לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי א' אדר א' תשע"ט

מסכת חולין דף ע"א

דף ע"א ע"א 

חיה בכלל בהמה – שנאמר 'זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים וגו' איל וצבי ויחמור' וגו'. בהמה בכלל חיה – שנאמר 'זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה'.

חיה טהורה בכלל בהמה טהורה – לסימנים. חיה טמאה בכלל בהמה טמאה להרבעה, בהמה טמאה בכלל חיה טמאה לייתר בהמה האמור בנגיעת נבילה, וללמד בגזירה שוה שאין חיוב עולה ויורד על הנוגע בטומאה אלא כשאכל את הקודש או נכנס למקדש. בהמה טהורה בכלל חיה טהורה – ליצירה, וללמד שהמפלת מין בהמה תשב עליו (לר"מ) כמו שיושבת על חיה שנאמר בה יצירה.

המפלת מין בהמה חיה ועוף – לרבי מאיר בין טמאין בין טהורין, אם זכר תשב לזכר אם נקבה תשב לנקבה, ואם אינו ידוע תשב לזכר ולנקבה. ולחכמים כל שאינו מצורת אדם אינו ולד.

האשה שמת ולדה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה ונגעה בו – החיה טמאה טומאת שבעה, והאשה טהורה עד שיצא הולד.

טומאה בלועה אינה מטמאה – שנאמר 'והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו', וטהור בהערב שמש גם אם אכל סמוך לשקיעת החמה ועדיין לא נתעכלה במעיו. ואפילו לסובר שטומאה שאינה ראויה לגר אינה מטמאה טומאה חמורה, עדיין ראויה היא לגר שלא בפניו.

לרבי יוחנן נבילה שהיתה ראויה לגר, מטמאה אדם ואוכלים עד שתיפסל לכלב. ולבר פדא לטומאה חמורה (לטמא אדם) קרויה נבילה כל זמן שהיא ראויה לגר, ומכאן ואילך אין שם נבלה עליה להיות אב הטומאה, אלא מטמאה אוכלין ומשקין עד שתיפסל לכלב.

דף ע"א ע"ב 

כשם שטומאה בלועה אינה מטמאה, כך טהרה בלועה אינה מיטמאה. – ק"ו מכלי חרס המוקף צמיד פתיל שאינו מציל על טומאה שבתוכו מלטמא, שהרי טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע, ואע"פ כן מציל על טהרה שבתוכו מליטמא, אדם שמציל על טומאה בלועה שבתוכו מלטמא, אינו דין שמציל על טהרה שבתוכו מליטמא.

בלוע מלמטה דינו כבלוע מלמעלה – בק"ו, מה למעלה שאינו עושה עיכול מציל, למטה שעושה עיכול אינו דין שמציל. ואע"פ שאין למטה עושה עיכול אלא על ידי מעלה, אע"פ כן עיכול של מטה רב הוא.

בלוע בבהמה דינו כבלוע באדם – מקל וחומר, מה אדם שמטמא מחיים מציל בבלוע, בהמה שאינה מטמאה מחיים, אינו דין שתציל בבלוע. ואין לדחות מה לאדם שצריך שהייה בבית המנוגע, כי מה שבהמה אין צריכה שהייה בבית המנוגע הוא לענין כלים שעל גבה, וגם באדם לא צריך שהיה כשבגדיו על כתפו.

הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו – הוא והן טמאין מיד. היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעו, הוא טמא מיד, והן טהורין עד שישהא בכדי אכילת פרס, פת חטים ולא פת שעורים, מיסב ואוכל בליפתן.

בלע טבעת טמאה – טובל ואוכל בתרומתו, שמשנבלעה אינה מטמאה. הקיאה, טמאה, שלא הועיל לה טבילת האדם, וטמאתו, שנגעה בו ביציאתו. בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת, והזה ושנה, וטבל, והקיאה, הרי היא כמה שהיתה, שלא קיבלה טומאה מן האדם כשבלעה.

*************

יום חמישי ב' אדר א' תשע"ט

מסכת חולין דף ע"ב

דף ע"ב ע"א 

בלע שתי טבעות אחת טמאה ואחת טהורה – אין טמאה מטמאה את הטהורה. וחיה שפשטה ידה לתוך מעיה של אשה שמת ולדה לא נטמאה מדברי תורה אלא מדברי סופרים, ואפילו לרבי ישמעאל שעובר במעי אשה טהור, גזרו בה חכמים טומאה, גזירה שמא יוציא ולד את ראשו חוץ לפרוזדור, אבל את האשה לא טימאו לפי שהיא מרגשת בעצמה, ולא סמכו שתאמר לחיה, לפי שהיא טרודה.

עובר במעי אשה – לרבי ישמעאל טהור, שנאמר 'וכל אשר יגע על פני השדה' להוציא עובר במעי אשה, ולרבי עקיבא טמא מן התורה, שנאמר 'הנוגע במת בנפש', איזהו מת שבנפש של אדם הוי אומר זה עובר שבמעי אשה.

לרבי עקיבא 'וכל אשר יגע על פני השדה' בא לרבות גולל ודופק, ולרבי ישמעאל הלכתא גמירי לה. רביעית דם הבאה מן המת מטמאה – לרבי ישמעאל שנאמר 'הנוגע במת בנפש האדם', איזהו נפש של אדם שמטמא, הוי אומר זו רביעית דם. ולרבי עקיבא אף רביעית דם הבא משני מתים מטמא באהל, שנאמר 'ועל כל נפשות מת לא יבא', שתי נפשות ושיעור אחד.

דף ע"ב ע"ב 

בהמה המקשה לילד, והוציא עובר את ידו וחתכה, ואח"כ שחט את אמו – הבשר טהור. שחט את אמו ואח"כ חתכה – לרבי מאיר הבשר מגע נבלה, ולחכמים מגע טרפה שחוטה, כמו שטריפה שחיטתה מטהרתה, אף שחיטת בהמה תטהר את האבר. ולר"מ אין ראיה מטריפה שהיא גופה, משא"כ האבר שאינו גופה.

מנין לטרפה ששחיטתה מטהרתה – ולא נלמוד מבהמה טמאה שאסורה באכילה שאין שחיטתה מטהרתה, כי מה לבהמה טמאה שאין במינה שחיטה. בן שמנה חי אין שחיטתו מטהרתו, לפי שאין במינו שחיטה.

בגד של שלשה על שלשה טפחים שנחלק – טהור מן המדרס, שאינו ראוי עוד למדרס. לר"מ טמא מגע מדרס, שנגעו זה בזה בעודן מחוברין. ולרבי יוסי אינו מגע מדרס לפי שהוא מגע בית הסתרים, אלא שאם נגע בו הזב כשדרס עליו כגון שרגלו ערום, טמא משום מגע זב. וכל זה בשלשה על שלשה שנחלק, שבשעת פרישתן אין בשני החלקים כשיעור מדרס, אבל שלש אצבעות על שלש אצבעות הבא מבגד גדול, טמא גם לרבי יוסי משום מגע מדרס, שבשעת פרישתן מאביהן אי אפשר לצמצם שלא יגע.

עובר במעי בהמה שהוציא את ידו וחתכה מטמא האבר את העובר – ולא נחשב הנגיעה באבר כמגע בית הסתרים שאינו מטמא (לרבי יוסי), שבשעת פרישתן מאבר אי אפשר שלא יגע, ומקבלים טומאה מן האבר. ולרבינא מטמאים במגע גם אם לא חתכה, אפילו לרבי יוסי שהוא מגע בית הסתרים ואינו מטמא, לפי שעומד לחתיכה וכחתוך דמי. ואפילו לחכמים שאין אומרים כן, מודים בחיבורי אוכלים שכחתוכים הם ונוגעים זה בזה.

*************