לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי ז' ניסן תשע"ט

מסכת חולין דף קל"ו

דף קל"ו ע"א 

מצוות נוספות שבהם מודה רבי אלעאי – לשיטת רבא – שהשותפות אינה פוטרת (המשך מדף קלה:): ו) במעשר, שנאמר 'מעשרותיכם', ו'דגנך' בא למעט שותפות עובד כוכבים. ז) במתנות, שנאמר 'ונתן' ולמדים נתינה נתינה מתרומה. (ולא מראשית הגז, דלחומרא מקשינן). ח) בביכורים, שנאמר 'בכורי כל אשר בארצך'. ו'ארצך' בא למעט חוצה לארץ. ט) בציצית, שנאמר 'על כנפי בגדיהם לדורותם', ו'כסותך' בא למעט טלית שאולה שפטורה מן הציצית כל שלשים יום. י) במעקה, שנאמר 'כי יפול הנופל ממנו', כל שראוי ליפול ואפילו בשותפות, ו'גגך' בא למעט בתי כנסיות ובתי מדרשות.

דברי רבא נדחו מן הברייתות: א) שר' אלעאי פוטר בהמת שותפין מן הבכורה, שדורש 'בקרך וצאנך' למעט שותפין, ו'בקרכם וצאנכם' היינו של כל אחד ואחד מישראל. ב) שר' אלעאי פוטר בהמת השותפין מן המתנות. ג) ומכאן למדנו שפוטר גם בתרומה, שהטעם שפוטר במתנות שדורש 'נתינה נתינה' מראשית הגז, ואם בתרומה חייב היה צריך להקיש לחומרא.

לדברי רבי אלעאי מתנות וראשית הגז אין נוהגות אלא בארץ, שלמדים 'נתינה נתינה' מתרומה שאינה נוהגת בחו"ל.

ראשית הגז אינה טובלת – לרבי אלעאי שלומד ראשית הגז מתרומה – שנאמר 'וראשית גז צאנך תתן לו', אין לך בו אלא מראשיתו ואילך. ואין חייבים עליה מיתה וחומש כתרומה, שנאמר בתרומה 'ומתו בו' ולא בראשית הגז, 'ויסף עליו' ולא על ראשית הגז. ואין מעשר ראשון ושני אחריה כתרומה, שנאמר 'ראשית', אין לך בו אלא ראשית בלבד.

היו לו שתי רחלות, גזז אחת והניח בשנה זו, והשניה גזז בשנה שניה והניח, עד שהיו לו חמש גיזים – אין מצטרפות, כיון שלא היה לו חמש צאן ביחד. אבל אם היו לו חמש צאן, וגזז השתים בשנה זו, ושלש בשנה שניה, לחכמים מצטרפות אע"פ שחדש וישן הוא. ולרבי אלעאי אין מצטרפות, שלמדים מתרומה שאין תורמין מן החדש על הישן.

ישראל שלקח שדה בסוריא מעובד כוכבים עד שלא הביאה שליש – חייב בתרומה. משהביאה שליש, לר"ע חייב בתוספת, ולחכמים פטור, שמכיון שהביאה שליש ביד גוי כאילו נגמרה כולה בידו.

הלוקח גז צאן עובד כוכבים קודם שנגזזה – פטור מראשית הגז. אבל אם קנה צאנו כשהיא עומדת לגזוז, חייב, אע"פ שגדלה ביד הגוי. ולרבי אלעאי פטור, שלמדים מתרומה שהגדל בחיוב חייב, והגדל בפטור פטור.

דף קל"ו ע"ב 

היו לו שני מיני תאנים שחורות ולבנות, וכן שני מיני חטין – לת"ק אין תורמים ומעשרים מזה על זה. לר' יצחק משום ר' אלעאי לב"ש אין תורמין, ולב"ה תורמין.

היו לו שני מיני בהמות, שחופות ולבנות – מכר לו שחופות ולא לבנות, זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו. מכר לו זכרים ולא נקבות, זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו. ואע"פ שהלוקח ושייר אצל מוכר המוכר חייב בראשית הגז, עצה טובה היא למוכר שלא יתן מן הנקבות המשומרות לו על הזכרים שמכר, כי של זכרים גיזתן קשה ושל נקבות רך, לפיכך יקנה מן הלוקח כדי ראשית הגז של זכרים מצמר הזכרים. וכן בשחופות ולבנות, גיזת הלבנות טובה משל שחופות, ויקנה מן הלוקח כשיעור השחופות ויתן לכהן. וכל זה לחכמים, אבל לר' אלעאי למדים מתרומה שאין תורמין ממין על שאינו מינו, ולפיכך אין גוזזין משל שחופות על לבנות ולא משל לבנות על שחופות, אבל זכרים ונקיבות, מין אחד הן.

האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה – לא אמר כלום, שצריך שתהא 'ראשית ששייריה ניכרין. האומר כל גזיי ראשית – לר' אלעאי לא אמר כלום, שלמדים ראשית הגז מתרומה, ולחכמים דבריו קיימין.

נהוג עלמא כהני תלת סבי: א) כר' אלעאי בראשית הגז שאינו נוהג אלא בארץ. ב) כר' יהודה בן בתירה שאין דברי תורה מקבלין טומאה, ובעל קרי אין צריך טבילה לדברי תורה. ג) כר' יאשיה שאין חיוב בכלאים עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד.

לר' שמעון טריפה פטורה מראשית הגז – שלומד 'צאן צאן' ממעשר בהמה שאינו נוהג בטריפה, שנאמר 'כל אשר יעבור תחת השבט', פרט לטרפה שאינה עוברת (כגון נחתכו רגליה מן הארכובה, וממנה למדים שאר טריפות). ואינו לומד 'צאן צאן' מבכור שנוהג בטריפה, אע"פ שראשית הגז דומה ביותר דינים לבכור ממה שדומה למעשר, מ"מ יותר טוב ללמוד 'פשוט מפשוט'.

ראשית הגז דומה למעשר ולא לבכור לענין: א) שאין צריך זכרים, ובכור אינו אלא זכר. ב) אין נוהגים בטמאים, ובכור נוהג בחמור. ג) מעשר וראשית הגז אינו אלא במרובים, מעשר בעשרה ראשית הגז בחמש, ובכור ביחיד. ד) אינן קדושים מרחם, ובכור קדוש מרחם. ה) אין נוהגים באדם, ובכור נוהג. ו) מעשר וגז אינן נוהגים אלא בפשוטין. ז) ואינן לפני הדבור, אבל בכורות קדשו במצרים.

ראשית הגז דומה לבכור ולא למעשר לענין: א) בכור וראשית הגז נוהגין ביתום אף על פי שמתה אמו קודם לידתו, כגון זה פירש למיתה וזה פירש לחיים, אבל מעשר לא. ב – ד) בכור וגז נוהגים בלקוח, ובשותפות ובנתנו לו מתנה, ומעשר לא. ה) בכור וגז נוהגים אף שלא בפני הבית, אבל מעשר לא. ו) בכור וגז ממתנות כהונה הן, אבל מעשר נאכל לבעלים. ז) בכור וגז א"צ להקדיש, שבכור קדושתו מרחם, וגז אין בו קדושה, ומעשר מקדישו בשבט. ח) בכור וגז כהן יכול למוכרן, ומעשר אינו נמכר.

*************

שבת קודש ח' ניסן תשע"ט

מסכת חולין דף קל"ז

דף קל"ז ע"א 

ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים – שנאמר 'תתן לו' ולא לשקו, וגיזת שור אינה ראויה אלא לשק. ונוצה של עזים פטורה אע"פ שראוי לבגדים של אדם, שנאמר בפרשה של ראשית הגז 'לעמוד לשרת', דבר הראוי לשירות, והיינו לתכלת של בגדי שרד שהוא מצמר, ואין צמר אלא של רחלים.

'לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך' – אין לי אלא שור בעבודה וצאן בגיזה, מנין ליתן האמור של זה בזה ושל זה בזה, ת"ל 'לא תעבוד ולא תגוז'.

כבשים שצמרן קשה פטורים מראשית הגז – שנאמר 'ומגז כבשי יתחמם'.

הגוזז את העזים – פטור. השוטף את הרחלים – לחכמים חייב, ולרבי יוסי פטור, שמדייק לשון 'גז'.

הקוטף בידיו שבלי קמתו – לרבי יוסי אין הנושר לקט, שמדייק 'לקט קצירך' שאין לקט אלא הבא מחמת קציר, ולא לקט קיטוף. ומודה רבי יוסי בדבר שדרכו בכך, כגון בצלים ושומים שקיטוף שלהן זהו קצירן, וכן העוקר עדשים עם השרשים, והתולש פולין ביד הרי זה קציר.

שורות בצלים שבין הירק – לר' יוסי נוטלין פאה מכל אחד ואחד, שהירק שבין מלבן למלבן מפסיק, ולחכמים נוטלים מאחת על הכל.

לבית שמאי שתי רחלות חייבות בראשית הגז, ששתים נקראים צאן. ולבית הלל חמש, שנאמר 'חמש צאן עשויות', שמעשות את בעליהן ואומרות לו קום עשה מצוה חדשה שלא היה מצוה עליו בפחות מכן, והוא ראשית הגז שנאמר בה צאן שמשמע מרובה, אבל בכור ומתנות אפילו אחת חייבת. לרבי ישמעאל ברבי יוסי בשם אביו ארבע רחלות חייבות, שנאמר 'וארבע צאן תחת השה'. רבי הכריע כרבי יוסי אע"פ שאין הכרעה שלישית מכרעת, לפי שאמרה מפי שמועה מפי חגי זכריה ומלאכי.

דף קל"ז ע"ב 

לחכמים חמש רחלות גזוזות 'כל שהן' חייבות. וכמה כל שהן? א) לשמואל ורבי יוחנן צריך שיהיו ששים סלעים. ב) לרב מנה ופרס, ובלבד שיהיו מחומשות, והן שבעה סלעים וחצי לכל אחת מהן. ולמסקנת הגמרא דברי רב אמורים על מנה בן ארבעים סלעים, נמצא מנה ופרס הן ששים סלעים. ג) לרבי יוחנן בשם רבי ינאי רבו צריך שיהיו שש סלעים. ד) לעולא בשם ר' אלעזר כל שהן שנינו, ואפילו אין גזוזות כולן אלא מסלע אחד.

וכמה נותן לכהן? לרבי יוחנן בשם רבו ר' ינאי נותן חמש סלעים (בין כשלא גזז אלא שש, ובין כשגזז אלף, נותן לכהן חמש). לרב ושמואל ורבי יוחנן נותן אחד משישים. ואם יש לו גיזין הרבה, שחלק ששים שבהם יש בו כדי לחלק לכהנים הרבה, ומבקש ליתנם לכהנים הרבה, לא יתן לכל כהן פחות מחמש סלעים.

שיעור תרומה: מן התורה חיטה אחת פוטרת את הכרי. מדרבנן, בתרומת תירוש ויצהר שהיא מן התורה, עין יפה אחד מארבעים (ובינונית אחד מחמשים, ועין רעה אחד מששים), ובתרומה שהיא מדרבנן אחד מששים.

שיעור פאה: מן התורה אין לה שיעור, ומדרבנן אחד בשישים בין בארץ ובין בחו"ל.

לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמן – לשון תורה 'רחלים', ולשון חכמים 'רחלות'.

*************