לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי ט"ו אדר ב' תשע"ט

מסכת חולין דף קט"ו

דף קט"ו ע"א 

אלו דברים שאין בהם איסור משום 'לא תאכל כל תועבה': מעשה שבת – שנאמר 'כי קודש היא לכם', היא קודש ולא מעשיה. החורש בשור ובחמור וחוסם פי פרה ודש בה – ק"ו משבת שהיא חמורה ומעשיה מותרים. כלאי זרעים – שגילתה תורה בכלאי הכרם שאסורים, שנאמר 'פן תקדש' ודורשים 'פן תוקד אש', ומשמע שכלאי זרעים מותרים, ואין לדחות שכלאי הכרם אסורים גם בהנאה, וכלאי זרעים רק באכילה, שהוקשו כלאי זרעים לכלאי בהמה שהיוצא ממנה מותרת, שלא אסרתה תורה אלא לגבוה, ומשמע שלהדיוט מותרת. אותו ואת בנו – שהתורה אסרה מחוסר זמן לגבוה, ומשמע שלהדיוט מותר. שילוח הקן – שלא אמרה תורה שלח לתקלה.

דף קט"ו ע"ב 

איסור אכילה בבשר בחלב: לרבי למדים ממה שנאמר 'לא תאכלנו' יתירא (שנאמר לענין פסולי המוקדשין), ובשר בחלב הוא דבר הלמד מענינו, מה פסולי המוקדשין בשני מינין (שדינו כחולין ודינו כקדשים), אף בשר בחלב שהוא שני מינים.  ואיסור הנאה: לריש לקיש – שנאמר בקרבן פסח 'אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל', שאין תלמוד לומר מבושל, אלא לומר שיש בשול אחר שהוא כזה, וזה בשר בחלב, שהוא אסור בהנאה כפסח שנתבשל שיוצא לבית השריפה. לרבי – שנאמר כאן 'כי עם קדוש אתה לה", ונאמר להלן ולא יהיה קדש בבני ישראל, מה להלן בהנאה אף כאן בהנאה. לרבי אליעזר – שנאמר 'לא תאכלו כל נבלה', אמרה תורה כשתמכרנה לא תבשלנה בחלב ותמכרנה. לרבי ישמעאל – נאמר 'לא תבשל גדי בחלב אמו' שלש פעמים, אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור בשול. לאיסי בן יהודה – איסור אכילה: נאמר כאן 'כי עם קדוש אתה', ונאמר להלן 'ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו', מה להלן אסור באכילה אף כאן. איסור הנאה: ק"ו מערלה שלא נעבדה בה עבירה ואסורה בהנאה, כ"ש בשר בחלב שנעבדה בה עבירה. ואם תדחה מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר, חמץ בפסח יוכיח, מה לחמץ בפסח שענוש כרת, כלאי הכרם יוכיחו. אבל אין לחזור ולומר ערלה תוכיח ונלמוד מצד השוה, שיש לומר מה להצד השוה שכן גידולי קרקע, שעל מה הצד כל דהו פרכינן.

אין דוחין צד השוה אלא מגופו – כגון מה להצד השוה שכן כך וכך, אבל לא מעלמא, כגון זה וזה יוכיח. דבר הלמד מחבירו, ויש להשיב שום דבר שיש במלמד ואינו בלמד – דוחין רק דבר שיש בו קל וחומר, ולא פירכא כל דהו. דבר הלמד בצד השוה משנים, אם יש שום דבר שהמלמדין שוין בו והלמד אינו שוה להן בו, אפילו שאינו לא קל ולא חמור, פרכינן ליה. דבר הלמד משלשה, אם היה בידינו תשובת קולא וחומרא להשיב על השלישי, כגון מה למלמד השלישי שכן כך וכך, וצריכים משום כך לחזור ולדון במה הצד, פרכינן כל דהו על מה הצד, אבל כל כמה דלא הדר דינא, לא פרכינן כל דהו אפילו אם שוים בכולן.

*************

שבת קודש ט"ז אדר ב' תשע"ט

מסכת חולין דף קט"ז

דף קט"ז ע"א 

כלאי הכרם שהיה הזרע זרוע מעיקרו בתוך הכרם – עיקרו נאסר, כלומר שגם הזריעה עצמה שהיתה לה שעת הכושר נאסרת משנשרשה, שנאמר 'הזרע'. ואם היה זרוע ובא, שנשרש בהיתר מחוץ לכרם, אין הזרע נאסר אלא מה שהוסיף בכרם, שנאמר 'המלאה' כלומר מילויו ותוספתו. ולפיכך, המעביר עציץ נקוב שיש בו זרעים בכרם, אם הוסיף הזרעים שבעציץ בתוך הכרם אחד ממאתים אסור, ואם לאו מותר.

לרבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה – שנאמר 'כי עם קדוש אתה', ונאמר להלן 'ואנשי קדש תהיון לי', מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה, אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה.

לר"ע שלשה פעמים גדי בא למעט חיה ועוף ובהמה טמאה – שלדבריו איסור חל על איסור ואין צריך ריבוי על חֵלב ומתה שבישלן בחלב שאסורים, ושליל חשוב גדי ואין צריך לרבותו.

לרב עקיבא חיה ועוף אין אסורים בחלב מן התורה אלא מדרבנן – ולר"י הגלילי, חיה אסורה מן התורה, ועוף מותר אפילו מדרבנן. וכך היו נוהגין במקומו לאכול בשר עוף בחלב.

במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל לאזמל של מילה בשבת – שסובר שמכשירי מילה דוחין את השבת.

דף קט"ז ע"ב 

חלב קרוש שבתוך קבת עובד כוכבים, ושל נבלה, אסורה. – לרב הונא רישא כשלקח גדי מן העובד כוכבים ושחטה, שחוששין שמא ינק חלב זה מן הטמאה, אבל אין חוששין שינק מן הטריפה, שהטריפה אינה מצויה והטמאה מצויה. אבל בקיבה של בהמה שלנו אין חוששין שינק מן הטמאה, שאנו בדלים מן הטמאה, ואם נראה שיונק מן הטריפה אנו מפרישין אותו. ולשמואל חדא קתני, שקיבת בהמה שנשחטה ע"י גוי, נבילה היא, שדין חלב הקיבה כגוף הבהמה. ומשנה זו קודם חזרה היא, אבל לאחר שחזר בו רבי יהושע (במסכת ע"ז) אין חלב הקיבה נחשב כגוף הבהמה.

המעמיד חלב בעור של קבה כשרה – אם יש בנותן טעם, הרי זו אסורה משום בשר בחלב.

מפני מה אסרו גבינת העובדי כוכבים – מפני שמעמידין אותה בעור קבת נבלה, אבל החלב שבקבה עצמה מותר, לאחר חזרה שאין דינה כגוף הבהמה.

כשרה שינקה מן הטרפה – חלב שבקיבתה אסור, טרפה שינקה מן הכשרה, חלב שבקבתה מותרת, מפני שכנוס במעיה. ומשנה זו נשנית לאחר חזרה שהחלב שבקיבה אינו נחשב כגוף הבהמה.

לרבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן מעמידין בקבת נבלות, אבל לא בקבת שחיטת עובד כוכבים – כרבי אליעזר שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים. ולרב שמואל בר רב יצחק בשם רבי יוחנן מעמידין בין בקבת נבלה בין בקבת שחיטת עובד כוכבים, שלא לחוש לדברי רבי אליעזר. ולהלכה מעמידין בקבת נבלה או בקבת שחיטת עובד כוכבים, אבל לא בעור קיבת נבילה.

*************