ורבה רצה לומר שהיינו דווקא בקדשה שהיא פקחת ואחר כך נתחרשה, אבל חרשת מתחילה כשם שכנסה הראשון ברמיזה כך תצא מהיבם בחליצה ברמיזה, וסתרו דבריו ממשנה.
נתחרשה אשתו יכול להוציאה בגט – שאין צריך דעת האשה בגט, פקחת ונשתטית – תקנו חכמים שלא יגרשה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר, אבל בנתחרשה לא תקנו שיודעת לשמור את עצמה. נתחרש הוא או נשתטה – לא יוציא, שכיון שקידש כשהיה בן דעת אין יכול לגרש ברמיזה.
מי שהיה נשוי לקטנה ולחרשת ומת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה – לרב אדא בר אהבה ורב חנא חתנו היינו דווקא כשנפלה מאחיו פקח, שאין יודעים האם היה לו נח יותר בקטנה שעתידה לבוא לכלל דעת, או בחרשת שהיא בת ביאה, אבל נפלו מאחיו החרש בוודאי היה נח לו בחרשת שהיא בת ביאה ובת מינו, ולכן ביאת החרשת פוטרת הקטנה ולהיפך לא. לרב נחמן – אפילו נפלו מאחיו החרש הרי זה ספק במי היה לו נח יותר, ואין ביאת אחת פוטרת השניה.
***************