
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום רביעי ט' סיון תשע"ח
מסכת זבחים דף מ'
דף מ' ע"א
מתן שבע מעכבות בכל מקום – היינו בפרה אדומה ובנגעים.
מתן ארבע במזבח הפנימי מעכב שנאמר 'כן יעשה', ולא נלמד מהכפל 'ועשה כאשר עשה' כמו שלמדנו על מתן שבע – לרבי ירמיה רבי שמעון היא, שבפרשת העלם דבר לא נזכרו אלא שני קרנות, אבל לרבי יהודה כן יעשה מיותר ללמד על סמיכה ושירי הדם בפר יום הכיפורים, שלא נלמד מ'לפר' אלא עבודה המעכבת כפרה. ולאביי גם לרבי יהודה היה צד להשוות מתן ארבע לסמיכה ושיריים שאינם מעכבות אע"פ שהוכפלו, לכך צריך ללמוד מ'כן יעשה'.
לרבי שמעון 'קרנות' האמור בפר כהן משיח – מלמד על שני קרנות 'קרן קרנות'. ו'קרנות' האמור בפר העלם – מלמד על ארבע. ולרבי יהודה נאמר 'באהל מועד' על כל הקרנות שבאהל מועד.
אם נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה – לרבי שמעון שנאמר 'באהל מועד', ולרבי יהודה שנאמר 'אשר'. ורבי שמעון לא דרש 'אשר'.
מתנות של פר יום הכיפורים מעכבות – שנאמר 'חוקה'. ולרבי יהודה שדורש חוקה רק על דברים הנעשים בבגדי לבן בפנים שאם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום, אבל דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי, למדנו שמתנות מעכבות מ'וכלה מכפר'.
'וכלה מכפר את הקודש' – לרבי עקיבא אם כיפר, שעשה כל עבודות המעכבות את הכפרה, כילה אע"פ שלא נתן שיריים. ואם לא כיפר, לא כילה. ולרבי יהודה אם כילה כל העבודות, כיפר. ואם לא כילה, אפילו בעבודה שאינה מעכבת כפרה כגון שלא נתן שיריים, לא כיפר.
דף מ' ע"ב
'לפר' זה פר יום הכפורים – מלמד על הדינים שנלמדו בפר כהן המשיח מ'את' 'בדם' ו'טבילה'. 'את' להכשיר אמין שבאצבע, 'בדם' שיהא בדם שיעור טבילה משעת קבלה ראשונה, 'וטבל' ולא מספג, שלא יקנח אצבעו בדם שבדופני הכלי. 'מזבח קטרת סמים', שאם לא נתחנך המזבח בקטורת הסמים לא היה מזה.
ולרבי ישמעאל אין צריך ללמד דינים אלו מ'לפר', שק"ו הוא – מה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן, והיינו פר העלם דבר של ציבור ושעיר של יום הכיפורים, שזה פר וזה שעיר, אע"פ כן השוה מעשים למעשים, מקום שהשוה קרבן לקרבן והיינו פר כהן משיח ופר יום הכיפורים ששניהם פר, אינו דין שישוה מעשים למעשים. ומק"ו זה למדנו גם שעיר יום הכיפורים משעירי עבודה זרה. ואע"פ ששעירי ע"ז לא נלמדו אלא מהיקש לפר כהן משיח, סובר רבי ישמעאל שדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בק"ו.
*************
יום חמישי י' סיון תשע"ח
מסכת זבחים דף מ"א
דף מ"א ע"א
רבי ישמעאל דורש 'לפר' זה פר העלם דבר של צבור – ואע"פ שבו מדבר הכתוב, מאחר שצריך ללמד על שעירי ע"ז ביותרת ושתי כליות, שלא נאמר בפר העלם דבר עצמו רק נלמד בהיקש מפר כהן משיח, ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש, לפיכך נאמר 'לפר' שיהא כאילו נכתב יותרת ושתי כליות בגופו, ומלמד בהיקש לשעירי ע"ז.
וההיקש הוא ממה שנאמר 'חטאתם על שגגתם' – חטאתם אלו שעירי ע"ז שגגתם זה פר העלם, אמרה תורה חטאתם כשגגתם. ואע"פ שכבר הוקש למעלה שנאמר 'החטאת' אלו שעירי ע"ז, היה צד לומר שלא הוקשו לפר העלם רק לענין הזאות שנאמר בפר העלם עצמו, ולא לענין יותרת ושתי כליות.
דף מ"א ע"ב
לתנא דבי רב למדים מ'לפר' על פר יום הכיפורים רק הדינים שנלמדו מ'את בדם וטבילה' – ולתנא דברי רבי ישמעאל למדים כל מה שאמור בענין, גם עיכוב המתנות.
מפני מה נאמרו יותרת ושתי כליות בפר כהן משיח ולא בפר העלם דבר של צבור – משל למלך בשר ודם שזעם על אוהבו, ומיעט בסרחונו מפני חיבתו. ומפני מה נאמרה פרוכת הקדש בפר כהן משיח ולא בפר העלם דבר של צבור, משל למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה, אם מיעוטה סרחה פמליא שלו מתקיימת, אם רובה סרחה אין פמליא שלו מתקיימת, וכך גם כאן כשחטאו רוב ציבור כביכול אין כאן קדושה.
פיגל בקומץ ולא בלבונה, או בלבונה ולא בקומץ – לרבי מאיר פיגול וחייבין עליו כרת, ולחכמים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר.
לדברי ריש לקיש גם לרבי מאיר אין מפגלים בחצי מתיר – ורק כשנתן תחילה את הקומץ במחשבה ולאחר מכן את הלבונה בשתיקה פיגל, שהעושה על דעת הראשונה הוא עושה.
ריש לקיש מביא ראיה ממה ששנינו שאם נתן כל המתנות כתיקנן ואחת שלא כתיקנה פסול ואין בו כרת, ומשמע שאם נתן תחילה אחת שלא כתיקנה וכולן כתיקנן, פיגל. והרי לחכמים בכל אופן לא פיגל, שאין מפגלים בחצי מתיר, אלא רבי מאיר היא, ולא פיגל אלא כשעשה תחילה במחשבה, ומשום שעושה על דעת הראשונה. ודחו הראיה ש'כתיקנה' היינו כתיקנן לפיגול ובמחשבת חוץ לזמנו, ושלא כתיקנה היינו במחשבת חוץ למקומו או שלא לשמו, וגם בשתיקה לא פיגל שאין מפגלים בחצי מתיר כחכמים, אלא שתפס אופן זה משום שאמרו ברישא (בחטאות חיצוניות) שהוא פיגול.
*************