לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי י"א חשון תשפ"א

מסכת עירובין דף פ"א

דף פ"א ע"א

עירובי חצירות – לשיטת רבי יהושע מערבין בככר שלם אפילו קטן (וצריך לערב בכמה ככרות שיהיה שיעור כגרוגרת לכל אחד), אבל לא בפרוסה אפילו גדולה משום איבה, שיאמר אני נותן פרוסה ואתה שלימה, ואפילו אם עירבו כולם בפרוסות חוששין שיחזור הדבר לקלקולו ואחד יתן פרוסה והשני שלימה. ובשאר מיני אוכל חוץ מפת, אין מערבין. לרבי אליעזר מערבין בכל דבר – י"מ שלדבריו מערבין גם ביין ופירות (חוץ ממים ומלח), וי"מ שגם לשיטתו צריך פת אבל א"צ שלימה.

שיתופי מבואות – משתתפין בכל דבר חוץ ממים ומלח (אפילו לרבי יהושע).

ככר שנעשה מתרומה שנתערבה בחולין וניטל ממנו כדי דימוע (אחד ממאה כדי לתקנה), מערבין בה אפילו לרבי יהושע. ניטל ממנה חלה – בחלת נחתום ששיעור חלה הוא אחד ממ"ח, אין זה חסרון ומערבין, בחלת בעה"ב שהשיעור הוא אחד מכ"ד, אין מערבין.

חיבר את הפרוסות בקיסם, אם מקום החיבור ניכר אין מערבין בה, ואם אינו ניכר מערבין בה.

מערבין בפת אורז ובפת עדשים. ובפת דוחן – י"א שמערבין וי"א שאין מערבין.

דף פ"א ע"ב

לרבי אליעזר נותן אדם מעה לחנוני ולנחתום שדר עמו במבוי שיזכה לו בעירוב עם חבריו, שמפני תיקון שבת העמידו חכמים את דבריהם על דין תורה שמעות קונות בלא משיכה. ולחכמים לא זכו מעותיו, שגם כאן אין מעות קונות בלא משיכה כבכל מקום (אבל בקנין סודר, קונה). ואין החנוני נעשה שלוחו לקנות לו עירוב, שנתכוין לקנות ממנו ולא לעשותו שליח, ואין מערבין לאדם שלא מדעתו. אבל אם אמר לחבירו – שאין רגיל למכור ככרות – הילך מעה זו וזכה לי בעירוב, והלך וזיכה לו, קנה עירוב, שלא נתכוון לקנות ממנו אלא לעשותו שליח שיזכה עירוב בשבילו.

לרבי יהודה אין מערבין לאחר שלא לדעתו רק בעירוב תחומין, שחוב הוא לו שמפסיד את הצד השני, אבל עירובי חצירות זכות הוא לו ומערבין שלא מדעתו.

בארבעה פרקים בשנה (ערב יו"ט ראשון של פסח, ערב שבועות, ערב ר"ה, ערב יו"ט אחרון של חג, וערב יוה"כ בגליל), כופין את הטבח לשחוט אפילו שור שוה אלף דינר והלוקח לא קנה בו אלא דינר אחד, ואם מת השור אבד הלוקח את חלקו. י"א שמדובר כשזיכה לו ע"י אחר, ובפרקים אלו זכות הוא לו להוציא מעות ולקנות בשר. וי"א שבפרקים אלו סמכו חכמים על דין תורה שמעות קונות בלא משיכה.

נתן מעה לנחתום ואמר לו 'ערב לי', קונה עירוב גם לחכמים, שנתכוון לעשותו שליח לערב בשבילו.

***************

יום שישי י"ב חשון תשפ"א

מסכת עירובין דף פ"ב

דף פ"ב ע"א

הלכה כרבי יהודה שעירובי חצירות מערבין בין מדעתו ובין שלא מדעתו, ועירובי תחומין אין מערבין אלא מדעתו. וכן כל מקום ששנה רבי יהודה בעירובין הלכה כמותו, אבל לא במחיצות (כגון מבוי שניטלו קורותיו בשבת שמתיר רבי יהודה לאותה שבת).

מקום שאמר רבי יהודה במשנתינו 'אימתי' ו'במה' – י"א שבא לפרש דברי חכמים ולא לחלוק, וי"א שאימתי בא לפרש ובמה לחלוק.

משחק בקוביא: לרבי יהודה (וחכמים) – אם אין לו אומנות אלא היא, פסול לעדות (שאינו עסוק ביישובו של עולם, ואינו מכיר ובקי בטורח וצער בני אדם, ואינו חס מלהפסידם ממון). ואם יש לו אומנות שלא היא כשר, ש'אסמכתא' קונה ואין זה גזל. ולרבי טרפון אפילו יש לו אומנות שלא היא פסול, ש'אסמכתא' אינו קונה וגזלן הוא (מדרבנן).

פרק כיצד משתתפין

כיצד משתתפין בתחומין, מניח חבית ואומר הרי זה לבני עירי למי שילך לבית האבל או בית המשתה. ומי שקיבל עליו לסמוך על עירוב זה מבעוד יום, מותר. ומי שקיבל עליו משתחשך – אם הודיעוהו מבעוד יום, למ"ד יש ברירה מותר שהוברר הדבר שקודם זמן קניית העירוב היה דעתו לכך, ולמ"ד אין ברירה אסור. ואם לא הודיעוהו עד שחשיכה, אסור לדברי הכל (כיון שלא ידע שיש עירוב לא שייך לומר ברירה).

לא התירו חכמים לצאת חוץ לתחום ע"י עירוב, אלא לדבר מצוה.

קטן הצריך לאמו – פטור מסוכה ויוצא בעירוב אמו (אע"פ שלא זיכתה לו שכגופה היא), ואם אין צריך לאמו חייב בסוכה ואין יוצא בעירוב אמו. ושיעורו – י"א כל שנפנה ואין אמו מקנחתו, וי"א כל שניעור משנתו ולא יקרא אימא אימא עד שתבוא אצלו. ושיעור זה הוא כבן ארבע כבן חמש (לפי חריפותו). וי"א שכל זה כשאביו נמצא בעיר ונכנס ויוצא עמו, אבל אם אין אביו בעיר נקרא צריך לאמו עד בן שש ועד בכלל.

דף פ"ב ע"ב

לשיטת רבי יהושע בריה דרב אידי – קטן עד בן שש שעירב אביו לצפון ואמו לדרום, יוצא בעירוב אמו אפילו אם אינו צריך לאמו. ונדחו דבריו.

מערב אדם בשביל בנו ובתו הקטנים ועבדו ושפחתו הכנענים בין לדעתם בין שלא לדעתם, מפני שידם כידו. ואם עירבו לעצמם ועירב עליהם רבן לרוח אחרת, יוצאים בשל רבן.

עירב בשביל עבדו ושפחתו העברים ובנו ובתו הגדולים או אשתו, אם הסכימו בפירוש, או ששתקו ולא עירבו לעצמן לרוח אחרת, מועיל עירובו. אבל אם מחו, או שעירבו לעצמם לרוח אחרת, אין עירובו עירוב.

שיעור עירוב תחומין – לר"מ מזון שתי סעודות לכל אחד כמזונו בחול, ולרבי יהודה כמזונו בשבת – ולא נחלקו בשיעור העירוב שהוא לשניהם שתי ככרות של איכרים וי"א ממקום שנקרא 'נהר פפא', אלא נחלקו אם אדם רגיל לאכול יותר בשבת או בחול. לר"י בן ברוקא ככר שהוא רביע קב, שלקוח מהנחתום בפונדיון כשארבע סאין קמח נמכרים בסלע, כשהחנוני מרויח מחצה. ולר"ש שתי שליש של ככר שגדלו שליש קב.

***************

שבת קודש י"ג חשון תשפ"א

מסכת עירובין דף פ"ג

דף פ"ג ע"א

חציה של ככר – ששיערו בה את העירוב – לבית המנוגע – שהשוהה בו כדי אכילת שיעור זה, בגדיו טמאים. (וזהו שיעור כדי אכילת פרס הנזכר בכל התלמוד). לר"י בן ברוקה הוא שלש ביצים, ולר"ש ד' ביצים.

חצי חציה לאוכל אוכלים טמאים שנפסלה גוויתו לאכול בתרומה (מדרבנן). לר"י בן ברוקה הוא ביצה ומחצה, ולר"ש שתי ביצים. ונחלקו תנאים באיזה ביצים משערים: לרבי יהודה בביצים קטנים, לרבי יוסי בשוחקות, ולרבי שתי ביצים ועוד אחד מעשרים מביצה.

י"א ששמינית ככר של עירוב – חצי חצי חציה – לטמא טומאת אוכלין – לר"י בן ברוקה הוא ביצה חסר רביע, ולר"ש ביצה. י"א כביצה וכקליפתה (והוא קצת יותר משמינית ככר של עירוב לרבי יהודה שמשער בביצים קטנים, ולרבי יוסי ורבי הוא קצת פחות). וי"א כביצה בלא קליפתה (והוא פחות משמינית גם לרבי יהודה).

סאה מדברית – קמ"ד ביצים. סאה ירושלמית שעודפת עליה שתות מלבר – קע"ג ביצים (חסר חומש ביצה). סאה ציפורית – ר"ז ביצים (ועוד פחות מביצה). ולרבי שהוסיף על כל ביצה אחד מעשרים, רי"ז ביצים ועוד פחות מביצה.

דף פ"ג ע"ב

ראשית עריסותיכם – עיסת מדבר שהיא עשירית האיפה חייבת בחלה. ושיעורו שבעה רבעים של קב וביצה וחומש ביצה, שהם ששה רבעים ירושלמיות, וחמשה רבעים של צפורי. והאוכל כמדה זו בריא שאוכל כל צרכו, ומבורך שאינו אוכל יותר מדאי. האוכל יותר מזה רעבתן, פחות מכאן מקולקל במעיו.

אנשי חצר ואנשי מרפסת שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן ולא עירבו יחד אלו עם אלו, מטלטלין בתוך החצר ובתוך המרפסת, אבל לא מזו לזו ששני רשויות הם. וכל תל או עמוד שיש בחצר הגבוה עשרה וסמוך למרפסת פחות מארבעה טפחים, משתמשין בו בני מרפסת ולא בני החצר, אבל אם אינו גבוה עשרה או שרחוק מן המרפסת ארבעה, משתמשים בו בני החצר.

שתי חצירות שלא עירבו ורשות אחת סמוכה להם – אם פתוחה לשתיהן בפתח שתשמישו בנחת, שתיהם אסורים להשתמש בה. וכן אם קשה תשמישה לשתיהם, כגון שגבוה עשרה לזה ולזה ויכולים להשתמש רק ע"י זריקה, או לזה ולזה בשלשול, אסורה עם שתיהם. לזה בפתח ולזה בזריקה או בשלשול, נותנים אותה לזה שבפתח שתשמישו בנחת. לזה בזריקה ולזה בשלשול, לרב שניהם אסורים שתשמישו קשה לשניהם, ולשמואל נותנים אותו לזה שתשמישו בשלשול שהוא נוח מן התשמיש בזריקה.

***************