לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי ו' אלול תשע"ט

מסכת כריתות דף ט"ז

דף ט"ז ע"א

שנינו במשנה שאם אכל מזבח אחד לפני זריקת הדם בה' תמחויין חייב משום מעילה על כל אחת, וכמה פירושים בדבר – לשמואל: כמו ששנינו ה' דברים בעולה מצטרפים לחיוב המעלה בחוץ: בשר, חלב, יין, סלת, שמן. לחזקיה: שאכל מה' אברים. לריש לקיש: שאכל כתף שיש בה ה' חלקים. לר' יצחק נפחא: שאכל בה' מיני קדירה. לר' יוחנן: שאכל בה' טעמים.

שאל ר' עקיבא את ר' אליעזר: העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת, מהו? ונתכוין לשאול שתי ספיקות: א. האם שבתות כגופים, וחייב חטאת על כל שבת. ב. האם תולדות כאבות וחייב על כל תולדה, או אינן כאבות וחייב על כמה תולדות של אב אחד רק חטאת אחת. והשיבו: חייב על כל אחת, מק"ו מנדה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה וחייב על כל אחת, כ"ש לשבת שיש בה תוצאות הרבה ומיתות הרבה. אמר לו ר' עקיבא: אין ללמוד מנדה החמורה שיש בה שתי אזהרות – שהוא מוזהר על הנדה והנדה מוזהרת עליו, משא"כ בשבת יש רק אזהרה אחת. ואין להוכיח מבא על הקטנות – שאף שאין בהן עכשיו ב' אזהרות יש בהן לאחר זמן. השיבו: הבא על הבהמה יוכיח. אמר ר' עקיבא: הבהמה כשבת (ב' פירושים להלן ע"ב).

דף ט"ז ע"ב

ג' דרכים בביאור המשא ומתן של ר' עקיבא ור' אליעזר

לרבה: ספק א' לא הסתפק בשגגת שבת וזדון מלאכות – שפשוט שימי החול שביניהם הם ידיעה לחלק וחייב על כל שבת, אלא הסתפק בזדון שבת ושגגת מלאכות – האם השבתות כגופין או לא. ופשט לו שהן כגופין – מק"ו מהבא כמה ביאות על הבהמה. ולא קיבל ממנו – שאמר לו שכשם שיש להסתפק בשבת כך יש להסתפק בבהמה.  ועוד פשט לו שולדי מלאכות כמלאכות, ולא קיבל ממנו.

מקורו של רבה: שנינו: כלל גדול אמרו בשבת, א. השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה – חייב אחת. ב. היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה בשגגת שבת וזדון מלאכות – חייב על כל שבת. ג. היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה – חייב על כל אב מלאכה. ד. העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת – אין חייב אלא אחת. ואין התנא ר' אליעזר משום כלל ד' – שהרי הוא מחייב על כל תולדה כאב. אלא בהכרח שהוא ר' עקיבא, ובמשנה זו נתבאר שבשגגת שבת וזדון מלאכות חייב על כל אחת (כלל ב'), ובזדון שבת ושגגת מלאכות חייב רק אחת אף בחילל כמה שבתות (כלל ג'), ועל כמה ולדות חייב רק אחת (כלל ד').

לאביי: לא הסתפק בזדון שבת ושגגת מלאכות – שפשוט ששבתות אינן כגופין. וספיקו בשגגת שבת וזדון מלאכות – האם ימי החול שבינתיים הם ידיעה לחלק. ופשט לו שהם ידיעה מק"ו מבא על בהמה, וקיבל ממנו. ועוד פשט לו שולדי מלאכות כמלאכות, ולא קיבל ממנו. (ונפק"מ בין רבה לאביי – שלרבה ר' אליעזר סובר ששבתות כגופין, ולאביי אין מוכח שסובר כן).

לרב חסדא: זדון שבת ושגגת מלאכות לכו"ע חייב על כל שבת – ששבתות כגופין דמיין. ומה ששנינו במשנה דכלל גדול שחייב על כל אב מלאכה חטאת אחת, אין מדובר בעשה כן בשבתות הרבה. וספיקו בשגגת שבת וזדון מלאכות האם הם ימי החול הם ידיעה לחלק. ופשט לו שהם ידיעה וקיבל ממנו. ועוד פשט לו שולדי מלאכות כמלאכות, ולא קיבל ממנו. (מקורו של רב חסדא יתבאר בסיכום דף הבא).

 

*************

שבת קודש ז' אלול תשע"ט

מסכת כריתות דף י"ז

דף י"ז ע"א

מקורו של רב חסדא שבזדון שבת ושגגת מלאכות גם לר' עקיבא שבתות כגופין וחייב על כל שבת: יש סתירה בין ב' ברייתות, ברייתא א': הכותב שתי אותיות בשבת בהעלם אחת – חייב חטאת, כתבם בב' העלמות – רבן גמליאל מחייב, וחכמים פוטרים. ומודה רבן גמליאל שאם כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת פטור. ברייתא ב': גם בכתב אות אחת בשבת זו ואחת בשבת זו רבן גמליאל מחייב וחכמים פוטרים. ובהכרח יש ליישב: בזדון שבת ושגגת מלאכות פטור דשבתות כגופין, בשגגת שבת וזדון מלאכות חייב. וסברו שרבן גמליאל סובר כר' עקיבא, שהרי אמרו 'מודה', והיינו שנחלק עם ר' עקיבא בשגגת שבת וזדון מלאכות, שרבן גמליאל סבר אין ידיעה לחצי שיעור וחייב, ור' עקיבא סבר שיש ידיעה ופטור, ומודה רבן גמליאל בזדון שבת ושגגת מלאכות שפטור. הרי ששיטת ר' עקיבא ששבתות כגופין.

דחיית רבא להוכחת רב חסדא: רבן גמליאל סבר כר' אליעזר, ונחלק עמו בדין האם רשויות מחלקות (כדלהלן), שלר' אליעזר מחלקות ולרבן גמליאל אין מחלקות, והודה לו ששבתות מחלקות. [אך אין לומר שנחלק עמו האם יש ידיעה לחצי שיעור, שהרי שנינו שגם ר' אליעזר סובר שאין ידיעה לחצי שיעור. וגם אין לומר שנחלק במוסיף חוט אחד על האריג, שהרי ר' אליעזר שנה: האורג שלשה חוטין בתחלה ואחד על האריג חייב].

הוציא בשבת חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחת לאותה רשות – חייב, בשתי העלמות פטור. הוציא בהעלם אחד חצי לרשות זו וחצי לרשות אחרת – לר' יוסי פטור (ולרבא כן סובר ר' אליעזר), ולחכמים חייב (ולרבא כן סובר רבן גמליאל).

הוכחת ר' אליעזר מנדה לענין שבת – לרב חסדא: היינו בנדה שבא עליה וטבלה וראתה וחזר ובא עליה וטבלה וחזר ובא עליה, שהטבילות הם כימים שבינתיים והם מחלקות, ויש ללמוד בק"ו לשבת שימים שבנתיים הם ידיעה לחלק. לרבא: היינו בבא על כמה נידות שגופים מחלקים, וק"ו לשבתות שהם כגופין ומחלקים. ויש לגרוס במשנה 'נדות', וכן בהמשך פשט מ'קטנות', ולרב חסדא פשט מבעל קטנה אחת, ו'קטנות' היינו קטנות דעלמא.

שיטת ר' שמעון בן אלעזר בשאלתו של ר' עקיבא לרבי אליעזר: הבא על אשתו נדה וחזר ובא על אשתו נדה בהעלם אחת, האם חייב חטאת על כל ביאה. ופשט לו: מה שבת שאין בה אלא אזהרה אחת שהוא מוזהר על השבת והשבת אינה מוזהרת עליו חייב חטאת על כל אב מלאכה, קל וחומר לנדה שיש בה שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנדה ונדה מוזהרת עליו שיתחייב על כל ביאה. ודחה ר' עקיבא: אין ללמוד משבת שיש בה הרבה דרכים לחיוב חטאת, לנדה שרק ביאה מחייבת בה. הוכיח ר' אליעזר: הבא על כמה נידות קטנות יוכיח, שאין בה תוצאות הרבה לחטאות הרבה וחייב על כל אחת ואחת. דחה ר' עקיבא: אין להוכיח מקטנות שהן גופין מוחלקין. השיבו: הבא על הבהמה יוכיח שאין גופין מוחלקין וחייב על כל אחת ואחת. דחאו: כשם שמסופק אני בנדה כך אני מסופק בבהמה.

הדרן עלך אמרו לו

דף י"ז ע"ב

פרק רביעי – ספק אכל חלב

שנינו במשנה שחיוב אשם תלוי הוא במקרים אלו: ספק אכל חלב ספק לא אכל, ודאי אכל חלב אך ספק אם יש בו שיעור, חתיכת שומן וחתיכת חלב לפניו ואכל אחד מהן ואינו יודע איזו, אשתו ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן ואינו יודע באיזו, שבת ויום חול ועשה מלאכה באחד מהן ואינו יודע באיזו.

כשם שאם אכל כזית חלב וחזר ואכל עוד כזית חלב בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת – כן אם אכל ספק ושוב אכל ספק בהעלם אחד מביא אלא אשם תלוי אחד. אם היתה ידיעה בין שתי האכילות – כשם שבודאי אכל מביא חטאת על כל אכילה, כך מביא אשם תלוי על כל אכילה. כשם שאם אכל בהעלם אחד חלב ודם ופיגול ונותר חייב חטאת על כל איסור שאכל – כך אם אכל ספיקות של כמה איסורים שונים מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.

נחלקו אמוראים בכוונת המשנה באופן הראשון: לרב אסי – בחתיכה אחת ספק שומן ספק חלב. דסבר 'יש אם למסורת' ונכתב 'מצות' בלשון יחיד, ואחר ששנינו ברישא שיש חיוב בחתיכה אחת שנינו בסיפא בדרך זו ואין צריך לומר זו שחייב באחת משתי חתיכות. לחייא בר רב – הסיפא מפרשת את הרישא שמדובר באכל חתיכה אחת משתי חתיכות אחת שומן ואחת חלב, אבל בחתיכה אחת אין חיוב אשם תלוי. דסבר 'יש אם למקרא' והמקרא הוא 'מצוות' לשון רבים.

גם רב סובר שחיוב אשם תלוי הוא רק באכל חתיכה אחת משתי חתיכות, וטעמו: לרבא – יש אם למקרא וכנ"ל. לר' זירא – צריך שיוכל האיסור להתברר (שאשם תלוי מגין מהיסורים עד שיתברר. בדף הבא – יתבאר עוד דרך בטעמו של רב). נפק"מ בין הטעמים: כשיש לפניו חתיכת כזית וחתיכה כחצי זית, ואחד מהם חלב – לרבא: פטור שאין כאן 'מצוות'. לר' זירא: חייב, שאפשר לברר איסורו.

האוכל חלב כוי – לר' אליעזר חייב אשם תלוי, והיינו משום שהוא סבר שגם בחתיכה אחת חייב.

שנינו: ייבם בתוך ג' חודשים ממיתת אחיו ונולד ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון – יוציא, והולד כשר, וחייב באשם תלוי. והיינו כר' אליעזר.

שנינו: נמצא דם על עד שלו או על שלה אתיום – טמאין וחייבין חטאת. נמצא על שלה לאחר זמן – טמאין מספק, ופטורין מן הקרבן. ושנינו בברייתא שחייב אשם תלוי. והיינו כר' אליעזר.

 

*************