לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שלישי ו' תמוז תשפ"ב

מסכת יבמות דף ק"כ

דף ק"כ – ע"א

רבי אליעזר הסובר שאחר שהתייבמו היבמות ליבמים הנמצאים כאן ומתו מותרות להינשא לשוק ואינם צריכות לחוש שמא לא מת היבם שבמדינת הים – הסתפקו בטעמו אם משום שסובר שצרה נאמנת להעיד על חברתה, או כיון שכל אחת נאמנת לעצמה לומר מת בעלי ונשאת  בעדותה, נאמנת גם לגבי צרתה שמת יבמה, שאינה חשודה לקלקל את עצמה, ונפק"מ באחת שהלכה עם בעלה למדינת הים ובאה והעידה שמת בעלה האם צרתה מותרת רק אחר שנשאת זו שהעידה, או גם קודם לכן.

האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי – לרבי אלעזר הואיל ונאמנת לעצמה נאמנת גם לצרתה, אך אם נאמר שרבי אליעזר התיר רק אחר שהמעידה עצמה נשאת שאינה חשודה לקלקל את עצמה, עדיין יש לחוש שמה שנשאת אינו משום מת בעלה אלא משום שקיבלה ממנו גט, ורק אם נשאת לכהן יש להאמינה שמת בעלה, שאינה חשודה לקלקל את עצמה שאם יבא בעלה תצטרך להוציא הגט ותפסל על הכהן.

משנה . אין מעידים עליו שמת אלא אם ראוהו בתוך ג' ימים למיתתו, שאחר כך חוששים שנשתנו פניו, לרבי יהודה בן בבא לא כל אדם ומקום ושעות שווים (יתבאר בדף קכ"א).

אין מעידים עליו שמת אלא אם ראו פדחתו עם פרצוף פניו וחוטמו.

סימנים (בינונים) – י"א שסומכים עליהם מדאורייתא, כנדרש בהשבת אבידה מ'השמלה', ושליח שאבד גט סומך על סימנים (כגון שמצאו קשור בכיס ובארנקי ובטבעת או שנמצא בין כליו אפילו לזמן מרובה) שזהו הגט ונותנו לאשה להתגרש בו, וכן מתירים אשה שהוכר בעלה מת רק בסימנים. אבל אם מעיד שהיה גופו ארוך או גוץ אינם סימנים. וסימנים בכליו – ללישנא קמא לא מהני, שחוששים ששאלם מאחרים, חוץ מכיס וארנקי וטבעת שאין הדרך להשאיל, וללישנא בתרא מהני סימנים בכליו, אבל אם אומר רק שהיו אדומים או לבנים אין זה סימן. וי"א שסומכים על סימנים רק מדרבנן, ולכן אין מעידים שמת בעלה בסימנים אלא בסימנים מובהקים.

מכירים אותו על ידי שומא – לפי ת"ק אין מעידים, לרבי אליעזר בן מהבאי מעידים. לאביי – נחלקו אם סימנים דאורייתא או דרבנן. ללישנא קמא בדעת רבא – לכו"ע סימנים דאורייתא, ונחלקו אם שומא מצויה בבן גילו, או האם שומא עשויה להשתנות לאחר מיתה. ללישנא בתרא בדעת רבא – לכו"ע סימנים דרבנן, ונחלקו האם היא סימן מובהק.

דף ק"כ – ע"ב

ראוהו מגוייד – לתנא במשנה אין מעידים עד שיראו שיצאה נפשו, והיא שיטת רבי שמעון בן אלעזר הסובר שמגוייד יכול לחיות, אלא אם נפל למים – שהמים מחזיקים ומגדילים כאב המכה ואינו יכול לחיות. לחכמים – מעידים על המגוייד שאינו יכול לחיות. מגוייד בסכין מלובנת – לכו"ע יכול לחיות. חיה אוכלת ממקום שתצא נפשו – לכו"ע מעידים.

ראוהו צלוב –אין מעידים עליו, שאפשר שאחר התיר הצליבה וחי.

שחט בו שנים או רוב שנים וברח מעידים שמת -שוודאי ימות, אך כל זמן שלא מת אם רמז שיכתבו גט לאשתו כותבים, והשוחט בשוגג אינו גולה – שמא הרוח בלבלתו או שמא הוא עצמו קירב מיתתו ע"י שפירכס, ונפק"מ בין הטעמים: אם שחטו בבית של שיש שאין שם רוח, ואם שחטו בחוץ ולא פירכס.

***************

יום רביעי ז' תמוז תשפ"ב

מסכת יבמות דף קכ"א

דף קכ"א – ע"א

רבי יהודה בן בבא חולק על תנא קמא הסובר שמעידים על המת עד ג' ימים ואמר שלא כל האדם והמקום והזמן שווים – מסתפקת הגמרא אם כוונתו להקל שלפעמים מעידים גם אחר ג' ימים, או שמא בא להחמיר שלפעמים גם בתוך ג' ימים אין מעידים.

מגוייד במים – מקום המכה מתנפח מחמת המים ומשתנית צורתו, ולכן גם בתוך ג' ימים ממיתתו אין מעידים עליו, אבל כשאין לו מכה – המים צומתים צורת הפנים ומעידים עליו גם אחר ג' ימים, ודווקא אם ראוהו מיד כשהעלוהו ליבשה, שאח"כ משתנית צורתו לאלתר.

נפל למים – לרבי מאיר בין מים יש להן סוף ובין אין להן סוף אסורה, שיכול לחיות במים, כמו זה שנפל לבור הגדול ועלה לאחר ג' ימים. לחכמים – יש להן סוף מותרת אם שהו שם עד כדי שתצא נפשו, שאין יכול לחיות במים, ואין חוששים שמא יצא משם שהרי יש למים סוף והיו רואים אותו, אבל מים שאין להן סוף אסורה שמא יצא לאלתר במקום רחוק ולא ראוהו, ואם שלשלוהו לים ועלתה בידם רגלו מן הארכובה ולמעלה מותרת, שמגוייד הוא ואינו יכול לחיות.

נפל לאגם שהמים עומדים במקומם – אין אומרים כיון שאינו יכול לשוט על פניהם למרחוק דינם כמים שיש להן סוף, אלא חוששים שמא גל הטילו למקום רחוק ומשם יצא.

מעשה באחד שהיה בירדן ונכנס למחילה של דגים, ושקעה החמה ולא ראה פתחה, למחר זרחה חמה והכיר פתחה ובא ומצא הספד גדול בתוך ביתו, אמר רבי: כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להם סוף אשתו מותרת ושאין להם סוף אסורה, ואין חוששים למחילת דגים במים שאין להן סוף שלא שכיח שם מחילה.

צורבא מרבנן שנפל למים שאין להן סוף – רב אשי סבר שכיון ששמו מפורסם אין חוששים שעלה, שהיה מתפרסם הדבר, והלכתא שאין חילוק בין צורבא מדרבנן לסתם אדם, ובשניהם לכתחילה אסורה להינשא ובדיעבד לא תצא.

רבן גמליאל ראה ספינה שנשברה בים, והצטער על רבי עקיבא שנמצא בה, כשעלה ליבשה בא רבי עקיבא לדון לפניו בהלכה, ואמר שנזדמן לו דף של ספינה וכל גל וגל שבא עלי נענע לו ראשו. אמר רבן גמליאל: כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להן סוף מותרת ושאין להן סוף אסורה. ומכאן אמרו חכמים: אם יבואו רשעים על אדם ינענע להם ראשו ולא יתגרה בהם.

רבי עקיבא ראה ספינה שמטרפת בים, והיה מצטער על רבי מאיר שנמצא בה, וכשעלה לקפוטקיא בא רבי מאיר ודן לפניו בהלכה, ואמר גל טרדני לחבירו וחבירו לחבירו עד שהקיאני ליבשה, אמר רבי עקיבא: כמה גדולים דברי חכמים שאמרו נפל למים שיש להם סוף אשתו מותרת ושאין להן סוף אסורה.

נפל לגוב האריות אין מעידים עליו שמת – שפעמים אינם רעבים. נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים – לת"ק מעידים שמת ואין חוששים שמא חבר הוא היודע ללחוש, שכיון שדוחקם בוודאי הזיקו ומת, לרבי יהודה בן בתירא אין מעידים עליו, שמא חבר הוא.

דף קכ"א – ע"ב

נפל לתוך כבשן האש וליורה מלאה שמן -מעידים עליו שמת. נפל ליורה מלאה יין – לת"ק דינו כשמן, לרבי אחא אין מעידים עליו, שמא כשנפל לתוכו ניתז היין וכיבה האש ושמא לא מת, אמרו לו חכמים: תחילתו מכבה וסופו מבעיר יותר מבתחילה, ומעידים עליו שמת.

רבי מאיר הביא ראיה שאפשר לחיות במים ממי שנפל לבור ועלה אחר ג' ימים, אמרו לו חכמים: אין מזכירים מעשה נסים, שאפילו לא מת מחמת המים היה לו למות מחמת שלא ישן ג' ימים, שאף אם היה בו כמין בנינים אי אפשר להישען עליהם ושהן של שיש וחלקים, ומעומד אינו יכול לישן. ורבי מאיר סבר שיכול להתחזק ולהישען עליהם מעט ולישן.

מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור הגדול, בשעה ראשונה אמר רבי חנינא בן דוסא שלום, שניה שלום, שלישית אמר עלתה, ואמרה אח"כ שזכר של רחלים נזדמן לי (אילו של יצחק) וזקן מנהיגו (אברהם), אמרו לרבי חנינא: נביא אתה, אמר: לא נביא אנוכי ולא בן נביא, אלא דבר שהצדיק מתעסק בו יכשל בו זרעו? ואעפ"כ מת בנו בצמא – שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה.

משנה . אפילו שמע מן הנשים מסיחות לפי תומן ואומרות מת איש פלוני, ולא היו מתכוונות להעיד – יכול להעיד ולהשיא את אשתו.

אפילו שמע מן התינוקות אומרים: הרינו באים מלספוד ולקבור את איש פלוני, וכך וכך חכמים וספדנים היו שם – יכול להעיד ולהשיא את אשתו.

בישראל אף שמכווין להעיד להתיר אשתו נאמן, ובעכו"ם אם היה מסיח לפי תומו שמת משיאין את אשתו על פיו, ואם מתכוין להעיד להתיר את אשתו אינו נאמן, ואם מתכוין להעיד שמת ולא נתכוין להתיר אשתו, כגון שבא לבית דין להעיד שמת ולא אמר התירו אשתו – י"א שמאמינים לו, ורבי יוחנן אמר שלחכמים אין מאמינים לו.

***************

יום חמישי ח' תמוז תשפ"ב

מסכת יבמות דף קכ"ב

דף קכ"ב – ע"א

עכו"ם שאמר לישראל בשבת קצוץ שחת לבהמתי ואם לא אהרוג אותך כמו שהרגתי לישראל פלוני שלא רצה לבשל בשבילי בשבת – אין זה בכלל עכו"ם המסיח לפי תומו, ואשתו אסורה להינשא על פיו, שלא נתכוון אלא לאיימו.

משנה . מעידים לאור הנר ולאור הלבנה.

שמעו אחד שאומר: אני איש פלוני בן איש פלוני נשכני נחש והרי אני מת, והלכו ולא הכירוהו – אשתו מותרת להינשא.

שמעו קול (בת קול) צועקת: פלוני מת, וראו דמות אדם וצל צלו (שאם לא כן יש לחוש שהוא שד) והלכו ולא מצאו שם אדם, לבית שמאי אשתו אסורה ולבית הלל מותרת, כמו שמצינו לענין גט שמי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי כותבים ונותנים, וגם כאן כשעת הסכנה דומה שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה.

משנה . עד אחד המעיד שמת בעלה – בתחילה לא היו מתירים בארץ ישראל את האשה על פיו, עד ששמעו בשם רבן גמליאל הזקן שמתירים, והוחזקו להיות משיאים על פי עד אחד, עד מפי עד, עבד, אשה, שפחה.

אשה נאמנת להביא הגט ממדינת הים ולומר בפני נכתב ונחתם – שמה שחמש נשים שאינם נאמנות להעיד שמת בעלה נאמנות להביא גט מפני שהכתב מוכיח, אשה שנאמנת להעיד שמת בעלה ודאי שנאמנת להביא גט.

דף קכ"ב – ע"ב

משנה . מעשה בבני לוי שהלכו לצוער וחלה אחד מהם והניחוהו בפונדק, ובחזרתם מצאו הפונדקית עכו"ם שבכתה, ושאלוה איה חברינו, אמרה להם מת וקברתיו, והוציאה להם מקלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו, והשיאו את אשתו מפני שהייתה מסיחה לפי תומה שהרי בכתה קודם ששאלוה.

דרישה וחקירה לעדים – בדיני נפשות מפורש בתורה שצריך, דיני ממונות – מן התורה צריך, שנאמר 'משפט אחד יהיה לכם', וכדי שלא תנעל דלת בפני לוים אמרו שאין צריך.

עדים המעידים שמת בעלה –לרבי עקיבא אין צריכים דרישה וחקירה, שכיון שיש כתובה הרי זה כדיני ממונות, לרבי טרפון צריכים, שכיון שמתירים איסור אשת איש (שהבא עליה בחנק) הרי זה כדיני נפשות.

תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.

הדרן עלך מסכת יבמות

והדרן עלן . דעתן עלך ודעתן עלן .

לא נתנשי מינך ולא תתנשי מינן לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי

יהי רצון מלפניך כשם שעזרתי לסיים מסכת יבמות כן תעזרני להתחיל ולסיים מסכתות וספרים אחרים ללמוד וללמד לשמור ולעשות ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה , וזכות כל התנאים ואמוראים יעמוד לי ולזרעי שלא ימוש התורה מזרעי עד עולם

***************